לאמריקה יש כישרון וליהודי פרום יש עכשיו את אדון פינצ'וט

זה מה שאני מרגיש
הרהורים ופיתולים על עניינים שחשובים לי
מספר 1 בסדרה

לאמריקה יש כישרון וליהודי פרום יש עכשיו את אדון פינצ'וט
למה זה טוב ליהודים... בין אם נרצה ובין אם לא

אז לפני שנגיע לסיבה למאמר הזה (חוץ מהעובדה שהכותרת תעזור לו להופיע במנועי חיפוש), הרשו לי להתייחס לכמה שאלות מקדימות לגבי למה אני עושה את זה (אם לא אכפת לכם למה, דלג או גלול מטה לפסקה שמתחילה ב-So anyway"

האם זה יהיה העמוד הראשון מבין רבים?

מוקדם מדי לומר.

אם זה גורם לשטף של הערות (טובות או רעות) התשובה היא כן

אם זה גורם להתפכחות של אדישות זה קומקום אחר לגמרי של דגים.

זה לא אומר שאני לא אנסה שוב. אולי הנושא שעליו אני עומד להתייחס רק חשוב לי והנושא הבא יהדהד טוב יותר עם ההמונים... מה שלא יהיה, אם אני לא אתחיל בסיבה של היום זה מה שאני מרגיש, הסיבות למחר - או זה של השבוע הבא או של החודש הבא לא משנה בכל מקרה, נכון? ימין.

אז בכל מקרה, צפיתי ב- America's Got Talent - למען החשיפה המלאה, אני אף פעם לא צופה בתוכניות מסוג זה מעבר לשבועות האודישן בעיקר כי כמו כולם, אני מוקסם ממה שאנשים חושבים שהוא כישרון בימינו .

בשנות ה-30, 40 ו-50 זה היה דלפק הסודה בארוחת צהריים הוליוודית. בשנות ה-60, ה-70 וה-80, מהפכת הווידיאו שימשה לראשונה השראה - ואז הוכיחה את ההערה הנבואית של אנדי וורהול כעת "15 דקות של תהילה".

ואז בא האינטרנט והוליד פס רחב שהוליד סטרימינג שהוליד את myspace (a'h), יוטיוב, פייסבוק, טוויטר וכל ההימורים שדרשו כישרון כדי להיות חלק ממשוואת "15 דקות התהילה" כבויים.

פתאום המושג "כל כך רע שזה טוב" קיבל משמעות חדשה כקריירה - וחשבונות בנק נבנו על סמך כמה אנשים בדקו מה יהיה רעיון הכישרון של הפוסטר.

אם זה מעלה בראש את ה"מחסום הגומי" של אותה תופעה מטרידה אך בלתי מוסברת שגורמת לאנשים להאט בתאונות - ובאותה תופעה שבה כמות צווארי הגומי עומדת ביחס ישר למידת האכזריות של התאונה, אני מתנצל על המציאות חשבון.

אז אם יש לנו את האינטרנט להאשים בכמה מהאודישנים המוזרים יותר של America's Got Talent, אל תהסס להתלונן בפני המייסד שלו אל גור.

עם זאת, כל כמה זמן קבור "בין המוזרויות המקוממות ופשוט "יוצא מדעתם" אתה נתקל באיזה כישרון אמיתי - מבצעים שיש להם כישרון (עם G&T גדול) ואתה יושב שם ומקווה שהשופטים מסכימים איתך . לאלו מכם שלא מכירים את התוכנית, יש פאנל של 3 שופטים מפורסמים שמתפקדים כ"שומרי סף". הם אלה שמחליטים (בהתבסס על הופעות ברור) אילו אקטים יגיעו ל"שלב הבא" - עד שהשלב הבא יהפוך לרמה/ים שבהם ניתנת לנו האנשים הזדמנות להחליט אם האקט הזה באמת עשה "יש" כישרון ... או אם זה רק מעשה.

אז שם צפיתי באודישנים של אוסטין (וחשבתי ברצינות על לעולם לא להתקרב שוב למדינת טקסס הגדולה) כשהמארח אומר "לאחר מכן, זמר בן 14 משיקגו... תוותר על זה בשביל אדון"

כשאני שומע את המילים "בן 14" ו"זמר" באותו משפט, זה הרמז שלי ללכת למטבח ולחמם עוד בייגלה קפוא במיקרוגל, להשיג עוד בר פירות קפוא, (ליים מחזיק יותר זמן מאשכולית) בדוק את המיילים שלי ( סין לפנינו 12 שעות, אז בזמן שאנחנו צופים בהיסטוריית הבידור הפוטנציאלית בהתהוות, הם צופים בלוחות הזמנים של ההפקה). לפעמים אני יכול להשיג את כל האמור לעיל - במיוחד אם אני חושב שזו המערכה האחרונה לפני הפסקת פרסומות.

הפעם החיבור בין האוזניים, המוח והכישורים המוטוריים שלי היה קצת איטי, כיוון שעדיין קמה מהספה כשהצצתי בטלוויזיה וראיתי שהזמר הספציפי הזה בן 14 משיקגו מתנוסס על כפת.

חזרה על הספה הלכתי, כל המחשבות על בייגלה, קרח ומיילים נמחקו למשך 5 דקות לפחות.

טוב שנשארתי - כי אדון היה פנטסטי. האמת, מעולם לא שמעתי את One Republic מבצעת את " Good Life " (השיר שאדון בחר לאודישן שלו). אבל לא הייתי צריך להבין שלכיפה הילד הזה או לא לכיפה יש כישרון (עם ט' גדולה).

כנראה שהשופטים הסכימו פה אחד, כשהם הניפו אותו לווגאס שם יתקיים סיבוב ההדחות הראשון. בערך הדבר היחיד שתאם את ה"קוולינג" שלהם היה החיוך היפה להפליא שאביו של אדון ענד כשהמצלמה חתכה אותו בעמידה מאחורי הקלעים.

אחר כך עשיתי את מה שאני מניח שחלק ניכר מהצופים היהודים היוקרתיים עשו אחרי שצפו באודישן של אדון, הלכתי לגוגל. מכיוון שהלילה עדיין היה צעיר הרקע עליו היה דליל, אבל אחרי קצת חיטוט גיליתי שמלבד כמה סרטוני יוטיוב מוקדמים שגרמו לו להיות מוכר כ"ג'סטין בייבר היהודי ", הוא היה אותו אדון שהופיע. עם שלשלס ג'וניור וכן לטובת NCSY .

ואז "הכיף התחיל" ומתוך עבודת העץ שקלו שומרי הסף שלקחו על עצמם באדיבות לאשר את כל מה שמתאים לכולנו.

ההערות שלהם נעו בין "צ'ילול האשם" על היותו חלק מכל אירוע תרבות המוני, לבין התעללות על האומץ לשיר מוזיקה חילונית ועד "אם הוא ו/או הוריו הרגישו נאלצים לעשות זאת, איך הוא יכול להופיע עם הכפפה שלו, כי זה לא מה שעוסקים/צריכים להיות יהודים לובשי כפתולים.

שימו לב, הקודמים הם כולם פרפראזות של תגובות ממשיות שהופיעו באתרים ובלוגים שונים - וגם הסיבה לטור המכונן הזה "זה מה שאני מרגיש".

תזכיר לכל אלה מכם שמשתמשים בילד בן 14 כדי לקדם את האג'נדות/קריירה/תנועה באתר שלכם.

פתח עיתון, או חפש בגוגל "יהודי אורתודוכסי" וראה את הדברים הפחות משלימים שעולים - אפילו בעידן של היום של מחזורי חדשות של 24 שעות (שאחרונה מרגישים יותר כמו 24 דקות).

יש סיפורים על תביעות תובע והתעללות, הונאות, חקירות ותביעות משפטיות. לאחרונה ביליתי את השבת במונסי ולא יכולתי שלא לשים לב שבכתבת השער של ה-Journal News (מקבילה של רוקלנד/ווסטצ'סטר ל"טיימס") היה סיפור על התפתחות מקומית שעומדת להצטטט בגלל הפרות בטיחות רבות...זה בטיחות כמו הפרות שלא תוקנו אף על פי שהם הציגו סקאנה למשפחות החמורות שאליהן כיוון הפיתוח.

בקיצור - ולמרות העובדה שה"דמוגרפית הפרום" יותר "מרכזית שחמט" מכל דת, עדה או ענף אחר ביהדות לצורך העניין, נראה שהתקשורת אוהבת להצביע על הטעויות והחולשות שלנו.

אמנם עדיין לא ראיתי כלי תקשורת גדול שמבשר על הישגיהם של 'תומכי שבת', 'הצלה', 'מכימי', 'אוהל', 'החס''ק', 'מיסכים', 'חברים', 'ביקור חולים', ובעד רפואה או את אינספור ארגוני החסד האחרים שנמצאים שם עבור כל אחד כמעט. צורך (ללא קשר לאמונותיכם ובמקרים מסוימים אפילו לדת או למוצא אתני), נראה כי סיפורים המכסים את מעלליהם של חברים פחות מלוחים בקהילה שלנו מקבלים את אור הזרקורים בכל פעם שצץ.

אז הנה אנחנו (שימו לב: ב"אנחנו" אני מתכוון לפרום/כרמלה שלובשים יהודים) סוף סוף מקבלים אחד משלנו באור הזרקורים - ילד בן 14 שחטאיו היחידים (תלוי באיזה אתרים אתה קורא) הוא להיות מוכשר, להקשיב לחילונים מוזיקה ולובשת כפכפים לא שחורים, ובמקום להיות מחמיאים או סתם להיות שקטים, הם בוחרים לכוון אותו כי הוא מייצג את כל מה שלא בסדר עם ה-K'lal.

אז בואו נבהיר כמה דברים. בנושא מוזיקה חילונית. עוד בימי הזוהר של אירופה שלפני השואה. הרבה יותר מכמה "רבישי ניגונים" קיבלו השראה מהצעדות ושירי הבר שנהגו ה"גויים" של הכפר לשיר כשהם צועדים, עובדים או שותים.

בנושא כילול השם. בֶּאֱמֶת?!?!. לשמוע את אדון מתואר כ"לא ילד שואוביז... רק צנוע ונחמד ואמריקה הולכת להתאהב בך". תשכח מהכישרון, זו הערה על האמצעים של הילד אם אי פעם שמעתי כזו.

בנושא של להתעצבן מהכפית שלובש כי זה מקשר אותו אליך. שוב יש דברים יותר גרועים... הרבה יותר גרועים. כן, מר פרום/אורתודוכס/מתבונן, אני מבין שבעולם מושלם לא תרצה להיות מקושר לא לאדון ולא לאלה מחברי השבט שלנו שמתנגשים בחוק.

אבל בוא נודה בזה, רוב העולם רואה בכולנו, האנשים המוכשרים, קבוצה הומוגנית אחת. בטח שהם יודעים שאלו עם תלתלי האוזניים והמעילים השחורים הארוכים כנראה לא הולכים לסרטים או רואים טלוויזיה ואלה בלי כובעים שחורים וחולצות טריקו נוטים יותר לדעת מה הניקס עשו אתמול בלילה, אבל כל אלו הן דקויות . עובדה היא, שלא משנה מה עוד אתה לובש, העולם נוטה "לגבש" את רוב האנשים המטומטמים תחת כיפה כללית אחת.

ולמרות שאני לא מתיימר לדעת את הצבע של הכפפה הכללית (והמטפורית) הזו (אם כי אני די בטוח שהיא עשויה מזמש), אני אגיד שלא אכפת לי אם הכיפה הזו לובשת על ידי מישהו שתואר למיליונים של אנשים כל כך "צנועים ונחמדים... אמריקה תתאהב בך". תסתכל על זה ככה, יש לו כישרון, הוא 'עוזר' אם הוא היה בבית ספר לרפואה, זה יהיה הטריפקטה האולטימטיבית

בכל מקרה, זה מנצח את הדרך שבה אנחנו בדרך כלל מתארים על ידי חברי 'האחוזה הרביעית' (כן, אני יודע שהאחוזה הרביעית מתייחסת בדרך כלל לעיתונאים, אבל כפי שהווארד מתאר את עצמו כ"מלך כל התקשורת", אני' אני נשאר עם ההתייחסות הזו).

בזמן שאני בזה, לכל אלה שהרגישו שנשרת את כולנו אם אדון יבחר להיכנע ל"יצר הורה" שלו לאורך כל הדרך ולא רק להופיע אלא לעשות זאת בלי ירמולקה, יש לי שתי מילים בשבילכם ; תתאפס.

מצא לי כל קהילה רצינית/מתמצאת או מנהיג הדיוט שמרגיש שיש מסר שלילי בדרך הילד הצנוע, הנחמד והמוכשר בצורה מפלצתית, שבמקרה הוא גם סטודנט סטרייט א' (בסדר, אז צפיתי בסרטון הרקע של B Roll, תבע אותי) מציג את האורתודוקסיה, ולמצוא לך אדם שמחפש תשומת לב... במקום לחפש את האנשים שהוא או היא משרתים.

עלייתו המטאורית של אדון בשורות America's Got Talent שולחת מסר לילדים מטורפים בכל מקום "להיות אמיתי עם עצמך מנצח להיות נבוך לסובבים אותך. בשורה התחתונה, זה רחוב דו כיווני, הכיפה שלך עושה אותך כמו שאתה עושה את הכיפה שלך."

נניח שהוא היה מוריד את זה ובהתחשב בעולם המתמצא בתקשורת שאנחנו חיים בו כל מה שנדרש זה כמה ימים ופחות יינטות עד שהמילה תצא שהוא למעשה פרוע, האם העובדה שהוא הסתיר את זה תשלח הודעה טובה יותר?

לא חשבתי כך.

שורה תחתונה לכל זה? ובכן האמת היא שאין. אני בספק אם זה ימנע מאנשים לקחת את אדון ומשפחתו למשימה על כך שהם נכנעים ל"צד האפל". אני רק מקווה שהם בטוחים ב-100% שהם יודעים מה/מי/איפה מגדיר את הצד האפל., כי מהמקום שבו אני יושב אין הרבה "חושך" על ילד עם כיפה, מידוס, פוזה...וכמובן כישרון שמראה למיליוני אנשים שדברים מסוימים חשובים לו יותר מדעותיהם של שלושה שופטים ולצורך העניין מיליוני חבריו האמריקאים. כי אם אתה חושב לשנייה שהכיפה של אדון לא עוררה שפע של חיפושים בגוגל על ​​מה ה-"Yarmulke", מה זה מייצג וכו' אז תחשוב שוב.

וברגע שאנשים יקבלו את התשובה הזו ויבינו מה מייצגת הכפית, הם יבינו שמה שיש לנו כאן הוא ילד - ולצורך העניין הורים, שהם מודל לחיקוי פוטנציאלי לילדים ולהורים בכל מקום.

ניצול ההזדמנות הזו לקידוש ה' כדי להכפיש אותו במקום זאת - ומי שמעריץ אותו לא רק חולה, ייעצו שזו קארמה רעה מכיוון שאנו ממש על סף שבעה עשר בתמוז ושלושת השבועות/תשעת הימים... הזמנים האפלים ביותר בהיסטוריה של עמנו. אם הזיכרון אינו משכנע, מה שהחל את אותה שרשרת של אירועים נוראיים היה עימות בין קמצא ובר קמצא. אילו היו בוחרים בגישת "חיה ותן לחיות", סביר להניח שהייתי כותב את זה מהבית שלי בישראל ואדון היה אחד השופטים של America's Got Talent, אבל לישראל יש את היהודים...והיהודים יש אלוהים

מה שגורם לי לתהות מה השופט אדון היה אומר על "הכישרונות" של הווארד סטרן?

והחיים ממשיכים... מה שבדרך כלל מנצח את האלטרנטיבה.

זה מה שאני מרגיש מייצג הרהורים והתפתלות בעניינים שחשובים לאדם שכותב אותם. אמנם הוא (כן הוא הוא) מעדיף להישאר בעילום שם לעת עתה, חלק מהקוראים עשויים לזהות את הסגנון הספרותי שלו (בעיקר בגלל שהוא גדול על צדדים בסוגריים ו"גרסאות מודפסות" של ה"ציטוטים באוויר") המעצבנים האלה. אם אתה רוצה להגיב על הטור הזה אתה מוזמן. אם אתה רוצה להגיע אליו עם רעיונות לטורים עתידיים, ביקורת על טורים בעבר או בהווה או איומים באלימות, אלא אם כן הוא יפסיק לומר את אשר על ליבו, ניתן ליצור איתו קשר בכתובת THATSWHATIFEEL@GMAIL.COM. אם אתה רוצה להתעלם ממנו בתקווה שהוא פשוט ייעלם זו גם אופציה.