הביקורת של Hislahavus על Jewish Blues Live – מאת סול קיי

BH

כל כמה זמן, אנחנו מוצאים את עצמנו מחפשים משהו אחר לגמרי. כנסו ל-Soul Kaye ו-"Jewish Blues" - בעוד שהלייבל נשמע שמאלצי, התקליטים לא. קיי למד היטב בז'אנר שלו, וקול הטנור והגיטרה הגמישה שלו מספקים צליל רך שלא היה ידוע עד כה בעולם המוזיקה היהודי.

חלק מהשירים שלו הם חגורת התנ"ך, קלאסיקות דרומיות ("לך למטה פרעה"), ואחרים הם יצירות גחמניות שלו - אם אתה לא יכול לקחת קצת לשון בלחי, אל תלך לכאן - אבל הבכי הבלוזי המתלונן שלו נותן לסיפורי התנ"ך צבע אחר לגמרי (סליחה על משחק המילים)!

נכון לעכשיו, רכשתי רק את הכרך שלו. 1, הקלטה חיה מלפני כמה שנים והמוקד של סקירה זו, אבל אתה יכול ללכת לאתר www.SaulKaye.com כדי לשמוע כמה מעבודות האולפן המוצקות, ולפעמים אפילו המרהיבות שלו. (אחרי שבדקתי את זה בעצמי, שמתי לב שיש לי כמה אלבומים שאני חייב לקנות...)

הקטעים הטובים ביותר של האלבום מביאים אותו עם הבלוז המבריק של Jeremiah's, שכמו האלבום כולו, זוכה לצבעוניות שלו דרך רביעיית הג'אז הבסיסית – פסנתר, גיטרה, כלי הקשה ובס. המוזיקאים הם סופרלטיבים, מרגישים את הרגש של שאול ומחזירים אותו מיד לאחור. והמילים, שוב, ייחודיות ומלאות אופי.

ראויים לציון גם הגרסה שלו לקלאסיקה העתיקה Go Down Moses, וציונים שוב, שהוסיפו קצת פיזור קלאסי לסולו הגיטרה הזועם שלו. הפסנתר של סיימון ראסל מעורר גם את זעמו שלו. Desert Blues, לעומת זאת, הוא בועט אמיתי - גיטרת הסלייד מובילה את היצירה בצורה מבריקה, והמילים די מצחיקות.

Dust My Broom הוא סוג של אני מודה דרומי - רצועה מלאת נשמה במגפיים, ותשרת את השם כמו שצריך. ים קנים הוא פרשנות שובבה על יציאת מצרים, ועל השיחות שאולי התרחשו בין האנשים. או לפחות האנשים האלה שמתעסקים עם גיטרה ומקלדת! ו-Blackwater Fever הוא עוד מסלול סופרלטי, ולא תנ"כי - סיפור נמרץ על סבא רבא של שאול שבורח מהצבא הרוסי ונמלט לאפריקה.

Jewish Blues הוא סאונד ופרויקט של מוזיקאי מאסטר ששווה לבדוק! עבור אל www.SaulKaye.com כדי להאזין קצת ולהביא קצת בלוז הביתה!