לייזר לויד - הזמר האמריקאי נשבע על ידי בלוז וניסים

[מקור: haaretz.com ]
מאת בן שלו

מוזיקאי הבלוז יליד ניו יורק לייזר לויד אומר שחייו היו מלאים בניסים - כמו המפגש עם הרב הכריזמטי שלמה קרליבך ולאחרונה מציאת מעריץ שמוכן לחתום על הדיסק האחרון שלו.

ב-6:30 בערב, כשהסוזוקי הישנה של לייזר לויד מתקרבת לחדרה בנסיעתה הארוכה צפונה למצפה הילה, התקשר האיש שהזמין את לויד להופיע באירוע באותה קהילה בצפון. "לייזר, אני רק רוצה להודיע ​​לך שיורד גשם ממש חזק כאן," אמר האיש, בשם מארק.

"כמובן, חייב להיות מבול - זה בגלל שאני בא!" ענה לויד בעליזות, בעברית בעלת מבטא אמריקאי כבד. "בשבוע שעבר הופעתי במצפה רמון והיו שם שיטפונות כל כך גדולים המכונית שלי כמעט טבעה. אפילו הגמלים פחדו לצאת החוצה".

מארק, שמכיר את הנשמה ההיפית של לויד, רצה להיות בטוח שגיטריסט הבלוז יגיע בזמן להופעה.

"יהיה בסדר," הבטיח לו לויד, "אבל בוא נדבר על הדברים החשובים: האם כבר חיממתם את העראק?"

שעתיים אחר כך, בפאב הקטן במצפה הילה (שהוא למעשה מועדון חברים ללא מטרות רווח) עמד לויד על הבמה, בדק במהירות את הסאונד - ואז פנה לשיר על איכות הערק הטורקי שהוגש לו. ב-21:00, שעה וחצי לפני תחילת ההופעה, הבקבוק כבר היה ריק למחצה, ולויד הסתובב בפאב וחיבק את כל מי שנכנס "איתן! אני מת עליך." "אמיר, כמה אני אוהב אותך!!" "ג'קסון, גבר שלי, התגעגעתי אליך! אני מת עליך!" "דניאלה, איזה כיף לראות אותך! אני כל כך אוהב את המקום הזה!!”

הדבר המדהים ביותר בהתפרצות הרגשות הזו היה שלויד ראה את האנשים האלה רק פעם אחת בעבר - וזכר את שמותיהם. זה היה בערך ארבעה חודשים קודם לכן - יומיים לאחר שהחייל גלעד שליט, תושב היישוב הגלילי הסמוך לגבול לבנון, שוחרר משבי חמאס. הייתה אווירה מיוחדת בפאב המושב באותו ערב. לויד ולהקתו ניגנו שלוש וחצי שעות והפכו את המקום לכוורת של בלוז לוהט. כמה מאלה שנכחו באותו ערב בפאב זכרו את ההופעה של לויד כמדהימה ובלתי נשכחת כאחד.

האם לויד יצליח לשחזר את העוצמה של אותו לילה בהופעה הזו, שבה יופיע סולו, ללא גיבוי? והאם לא כדאי לו להאט קצת עם הערק?

בסגנון מיסיסיפי

לויד, שיש מי שמכנים אותו " איש הבלוז החסידי " (לייבל שהוא לא אוהב), אוהב לדבר על ניסים. איזון הסאונד בפאב מצפה הילה הוסדר ללא תקלות? זה נס. הקונסולה של הסאונדמן לא נרטבה בגשם? נס. הזמינו אותו להופיע במצפה הילה בשבוע שבו השתחרר גלעד שליט? נס. אבל הנס הגדול מכל שקרה ללויד לאחרונה הוא זה שאפשר לו להקליט את הדיסק השני שלו, "My Own Blues". הוא שקל לעשות אלבום כזה במשך זמן מה, אבל לא היה לו את האמצעים לשלם עבורו. הוא רצה להקליט באולפן טוב, וזה עולה כסף.

לויד הוא אב לחמישה ילדים וההופעות שלו במועדונים קטנים לא הופכות אותו לאיש עשיר. עד לפני זמן לא רב הוא נהג בסקודה ישנה, ​​אותה ניסה למכור ב-4,000 שקל. בינתיים הוא קנה את הסוזוקי, ב-10,000 שקל. איך הוא התכוון לשלם עבור אולפן? עזרה מחברת תקליטים לא הייתה אפילו ירייה ארוכה: שוק הבלוז הישראלי הוא לא בדיוק מכרה זהב ובכל מקרה לויד, תלמידו של שלמה קרליבך זצ"ל - הרב החסידי המתקדם שאהב שירה - אינו מאשר חברות תקליטים בעקרון.

"הרב קרליבך נהג לומר שיש שני סוגים של חברות תקליטים: הגנבים הגדולים והגנבים הקטנים", הוא מסביר. "הרב אמר שהוא תמיד נחת עם הגנבים הגדולים, אז הוא מעולם לא היה צריך להתמודד עם האתגר מה לעשות עם הכסף".

אז איך לויד ישלם על הדיסק שלו? הוא החליט למכור כמה מהגיטרות שלו, ביניהן פנדר טלקאסטר האהוב עליו. הוא פרסם זאת בעמוד הפייסבוק שלו והזמין אנשים להגיע. אבל אז הוא קיבל אימייל מאמריקני עשיר, ששמע את המוזיקה של לויד באינטרנט והפך למעריץ.

"למה אתה מוכר את הטלקאסטר?" שאל האיש. "כמה כסף אתה צריך כדי ליצור את הדיסק?"

לויד נתן הערכה - והאיש ענה: "רק תגיד לי לאן לשלוח את הכסף".

"גן עדן נפתח לי," אומר לויד, ועיניו בוהקות. "אחרי כל אותן שנים של עבודה ותפילה, סוף סוף יכולתי לעשות את זה כמו שצריך".

כשהוא אומר "כמו שצריך", הוא מתכוון למספר דברים. קודם כל, שלאלבום [כפול] יהיו שני חלקים: חשמלי ואקוסטי.

למה?

"כי זה לייזר. אלה שני הצדדים שלי: הצד הגדול והחזק של הבלוז האלקטרוני וסגנון המיסיסיפי הרגוע - איך שאני נשמע כשאני יושב ומנגן לבד בבית. הרגשתי צורך להביע את שני הצדדים, כמו שזה עם ניל יאנג". הוא ממשיך להיזכר בהופעה של אותו זמר אמריקאי ידוע, שלדבריו הייתה הטובה ביותר שראה בחייו. הוא גם מספר על חבר שהיה רודי בסיור יאנג. "הוא אמר לי שכשהם היו על הכביש ניל היה יורד מהאוטובוס עם תרמיל אחר הצהריים ואומר להם: תאסוף אותי לכאן בבוקר. איזה בן אדם! אני מטורף עליו!"

דבר נוסף שהיה חשוב ללויד במהלך הקלטת הדיסק בתל אביב הוא שהמוזיקה תוקלט בהופעה חיה, ללא "שיפורים" - אלמנטים שונים שנדבקים אליהם לאחר מכן.

"זה הבלוז," הוא אומר. "כשאתה מאזין לרוברט ג'ונסון או בלינד למון ג'פרסון, אתה שומע גבר וגיטרה מחוברים. אתה שומע משהו פרוע, לא מעובד. ואם השירה לא נשמעת הכי טוב, זה בסדר. אני איש לב, לא איש גרון".

למה את מתכוונת?

"זה אומר שכשאתה בא לשמוע את לייזר, אתה לא בא לשמוע שירה יפה. אין לי שום דבר נגד זה, אבל זה לא אני. אני רוצה לשפוך את ליבי על הבמה. לא הכי יפה, אבל הכי אמיתי. כמו ג'וני וינטר, הזמר שאני הכי אוהב בעולם. ידעת שפעם הייתי החימום בשבילו?"

איפה? מתי?

"האמת היא שאני פשוט מתפאר. הוא בא לנגן בקולג' שאליו למדתי וניגנתי בלהקה שם. חיממתי גם לנסיך. זה לא אומר שפרינס התקשר אלי ואמר, 'לויד, אני רוצה שתהיה החימום שלי'”.

לייזר לויד נולד לפני 45 שנים בניו יורק, בשם לויד בלומין . אביו היה גיטריסט ולויד מספר שבתחילת שנות ה-60 הוא ניגן עם פול סיימון. "זה היה כמעט סיימון ובלומין במקום סיימון וגרפונקל", הוא צוחק כשהסוזוקי מתקרב לצומת יגור.

בטהובן ובלוז

לויד מצדו התחיל לנגן בגיטרה כשהיה בגיל בר-מצווה. הוא ניגן בלהקה שעשתה קאברים ללהיטים משנות החמישים וניסה קצת ג'אז - אבל התאהב בבלוז. מסיבה כלשהי, לעומת זאת, הוא המשיך ללמוד מוזיקה קלאסית בקולג'.

"ג'וינטים כל יום", כך הוא מתאר את ימיו שם. כאשר למאמר הגמר שלו התבקש להשוות שבע מהסימפוניות של בטהובן, הוא הגיש שירים לפרופסור שלו המתארים את מה שהרגיש כשהאזין למוזיקה של המלחין הגדול. "יש לי D מינוס", הוא צוחק.

"כל מה שרציתי לעשות זה לשבת בחדר שלי ולשחק בלוז, אבל גם כשעשיתי את זה הרגשתי שאני לא מוצא את מה שחיפשתי. ואז ראיתי אייטם בטלוויזיה על בי.בי קינג. המראיין שאל אותו איך הוא בחר את מוזיקאי הגיבוי שלו וקינג ענה: 'אני לא מקשיב לנגינה שלהם. אני לוקח אותם לבר, אני שותה איתם, אני מדבר איתם ואם אני רואה שהם אנשים טובים אני יודע שהם יהיו מוזיקאים טובים״.

"באותו רגע אמרתי: זהו. מספיק לשחק 10 שעות ביום. אתה צריך לעשות סוויץ'... כדי לנסות להגיע למעמקי הנשמה. ואז קרה הנס הגדול".

לויד מתכוון למפגש שלו עם הרב קרליבך, בשנת 1993. הצעיר התגורר אז במנהטן והיה במשא ומתן מתקדם עם אטלנטיק להקלטת אלבום בכורה של להקתו, The Last Mavericks ("זה היה כמו סטיבי ריי ווהן פוגש ברוס עם סאונד קצת גראנגי”‏).

"מישהו שאל אותי אם אלווה את הרב קרליבך בגיטרה ואמרתי 'בסדר, אני אעשה את זה, אבל אני לא מתלהב מרבנים או מוזיקה יהודית'. הקשר היחיד שהיה לי אז ליהדות היה שידעתי שסבתא שלי הייתה שומרת מצוות".

המפגש עם קרליבך הפך את עולמו של לויד. "קודם כל, הוא נתן לי חיבוק גדול, שלא שכחתי עד היום", הוא נזכר. "הרגשתי שאני עומד פנים אל פנים עם אדם שאוהב את העולם. וגם נדלקתי על המוזיקה. שמעתי גרעין בלוזי גם בניגונים. קול כזה של הנשמה, שתקועה בגוף ורוצה להשתחרר ולצאת - שומעים את זה בב"ב קינג ושומעים את זה בניגונים של הבעש"ט", מסביר לויד בהתייחסו. רבי ישראל בן אליעזר בן המאה ה-18, הנחשב למייסד החסידות.

קרליבך, שמת בשנה שלאחר מכן, נתן ללויד הקלטות מהופעות ישנות שלו ולויד היה מאושר כששמע אותן. "אני לא מבין יידיש", הוא אומר, "אבל כל מילה נגעה בי. הוא שופך את לבו שם. יש שיא של בכי ושיא או שמחה. מי ששומע את זה ולא בוכה צריך שיבדקו את הלב שלו".

שבוע לאחר מכן אמר לויד ללהקתו שהוא מתפטר וכמה חודשים לאחר מכן, הוא היה בישיבה בירושלים. "אני עושה שינויים מהר", הוא מתלוצץ.

בארץ התחתן לויד, הקים משפחה, עבר לבית שמש, שם הוא מתגורר עד היום, והחל להופיע. הוא הרוויח הכי הרבה כסף בשנותיו הראשונות בארץ, עם להקה בשם רב לשבע ("קרליבך פוגש את המתים האדיבים") שיצאה לסיבוב הופעות בארצות הברית. בשנת 2005 הוציא את אלבומו הראשון בעזרתו של אופיר ליבוביץ מלהקת הרוק הישראלית ניקמת הטרקטור.

שמו של לויד החל למצמץ בבהירות על הרדאר של חובבי הבלוז בישראל כשלפני כשנתיים הוא היה אקט החימום להופעתו של הגיטריסט האנגלי שלגי ווייט בתל אביב. מהאקורד הראשון, הוא אומר, "היה חיבור עצום עם הקהל [שכלל בין היתר את שלום חנוך והשדר בן רד מ-88 FM, שמאז מנגן את לויד לעתים קרובות]. היה קסם. אחרי ההופעה כולם היו עליי. הבנתי שגנבתי את ההצגה משלגי”.

לויד באמת פרפורמר יוצא דופן, וההופעה האחרונה שלו במצפה הילה - מול כמה עשרות חסידים (שליט לא הגיע, למרות שלויד התפלל שיגיע) לא רק הייתה תענוג עצום מבחינה מוזיקלית, אלא גם מראה נדיר ב מונחים אנושיים טהורים. כמובן שלא הזיק שהוא גיטריסט מצוין וזמר טוב, אבל הנכס הכי חשוב של לויד הוא האישיות שלו, והיכולת המדהימה שלו להתחבר לאנשים שמקשיבים לו ולספר להם את הסיפור שלו. מהבחינה הזו הוא באמת איש בלוז.

"זה לא סיפור גדול. אני בא משם. באמריקה יש מיליוני אנשים כאלה", הוא אומר בצניעות. "זה יהיה כמו ישראלי שמנגן מוזיקה מזרחית בקונטיקט. שם, אנשים יחשבו שהוא גאון".

קסום ומשחרר

ברגעים הראשונים של ההופעה של לויד נראה היה שהוא שיכור מדי מהערק כדי שיוכל להתרכז, אבל מהר מאוד התברר שלמרות שהיה שיכור הוא גם מרוכז וגם בשליטה. השתייה, כך התברר, מאפשרת לו להיפתח לחלוטין, להוריד כל עכבות ולשפוך את ליבו כמו שהוא אוהב לעשות. לפעמים הוא אפילו ירד מהבמה והתיישב על ברכי האנשים בקהל - נשים כגברים - תוך כדי משחק. על הנייר זה נשמע מטריד, אבל למעשה זה היה קסום ומשחרר.

לויד גם סיפר כמה סיפורים מצחיקים (למשל, על איך הוא מתעתע בשוטרים שעוצרים אותו בכביש כדי לבדוק את רמת האלכוהול בדמו: הוא תוקע לו את הקש לזקן ונושף). הוא בידר את הקהל במיומנות של סטנדאפיסט, ואז מדי פעם הפך רציני, כיבה את הצחוק ושקע עמוק בבלוז (כמו במקרה של שיר אנטי-מלחמתי שהתפתח לשיר מצוין -מן ריבה שנמשכה 20 דקות‏).

אחרי יותר משעתיים של בלוז, לויד עבר לניגונים. השעה כבר הייתה אחת בלילה, ויותר ממחצית מהקהל, יותר אוהבי בלוז מאשר מוזיקה יהודית, הלכו הביתה. המעטים שנשארו זכו לחיבוק בתום ההופעה.

בדרך חזרה מצפון לויד ישן רוב הדרך, אבל בארבע לפנות בוקר, כשהנהג שלו – אני – ירד מהרכב, הוא נאלץ לנסוע בעצמו עוד שעה לבית שמש. למחרת דיווח שכשהגיע לעיר עצרה אותו ניידת משטרה: "אבל הם לא הטרידו אותי. לא הייתי צריך להשתמש בטריק עם הקש. נס!"

למידע נוסף על Lazer Lloyd, בקר באתר האינטרנט שלו www.lazerlloyd.com/ ובדף הפייסבוק שלו. האלבום החדש שלו זמין באתר Reverbnation.com .