ביקורתו של היסלהאבוס על קפיצת האמונה

זה תמיד יום טוב כשאנחנו מקבלים הצעת ליפא חדשה, לא? כמו תמיד, הבחור המוכשר מביא כמה דברים טובים. בואו נבדוק את זה, נסתכל על זה בכנות אחרי כמה שבועות של ניתוח ונדגיש את הטובים שבטובים באלבום הזה. (בטוח, ליפא שוב זכה בשם אלבום נהדר!)

בכאצטרואיס: (****) האינטרו כולל חצוצרות, המופיעות בשיר ומחוצה לו, כיאה למילים אלו. המנגינה טובה, אבל די סטנדרטית. ליפא שומר על דברים מעניינים עם תנועה ווקאלית מגוונת על פני הלוח. הוא עושה עבודה יוצאת דופן בדיוק על זה במהלך הפעם השנייה, עם נסיעה ווקאלית חלקה ושליטה מושלמת במגע. המנגינה די ניתנת לשיר, אבל בתור שיר פתיחה, לא מושכת אותך לאלבום כמו שעשו גאם זי לטויבה, רבויסאי וספלאש. לגבי העיבודים, אני אוהב את תקיעות השופר העדינות, אך ממוקמות היטב, הפזורות לאורך בשילוב עם הקרניים החדות. עם זאת, ניתן היה להשתמש בו עם יותר דגש על סולו חצוצרה, לצד התקיעות הפשוטות, ופחות דגש על המיתרים. אני חושב שזה היה נותן לו קצת יותר צבע כדי לקחת אותו לשלב הבא. מקהלת רקע מעולה מחקה את הפליז לסירוגין. בכל מקרה, שיר משובח עם הרבה מה להאזין לו.

יגדל: (****) הקטע הבא באלבום הוא לחן יפה, עם ביצוע מאוד איידלי של ליפא וגם של חברים. שילוב יוצא מן הכלל של הרמוניות, עבודת גיטרה עדינה וסולו עדין נמצאים לאורך כל הדרך. בסביבות השעה 3:58 ואילך, ובמיוחד אחרי שהגיטרה פורצת את עצמה, הם ממש מחייגים אותה, עם שילוב של הרמוניות מלאות ומחמיאות. עיבודי גיבוי ומקהלה סולידיים לחלוטין - למעשה, כמעט טובים כמו שאתה הולך למצוא בכל מקום. בעוד שהאינסטרומנטלי בסופו נמתח מעט מדי, ליפה מסיים את זה בצורה מושלמת. גשמק.

קווידוי: (*****) ליפא אוהב את הדיסקו שלו, על זה אין עוררין! נראה שהוא גם אוהב את המילה "איי". הסדרן הזה מוכיח שהוא לא מחויב לכולם, ועדיין יש לו את זה לעשות משהו קצת בחוץ, אבל עדיין לשמור את זה בתחום המוזיקה היהודית. אחד האהובים עליי בתקליט, הדבר הכי נחמד בו הוא שההרכב הוא לגמרי בסגנון חסידי, אבל עיבודי המדע הבדיוני נותנים לו בעיטה פיקנטית נחמדה. אני אוהב במיוחד את העובדה שהם לא הסתמכו רק על הסינת' (כפי שעושים ב-Neb Up the Phone ו-Mizrach). במקום זאת, יש לך גיטרת קצב נחמדה, ואלה נשמעות לי כמו כלי הקשה אמיתיים. נראה שליפא לוקח את זה בקלות על השירה ולא נותן לה להיקרע כפי שהוא יכול, או לפחות כפי שהוא עשה בעבר. עם זאת, הוא עדיין מנהל התעמלות ווקאלית. המון כיף.

ויהי בינסויה: (***) עוד שיר די איטי (קומפ של יוסי גרין) שהוא די בסיסי. הבקר היחיד שלי עם השיר המתוק הזה הוא שכל מילים יכלו להתאים לכאן. אני לא ממש רואה שהמילים שהם בחרו מתאימות למרחב הרוחני של המנגינה. העיבוד העדין מאוד מתחיל בתזמור פשוט המבוסס על פסנתר, אבל מתקדם הלאה לחוויה אופראית דרמטית מאוד, וחומק משם בקלות לסיום פלסטו מזמזם מדהים. בסך הכל, מדובר ביצירה פשוטה אך טובה.

נתק את הטלפון: (***) אחד הקטעים היותר הומוריסטיים באלבום (ועד עכשיו בטח כבר ראיתם את הסרטון), עם מסר חשוב ביותר לכולם שם בחוץ. עם זאת, הרכב הטראנס פשוט מאוד. זה חמוד ומצחיק, אבל אין לו הרבה עומק. הגשר בסגנון הניגון באמצע נותן לו קצת יותר משהו. (זה גם מדגיש את ההבדל הרגשי/רוחני בין מוזיקת ​​ניגון ומוזיקת ​​טראנס.) הייתי רוצה לראות כמה כלים אורגניים מפצחים את המרחב הדיגיטלי כשהם עוברים דרך הגשר הזה - זה באמת היה מביא את ההבדל בין מחשב למציאות. הילדים יאהבו את זה, בכל מקרה - הילדים שלי כן, וההימור שלי הוא שזה יהיה אחד הלהיטים של עונת הקייטנות.

Vedabkeini: (****) שיר מהנה ומהיר שמזכיר במידה מסוימת את ה-Veetuheir שלו באלבום Letoiva. היידיש "גטו" בשעה 3:30 די מגניבה, ולאחר מכן מופע מילולי מהנה של אש מהירה. עבודת התרגום שלו ליידיש מוסיפה לזה זווית מאוד אישית. מה יש ביידיש שמצליח לעשות את זה? אני מוצא שעם הרבה שירים שהם בעיקר עבריים, אם זורקים שורה אחת או שתיים ביידיש, גם אם זה תרגום ישיר, זה פתאום קופץ לרמה אחרת. בכל מקרה, בכל פעם שאני מאזין לשיר הזה, הוא נתקע לי בראש - הוא פשוט כל כך קליט. פליז טוב כולל סקסון נוהם, ולחצוצרות כלי ההקשה/בס לפני שנכנסים ל"גטו" שהזכרנו קודם יש צליל מגניב ובלתי צפוי. מישהו יודע מה ההערה האחרונה של ליפא, לקראת סוף השיר? כן, ממש לפני שהחצוצרות נתקעות לרוץ לזמן קצר בפתיחה של וויליאם טל. (רק בקצרה.)

יילד קטן: (*****) לליפא יש עכשיו את עלה קטן משלו, שכן ישי לפידות מצטרף אליו עם הלחן, שיר רוק עברי מצוין להוסיף לדיסקוגרפיה הרב-לשונית של ליפא. אני לא מצפה שהוא ישתווה לעלה קטן – לשיר הזה נראה שיש חיים משלו – אבל הוא ראוי בפני עצמו. הוא שר את זה באכפתיות, משתלב די יפה עם העיבודים המדהימים. אני אוהב במיוחד את עבודת הגיטרה והפסנתר החזקה. אבל באמת, השירה המקצועית אך הארטציגית ליפה היא מה שנותן לו את הצבע והטעם שאנחנו אוהבים. מעולם לא הייתי מצפה שהקולות של ליפא ולפידות ילכו יחד כמעט כמוהם, אבל הם מתערבבים היטב. נראה שלפידות הוסיף את הטאץ' שלו הן למקהלה - שההרמוניה השנייה בצלילים גבוהים אינה אופיינית ליצירת המקהלה של ליפא - והן לגמר של ליפא, עם עיקול עדין שהוא לגמרי של ישי. עבודה מעולה, שיר מעולה.

קפיצת אמונה: (****) אם נחזור לסגנון הג'אזי של קינהורה, השיר השני ביידיש/אנגלי הוא עוד יצירה מצוינת. זה מה שאנחנו מצפים מלחן ליפא - מילים יצירתיות ומשמעותיות; הרמוניות אנרגטיות; וסאונד שאף אחד אחר במוזיקה היהודית לא ניסה מעולם. כל זה ניתן למצוא ממש כאן. המבטא של ליפא באנגלית נותן לו חרוזים חדשים לשחק איתם, אלא אייזיק ביטון ורעיה מהמנה. קרניים חזקות, כלי הקשה פאנקי, זריזות אלקטרו ועוד קצב מדהים בגיטרה החשמלית מפוצצים את השיר כלפי חוץ ומעניקים לו שכבות רבות של צבע. זה רק ה-1:20 האחרון של השיר שאפשר היה לעבוד איתו קצת, שבו הקרניים חוזרות על אותה תנועה שוב ושוב (16 פעמים, לפי הספירה שלי!). אמנם יש לו כמה שירה מגניבה והקלידים רצים עליו, אבל זה חוזר על עצמו מדי. ג'אם סשן אינסטרומנטלי על גבי גם (נגיד גיטרה וסקסון), ודופק אותו לחלק האחורי של המיקס, היה משכלל אותו.

בית הכנסת של ליפא: (*****) אנחנו מסיימים את האלבום בנימה נפלאה, עם עוד אחת מהפנינים של ליפא. זה הושלם, החל מהפסנתר הנוצץ שמתחיל ועוטף אותו. מילים: יפה. סידור: מדהים; לא, שמימי! שירה: לבבית, אמיתית ונוגעת ללב. מקהלה: מגרש מושלם. קרדיט גדול לנפתלי שניצלר על התזמור הפנטסטי; הפסנתר/מיתרים הם דבר של יופי אמיתי, לאורך כל הדרך מהתו הראשון ועד התו האחרון. הנושא כשלעצמו היה זוכה לחמישייה בספר שלי, והמבוא והפינאלה פשוט נשגבים. השיר הזה מדבר בעד עצמו - חזור לאחור ותהנה.

אז מה התוצאה? ובכן, ליפא רשום ואומר שזה לא יהיה אלבום אמנותי. אבל מה זה אומר? עכשיו אנחנו יודעים - הוא הוציא אלבום של מוזיקה יהודית "סטנדרטית"; לא באותה מידה מהברק העצבני, היצירתי, בהשראת חלק מהדברים הקודמים שלו. בין אם תרצו ובין אם לא, אמן נשפט על פי יצירותיו הקודמות, לא על פי הזרם המרכזי. (דיוויד אורטיז, המחבל של בוסטון רד סוקס בדיוק התבטא על זה בשבוע שעבר.) אז כשלאדם יש אלבומים כמו Keinehora, A Poshiter Yid ומעימקה דליפה (ואפילו אלבומים "רגילים" כמו Baderech, Letoivu ו-L'eilu Il' eilu), הוא יצר רף גבוה במיוחד שיש לשפוט לפיו.

אתה חייב להבין את הביקורת שלי עם הערה זו. אני אוהב את ליפה. אני אוהב את היצירתיות שלו, את הנכונות שלו ללכת כמעט לכל מקום ואת הכישרון הקולי והאמנותי שלו. ואני גם אוהב את האלבום הזה. אבל הוא כן עיכב מעט את הכישרון; אחרי הכל, הוא בעצם אמר את זה בעצמו, ואני רוצה לראות יותר מהכישרון הזה, למרות הטוב שבתקליט הזה.

בסך הכל, זה אלבום טוב, עם כמה חומרים מצוינים. אחרי הכל, ליפא שמלצר הוא מהטובים ביותר שלנו. אתה מקבל הפקה מלאה ומוכשרת בכל פעם שאתה קונה את אחד הדיסקים שלו. כן, אני כן מרגיש שהאחד הזה היה זקוק למגוון מילולי ויצירתי יותר. ובכל זאת, למרות כל הביקורות שלי, אין כמו ליפא!