ועכשיו למשהו שונה לגמרי!
אותו מאזין מוזיקה יהודית נועזת שיש בו קצת עצבים; אולי מעריך משהו עצבני או דרמטי - או בוודאי משהו שונה מבחינה אמנותית, יש כמה פינוקים! הנה שני אלבומי ג'אז יהודיים מעולים שיצאו לאחרונה.
ציון80 של ג'ון מאדוף
מעולם לא שמעתם את קרליבך ככה - מובטח! עם עבודת ג'אז כבדה שבמרכזה קצב אפרו-קובני, יש לזה צליל שאין כמותו במוזיקה היהודית. אבל אולי שמעתם על כמה מהנגנים - כי כולם כוכבי סול בפני עצמם: ג'ון מאדוף בגיטרה (הלהקה הראשית של ג'ון היא ראשנים - ומדף התחיל את המסורת הזו עם הניגון הקרקוב בתקליט שלהם "Shalosh" "), פרנק לונדון בחצוצרה, גרג וול בסקסון, מרלון סובול בכלי הקשה ואחרים, כולם מוזיקאים פנומנליים באמת. ובחור, הם מוציאים את הכוח - הגבירו את הבס ואת הווליום, כי זו ממש נסיעה!
אוסף השירים מתמקד בכמה מהלחנים הידועים ביותר של קרליבך, אבל הג'אמינג זז היטב החוצה. מצד אחד, בהחלט אפשר להאשים אותם בנגיעה באימפרוב אוונגרד, אבל בגדול הם שומרים על זה מאוד מלודי, בעוד מאוד אקלקטי, ומאוד מרגש.
המועדפים האישיים יהיו: יהי שלום – ג'אז צונן לא חייב להיות משעמם. והנה הוכחה. הסקסון המתוק, עם הקרניים וסקסון בריטון יפהפה מגוב, זהוב. והסולואים - תחילה בריטון מהדהד חלומי מונח על הברק ההקשה, שמצטבר למשהו קצת יותר מסויט, אבל מאוד מגניב. סולו החצוצרה שאחריו רק תופס אותו מדרגה גבוהה עוד יותר. אחלה דברים!
עין קלוקינו – החל מהסמי-ביטבוקס הנושם המבריק שלו, המנגינה הפופולרית הזו מתנדנדת עד הסוף כשהגיטרה של מאדוף מובילה. סולואים כאן די פרועים, בלשון המעטה: צלילים דמויי גן חיות לאורך כל סולו המקלדת, וסולו גיטרה מתפצפץ שמוביל לטירוף תזזיתי.
אשר ברא - פשוט מדהים. אני אתן לאוזניך לבדוק זאת בעצמך - הקליפ הנהדר הזה נותן לך מושג מה קורה באלבום הזה: https://www.youtube.com/watch?v=w90pWWidd5I.
וכל אחד מ-6 הרצועות האחרות מנוגן במיומנות אך שובבה כמו ה-3 הללו. לטוב להדות יש פותחן רוק כבד, ואז מחליק למרחב שבין רגאיי לג'אז. סולו חליל נשגב מתנופף באמצע הדרך. האח הקדוש מביא לחיים איזו סלסה להקת ביג בנד. Pischu Li הוא קצת ג'ימי פוגש את קולטריין. ו- Nygun ו- Nygun Reprise פועלים דרך הרגש של הקדמה ארוכה, אבל מציגים את מכלול הסאונד הייחודי של הלהקה.
אני מהסס לכתוב יותר, שמא אזיל ריר על המקלדת - דבר על אנרגיה חדשה למוזיקה ישנה! Zion80 הוא תקליט פשוט עמוס (משחק מילים, בלי התנצלויות) עם הפתעות מוזיקליות וברק אמנותי. פשוט תרים עותק ובדוק אותו בעצמך.
סוויטת הקבלה של יוחנן סבסטיאן ווינסטון:
בצד אחר לגמרי של יצירת הג'אז, מגיע האלבום החדש הזה של יוחנן (סבסטיאן) ווינסטון. החלילן והסקסופוניסט המוכשר הזה מיפה את עשר הספירות על דף מוזיקה באמצעות הגימטריות שלהם, והלחין את הקטעים האלה על סמך מה נפלו. התוצאות מדיטטיביות למדי כשהן אינן טריפיות; משהו לראות עבור חובבי ג'אז. למרות שאני באופן אישי מעריך את הקטעים היותר מלודיים של הסוויטה, אני מעריך את היצירתיות המקיפה.
אני מודה שלא "השגתי" את כתר וגבורה הסוערים, אבל השירים "חכמה וחסד" הם בעצמם אובייקטים דה-ארטה: כלי הקשה מדורגים ומקלדת קלה יוצרים וילון עדין סביב החליל המהמם. על בינה ומלכות, ווינסטון מביא את הסקסון המרשים שלו לכמה סולואים מגניבים ורגועים. האלבום יכול היה להשתמש ביותר, ולו רק למען הגיוון. ובקווים האלה, בעוד שמצאתי את הסולואים די מובחנים ויצירתיים, מצאתי כמה מהיצירות דומות מדי אחת לשנייה.
בתור לומד קבלה בעצמי, הלוואי והמוזיקה תואמת יותר את הרעיון של כל אחת מהספירות, בניגוד לגימטריות של השמות בלבד. עם זאת נאמר, זהו אלבום ג'אז מתוק ומרגיע. סוויטת הקבלה היא קריצה של מאסטר מוזיקלי למסורת המיסטית שלו.
השארת תגובה
This site is protected by hCaptcha and the hCaptcha Privacy Policy and Terms of Service apply.