סקירת היסלהבוס על פרויקט נפתלי כלפא

שם די לא יומרני. אבל אוי, נפתלי כלפא ביצע הפיכה. פרויקט נפתלי כלפא בעל השם המחמיר אינו פרויקט בחצר האחורית; אלא, זו יצירה אמנותית ייחודית, השואבת משפע של אומנים כדי להפיק אלבום כפול יפהפה במיוחד.

אתם אולי זוכרים את קלפה מעבודתו הקודמת יחד עם הפיאמנטס, באלבום Yihiyu Leratzon. אני לא יודע את האבולוציה המוזיקלית המלאה שלו, אבל העבודה שלו שם הייתה די הגונה; הוא היה מעורב בהלחנת חצי מהשירים בתקליט ההוא, ושר ברובם. השירה שלו היא בריטון ספרדי נמוך ועדין; לא שונה משל יוסי פיאמנטה. אבל יש לו סגנון קומפוזיציה יהודי מובהק למדי, שהתפתח לא מעט מאז. שיהיה ברור - די התרשמתי. בפרויקט הזה, קלפה שקעה בווריד עשיר של כישרון להפיק שירים כמעט לכל טעם בשוק המוזיקה היהודית: משירה קרלבצ'סקית ועד רוקיסטים של פיאמנטה; סלסה גלנץ לפיוט ספרדי; מנות רגאיי ואפילו מעט היפ הופ. העיבודים, שרובם יצר שלומי כהן הרב-תכליתי, נעים בין סולידי למעולה. אז בלי דיבורים נוספים, בואו נדבר על פרויקט נפתלי כלפא.

דיסק 1:

טוב להדות (פיאט. יוסי פיאמנטה) : ***** מתחילים ברוקנ'רול טוב. יוסי פיאמנטה מתחיל את העניינים בהילוך גבוה (יוסי, למה אתה?!). לשיר יש איזון מצוין בין החלקים הנמוכים והגבוהים - הבית הנמוך נשאר רך ומתון, והגבוה קולט את האנרגיה ומתחלף הלוך ושוב לאורך שני סולואים: אחד רך ב-1:43 ועוצמה חתיכה ב-3:53. פיאמנטה מציג מופע וינטג' לכל אורכו, וקלפה משתווה לו יפה עם שירה נעימה. עופר בניטה על התופים מניח קצב מוצק, אנחנו מתכבדים באקורדים לפסנתר רוק מהבס החלק של אחיה אשר ואלעד כהן. המאמץ המשולב גורם למוזיקה נהדרת ולפתיח מנצח.

ציון (עם שלמה כץ) : (****) הבלדה הזו, בהשתתפות ובעיבודו של שלמה כץ, יוצאת לשטח קרליבך. זה שיר מתוק שנעשה כל כך מתוק עם סולו הגיטרה של שלומי כהן (תתרגלו אליהם – הם כישרון מגדיר כאן כמו כלפא עצמו), והאפנון המיתרים וההחלפה הלירית ב-3:00 מוסיפים נופך ממש נחמד . כשכולם מתנפחים לקרשנדו ב-3:28 ואחריה, זה קצת יופי מתנדנד; רק חבל שהגיטרה לא הייתה קצת יותר גבוהה במיקס.

דרור יקרא: (****) נפתלי לבדו על הזמר הנשמע הספרדי הקלאסי הזה. החרוזים מתאימים בצורה מושלמת למנגינה, אז יש אביזרים. אינטרו הפסנתר הקל של אחיה אשר הופך לנושא מסוגים; ולמרות שזה יכול היה להתפתח לתנועת אלתור נחמדה, זה נותן טון נהדר. גיטרת המזרח התיכון הקלה (ala Piamenta) של שלומי כהן נשמעת נהדר כשהיא מובילה לגמר ההרמוני הנחמד. שיר משובח לשימוש לשולחן השבת שלך, הוא היה יכול להשתמש בפיתוח טיפה יותר - אולי פלייבק בין הגיטרה לפסנתר.

ברידג'ס (עם יוסי פיאמנטה ושיין): (*****) פיאמנטה מופיע שוב, מעגן את המנון הרוק הזה בצליל הייחודי שלו. לשיר הזה, ש-IMHO היה צריך להיות רצועת הכותרת, יש מילים פשוטות למדי שהוגדרו לפזמון ולברידג' – אני חושב שתמצאו אותם ניתנים לשיר. זה מהווה מבנה טוב להופעת הבכורה של שיין בעולם המוזיקה היהודית. Shyne ראפ ברור, חיובי ומלא תשוקה (זה מגיע מבחור שאינו חובב ראפ בכלל); הוא מקדח את הנקודה שלו הביתה עם ה"אני לא מפחד!" החוזר על עצמו! בין המקהלה של קלפה. יוסי עף לטירוף ב-2:56, ומשם זה עוד פעם דרך הפזמון, בתוספת של הרמוניה גבוהה ומתוקה. הפקה מעולה, שיר מעולה. ותיהנו מהסרטון הויראלי שלהם - למעלה ממיליון כניסות - עם כמה גרפיקה מדהימה: http://youtu.be/ipvoWCYaMDE

בשמחה (עם יהודה גלנץ): (***) רוק/ראפ ואחריו סלסה?! הפתעה מוזיקלית שם, כשהשרנגו של יהודה מחליף את הגיטרה של יוסי. עם זאת, נפתלי נדחק לרקע, כשגלנץ משתלט על הקול הקלאסי הרב-שכבתי שלו ועם כלים מרובים (הוא מנגן בצ'רנגו, אקורדיון ובס). יש מה לומר על תרגום מילים מסורתיות לשפות אם*, והנה שוב, הניסוח הספרדי מביא משהו רענן לשולחן. עם זאת, קצת יותר מדי אקורדיון שומר על השיר חד צדדי.

*מסופר על חסיד שהיה מתרגם כל מילה בתפילותיו ליידיש. כשנשאל מדוע, הוא ענה, "נפש הבהמית שלי - הנפש הבהמית שלי - מבינה יידיש טוב יותר". יש ב'זה משהו.

החזירינו (עם גד אלבז): (***) בלדה די סטנדרטית בהנחיית גד אלבז, הופעה ראשונה מבין לא מעט הופעות כאן. 2:26 מביא אותנו לפיציקטו יפהפה; התופים מרימים את זה משם, ומכה! עוד סולו גיטרה מענג של כהן.

אשר ברא (פיאט. שלמה כץ): (****) הגיטרה הווא-ווה המתנגשת בתוך הסולו היא דרך נחמדה להתחיל דברים. עוד דואט עם כץ בלחן שמזכיר את שלמה המקורי (לא, יותר-האחרון-מקורי). המנגינה הקלה והקצב הטוב הופכים את הלחן הזה למעגל תופים טבעי. בשעה 1:48, הקלידים של אחיה אשר נותנים לנו סולו קליל וצבעוני, ואז נכנס כהן עם עוד אחד מהאלתורים החלקים שלו. הגמר אולי השתמש בכמה הרמוניות הקשה, אבל הכל טוב. עוד דוגמה לעיבודים מצוינים שהפיקו את המיטב מהשירים האלה.

המלח (עם יוסף חיים שוואקי וגד אלבז): (***) לחן יפה, ההולם את המורשת האצילית למילים הללו. עם זאת, לא יודע מי הייתה החלטתו להפגיש את הקבוצה הזו; זה יוצר שלישייה מוזרה. הבונפים של שוואקי כספרדי לא עוזרים כשהוא שר במבטא אשכנזי, ושיר הערש בסגנון אמריקאי לא תואם את השירה המזרחית הייחודית של אלבז. בשעה 3:45, בעקבות גשר אינסטרומנטלי יפהפה, יש לנו כמה כינורות מדהימים, באדיבות אריה וולינז.

Ten Li Koach (feat. Shyne): (*****) אני פשוט אוהב את נושא המקשים/גיטרה המפחידים כאן! איזה סאונד מעולה! עמית גולן מקבל את הקרדיט על הסידורים האלה - מעולה. המילים הפשוטות למדי יהדהדו גם אצל מי שמבין רק עברית בסיסית. הראפים של שיין הם, שוב, לבביים. כמו ברידג'ס, בפעם הראשונה, הוא שומר על חרוזים קצרים, אבל מרחיב אותם יותר לתוך השיר. אני חושב שתוכל להזדהות עם זה בקלות - הוא מדבר עבור רובנו, ומה עוד היית רוצה משיר?

יגדל: (****) מנגינה ראויה לבית הכנסת, מרכיבה בצורה מושלמת עם נושא רגאיי ועוגב המונד.

קי אם מאו (פיאט בני אלבז): (*****) מילים, לחן ועיבודים נפגשים בצורה מתוקה ממש כאן. מה שאני מתכוון בזה, הוא ששני החצאים של המילים מתאזנים בצורה מושלמת. קטע נמוך מלנכולי מתאים למילים "ki im maos ma'astanu"; חלק גבוה חיובי ומלא עצבים תואם את המילים "השיבינו ה' אלייכה". בני אלבז בועט בהרמוניות ומוסיף המון לשיר המגניב הזה - במיוחד עם צרחת הרוק שלו ב-3:28. הגיטרה המייללת של שלוימי כהן נשמעת בדיוק כמו פיאמנטה – עוד סולו משובח, ועוד שיר מגנטי.

ישמחה (עם אבשלום כץ, מתן פורטנוי וחיים ממון): (*****) ואם כבר מדברים על שירים בעלי יופי מגנטי, הנה עוד אחד - מקשיב ומזכיר לי כמה מהקלאסיקות של יגאל קאלק האגדי עם בית הספר של לונדון. שיר יהודי. אל כלפא מצטרף אבשלום כץ, דופלגנר ווקאלי של שלמה שמחה. כץ מעבד את הנאמבר הזה עם כלי מיתר בסגנון עתיק, חצוצרה פשוטה, הרמוניות של בנים חסרות עיטור ופסנתר צלול מעוררים רגשות חמים. מטושטשת בכל הקטע הזה. עוד שיר שידפוק לך את הראש כל היום.

אדון הסליחות (עם שלומי כהן ויונה כלפה): (***) ועכשיו הולכים אקוסטית – גיטרה מריטת זה יפה, אבל אני כל הזמן מצפה שהשיר יתגבר, וזה לא. נו טוב. המנגינה, לעומת זאת, מתפללת מאוד; אז אני מבין למה הם הלכו כאן בצורה נמוכה. היצירה בסוף היא דרך נהדרת לחמוק מהשיר.

We Want Him Now (feat. Lenny Solomon): (***) הזמר הוותיק מוביל את הרוקר הזה (שנות ה-60, מישהו?) באנרגיה. למרות שהטקסטים לא כל כך עמוקים (שנים/דמעות נמצאות ברשימה הרשמית של חרוזים שחייבים לפרוש), שוב, כולנו יכולים להתייחס אליהם. (לשיר הזה רשמית אני מכנה אני מאמין, אבל לא היה לי את הלב לעשות את זה - לא עם 20 שירים בשם הזה כבר באייפוד שלי...)

Ki Lo Bemoto (feat. Yonah Kalfa): (**) עוד בלדה סטנדרטית - אפשר היה למחוק, ולא נהיה גרועים יותר.

דיסק 2:

שלום עליכם (עם בני אלבז) : (****) אלבז המבוגר חוזר למיקס הסלסה הזה, שמתאים לז'אנר עם פוזה. אם היית אומר לי שזה ספיישל לאדינו מלפני 500 שנה, הייתי מאמין לך. עבודה נחמדה.

אנה האשם (פיאט. שלמה כץ): (***1/2) אני אוהב את החצי השני של השיר הזה, ממנו הוא זז מחוץ לשטח קרליבך, יותר מהראשון. שלמה (כץ, כלומר), שוב משתמש בגיטרה של שלומי כהן כדי לצאת מהקלישאה. זה, בשילוב עם כמה מיתרים עדינים מאחור בזכות אריה וולינז, מעלה את זה שלב.

רפאינו (עם יוסף חיים שוואקי): (***) הפעם שוואקי דבק במבטא הספרדי. בנאדם, זה בטח נאמר בעבר, אבל הוא נשמע בדיוק כמו אחיו! עם זאת, בתקליט הזה, אני אוהב את עבודת הליווי שלו יותר מאשר הסולו שלו. עוד שיר נחמד מקבל עוד עיבוד נהדר (המודולציות המרובות, במקרה הזה) לקלוט אותו.

בר יוחאי: (**) עוד קטע חצי סלסה, עם קרני כוכבים של עדי מאירי ושי דגן, אבל הפעם זה לא מספיק לליפט אוף, כי המנגינה פשוט אין בה הרבה. קצת חוזר על עצמו מדי ללא הסחות דעת מוזיקליות. גשר או סולו אינסטרומנטלי מורחב היו עוזרים.

ניגון עדן (פיאט. שלמה כץ): (***) ניגון דמוי קרליבך – אני לא מתחבר במיוחד לשירים מהסוג הזה (תחשוב על יאמאאי של חיים ישראל וכו'), אבל אז צריך בחור כמו שלומי כהן, ובמידה מסוימת, תיפוף של אלי פרקס, כדי להדק את הכל. ראה שזה נעשה.

בוי קאלה (פיאט. ארי גרין ומשה גרשט): (**) עוד תמהיל ווקאלי של אשכספרד שלא מתאים לטעמי.

גשר (feat. Yossi Piamenta and Shyne): המילים המקוריות בעברית זרקו מעל השיר הקודם של ברידג'ס. במילים פשוטות, מיותר.

הלחמה אניה (עם משה גרשט): (**) המספר הזה מתחיל להישמע ספרדי משהו. זה נשאר עם גיטרה אקוסטית פשוטה, וזה בערך כל מה שאני נהנה בה. השירה של גרשט קצת אפית מדי בשבילי, והמילים באנגלית קצת מוגזמות.

שמע ישראל (עם לני סולומון ואוון מלאך): (****) עוד שלוק רוקר; קטע מהנה. מגוון קטעים מתאחדים היטב - את הפתיחה האיטית שר בשקט אוון מלאך, ולאחר מכן סולומון ולבסוף כלפה מוסיפים את הקטעים שלהם כשהשיר תופס תאוצה. תרגום שמע פשוטו כמשמעו (שמע ישראל) קצת מסורבל, אבל הם מצמצמים את זה למינימום. מלאך מצטרף לרשימת ההרמוניסטים הגדולים באלבום הזה, והלחן גמיש מספיק כדי לאפשר לא מעט מזה.

לו ייסא גוי (עם גד אלבז, יוסף חיים שוואקי ויונה כלפה) : (***) למה לבחור מנגינה איטית למילים הללו? וראה את מצותי מתחת למלאך, למעלה. עם זאת, זמזום יפה של אלבז ב-2:24.

אני אהיה (עם יהודה סולומון וגד אלבז): (*****) צליל מושב ממלא את הרמקולים – בראש, בספר שלי, לדיסק הזה. גיטרה כבדה ונוהמת, רוק ממזרח התיכון ומילים מעולות. מסתבר שגם גד אלבז שר באנגלית – את זה לא ממש ידעתי. היצירה שלו ושל סולומון השתלבה יפה ביחד - התאמה שלא צפויה, אבל עכשיו כשאני חושב על זה, היה רעיון מצוין, במיוחד עם המנגינה הזו. מקשים מגניבים בשעה 2:41 נותנים לו יותר אורות מהבהבים, אבל בפירוט ובטוטו, זה יצירה נהדרת!

גאם כי אילך: (***) עוד שיר סטנדרטי, נחמד. לא מיוחד כאן.

Im Eshkachech (feat. Gad Elbaz) : (***) זהה לסיום האלבום. חב"ל זה מסתיים בשפל קצת.

אז... אלבום מעולה. כפי שאתה רואה, בתחומים רבים, שבהם ההרכב קצת נופל, העיבודים מתמלאים. מגוון הז'אנרים והאורחים גורמים לך לנחש; לשמור על דברים מעניינים. ויש כל כך הרבה שירים שהם קלים, קליטים, והכי חשוב, כנים. רבים מהשירים יישארו איתך, וישירו את עצמם בראש שלך לאורך כל היום שלך - בצורה הטובה ביותר. יש בזה סוג של פשטות שמושכת אותך.

נראה לי שבהרבה אלבומים כפולים יש כמה שירים מעולים והרבה ביניים. כאן, לשמחתי, זה בדיוק הפוך. אני כן חושב שאפשר היה להפוך את זה לדיסק אחד מתוך 15 מהשירים הטובים ביותר, ולבטל את השירים הפחות (שרובם נראו כאילו הגיעו לדיסק השני), והתוצאה הייתה אלבום אחד מדהים, אבל עדיין, זו פשוט עבודה חלקה, קלאסית ומהנה מאוד. עם זה בשילוב עם העיבודים הכוכבים (מצאתי גיטריסט חדש שאני אצפה לו בשלומי כהן), אני חושב שזה יישאר חביב עוד הרבה זמן.

קול הכבוד, חביבי!