ביקורת קונצרטים של JMR: באמת ההרכב של החיים

מאת קול אישה

אם אתה גר בברוקלין ורואה עשן כשאתה מסתכל מהחלון שלך, אל תיבהל. זה מגיע מברוקלין קולג', מיקום של קונצרט ה-Lineup Of A Lifetime של אמש. ההופעה הייתה כל כך לוהטת שהאודיטוריום של וולט ויטמן עלה באש לחלוטין. מרדכי בן דוד. אברהם פריד. ליפא. שלומי גרטנר. אידל. יוסי גרין. כולם מתאחדים כדי להוקיר את משה לאופר ואת שלושים שנות תרומתו למוזיקה היהודית. יוסי טיברג וגרשי מוסקוביץ', יחד עם רכז הקונצרטים מנחם טוקר הרכיבו את מה שהיה, אולי, הקונצרט הכי טוב שהייתי בו.

ברגע שנכנסת לאולם ידעת שמצפה לך משהו באמת יוצא מן הכלל. היו כלים על כל הבמה, וכמעט תהיתם אם יהיה מספיק מקום לזמרים. אם הספירה שלי נכונה, הייתה בנוסף למקהלת שירה תזמורת של חמש עשרה נגנים, בראשות שרגא גולד, מה שאומר שהיו לך בערך עשרים איש על הבמה, עם ציוד, וזה אפילו לא כולל את הזמרים. תזמורת TeeM Productions כללה שי בכר (פסנתר), אלי לאופר (סינתיסייזר), סימה אפרון (בס), דייב סולומון וארי בויאנגיו (גיטרה), גל גרשובסקי (תופים), סמואל טורס (כלי הקשה), דני פלאם, דון דאונס, מאט פיטרסון (קרניים), מארק גאץ (סקקסון), ג'ונתן קרן והחברה (כלי מיתר). תוכנית קונצרטים מרהיבה בצבע מלא, ארבעים עמודים מבריק שהרכיב מלך הגרפיקה סרולי מאייר, הכילה דיוקנאות צבעוניים מרהיבים של כל האמנים, למעלה משני תריסר תצלומים מאחורי הקלעים, ביוגרפיות מפורטות של הזמרים וכמובן, המון פרסומות צבעוניות.

כתב ויתור אחד לפני שאני עובר על התוכנית בפועל. אני בטוח שאני הולך לטעות בשמות של חלק מהשירים. לקונצרט הזה של שלוש שעות היו לא מעט מעורבים, מה שאומר שהיו הרבה שירים, רבים מהם ותיקים, מה שגרם לזמן רב מאוד לאתר את השם והאלבום המדויקים של כל שיר. אתם מוזמנים להצביע על טעויותיי בתגובות ואשמח לתקן אותן.

האודיטוריום היה מלא כשני שליש כשהקונצרט MC נחום סגל עלה לבמה בשעה 8:05, עשרים דקות מאוחר יותר משעת ההתחלה המתוכננת. סגל הציג את הקונצרט, חגיגת אחדות לכבוד שלושים שנות המוזיקה של משה לאופר ולאחר מכן לאופר, מנצח הערב, עלה לבמה כשהלהקה פתחה בשילוב של שירים של משה לאופר. היו כל כך הרבה כאלה שלא יכולתי לזהות את כולם מכיוון שהם המשיכו להשתנות כל כך מהר. אני כן בחרתי את ענבי הגפן, שהחיינו, סמחם, הבית, רקהיים, חזק ושירו למלך. התזמורת הייתה מהשורה הראשונה והסאונד של אלי לישינסקי היה חזק מספיק כדי שהרגשתי את הרעידות במושב שלי, אבל לא בצורה מטרידה. אחרי הכל, זה קונצרט. אתה רוצה להרגיש את המוזיקה, נכון? באופן מעניין, מקהלת שירה המוכשרת הוצבה בצד הנשים של הבמה, כך שכמה מהן היו עם הגב לקהל כדי להימנע מלהסתכל על הנשים. אני לא יודע למה הם לא יכלו פשוט לדחוף את הכלים על פני כמה מטרים כדי שיוכלו למקם את המקהלה בצד הגברים של הבמה ולא שהגב שלהם יפנה לקהל.

אחרי פתיחה יפה, העניינים נכנסו להילוך גבוה מיד, כשכמעט כל המבצעים יצאו שרים את אחת היצירות של לאופר.. שלומי גרטנר יצא משמאל, שר את השחיינו של לאופר, ואחריו ליפא נכנס מימין שר אוגיל V. אסמך. ליפה וגרטנר לשיר יחד היה די תענוג וברור שהם נהנו. מרדכי בן דוד וידל הגיחו יחדיו, ידיים שלובות זו בזו ומורמות גבוה מעל ראשיהם, שרים את "מגדל". אחרון על הבמה היה אברהם פריד שנשמע שר לאט את החלק הנמוך של קול ישראל, אבל לא נראה בשום מקום. אתה רואה את MBD על הבמה, שם יד אחת על מצחו כאילו הוא מחפש את אברמל, והזרקור סוף סוף מאיר על פריד, שהיה בצד השמאלי של האודיטוריום, בקהל, קורא "אני כאן. !" פריד הצטרף לעמיתיו המבצעים על הבמה, ב-high fiving כל אחד כשהוא חולף על פניהם וכולם ממשיכים במרץ את השיר בליווי הרבה קפיצות וריקודים.

כל הכבוד למרדכי בן דוד ואברהם פריד, שני הזמרים היחידים שכופפו את הז'קטים שלהם. אני יודע, זה נהיה חם שם למעלה, אבל קדימה! אם אתה על הבמה צריך לכפתר את הז'קט/בקשה שלך!!

כשחמשת המבצעים ירדו מהבמה, יצא נחום סגל והציג את בנו של משה לאופר, אלי, זמר, כותב שירים ומעבד בפני עצמו. הוא שר שיר שלא זיהיתי בכלל ואין לי מושג של מי האלבום שלו, או מי משני לאופרים הלחין אותו. לאופר ג'וניור היה מהנה וחוץ מהעבודה על הסינתיסייזר, היה לו גם מיקרופון ועשה קולות גיבוי לסירוגין במהלך הערב. החלק הכי טוב בשיר עבורי היה לראות את משה לאופר שר יחד עם בנו (למרות שלא היה לו מיקרופון) וברור ששולל נאצ'אס מהבן המאוד מוכשר שלו.

הזמר הבא הוצג על ידי סגל כ"עוד חוליה בשרשרת המוזיקלית" ותהיתי אם יש אולי לאופר אחר שהולך להופיע, אבל זה היה Yeedle שעלה לבמה, לבוש עניבה לבנה משובצת ריינסטון. (כן, קראתם נכון.) זה לא היה מוגזם או משהו, אבל מעולם לא ראיתי בחור פרוע באבני חן לפני כן. בחזרה למוזיקה: יידל שר את אלה ואחריו שיר הרטציג יפהפה של ר' עקיבא חומיק מירושלים – שוב, עוד שיר שלא הצלחתי למקם, אבל הוא שר אותו היטב. ידל לקח דקה להזכיר איך הוא נהנה לעבוד עם משה לאופר לאורך השנים והודה לאלי לאופר על הלחין רבים משיריו. השיר האחרון שלו היה אמור מעט, בעיבודו של אלי לאופר, כשיידל עושה עבודת רגליים מהודרת על המילים. הופתעתי שהוא לא שר אף שיר של לב אחד, אבל הסט שלו היה די מהנה.

בנקודת זמן זו השעה הייתה 8:25 ומבט חטוף מסביב, המקום נראה די מלא. אם זה לא היה קהל נמכר, זה היה מאוד קרוב אליו. בעוד שידל עזב את הבמה על רקע קריאות "אנחנו רוצים עוד!" נחום סגל חזר וסיפר "לא יודע מה להגיד אסי על השחקן הבא", והיה ברור שהבן האהוב על לונדון, שלוימה גרטנר, היה הבא בתור. שני השירים הבאים של גרטנר, נסים והשמים, היו כפילויות מדויקות של הופעתו בהופעה של פסח במיאמי, אלא שבפסח הוא לא זכה לרקוד עם משה לאופר.

גרטנר משדר מתיקות, חין ושמחה כשהוא שר והקול שלו באמת משהו מיוחד. ברור שהקהל הסכים כשהריע ומחא כפיים לגרטנר. אחרי השמיים, קבוצה בקהל התחילה לשיר את הנשימות אבל גרטנר שר את ברכי נפשי, שיר ישן יותר של משה לאופר והעמיד את המיקרופון שלו מול לאופר הוא אפילו השיג את לאופר לשיר כמה תיבות של השיר היפה הזה. גרנטר בהחלט עשה את זה צדק וכמו תמיד, אני מתרשם עד כמה הקול שלו רך. לבסוף, גרטנר שר את Say Asay, השיר שכולם חיכו לו והקהל ממש נכנס אליו, במיוחד האנשים שישבו מסביבי שרקדו כולם במקומותיהם. האורות המסתובבים על קירות האודיטוריום היו מגע נחמד, אם כי קצת מעצבנים כשהם נכנסו לך לעיניים. לפעמים המוזיקה קצת רועשת והייתה קצת משתלטת, אבל הייתה כל כך הרבה אנרגיה בחדר שנראה שלאף אחד לא באמת אכפת.

לאחר מכן הייתה מחווה מיוחדת למפיק והמלחין משה גולדמן שעשה חמישה עשר אלבומים עם לאופר ונפטר רק לפני כמה חודשים. אלי לאופר חזר ושר שיר יפהפה עם מילים של נילה שלא שמעתי מעולם ולאופר הצעיר היה אפילו יותר מהנה בשיר הזה מאשר עם הראשון שלו.

נחום סגל הציג את הפרפורמר הבא, ליפא שמלצ'ר המתלהב מתמיד, שהאלבום החדש שלו, לדברי סגל, הוא אחד מאלבומי המוזיקה היהודית הנמכרים ביותר אי פעם. ליפא עמד על הבמה לבוש בשרטרוז רקום בפרחים שר הורה כן, לשון הורה לא. הוא רקד והסתובב על כל הבמה ולמרות שאני לא דובר יידיש, היה קל להבין את עיקר השיר הממכר הזה בצורה מוזרה. בשלב מסוים ליפא פרץ לראפ והיו כמה צלילים מאוד פאנקיים שיצאו מהלהקה, אבל כמו תמיד, ליפא פשוט כיף. זו הייתה למעשה הפעם הראשונה שראיתי את ליפה בהופעה חיה, ומצאתי שהוא טוב פי עשר באופן אישי מזה שהוא באלבום.

ליפא לקח כמה דקות לשוחח עם הקהל, והודה שבעוד שכל שאר המבצעים דיברו על כל הפעמים שעבדו עם משה לאופר, מימקה ד'ליפא היה למעשה הראשון מאלבומיו שהציג את כשרונותיו של משה לאופר, למרות ליפא דווקא שר עם לאופר בגיל שבע, בתקליטור של אחיו זישה. ליפא הזמין את כולם להצטרף אליו בבית הכנסת שלו באיירמונט, ניו יורק, לקבלה שבת מיוחדת מאוד, באומרו שאורח השבת שלו, שלוים גרטנר יתמרץ על העמוד. קבלה שבת? זה לא קבלה שבת שאני רוצה לשמוע, זה זמירוס. גברת שמלצ'ר, אכפת לך שנלך בשבת ונצטרף אליך לארוחה? תן לי לדעת מה אני יכול להביא!

בהמשך לנושא השבת, ליפא הציג את 'וענפחה נהירין', שיר סלואו יפה מאלבומו, עם המילים שמקדימות מיד את ברכו מיום שישי בערב מעריב, ומסבירות איך אנשים נוטים למהר דרך המילים היפות האלה, ממהרים לומר. ברכו ותתחיל את מעריב. המיתרים בהקדמה היו עוצרי נשימה וליפה התחיל את השיר הזה מהבימה של נחום סגל, כאילו הוא החזן שעומד ליד העמוד. זה היה יפה והרטציג.

ליפא, שהוא בדרן כמו זמר, שמר על הקהל מרותק, ואמר שהוא נשאל מאחורי הקלעים מדוע הנטלך לא מופיע באלבום החדש שלו. "אתה לא שואל את הרמב"ם למה בחילק ווב אין בו חציר של חילק, נכון? ענה ליפא והסביר שיש לו כל כך הרבה שירים, כל כך הרבה חומרים טובים לעבוד איתו ויש רק כל כך הרבה שירים שהוא יכול לשים בכל אלבום. באנקדוטה נוספת שסיפר ליפא מישהו התלונן על כך שהשירים ב-Meimke D'Lipa אינם ניתנים לשיר במיוחד, וליפה השיב, "אבל זה טוב. אני צריך להתפרנס! אני אשיר את השירים ואתה יכול לזמזם יחד!" לליפא יש אישיות כזו והוא באמת מגלם את הביטוי שמחה החיים. נפלא לראות איך ליפא חזר מהפיאסקו שהיה ה-Big Event הראשון וחזר גדול וטוב מתמיד.

השיר הבא של ליפא היה "מזמור לסודה" שיר פרוע שהקהל הרעיש והיה מאוד משעשע לשמוע את מקהלת שירה שרה גיבוי בשיר רוק. במהלך הפזמון, ליפא רץ במהירות למקום, מרים את ברכיו גבוה, וזה היה מהומה לראות את ה-payos שלו מתנדנד מעלה ומטה. בשלב מסוים, ליפא ניגן בגיטרה אוויר, ליווה את ארי בויאנג'יו.

לאחר שקיבל את פניו של רכז הקונצרטים מנחם טוקר בעברית ללא רבב (איך זה שכל הזמרים האלה מדברים עברית כל כך טוב, אבל כל כך מעט מיושבי הישיבה שלנו כן?) קיבל ליפא את פניו של צבי טייברג, בנו של המפיק יוסי טיברג. ליפא סיפר על כך שלפעמים החיים יכולים להיות קשים ומלאים במכשולים, והקדיש את השיר הבא שלו לבנו הצעיר של יוסי טייברג שעבר תאונת דרכים לפני מספר שבועות. ליפא דיבר על האמונה וההשקפה החיובית של יוסי טיברג דרך מצב קשה ושר את "קי האשם" של שוואקי, והוסיף כמה מילים באנגלית על שיש ביצ'ון. ליפא הזמין את הקהל לשיר יחד וזו הייתה הפעם הראשונה במהלך הלילה שמצאתי את עצמי עם דמעות. אני מבקש בכבוד מכל מי שקורא את הביקורת להפסיק לקרוא כבר עכשיו ולהקדיש רגע לומר קפיטל של תהילים על ברוך מרדכי בן טסל, הזקוק לרפואה שלימה. בזמן שליפא סיים עם השיר, הקהל המשיך לשיר את השיר הלבבי הזה שהיה ללא ספק תפילה בפני עצמו. ליפא הצטרף ונתן לשיר סוף מדהים לחלוטין.

אוקיי, אנשים, לא צחקתי. תפסיקו לקרוא ותגידו פרק אחד תהילים. עַכשָׁיו. כל תפילה נחשבת.

השיר האחרון של ליפא, הנטל, היה אחד משני הרגעים במהלך הלילה שבהם המקום פשוט התפוצץ. ליפא ביקש מכולם לקום, והקהל עמד על הרגליים, צורח, שר, נופף בידיים ורקד. היו אפילו כמה בחורות צורחות שרקדו בצד. מה אתה יכול להגיד על הנטלך? מנקודת מבט מוזיקלית זה לא הגיוני, אבל השיר פשוט מטורף והוא באמת מדבר לאנשים. אין ספק שליפא התחבר לקהל שלו בגדול והוא פשוט ופשוט, לוהט מתמיד.

נחום סגל חזר לבמה, והזכיר לקהל שהערב היה התרמה למען ועד העולמי, צדקה ישראלית המגייסת כסף לילדים חולים, ואפילו מסר צעקה לילדה בקהל שהחלימה מהשתלה, במימון ועד. לאחר סרטון על ועד עולמי, עלתה הילי גרוס על הפודיום, וכינתה את הערב "מפגש פסגה של המוזיקה היהודית הגדולה ביותר בימינו, הכל על במה אחת". הוא דיבר על ליאור ישראל, ילד ישראלי בן 12 וחצי, שסיפורו הוצג בחוברת הקונצרטים. לליאור יש גידול מאסיבי בגזע המוח והוא זקוק לניתוח בארצות הברית בעלות של 300 אלף דולר. לא רק שהיו מתנדבים בקהל שאספו כסף, אלא שגרוס חשף כי כל הזמרים לקונצרט תרמו את התשלום על הופעתו בקונצרט למטרה חשובה זו.

לאחר הפסקה קצרה מאוד, הגיע הזמן לאברהם פריד, שבדיוק חגג 30 שנה לעסקי המוזיקה. שוב, פריד החל לשיר מאיפשהו מחוץ לבמה, ולבסוף יצא לשיר כי המצווה. אם אי פעם ראיתם את פריד באופן אישי, הוא לא בחור גדול פיזית לפי כל דמיון, אבל זה מדהים לראות איך מישהו כל כך קל יכול לשלוט על במה שיש בה עוד עשרים אנשים. הקול של פריד היה מלא, עשיר ומהמם אמש והוכיח שוב איך זה שאחרי כל השנים האלה הוא עדיין בפסגת המשחק שלו. ברור שהקהל נהנה מאברמל, וקרא שוב ושוב בקשות לתניה.

פריד עשה מיני משחק טריוויה, שהלהקה ניגנה קטע מאינטרו והקהל מנחש את השיר. תחילה היה רצי, אחר כך טניה, ואז פנה למשה לאופר וביקש ממנו להשתחוות, ובמקביל ביקש מהקהל להשמיע לאופר תשואות. פריד הסביר כיצד זמר מביא שיר למעבד שעשוי להיות מורכב רק מחלק א' וחלק ב', אבל המעבד הוא זה שמוסיף במבוא ובחלקים אחרים, ומביא את השיר לחיים. פריד הושק למוד אני, דוגמה מצוינת לשיר טוב, שנלקח לרמה חדשה לגמרי על ידי עיבוד מהשורה הראשונה.

פריד הציג את השיר הבא שלו כאחד מעשרת השירים הטובים ביותר שהלוואי שהייתי מקליט, "אלואי נשמה" של לאופר, אותו שר דודו פישר במקור. מסך הווידאו ברקע, הראה סרטון של ליאור ישראל, וכשהעלו את הסרטון של אברמל שר את המילים "ואטה אסייד לאיתלה מימני" על סרטון ועד העולם של ליאור ישראל זה היה רגע מרגש להפליא.

בהמשך דיבר פריד על אחדות בקרב כלל ישראל בכלל, על הזמרים שפיארו את הבמה ואפילו על הקהל שהתאגד כאחד כדי לתמוך בארץ ישראל בזמנים סוערים אלו, ובאופן ספציפי ועד עולמי. לבסוף הוא הציג שילוב של שירים שלאופר עשה עבורו, ואמר "היה לי המזל להביא את השירים האלה לעולם". השיר הראשון היה "אינבי הגפן", שיר שמשה לאופר הלחין לכבוד אירוסיו, ואחריו הקיצד מרקדים, שלאופר הלחין לחתונתו. לאופר הצטרף לאברמל והם רקדו יחד. בטח התחמם שם, כי פריד הוריד את הז'קט שלו והניח אותו על הפסנתר לפני שיגר לקסהיים שאאני, ואחריו ויהי למישיסה, כשהוא רקד על כל הבמה. הוא המשיך עם L'vinyans, עוד שיר שלא הכרתי ולבסוף Chazak. לראות את פריד מנגן ב"כינור אוויר" עם קטע המיתרים בזמן שהוא שר חז"ק היה בהחלט רגע בלתי נשכח ובסוף השיר, הוא שינה את המילים מ"עד ביאס גואל, חזק" ל"משה, משה, חזק! ” מחווה נחמדה מאוד לאורחת הכבוד המיוחדת.

השיר הבא התחיל עם שי בכר מנגן הקדמה בפסנתר, ואברהם פריד ליד הפסנתר שר את מילות הפתיחה של "אילו הייתי עשיר" מתוך כנר על הגג. הקהל היה קצת מופתע, בלשון המעטה, ופריד חייך תוך שהוא מצפצף: "לא השיר של משה, אבל מאוד דומה", ואז עבר לכוח. כשאברמל ירד מהבמה, משה לאופר לקח את המיקרופון, הודה לאברהם פריד על שהחיים את שיריו ונתן לפריד ברכה שתמיד צריך להיות לו קואץ' לשיר. לאופר גם הקדיש רגע להודות לרכז הקונצרטים מנחם טוקר.

מה אתה יכול להגיד על אברהם פריד? פשוט ופשוט, שלושים שנה מאוחר יותר, הוא עדיין זהב מלא.

לילה נהדר רק המשיך להשתפר. אחרי סרטון קצר בהשתתפות ליפא, MBD, פריד ויוסי גרין, כולם עושים קניות ביחד ברימון, אחת מנותנות החסות של הערב, הגיע הזמן של MBD לעלות לבמה. הלהקה התחילה בהקדמה איטית עם צלילי כליזמר עם מרדכי בן דוד שר מחוץ לבמה, ואז פרצה על הבמה בשירה של קייצד מרקדים, לפני שהמשיכה ל-V'karev P'zuraynu ו- Samchheim.

למרות שהשעה הייתה מאוחרת (10:35 וכבר שעתיים ועשרים דקות לתוך התוכנית) MBD דיבר על איך אנחנו מתמודדים עם זמנים קשים, הן בענייני העולם והן בטרגדיות שאנשים מתמודדים איתם ברמה האישית. הוא דיבר על כך שברוך צ'ייט ישב פעם עם ילד חולה שביקש ממנו לכתוב שיר במקום, וצ'ייט המציא את ה"Pischu Li" הנצחי שלו. MBD דיבר על הכוח העצום שיכול להיות לציבור ושוב ביקש מאנשים להתחרות על מי שזקוקים לרפואות וישועות. כשראיתי את הסרטון של ליאור ישראל, שוב עם סרטון חי של MBD על המסך, מתוך ידיעת הקשיים איתם מתמודדים אנשים מסוימים הקשורים לקונצרט, מצאתי את עצמי דומעת בפעם השנייה כשמרדכי בן דוד שר את המילים "לו אמוס קי echye" ו"פישו לשערי צדק". זה היה רגע מקרב לב, ושוב אבקש מכם להפסיק לקרוא ולהגיד פרץ תהילים לליאור בן שני. אולי החלק היפה ביותר בשיר הנוגע ללב זה עד כמה הוא מלא תקווה ואופטימי ולאופר רקד במקום עד סוף השיר.

בעוד שכבר היו שני דורות של לאופרים על הבמה (גם משה וגם בנו אלי), MBD קרא עוד לאופר על הבמה, בני בן ה-12, שבר המצווה שלו בעוד חודשיים. שי בכר פינה את ספסל הפסנתר ובני לאופר המקסים והנכון תפס את מקומו ליד הפסנתר, כשהוא מלווה את מרדכי בן דוד בשירת "מקומה". אספר לכם שעם תזמורת כל כך מלאה היה קשה לשמוע את הפסנתר, גם לאחר ששי בכר התאים את המיקרופון, אבל היה ברור שלאופר הצעיר מוכשר מאוד, שכן הוא ניגן את השיר ללא תועלת התווים. . כל ארבעת הצלמים שהיו על כל הבמה והאודיטוריום כל הלילה התכנסו לאותו מקום כדי לצלם את בני לאופר שנראה מאוד רגוע כשהביט סביבו מחייך, לא מעט מאוים מהליווי של מלך המוזיקה היהודית.

אבל בשבילי הרגע הכי טוב של הלילה היה כשמשה לאופר, שעדיין מנצח עם השרביט שלו ביד, פנה אל בנו הצעיר עם החיוך הכי גאה שראית אי פעם מודבק על פניו. אם זה לא יידישע נחת, אני לא יודע מה כן.

MBD המשיך לשיר שילוב של להיטים, ושר טוב להודס, עוד ישמע (רוקד עם משה לאופר תוך כדי שר), ​​Yibane, Hold On, Ze Shivach ו-Yerushalayim Is Not For Sale. מחיאות הכפיים היו סוערות לחלוטין ואין ספק שהקהל נהנה מכל דקה מההופעה של MBD.

ואז התחילה התזמורת לנגן את עומר רבי עקיבא ומרגע שMBD פתח את הפה לשיר את התו הראשון, המקום התפוצץ, וסימן את הפעם השנייה במהלך הלילה שהקהל השתגע לחלוטין. כולם עמדו על הרגליים, רקדו, מחאו כפיים, שרו יחד, שרקו, הריעו. המקום היה רוחש לחלוטין ובמקום לצפות במרדכי בן דוד הסתובבתי וצפיתי בקהל שנקלע לגמרי למוזיקה. זה אמור להיות קל לזהות את כל מי שהיה בהופעה אמש, כי כולם יהיו צרידים היום אחרי כל השירה שנמשכה במהלך השיר הזה. תאר לעצמך, שיר רוק, ששר זיידי ששר כמעט ארבעים שנה ועדיין לוהט כתמיד. רק מראה לך שאם אתה מוכשר ושומר על קשר עם מה שהאנשים רוצים לשמוע, אתה עדיין יכול לנגב את הרצפות עם כל השאר שם בחוץ.

זה כבר היה מאוד מאוד מאוחר כששי בכר עזב את הפסנתר וסוף סוף הזמן של יוסי גרין לצאת לבמה. הקהל היה מוכן לגרין ושר אנובים לפני שיצא גרין. לו גרין היה מחכה שהקהל יירגע, כנראה שכולנו עדיין היינו בברוקלין קולג'. גרין פשוט התחיל לנגן וחיכה שהשירה תדעך, אבל זה לא קרה, כנראה בגלל שהשיר שהוא התחיל היה אנובים.

כל המבצעים עלו לבמה כדי להצטרף לגרין ליד הפסנתר ועם ליפא התחיל את השיר. כל מבצע עשה עבודה יפה בשיר המהמם הזה, כשגרין סוף סוף לקח את הסוף. השיר הסתיים בכך שמרדכי בן דוד, שעמד ממש מאחורי יוסי גרין, חיבק את גרין, שם את ידו על ראשו ורכן לו שימשיך לכתוב שירים יפים.

השעה כבר אחרי השעה 11 בשלב זה ומבינה שמרדכי בן דוד היה צריך לעזוב אחרי הסט שלו, אבל מכיוון שהקהל החליט שענבים הוא השיר שהם רוצים לשמוע, גרין התחיל עם השיר הזה, שלא לא היה אותו הדבר ללא MBD. לצערי, זה היה השיר היחיד שגרין ניגן מלבד הגמר והתאכזבתי לא לשמוע יותר מגרין המוכשר מאוד.

הגמר היה שירו ​​למלך, שיר כל כך טוב, שזה אולי השיר הכי טוב שידל יקליט אי פעם. היה ברור שהם לא ממש עשו חזרות על השיר הזה וזה התחיל בכך ש-MBD סימן לאנשים, ואמר להם מי צריך לשיר מתי. כולם רקדו קצת בשני צעדים וזה היה חמוד לראות את כולם מנסים להישאר מסונכרנים אחד עם השני, במיוחד לראות את יילל הגבוה מאוד מנסה לכבוש את זרועו סביב הכתפיים הקצרות בהרבה של ליפא. בשלב מסוים, מרדכי בן דוד נופף למישהו מהקהל, ואז עזב את הקבוצה וניגש לקהל, ונתן קניפל לנער נכה. בזה אחר זה עלו כל שחקני המפתח לבמה, כששלושת לאופרים הצטרפו לשורה וכן מנחם טוקר, גרשי מוסקוביץ ויוסי טייברג.

אברהם פריד ביקש מיוסי גרין לעזוב את הפסנתר ולהצטרף לחבורה ואז הפסיק את המוזיקה לחלוטין, וביקש מכל הקהל לקום. הוא ביקש מכולם לומר תפילה לבנו של יוסי טיברג (אם פספסתם את השם תהילים קודם, זה ברוך מרדכי בן טסל) והביע איחולים נלהבים לבשורות. טייברג, מודל של אמונה ואופטימיות, הניף באגרופו באוויר ואני יכול רק להצטרף לאברמל לאחל באופן אישי למשפחת טייברג רפואה שלימה ושמחת בכרוב.

הקונצרט הסתיים בשעה 11:15, על רקע שירה, מחיאות כפיים והבשורה כי ועד עולמי קיבל תרומות נכבדות במהלך הערב. היה סרטון שצולם במהלך הקונצרט הזה ואם וכאשר הסרטון הזה יהיה זמין לפרסום מסחרי, אני ממליץ לך בחום לקנות אותו. זה היה באמת ההרכב של החיים.

אם הייתי צריך לסכם את הקונצרט הזה הייתי יכול לעשות אותו בשתי מילים בלבד.

מצוינות מוזיקלית.