הביקורת של שמעון על "ראש לב" מאת אלי שוובל

המוזיקה היהודית הגיעה קצת לאזור נוחות. לאלבומים יש נוסחה לה מצפים המאזינים: 4 דיסקוטקים + 4 שירים איטיים + 1 שיר מסוג קומזיצי-"שירו למלך" + 1 או 2 שירי רוק (אופציונלי: שיר פריילך אחד ומספר חזנות אחד) = אלבום. להקציף, לשטוף, לחזור. כלול בנוסחה לפחות שיר אחד שהלחין שם גדול (מונה רוזנבלום, יוסי גרין או יצי וולדנר), שיר איטי אחד עם מילים של איש חיל/שבע ברכוס (לצ'ופוס), ודיסקו אחד ש-לפחות תיאורטית- יכול להיות השיר הראשון שמושמע במהלך הריקוד השני בחסונה (נו באמת, החבר'ה האלה חייבים להישאר עובדים איכשהו). מרכיבים אופציונליים כוללים סולנית ילדים לשיר את הבית הראשון בבלדת החתימה שלך, שיר באנגלית או ביידיש, או כוכב אורח. כשזה מגיע למילים, אתה יכול בדרך כלל לברוח מבחירת פסוקים אקראיים - מילים מקוריות מסוכנות ומסוכנות. ההבדל בין הגדולים לבין גם-rans מסתכם בדרך כלל בכמה אמן וצוות ההפקה שלו ביצעו את הנוסחה.

שיהיה ברור לחלוטין: אני לא מחשיב את הנוסחה הזו כדבר רע. עם זאת, עצם קיומה של הנוסחה אומר שאם אלבום מתרחק מדי מהמיינסטרים, אז הוא יצטרך להיות מיוחד במיוחד כדי למשוך מעריצים. בין האמנים שמתחו את גבולות הנוסחה ניתן למנות את ליפא שמלצר בקצה האחד (בעיקר את אלבומיו הקודמים), ואת אייבי רוטנברג בקצה השני (אני לא יודע אם אייבי בכלל יודע להפיק אלבום נוסחתי).

עם זאת, מדי פעם אמן לא סתם סוטה מהנוסחה - הוא קורע את ההנחיות לגמרי, דורך על החתיכות המגוררות ואז מבעיר אותן. שש שנים בהתהוות (וליותר משמונה שנים מאז יציאת לב טהור 4 ), הוצג לפני חודשיים אלבום הסולו הראשון של אלי שוובל, Hearts Mind , והתוצאות הן לא פחות מהיסטוריות. בעוד שבדרך כלל אני מאזין לאלבומים בניסיון להבין איזה שיר יהיה השיר החדש של הדיסקו או החופה, אני יכול להבטיח לכם למעשה שאין רצועה אחת באלבום הזה שתבוצע בחתונות או שתושר במהלך ההנחה . עם זאת, זה לא אומר שמדובר באלבום גרוע — רחוק מזה. זה ניסוי מוסיקלי מורכב מאוד, שיצליח מאוד (ואולי ישנה את מהלך המוזיקה היהודית לנצח) או יפלוט לגמרי (וזה חבל מאוד). ברוכים הבאים לעידן של פופ מיינסטרים יהודי.

Hearts Mind הוא, במידה מסוימת, היורש הרוחני המשוח בעצמו של Journeys - ואכן, אלי ולב טהור הופיעו ב- Journeys IV , אלי סיקר שירי Journeys בעבר, ואלי שם את אייבי רוטנברג כהשראה המוזיקלית העיקרית שלו. ראיון עם 5TJT . כמו Journeys , כל השירים באלבום הם בעיקר באנגלית (מילים מקוריות!), אם כי עם עיבודים מהמאה העשרים ואחת. נושאי השירים נעים בין מאבק בבדידות פנימית, למשפחה, ועד ליהנות מהיידישקייט ביום-יום. העיבודים (ורוב הביצועים האינסטרומנטליים) הם של אלי ואסף ספקטור.

רצועה 1, "We Are One" (נכתב על ידי אלי שוובל, דאב רוזנבלט ואלי גנץ): כהצהרת פתיחה מודגשת, "We Are One" מגיע לכל הנקודות הנכונות - זו בלדת כוח אופטימית (תחשוב על "Better Place" " מאת שלוים גרטנר - או אפילו "תן לזה ללכת" מ- Frozen ) עם מסר מעורר השראה של אחדות יהודית קבועה.

רצועה 2, "אייבישתר" (שכתב אלי שוובל, אברהם רוזנברג, ארי הסט ואלי גנץ): כן, אברהם רוזנברג ההוא. "אייבישטר" שואל את שתי השורות הראשונות האיקוניות של הפזמון מהקלאסיקה של צליל וזמר ומקיף אותה בלחן ומילים חדשות המפרטות את החיפוש אחר האושר הפנימי שניתן לספק רק "האחד למעלה". העיבוד החדש ללא רבב - מלכותי ורודף בו זמנית, כאשר עיבודי המיתר של כריסטיאן האוס ועוגב האמונד מאת בילי ג'יי סטיין מוסיפים נופך נחמד.

רצועה 3, " יאגה " (נכתב על ידי אלי שוובל, גדי פוקס וזך סלברג): הרצועה הזו, שיצאה כסינגל חינמי לפני יציאת האלבום, קרובה למוזיקה היהודית המיינסטרים כפי שתצאו מזה. אַלבּוֹם. הנושא של השיר סובב סביב מושג המאמץ (יגיעות=עבודה או מאמץ) וכולל את השורה הנהדרת: "ברגע שאתה יודע בשביל מה אתה חי אתה מתעורר לחיים". גָאוֹן.

רצועה 4, "כמו הים" (שכתבו אלי שוובל וארי הסט): בשיר הזה (ההמשך המוזיקלי ל"ילד קאנטרי" של אייבי?), אלי לוקח אותנו למה שהיה כמובן תקופה קשה בחייו, אבל מתי מישהו הצליח לעזור להרים אותו מכל מקום חשוך שהוא נמצא בו באמצעות מטפורה: "אנחנו בדיוק כמו הים" - כלומר, לכאורה משתנה ללא הרף, אבל תמיד אותו אדם בפנים. יצירה לירית מעניינת יותר: מי ידע שאפשר לחרוז את המילים "מרגיש לא מסוגל" עם "אלי שוובל"?

רצועה 5, "אני יוסף" (נכתב על ידי אלי שוובל ואפי לוינגר): השיר הזה עוקב באופן מילולי אחר יוסף הצדיק במסעו מעבדות למלכות, בשיאו בשאלתו הנלהבת לאחיו: " אני יוסף, העוד אבי חי? (אני יוסף, אבי עדיין חי?)" אלי מפרש את השאלה בשני אופנים: 1) האם רוחו של יעקב עדיין חיה בתוכי?; ו-2) האם אני עדיין מזהה את אהבתו של אבי באחיי, למרות הסבל שהם גרמו לי? זה אולי השיר האהוב עליי באלבום.

רצועה 6, "ורד כמוני" (נכתב על ידי זך סלברג, מילים עיבוד של אלי שוובל): בהתאם לנושא היחסים בין אב-בן, הנאמבר האיטי הזה בסגנון כפרי מפרט את הדאגה של אב לבן לאורך כל מסעו בחייו - בגיל 10 ("אני לא יכול להגן עליך מהכל..."), 22 ("פשוט תמשיך לעבוד... כשאני אלך אתה תמיד תזכור..."), והלאה ("עכשיו הייתי לבד / עם שלי המחשבות והמנגינות שלי..."). המקהלה מפרטת את הערכתו לכך שהוריו מסוגלים לגדל אותו ממש ב"עולם כל כך מלא בקוצים" של היום.

רצועה 7, "אל תפסיק לתת אהבה" (שכתבו אלי שוובל, ארי הסט וזך סלברג): זהו עוד שיר של התבוננות עצמית, המתמקד ביכולות שלנו להמשיך "להעניק אהבה" לסובבים אותנו. השיר הזה מכיל כמה משורות המילים הטובות באלבום, כולל "האם אתה בונה חומה או סוללת כביש?/האם אתה לוקח לעצמך או נותן מהנשמה שלך?". בשילוב עם פזמון קליט, השיר הזה מנצח.

רצועה 8, "שבת לוקחת אותי הביתה" (שכתבו אלי שוובל, זך סלברג, גדי פוקס, אורי מורי ובראדלי רובנשטיין): מה, חשבת שאלי ניצל את כל שירי השבת שלו בלב טהור 4 ? בעוד של"הגיע הזמן להגיד 'שבת שלום'" היה בעצם מסר שמח (אם כי הוחשך מעט בגרסת הכיסוי של LT4 ), "שבת לוקח אותי הביתה" הוא טוויסט אפל מאוד בנושא ערב שבת . קטעי הפסוקים של השיר מפרטים את הטחינה הבלתי נגמרת לכאורה של שבוע העבודה (נקודות בונוס לכל מי שידע מהי רצועת מוביוס ), תוהה מה הטעם בכל זה... עד הפזמון: "אני זוכר מי אני בשבת!"

רצועה 9, "שתי עוף!" (נכתב על ידי אסף ספקטור, יוליה בארי ואלי שוובל): רוק גולש יהודי! השיר המהיר הזה הוא נושא " היום קצאיר והמלאכה " מטלטל, בו אלי מרשים עלינו את טבעם המהיר של החיים (באופן אירוני מעט, השוו לרצועה שקדם לו, אבל אולי זה הרעיון) , והצורך להתעורר ("שתי על") להתמודד עם זה על בסיס יומיומי.

רצועה 10, "I Just Wanna Be Me (Nili Me Li)" (נכתב על ידי אלי שוובל): השיר הזה שם קשת יפה באלבום. כבר דיברתי בהרחבה על הייחודיות של הסגנון של אלי בכלל והאלבום הזה בפרט, והרצועה הזו מתייחסת לנושאים הנלווים בצורת השיר. כפי שדיבר אלי בראיונות שלו עם 5TJT (התייחסו קודם לכן)ובמשפחה לפני מספר שבועות, הוא התקשה להשתלב בהתבגרות. המסלול הזה בוחן את הנושא הזה לעומק - בזמן שהוא מרגיש "כולם מסתכלים עליי!", מצפונו עונה "לא הם לא!" בכל זאת, הוא עדיין מרגיש שכולם מצפים ממנו לדברים לא הגיוניים מסוימים, עד לנקודה שבה הוא פשוט קורא, "אני רק רוצה להיות אני! אני עין אני לי, מי לי? ”

לסיכום, אני חושב שההתחלה של הפזמון של השיר האחרון מסכמת את האלבום בצורה מושלמת:

"אני יודע שאומרים שכדאי לך ללכת בדרך הזו,
תדבר ככה,
זז בכיוון הזה,
לשיר איך שהם שרים ולשחק איך שהם משחקים...
אבל אני רק רוצה להיות אני!"

אלי שוובל בהחלט לא "שר איך הם שרים ומנגנים איך שהם מנגנים". אני חושב שזה דבר טוב. אם אתה נחרד ממוזיקה שיוצאת מחוץ לקופסת הישיבות/חסידות, אז תרצה להימנע מ-Hearts Mind . עם זאת, אם אתה אוהב מקוריות, לב ותחושה במוזיקה שלך, אז אתה רוצה לתת ליצירת המופת של אלי שיקול רציני.