ביקורתו של היסלהאבוס על "אבודים על הכביש המהיר" של לייזר לויד

בעולם הקטן של מוזיקאים פרום וירטואוזים, לייזר לויד עומד על גובהו. גיטריסט הבלוז, מוותיקי יוד, רב לשבע וקרליבך, מכה גלים רציניים. הוא נמנה באופן שגרתי בין הגיטריסטים המובילים בישראל, ועם אלבומו האחרון, "Lost on the Highway", הוא הפך ראשים גם בעולם החילוני - לאלבום הופיעו סינגלים בולטות בתחנות רדיו חילוניות בארה"ב ובאנגליה.

" אבודים " שונה מההצעות האחרות של לויד - הוא כולל רק אותו ואת הצליל האקוסטי שלו (גיטרה ומפוחית), עם יצירות בלוז עמוקות משלו. ההשתקפויות שלו כהות, אבל עם גווני אור פורצים דרך.

בעוד שני שירים (רצועת הכותרת ו- Higher Ground ) הוקלטו במקום אחר (שניהם ב-Yood's Passin' Over ), עיקר האלבום הוא חומרים חדשים ומקוריים. לויד מסתכן בין הכמיהות הרוחניות שלו לבין בעיות אנושיות אמיתיות וארציות. מה שיוצא זה אדם מחפש, והגיטרה שלו פילוסוף. המקצבים שלו מוצקים, כמו תמיד; למרות שמדי פעם, אני מוצא את עצמי מייחל ליותר גיטרה ופחות שירה - לעתים קרובות הגיטרה מגיעה למקומות עמוקים יותר ממה שהטקסט שלו יכול להגיע.

הרצועות הטובות ביותר הן Lost - גרסה חיה של השיר, בה ניתן להרגיש את ההדהוד המלא של הנגינה שלו עם ביצוע מהמם. Higher Ground , World Fallin' On Me, Mirror ו- Been Trying כולם ניתנים לקשר נעים - עם הנשמה המסקרנת, הבודקת והתוהה הזו של הבלוז. Back Porch הוא עוד יצירה מצוינת שמציגה את הגמישות האקוסטית והסאונד המלא שלו; בעוד ריברסייד מפגין תשוקה נוקבת.

באלבום יש כמה רצועות שאפשר היה לפתח גם כן. מדיטציית ביצות היא אינסטרומנטלית זועפת, ועם הכישרון של לייזר, הייתי חושב שהוא יכול למשוך את הרעיונות החוצה. הפוליטיקאי בלוז היה רעיון נהדר, אבל יוצא כמוגזם; מעקה גרון מלא שהיה צריך להיות שנון ועדין.

בסך הכל, Lost on the Highway הוא אלבום שנולד מ"אמריקנה", שנוצר על ידי חשבון נפש יהודי, והתעורר לחיים על ידי מאסטר.

בדוק את הצלילים המעולים של לייזר לויד ורצועות מאלבומים זה ומאלבומים אחרים באתר שלו, www.LazerLloyd.com !