סקירה של שלוימה טאוסיג: כרך 2

ב-7 ^ביוני בערך בשעה 23:15 התעוררתי מתרדמת חורף עמוקה. בניגוד לשמועה השפלה הזו שמסתובבת כרגע, JTB לא מייצג את ירמיהו הדוב הנורא, מה שאומר שלא, זה לא הכל חלק מאיזה סיוט חי להחריד הכולל חיה עצומה, צוחקת, פרוותית שהתעוררה זה עתה משינה בחדר השינה שלי. ארון וחטף את המחשב הנייד שלי כדי להקליד את זה (למי שחשב על זה יש כמה בעיות די רציניות...). התרדמה שאליו אני בעצם מתכוון כאן הוא זה שאני מסתגר בחדר שלי, שם את אוזניות האולפן, מעביר את הטלפון שלי למצב טיסה ומאזין לאלבום החדש של שלוים טאוסיג, והכל כשהוא שקוע באווירה ערכית ותת חושים. טראנס (החלק הזה נכון ב-100%). למה התנהגות כה הרמית, אתם שואלים? ובכן, לפני כשנתיים וחצי שלוימה הוציא את אלבום הבכורה שלו שלמרבה הצער נעלם מעיניו. למעשה, אני אפילו ארחיק ואומר שזה נשאר האלבום הכי אנדרייטד אי פעם (ואפשר לצטט אותי על זה)! לפיכך, אני מרגיש מחויב מוסרית לקחת את המשימה של סקירת אלבומו השני על כתפי כדי להבטיח שהמחאה הזו לא תתרחש שוב. כשאני יושב כאן ומקיש על המקלדת שלי, אני לא יכול שלא לתהות מה לעזאזל פלטתי ולמה עכשיו, מכל הזמנים, מקש ה-backspace שלי התעקש לתפקד בצורה לא נכונה. אה ובכן, החיים יכולים להיות קשים... אני חושב שאני צריך לצאת לדרך עכשיו לפני שכל חשש יוטל על הרווחה הנפשית שלי (או היעדרה) ויפורסם בגסות בקטע התגובות.

Nissim V'niflaos- האלבום מתחיל בצורה משובחת עם הדיסקו הקליט הזה שהלחין פינקי ובר. אברומי ברקו עיבד את מקהלת המבוגרים ושמילי ספירא דאג לילדים. את השיר עיבד שועה פריד, שבאמת התחיל לעשות לעצמו שם בעסקי המוזיקה. אני אוהב את הקלאביצ'ורד הפאנקי שנשמע במהלך החלק הנמוך של השיר. בסביבות 3:20, השיר הופך לקצב אולטרה-פאנקי הכולל חצוצרות רועדות, הקלאביצ'ורד הנ"ל, רק קצת יותר כבד ואיזה אקשן באס סטאפ מגניב. זה נשאר כך עד שהוא מתפוגג בהדרגה. אני חושב שסוף קונבנציונלי יותר היה עושה את העבודה מצוין. טוב, רק עכשיו הבנתי שאני שוב מדבר רק על המוזיקה ולא על הזמר. שלוימה נשמע טוב כתמיד עם הקול המתוק והצלול שלו שנשמע קצת כמו שלוימה דסקל למי שעדיין לא שמע אותו. למרות שלשיר הזה יש לחן קליט למדי, הוא עדיין ממוצע בלבד; מה שאומר ש-7 מתוך 10 כוכבים יהיו הדירוג.

Gam Ki Eilech- השיר הזה הוא 4/4 מתון עם קצת תחושת רגאיי אבל אני חושב שזה באמת סוג של סגנון קריבי. יש לו לחן די הגון שהלחין אלי כהן שגם עיבד את המוזיקה בצורה מופתית בסיוע איצי ברי. לאורך השיר נשמע החלילן כאילו הוא רץ את מרתון העיר ניו יורק, אם לשפוט לפי כמויות האוויר הרבות שנפלטות לתוך הכלי שלו. קיבלתי מיגרנה מאסיבית כשהקשבתי לו ומהקול שלה גם הבחור המסכן קיבל. באופן מעניין למדי, יש השמטה חמורה בקרדיטים בכל הקשור לאזכור של חלילן באלבום הזה; וזה חבל כי הוא משחק יפה. המקהלה היא "הדובדבנים" שחיפשתי בגוגל (לא, בדיקת איות! זו מילה אמיתית בספר שלי; לא היה אכפת לי מה אתה חושב) ללא הצלחה. הם אכן עשו עבודה יפה בגיבוי שלוימה אז אם למישהו יש מידע נוסף עליהם אני אודה לו מאוד. דבר אחד שלא התאים לי היה המילים. ייתכן שהדבר נובע מכך שהתרגלתי לשמוע את המילים הללו בסביבה איטית ונוגה יותר ותמונת גדר התיל שליד השיר בחוברת רק חיזקה את התחושה הזו. אבל בסך הכל, זה שיר עם פוטנציאל די טוב של מוזיקת ​​ארוחת ערב והוא מקבל ממני 7 מתוך 10 כוכבים.

Hecher- השיר הזה הוא מעין הורה/דיסקו פאנקי שהלחין ייצי וולדנר. העיבודים, שנעשו במומחיות על ידי איליה לישינסקי, הם מעט – ובבקשה אל תפטרו אותי על כך שאני מנסח זאת – "מייקל ג'קסונסקה", אם תתפסו את הסחף שלי. שלוימה מקבל את הקול שלו מסונתז (כמו שכל זמר נראה מחויב לעשות בשלב כזה או אחר בימינו) וגם עושה את קולות הגיבוי. אני אוהב את המוזיקה למרות שאני לא מעריץ ענק של הסגנון המסוים בו היא מנוגנת אבל יש לה תחושה של שיר מילוי אז אני אתן לה 5 מתוך 10 כוכבים.

ויהי ראבו- ראש הישיבה לשעבר שלי מתנגד בתוקף לכל מוזיקה שאין בה מספיק "יידישע טעם" והשמיע את דעותיו האוזניות בעניין יותר מאירוע בלתי נשכח אחד. אני בטוח ב-100% שאם הוא היה שומע את השיר הזה הוא היה מאשר בהתלהבות ואולי אפילו ישתמש באייפוד כדי להאזין במידת הצורך (למרות שהקטע האחרון הזה מאוד לא סביר). בעצם, תחשוב על השירים הישנים שיוסי גרין הלחין לאברהם פריד ותקבל תמונה ברורה יותר למה אני מתכוון. אגב, יוסי כן הלחין את בלדת ה-3/4 היפה הזו שמילותיה הן תפילה שנמצאה לפני קידוש בשישי בערב. צריך קצת סבלנות כדי להעריך את זה, ושלי כמעט מתוח עכשיו, שכן במקום להתרכז בשיר, אני מוצא את מוחי נודד אל החלה המפוארת בתמונה שמעליו. אולי אם אני אוכל משהו, אוכל לעשות את בדיקת הנאותות שלי בצורה יעילה יותר. אז חכה רק שנייה…. אוקיי, חזרתי ומרוכז יותר אחרי הארוחה הדשנה ההיא (באדיבות אחותי סמנתה) ואני חושב שאם תקשיבי לשיר כמה פעמים תסכימי שהוא אחד לעידנים! כן, עוד קלאסיקה פנטסטית של יוסי גרין! מה עוד חדש? כמו תמיד, יוסי עושה את קולות הרקע לפנינה הזו בעיבוד של שועה פריד. 10 מתוך 10 כוכבים.

ששון ו'שמחה- דברים ממש מתחילים לרגש כאן עם השיר השני ברציפות של יוסי גרין. עוד לפני שהסתכלתי על החוברת ידעתי מעל לכל ספק של מי השיר. זאת אומרת, לאיזה מלחין יהודי אחר יהיה האומץ ומה הכוח לכתוב סמבה בתום לב? למי שלא מכיר את סגנון המוזיקה הזה זה בעצם 2/4 ברזילאי המאופיין בנוכחות חזקה של כלי נשיפה וכלי נשיפה מעץ, אקורדי mi6 מיותרים לכאורה, כמו גם פסנתר אוקטבה; כולם נשמעים בשיר הקליט הזה בעיבוד שועה פריד. הדבר הקרוב ביותר אליו דומה פעימת התוף בעולם המוזיקה היהודית המיינסטרים יהיה הורה, אני מניח. אבל השיר הזה לא באמת בנוי לריקוד; זה יותר משהו שיתנגן בסמורגסבורד כשאף אחד (חוץ ממני) לא שם לב בכלל ללהקה, עסוק מדי בלעורר את כאבי הבטן האדירים שיציקו להם שעות אחר כך. זה באמת חבל כי זה שיר די מהנה להאזנה. מעניין מה יוסי יעשה איתו אם אי פעם יחליט להופיע באלבום ההיפש הבא שלו. אולי תמיר את זה בבלדה רכה? מי יודע? בכל אופן, שלוימה עושה עבודה יפה בשירה, כשיוסי מצרף מדי פעם, משתמש בהרמוניות המיוחדות שבהן הוא מפורסם. אני תוהה אם מישהו אחר מרגיש כך, אבל זה לא נשמע כמו משהו שדדי יכול היה לשיר, מה עם המבטא הישראלי המודגש והקול הצומח שלו? זו רק מחשבה שלי. הביקורת היחידה שיש לי היא הסוף שבקצרה מאוד מווסת את השיר לעלייה אחת ואז לעלייה נוספת בזמן שהוא... מסתיים. שועה! אתה לא רואה כמה כואב לי כמוזיקאי לשמוע את ההסלמה הזו במוזיקה ולא להרגיש שום רזולוציה????!!!!!!!???????? אני מצטער, אני... אני לא מצפה שיותר מדי אנשים יבינו מה אני עובר כאן אבל פשוט הייתי חייב לפרוק בפניכם, קוראים יקרים שלי. אני מקווה לראות תגובות אוהדות רבות למטה. חוץ מזה, נהניתי מאוד מהשיר אז אדרג אותו ב-8 מתוך 10 כוכבים.

ואפיל- אוקי, בוא נבין דבר אחד ישר מההתחלה. אני ממש אוהב את השיר הזה!!!!!!!!!! יש משהו בבלדת ה-4/4 האיטית הזו שהלחינה ועיבדה (גם המוזיקה וגם המקהלה) של רולי אזרחי שהוא מדהים ביופיו. הצלחתי לאתר את המקור העיקרי לכך; בחלק הגבוה כאשר שלוימה שר את המילים "מלך מלכי המלכים" הוא מתנשא רגשית לאוקטבה גבוהה יותר ובעיני זה שיאו של השיר. המילים הן מתפילות השל"ה, שלדעתי הוא אב קדמון שלי. אז מי יודע, אולי זה קשור למה שאני כל כך מרותק לשיר הזה. הגיטריסט החשמלי הלא מוגדר (או אבי סינגולדה או נחמן דרייר) עושה עבודה פנטסטית באמת ומוסיף גריסה נהדרת אבל עם מידת המתינות המושלמת. בעיקרון, זה בסופו של דבר יהיה אחד השירים האהובים עליי בכל הזמנים והסיבה היחידה שהוא לא מקבל ממני 11 מתוך 10 כוכבים היא כי אני חושב שזה די צ'יזי. אבל הוא מקבל 10 כוכבים נדירים מתוך 10, מה שאומר שאצטרך להאזין לו שוב עכשיו.

להוידוס- ליפא שמלצר הלחין את הדיסקו המפעים הזה שנשמע קצת כמו מוזיקת ​​מועדונים. העיבודים בוצעו שוב על ידי שועה פריד שנמצא באלמנט שלו בשל העובדה שהנוכחות המורגשת של מוזיקה "מזויפת" למעשה מיושמת, פעם אחת, כראוי (אני כן אוהב את העיבודים שלו אבל יכולתי להסתדר עם מוזיקה פחות סינתטית באופן כללי) . מקהלת ידידים (יחד עם אברומי ברקו שגם שר את קולות הגיבוי עם שלוים) מופיעה בשיר הזה. ממש התאכזבתי כשהבנתי שהחלק השני הוא בעצם החלק הגבוה ולא האמצעי. אה, ולמקרה שאתם תוהים, שמעתי את החלק של "שירוס וישבכוס" אבל זה לא חלק גבוה לדעתי; זה רק הפסק. מה שלא יהיה, אני פשוט מרגיש שהוציאו אותי משיר שאולי היה לו הרבה יותר פוטנציאל לו היה חלק גבוה אמיתי. 6.5 מתוך 10 כוכבים.

המקדש- זהו ואלס יפהפה ומנגן שהלחין פינקי ובר עם עיבודי מקהלה פנטסטיים גם למקהלות הילדים וגם למקהלות המבוגרים. מוישי קראוס הוביל את מקהלת הילדים ורובי בנט המבוגרים. רובי גם עיבד את השיר עם מוזיקה נחמדה ופשוטה שממש קולעת. כמו שאמרתי על יהללו של אברהם פריד ( http://jewishmusicreport.com/2012/03/18/jmr-welcomes-new-blogger-debut-review-frieds-kep-climbing ) אין יותר מדי מה לומר על השיר הזה . יש לו את המנגינה, המוזיקה והשירה המושלמים ואני באמת מאחלת שיהיו עוד אמנים שיהיו מוכנים לשיר שירים בסגנון ישן כמו השיר הזה. 10 מתוך 10 כוכבים.

אסאך בסר- לדברי אמי (שגם בשלב הזה בחיי עדיין יודעת הכי טוב), שלוים שר על יהודי שכששואלים אותו מה המצב עונה "טוב והם ישתפרו". בעיקרון, זה על אף פעם לא לוותר על תקווה, לא משנה כמה דברים לא הולכים בדרך שלך. זה מסר נחמד מאוד וכך גם המנגינה - אה רגע, לא, המנגינה קליטה לא "נחמדה" או "מהממת" כמו שיש אומרים. רק שירים איטיים הם "נחמדים". מוטי אילוביץ הלחין אותו ושר גם את קולות הגיבוי. רובי בנט עשה את הקסם שלו בהורה הזו ואני אתן לה 8 מתוך 10 כוכבים.

ירושלים- את השיר הסלואו האחרון באלבום הלחין פינקי וובר ועיבד רובי בנט, שניהם התעלו על עצמם עם בלדת 4/4 המהממת הזו. ישנם מספר היבטים בהסדרים הראויים להזכיר. ראשית, הפסנתר והאקורדים בסגנון הטרקלין בהפסקה הראשונה, שנית, בפעם השנייה בחלק הנמוך כאשר השיר מתכונן בצורה בלתי צפויה אך חלקה לחצי צעד גבוה יותר; שלישית, במהלך החלק הגבוה השני כשהשיר מתפוצץ לבלדת רוק מלאה (באותו זמן מופגן בבירור הכוח הקולי של שלוימה) ולבסוף, הסוף שהוא לא ממש מקורי (שיר בסולם מינורי שמסתיים באקורד מז'ור) אבל זה בהחלט עושה את העבודה במקרה הזה. שוב, אין יותר מדי מה לומר אז אני אתן לו 9 מתוך 10 כוכבים.

לשם הארץ- 2 השירים האחרונים לא הולחנו במקור לאלבום הנהדר הזה. הלחן הזה של יצחק פוקס יצא במקור כסינגל לפני כשנתיים. זה היה שיר מהנה אם קצת מעניין לשמוע אז אבל מה שצ'ילו פוזן (שהביאה את ההקדמה הטרייה) ורולי אזרחי (שעיבדה את המוזיקה בפועל) עשו זה באמת משהו אחר. ההקדמה (שממשיכה להופיע במרווחים מתאימים לאורך השיר) נתנה לי את הרושם שזה יהיה סוג של רוק סימפוני אבל מסתבר שזה אומ-פאה מאוד קופצני בחלק הנמוך ודיסקו קופצני לא פחות ב. הגבוה. יש מילה אחת שמתארת ​​את השיר הזה למוזיקאים (במיוחד לאלה שהם חלק ממדור הקצב) ולמאזינים מזדמנים כאחד: כיף! זה בהחלט אחד מהשירים שכאשר מנוגנים במהלך הסעודה בחסונה, ישיבת בחורים שאולי שתו יותר מדי או לא שתו יותר מדי, צפויים לקום ולהתחיל לרקוד באמצע רחבת הריקודים, לא מודעים למבטים. של עיוות שהוטל עליהם על ידי רוב האורחים. אני לא יודע; זה רק משהו שראיתי. השיר הזה מוכיח שעיבודים הם חלק חיוני מהפופולריות הפוטנציאלית של שיר ואני אתן לו 9 מתוך 10 כוכבים.

כדאי- השיר הופיע במקור באלבום בשם כדאי ר' שמעון בר יוחאי שנכלל במהדורת פסח של מגזין משפחה לפני שנתיים. שמעתי את זה אז ושמעתי את זה עכשיו ואני חושד מאוד שאני מאזין לאותה הקלטה בדיוק. עם זאת, אל תדאג, כי ההרכב הזה של יוסי גרין בהחלט לא צריך שיפוץ נוסף. העיבודים נעשו על ידי מונה רוזנבלום האגדית שהלוואי שהייתי שומע יותר ממנה בימינו. זהו דיסקו בקצב מהיר קצת כמו V'ohavto של MBD, כדי לתת לך תמונה ברורה יותר של הקצב. יוסי גרין משפר את השיר שוב עם קולות הרקע הפנומנליים שלו. 7.5 מתוך 10 כוכבים.

שלוימה טאוסיג פרץ לסצנת המוזיקה היהודית עם אלבום הבכורה שלו אבל כפי שציינתי למעלה הוא לא התקבל כמו שצריך. את האלבום הזה, כפי שהיה במקרה הראשון שלו, הפיקו Teem Productions (יוסי טייברג וגרשי מוסקוביץ) והם עשו עבודה נפלאה. להיות מפיק אומר בעצם שיש לך את הקשרים הנכונים ויודעים לנצל אותם נכון לצרכיו האישיים של כל לקוח. זה די בולט באלבום הזה שבו כל פרט, החל מיצירות האמנות של התקליטור ומעיל הפנים (שטופלה על ידי קבוצת Ptex), ועד להלחנה, עיבוד, בחירת הנגנים וכמובן המיקס (שנעשים על ידי איליה לישינסקי ויוסי טיברג). ) בוצע ללא דופי. אם התקליטור הזה לא יקבל את חלקו ההוגן בקבלה הנלהבת אני אתאכזב קשות. עם זאת, יש לי 2 ביקורות שאני רוצה לחלוק איתך. ראשית, הייתי מאוד אוהב לשמוע את שלוים מחדיר עוד קצת אנרגיה לקולו כפי שעשה ב"ירושלים", אבל לא הצליח לעשות זאת בשאר האלבום ולבסוף, שם האלבום. כלומר, ברצינות? כרך 2? התרשמתי ששמות כאלה שמורים אך ורק לאנשים שלא יודעים את השם האמיתי של אלבום אבל צריכים דרך להתייחס אליו בין חברים ("היי, שמעתם כבר את YBC 4?"). כל זה נאמר, האלבום הזה לא היה מדהים כמו האלבום הראשון שלו אבל הוא עדיין אחד הטובים ששמעתי מזה הרבה זמן ואני אתן אותו (שלומי, אם אתה קורא את זה אתה צריך לדעת את זה זהו דירוג ראשון וכנראה אחרון ממני) דירוג של 10 מתוך 10 כוכבים, מה שאומר שאם אתה צריך להיות רעב ליום אחד או "ללוות" כסף מהקופה של ילדך כדי להרשות זאת לעצמך, עדיין הייתי מציע לך עשה כך*. אתה יכול לרכוש את האלבום בחנות היודאיקה המקומית שלך או בכתובת http://www.mostlymusic.com/volume-2-15148.html שם הוא זמין להורדה דיגיטלית גם כן. אני גם ממליץ לרכוש ו/או להוריד את האלבום הראשון שלו (מוידים עננו לוך) בכתובת http://www.mostlymusic.com/shloime-taussig-modim-anachnu.html ואני יכול להבטיח שתודה לי מאוד ברגע שתעשה הקשבתי להם. כמו תמיד, השאלות והתרומות שלך (כל כרטיסי האשראי הגדולים מתקבלים)* יתקבלו בברכה בקטע ההערות למטה.

*בקריאת מאמר זה אתה מסכים לציית לתנאים וההגבלות המשפטיים כפי שנקבעו בחוק המדינה והפדרלי בכל הנוגע לתוכן של בלוגים. במונחים של הדיוטות, אין לשאת באחריות לכל השפעות רעות המתרחשות כתוצאה מהתייחסות ההצעות שלי ברצינות רבה מדי.