הביקורת של שמעון על "ריקוד 2: לא שיך" מאת שלוים דסקל

בסקירה שלי על Beats של יואלי גרינפלד ואוונאל תזמורת מלפני שנתיים, הזכרתי איך אלבומי "קומפילציה" יכולים להיות קפסולת זמן מושלמת של רוח הזמן של המוזיקה היהודית. על ידי האזנה לאלבום אוסף או חתונה, המאזין מקבל תמונת מצב של אילו שירים היו פופולריים בזמן יציאת האלבום, אילו שירים חדשים נחשבו לקלאסיקה מיידית, ולאילו שירים ישנים יותר היה כוח עמידות. בנוסף, תוכלו לשמוע את האבולוציה של העיבודים האינסטרומנטליים, כמו גם אילו שירים לא יהודיים מתערבבים ברשימות הסט.

כמו אלבומי חתונה, ההצעה השנייה של שלוימה דסקל, לא שיך , היא קלאסיקה מיידית. חמישים ושש רצועות של אדיר דאנס מטלטל, מגובה בשילוב נהדר של יואלי דיקמן, תזמורת אהרון טייטלבאום, הפילהרמונית הישראלית על כלי מיתר והופעות של מקהלת הבנים שיר ושבח והילדים של שלוימה דסקל. העיבודים, באדיבות יואלי דיקמן, ממש צמודים - אם אולי קצת חצוניים. השירה של שלוימה ללא דופי - הוא מחליף בין מצב הפופ-סטאר שלו למצב המגה-צ'זאן שלו, והוא באמת מציג את המנעד המדהים שלו.

סט 1 (רצועות 1-15), פריילך מדלי: האלבום מתחיל בקול תרועה שהלחין אייל גולן, ואחריו ביצוע עוצמתי ל"שתר התנים" של אברהם פריד — כולל כמה עיבודים שהורמו ישירות מאלבום התזמורת החי של אברמל. אני אשככיך ירושלים . משם (לאחר הצליל המחייב של שבירת זכוכית וצעקות "מזל טוב!!!") הלהקה מתחילה את סט הפריילך שלה. התפאורה היא ברובה שילוב של קלאסיקות ישנות ("וישמה" של MBD) ושירים חסידיים ("ניגון שבוע" של ויז'ניץ, "אשה אימי" של בעלז), בשילוב עם מספיק חומרים חדשים כדי להפוך אותו למעניין ("הימוה הימוה" של אברהם פריד. , "אהללה" של אראל סאמט). הסידורים בסט הזה הם מהשורה הראשונה - הם מהסוג שגורם לך לרצות לנהוג מהר יותר, ללכת באסרטיביות יותר, לרקוד חזק יותר. הכנסתי את הסט הזה ישירות לרשימת ההשמעה שלי - הקצב גם במקרה מושלם כדי לעזור לי לשמור על קצב הדיווש שלי על האופניים שלי.

סט 2 (רצועות 16-25) וסט 3 (רצועות 26-32), Disco Funk Medleys: זוכרים את 1994? שנת התמיד בשמחה מאת MBD ו- Miami Experience IV , כשדדי היה הדבר הגדול הבא? זו הייתה גם השנה בה יאני, הפסנתרן והמלחין היווני המפורסם, הוציא את Live at the Acropolis , ההקלטה החיה של הקונצרט PBS בו צפו יותר מחצי מיליארד אנשים ברחבי העולם. ככל הנראה, הרבה מהאנשים האלה היו יהודים, כי כמה רצועות מהאלבום הזה הפכו לכוננות קבועות בחתונות יהודיות, כולל "Standing in Motion", שהוא האוהד הפותח של הסט השני באלבום הזה. שאר רצועות ה"דיסקו פאנק" הן רצועות ההורה והדיסקו הטיפוסיות של הריקוד השני לגיל החדש. הסט הראשון כולל (בין היתר) את "את רקוד" של שוואקי, "הישאבצי" של יידיש נחש, את "עץ חיים" של ש"י רכניץ ו"קדסהיים" של שלוים כהן. בסט השני מופיעים "השם מלך" של גד אלבז, "בנטש בנטש" של אברהם פריד, "ראו בנים" ו"לו יעקב" של שוואקי, "תודה" של בני פרידמן ו"מי מי מי" של שמחה ליינר.

רצועה 33, "עין עוד מילבעדו": באלבום הראשון " Dance with Daskal ", מילא את ההפסקה בין מערכות הריקוד "שמע ישראל", הידוע יותר בכינויו "K'shehalev Bocheh", הלהיט הישראלי במקור של שרית חדד ופופולרי על ידי גד אלבז ועוזיה צדוק . הפעם, דסקל מפנק אותנו בגרסה שלו ל"עין עוד מילבעדו" של המגהסטאר הישראלי שלומי שבת. למרות שהוא לא רגשי גרידא כמו "K'shehalev Bocheh", דסקל מספק ביצוע נהדר לשיר הזה שקורע את המצעדים בארה"ב.

סט 4 (רצועות 34-56), רוק מדלי: באחד הימים האלה, מישהו הולך להסביר לי מה הקריטריונים לקחת מוזיקה מיינסטרים אמריקאית ו"יהודה ליזום" אותה. האם זה חייב להיות רמיקס, כיסוי או פרודיה על ידי אקפלה, המכבים או גרשון ורובה? האם Blue Melody או EvanAl צריכים לעשות קאבר סקסו של שלומי כהן לשיר? מה יש לנושא מתוך שודדי הקאריביים שמכניס אותו לרשימת התרוצצות המקובלות? בכל מקרה, זה המבוא לסט הריקוד האחרון הזה. אם תהיתם, "רוק מדלי" מתורגם ל"סוף הריקוד השני כשהלהקה רואה שאולי שתיתם יותר מדי לשתות ועכשיו אתם לא יכולים להתמודד עם ההורה יותר". הקצב מאיץ בחזרה למה שהיה לנו במהלך הסט הראשון (קצב "התרוצצות במעגלים", לא קצב "שלושת הצעדים ובעיטת רגל"), ובעוד שכותרת הסט היא "רוק מעורב", יש גם שם התגנבו הרבה שירי פריילך. סט זה הוא כנראה השילוב השווה ביותר של חדש וקלאסי. המבחר כולל את "אמין" מאלבומו של אברהם פריד Keep Climbing , "Ben Faiga" מ- B-Positive של ליפא ומאטדוב, ו"אוסים תשובה" ו"עם ישראל" מהקולות של שוואקי; כמו גם כמה קלאסיקות וינטג' משנות ה-90 כמו "סיסו" מתוך ברכה והצלחה של פריד, "תומי בשמחה" של MBD ו-"V'zakeinu" של Yeedle מתוך אלבום הבכורה שלו. כפי שאולי ניחשתם מהעובדה שהסט הזה דוחס 23 רצועות לכ-20 דקות, השירים בסט הזה נעים בקצב אש מהיר, טריק שבו השתמש שלוימה גם בסט הרוק של אלבום הדאנס הראשון שלו - למעשה , חמישה מתוך ששת הרצועות האחרונות הן מתחת ל-40 שניות כל אחת. גם הרצועה האחרונה תהיה בערך באורך הזה, אבל המעבדים נותנים לנו עוד תרועה אחת ל"אוטרו" של האלבום: תזמורת שבע שמיניות האהובה על כולם, "סנטוריני" של יאני, רצועת הפתיחה של האלבום הנ"ל Live at the אקרופוליס . כולם פה מבינים שיאני לא יהודי, נכון? בסדר? רק מוודא.

לסיכום, אם אתם אוהבים אלבומי חתונה (ואני), אם אתם אוהבים את השירה של שלוימה דסקל (כדאי לכם), ואם אתם אוהבים הרבה פליז ברצועות הריקוד שלכם (בטח, למה לא), אז לא שיך הוא אלבום שאמור להיות בראש רשימת הקניות שלך לאחר הספירה. בין אם אתה אוהב מוזיקה מהסוג הזה לפעילות גופנית, לנסיעה לעבודה, לנגינה בשמחות, או סתם להאזנה ישנה, ​​אני לא יכול להמליץ ​​מספיק על האלבום הזה. תהנו, ותמשיכו לרקוד!