ביקורתו של היסלהאבוס על יוצין בשיר, מאת הלב והמעיין

אלבום ניגונים חדש של חב"ד! כן, אני יודע שיש בערך 3 תריסר בשוק, אבל זה באמת משהו מיוחד. הלב ומעיין היא חמישייה מוכשרת, לכאורה אלמונית מחוץ לישראל. הסולן המעגן שלהם הוא נגן הקלרינט של ברסלובר חיליק פרנק, שיש לו צליל שנמצא איפשהו בין אנדי סטטמן לגיורא פיידמן. הוא מנגן קלות על הקלידים, שומר על הצליל רך אך מלא. הוא נתמך על ידי אורן צור (של A Groyse Metsie ופשיטה) בוויולה, כינור ומנדולינה, הבסיסט נאור כרמי, אריאל אליאב באקורדיון מופתי ואבי אגבבה בכלי הקשה. הצליל הוא מעין נובו-כליזמר: צליל כליזמר מודרני עם השפעות קלאסיות חזקות וג'אז קלות. זה האלבום השלישי שלהם ביחד, ובכל אחד מהם הם הצליחו לייצר אלבומי ניגונים מאוד ייצוגיים. נראה שהם אוהבים להביא שירה כדי להחמיא לדברים ולערבב קצת את הסאונד, בדרך כלל בהצלחה, וכאן לא שונה - עם האורחים נתנאל מליוב ויונתן רזאל, שניהם זמרים ישראלים שהביאו צבע משלהם לצוות, וסייעו בצורה יוצאת דופן מאת מקהלת כפר חב"ד בצלילים מושלם.

בכנות, סקירת אלבומי ניגונים הם בין המאמרים האהובים עלי לכתוב עבור ה-JMR. ההיכרות הקודמת שלי עם הניגונים נותנת לי זווית ספציפית לקחת, ותמיד מסקרן אותי לראות מה אמנים יכולים לעשות באתגר המוזיקלי האולטימטיבי - לעורר השראה עם הישן; ולשמור על התחושה אותנטית תוך הבאת משהו חדש לשולחן. יחד עם כל הביקורות שאני נותן להם כאן, שימו לב שאני מחשיב את זה בלב שלם לאחד מאלבומי חב"ד הטובים ביותר שהופקו עד כה.

1. ניגון שבת ויום טוב: זוהי פתיחה מפתיעה לאלבום – ניגון איטי ועדין שחביב בארוחות שבת; ומכאן שמו. אברהם פריד שר את זה בהופ קוזאק, למרות ששם, זה מנוגן קצת נוסחתי מדי. כאן יש לו פותחן מפחיד, שנכנס בעדינות ליצירתו המיומנת והמרגשת של חיליק פרנק. לתוך החלק הגבוה, הלהקה מעניקה תמיכה אלגנטית לקלרינט המחוספס של פרנק, כאשר הפיזיקטו של אורן צור מוסיף צבע ואור לקצוות ההרמוניות שלו. בפעם השנייה, המקהלה נכנסת, ולמרבה הצער, הצליל שלה הוא בדיוק כמו מה שהיית שומע בהתוועדות. מהלך נהדר ששומר אותו בחלק האחורי של התערובת. הכתמים על האקורדיון הם מגע נחמד. יש כאן הרבה מה להקשיב ולהעריך, שכן העיבוד נכתב די ברור על ידי מישהו שמבין את הניגון בצורה די ברורה. יפה.

2. דוקשיצר ניגון: קדימון אקורדיון מסקרן מביא אותנו לניגון הבא. זה משתלב היטב עם המנדולינה. עיבוד מאוד מטופש - המהירות העדינה מזכירה חסיד ששר לעצמו את הניגון. ה-off-beat הוא תוספת אמנותית, שנותנת מראה חדש לקלאסיקה הזו. מבחר המנדולינה של טסור חינני ונקי, ובפעם השנייה פרנק שומר על הקלרינט נינוח ואלגנטי, למרות מהירות הניגון. גשר מהנה, שאחריו המיתרים בועטים יפה. הסוף הפתאומי קצת מצער, אבל בכל זאת זו יצירה נהדרת.

3. כיול תערוג: כניסה בסגנון קלאסי מביאה אותנו אל סולו ווקאלי של יונתן רזאל. רזאל כמובן אינו מעורב באופן אינטימי בניגונים של חב"ד; למרות מיומנותו וכישרונו הברורים, נראה שהוא אינו מכיר את הנטייה הרגשית של הניגון העוצמתי הזה, שכתב רבי מנחם מנדל מליובאוויטש, מחבר החיבור ההלכתי הקלאסי "צמח צדק". כדי להבין טוב יותר לאן הניגון הזה היה צריך ללכת, אתה יכול לבדוק את הגרסה של פריד על "שיר הבעל שם טוב". כאן, העיבוד יפה מדי.* מכות האקורדיון הקפוצות לא עושות את זה כמו שצריך, ורזאל שרה בצורה מלודית, אבל הניגון הזה לא אמור לעבוד ככה - זה אמור להיות בכי מתלונן, משהו שפריד הבין היטב . רזאל אומנם כמובן, עם הטייתו על המילה "לקיל" כיאה לליובאוויטש, אבל בכל זאת... אני אוהב את הגשר כמנגינה משלו, אבל הוא פשוט לא מתאים לניגון הזה - מקרה של הבגדים לא עושים את האיש .

*למה אני מתכוון ב"יפה מדי"? ובכן, המוזיקאי המאסטר אנדי סטטמן שהה פעם בבית שלי כמה שבועות, ותפסתי את ההזדמנות לדבר על התשוקה ההדדית שלנו לניגונים. כשהצעתי שניגונים מסוימים יוצבו יפה בסביבה סימפונית, הוא לא הסכים בתוקף. אני מפרפרזה את דבריו: ניגונים מעולם לא נועדו להיות יצירות מרובעות ויפות; במקום זאת, יש להם פאתוס שנובע מהקביעת הנשמה הלבבית שלהם, שנועדה אך ורק לביטוי ווקאלי. עם זאת, הדרך היחידה להציג באמת ניגון היא להיכנס לעולם שלו ולרגש דרך הקול שלו. מוזיקה קלאסית, לעומת זאת, היא יופי רחב, ולא הגייה נקודתית וייחודית של מסר ספציפי.

(קשה להבין? אולי היית צריך להיות שם כדי לקבל את זה.)

בכל מקרה, רק לאחרונה הבנתי על מה הוא מדבר... אבל העיבוד של הניגון הזה, כמו גם ניגון הגדול בהמשך האלבום הזה, באמת הביאו לי את הנקודה שלו הביתה.

4. ניגון שמחה: בעוד שהאינטרו חוזר על עצמו יותר מדי פעמים, הניגון הזה מעשן. הצוות חופר בו בעוצמה מבלי לאבד את הטאם שלו, את הטעם והטעם של הניגון. ההוכחה? תשיר יחד - זה זורם בקלות החוצה ממך, לא? הגשר הוא כליזמר קלאסי שעוצב היטב על ידי אורן צור. ביקורת פשוטה על כלי ההקשה - הייתי רוצה יותר שינויי פעימה לאורך הניגונים בפועל, עם פחות חזרה בסיסית. עם זאת, בסך הכל, זהו ייצוג נפלא של הניגון הזה.

אתה יכול לשמוע (ולראות!) את החבר'ה מבצעים את הקטע הזה כאן: http://youtu.be/wlYanxVisaE

5. Nigun Hisvaadus: הם מנגנים את הניגון כפי שהוא מושר - צעד נבון, מכיוון שאחרים הקליטו אותו לאט מדי. טסור משתלב יפה מול הקלרינט דרך החזרה הראשונה, ולאחר מכן מצטרפת אליהם המקהלה. המקהלה שומרת על הצורה הבסיסית של הניגון, מתרחקת מהפיתוי להרמוניה. זה פשוט בגלל שבחב"ד, משום מה, שרים ניגונים כמו שהם - נמנעים מההרמוניות. בנסיעה השלישית, הם מאיצים את זה בצורה מושלמת, שוב, כפי שבדרך כלל שומעים את הניגון מושר (אולי בשול, כשכמה חזונים מנסחים את זה למילים של ממקומה), הולך ומהר יותר ויותר. עוד פינוק מענג.

6. ניגון שבת ויום טוב ב': הניגון המהורהר הזה הוא ניגון קשה לנגינה, אבל אני חייב לומר, כל הכבוד! רקע כהה קובע את התחושה המלנכולית, המודגשת על ידי הוויולה העמוקה. למרות שאני אוהב את הרגש שהוא טומן בו, אני לא מסכים עם כל המיקום של הטריקים של פרנק. זה מרגיש כאילו האיזון של השיר כבוי כתוצאה מכך. למרות זאת, זה מוצר טוב.

7. ניגון חסידי הצמח צדק: הניגון הלא מוכר הזה נשמע ברסלובר, אבל הוא לא – הוא מחסידי הצמח צדק. התופים וכלי ההקשה מתוקים, והפעם הקישוט של חיליק עובד בצורה מושלמת וכולם מסונכרנים בצורה מושלמת. אין מה למתוח ביקורת על המצגת המופתית הזו!

8. ימין ה': הלחן היפה הזה הוא אחר שכתב הצמח צדק בעצמו, והוא זוכה כאן לטיפול עדין. הגשר, תנועה מרגיעה ורכה, יפה מאוד אבל יכול היה להשתמש בעוד קצת רגש כדי לחפור לתוך הניגון. במקביל, הסולן המוכשר נתנאל מליוב ומקהלת כפר חב"ד שמו את הדגש היכן שצריך להיות. (כמו שזהו, באייפוד שלי, יש לי גרסאות נוספות של פריד, משה לאופר, יצחק ביטון, ליפא ואנדי סטטמן - נהדר לשמוע איך אמנים שונים רואים את אותה מנגינה!)

9. פונקה: המנגינה הנדירה הזו היא שומר, מחליקה קדימה ואחורה בין תנועות עדינות לפזמון הנמרץ והאנרגטי יותר. הביצוע שלהם בא לידי ביטוי אותנטי ואמיתי. יש לך שיחה נהדרת בין המנדולינה לקלרינט, והבס נותן את ידו העדינה להפליא. לקראת הסוף הם באמת שחררו את זה, אבל בלי לאבד שליטה. רק הייתי רוצה לשמוע עוד, אולי עם קצת ג'אם סשן...

10. ניגון הגדול לר' הלל פריצ'ר: ר' הלל הלוי מליסוב מפאריץ ' (1795-1864, הרב הראשי לבוברויסק) היה אחד מחסידי חב"ד הבולטים, וללא ספק מגדולי מלחיני חב"ד. השירים שלו עמוקים ורודפים במיוחד. הניגון המאוד מורכב הזה - אחד האהובים עלי בכל הזמנים - מנוגן בעיבוד קלאסי. למרות שאולי תוכל להגיע לעומקו על ידי האזנה לו כאן, הם היו צריכים לאפשר לקצב להיות ספונטני ורגשי; במיוחד בחלק הגבוה. פשוט אין לך מספיק חרדה מלנכולית. אבל אם אתה רוצה לשדרג את שולחן השבת או את חווית השבת השבת, למד היטב את הניגון הזה - זה יביא אותך לנוף רוחני חדש...

11. Nigun Hisvaadus 2 : האלבום מסתיים בנימה קצת שונה, כשנאור כרמי בועט עם איזה קצב ג'אז פסנתר/צ'לו שעליו משטחים האקורדיון והכינור, וסולו קלרינט. עוד חוויה ענוגה וחמימה, אם כי כשהגיעה ל-2:47 קצרות, היא הייתה יכולה להשתמש במשהו נוסף כדי לסכם באמת את האלבום.

ישר כוח, חברה! איזה אלבום מהנה, מיסטי, עמוק, רוחני, צבעוני ונמרץ - לא יכול להשתבש עם הקבוצה המוכשרת להפליא ומלאת השראה באמת! אם אתה מחפש להכיר את ניגוני חב"ד, או אם אתה כבר חובב, או אם אתה אוהב מוזיקה אינסטרומנטלית יפה, או אם אתה בעניין של כליזמר או מוזיקה קלאסית, אתה הולך לרצות להרים את זה. מבחינתי, האלבום הזה הפך מהר מאוד לאחד מתקליטורי הניגונים האהובים עלי, ואני אבדוק את האלבומים האחרים שלהם. אה מכאיי…