המיטב של מרדכי בן דוד – רטרוספקטיבה לקריירה, פט. 1

דברו על מאמר שכבר הרבה זמן בהתהוות! הגרסה הראשונה, שנכתבה למעשה לשלבים המוקדמים של אתר זה, אבדה לאחר קריסת אתר. גרסה שנייה אבדה לאחר קריסת מחשב אישי. ובינתיים, MBD הודיע ​​כי Kisifim יהיה האלבום האחרון שלו (למרות שבוויקיפדיה כתוב שהוא אמר אחרת), ולאט לאט אספתי את כל הדיסקוגרפיה שלו.

קשה להאזין מחדש לאלבומים שהיו הפסקול של ילדותך מבלי להיות מוטה במידה מסוימת. אבל זה מה שהיה צריך לעשות כאן. היו שירים שאהבתי שעכשיו אני מעקמת עליהם את האף, ושירים שמעולם לא שמתי לב אליהם באמת זכו להרבה יותר כבוד. אולם, מעבר על הרשימה כולה נותן לך הערכה עמוקה יותר למפעל חייו של מלך המוזיקה החסידית.

מרדכי בן דוד - יורש של אחד החזנים הבולטים בדור הראשון של המוזיקה היהודית, אמן הרגש המוזיקלי, ואמן ההקלטות הפורה ביותר בעולם המוזיקה היהודית. יש לו 32 אלבומים על שמו (גימטריה של לב, או הרץ), ועוד שלושה אוספים. הוא לקח ניגונים ישנים, הלחין והפיק חדשים, והציג לנו כמה מהלהיטי אובר הגדולים בעולם המוזיקה היהודית. MBD הופיע גם בעשרות אלבומים אחרים, החל מה-JEP (עם הלהיט הקלאסי Someday), ואוסף של כל אותם שירים אקראיים בכותרים שונים ימלא עוד שלושה דיסקים. תוכל למצוא רשימה של הופעות אורח אלה כאן: http://en.wikipedia.org/wiki/Mordechai_Ben_David . (אם היו לי את כל השירים האלה, הייתי שמח לעשות עליהם סקירה בצד - אולי זה יהיה מאמץ האיסוף הבא שלי.) הוא גם היה הפנים של התעשייה במשך שנים רבות. מרדכי בן דוד תמיד ישמור על תואר המלך, וכפי שהתברך פעם, ימשיך להביא שמחה לכל היהודים ברחבי העולם עד בוא המשיח.

(למען הבהירות - המספרים בסוגריים ליד שיר מתייחסים למספר הפעמים שהמילים הללו שימשו לשיר.)

מרדכי בן דוד ורדיגר שר ניגונים חסידיים מקוריים: (***) תשל"ג:

האלבום העתיק הזה די אופייני לתקופתו - רוחות צווחניות וערכת תופים המורכבת משלושה חלקים לכל היותר. יש - הסידורים ישנים כמו הגבעות ומאובקים פי שניים. אבל זו לא באמת הסיבה שאנחנו מאזינים לאלבום הזה - תראה, זה MBD שאנחנו מדברים עליו. והקול שלו קסום כמו שהיה אי פעם. עם זאת, השאלה העיקרית שאתה עשוי לשאול, האם יש שיר בעל ערך באלבום הנשכח הזה? ועל כך, התשובה היא כן נחרצות - Ki Heim (#1) הוא קטע סווינג מתנפח, שעדיין עומד על נצח, ו-MBD משחרר אותו בחן - עד כדי כך שהוא עדיין נשאר מהנה. Karov Hashem הוא המנגינה הטיפוסית שלך, ואני מאאמין האיטית והתכליתית (#1) היא הקרונרית האמיתית הראשונה של MBD. Yiboneh הוא שיר פשוט אך משובח גם כן (אני מודה שנהניתי מהחליל בעיבוד). חלק מהשירים האחרים הם קצת, ובכן שבח (אוני ירושלים קצת נדוש, ואני לא אלך על ניסיון החזנות/התנופה באתא חוניין – מי חיבר את הז'אנרים האלה בשיר אחד?!), אבל גיר את הכל עד לעידן. אבל זה מה שעושה את זה כיף להאזין לו - בסדר, לא עם רמקולים שרועמים מחוץ למכונית שלך, אלא למטרות היסטוריות. וחוץ מזה, יש לך את הסולואים האינסטרומנטליים הראשונים במוזיקה היהודית - ואלה לא יופיעו שוב בתקליט של מוזיקה יהודית במשך די הרבה זמן.

עכשיו הנה עבודה למישהו - קח את ההקלטות האלה ותתאים כמה עיבודים חדשים עליהם. באמת יש עם מה לעבוד כאן...

אבל אם הייתם חיים בשנות ה-70 ושמעתם את הקול המדהים הזה? רוב הסיכויים שהתכוונתם לאסוף את השיא הבא. בגדול.

Hineni: (*****) 1974: איזה אלבום נפלא! גם ארבעים שנה מאוחר יותר, כל אחד יכול לשבת בחיבוק ידיים וליהנות מהעוצמה המדהימה ומהיופי הצעיר של הקול של MBD, לצד עיבוד תזמורתי מלא. המנגינות כולן נבחרות בצורה יוצאת דופן, ללא תקלות כלשהן. ראוי לציין את הקלאסיקה "שמע ישראל" ו"כי לו יתוש", אבל שאר האלבום מסתדר עם אלה, גם אם רבים מהשירים האחרים לא כל כך מפורסמים. זה לא מפתיע שאחרי שאלבום כמו זה MBD הפך לסולן המוזיקה היהודית המובילה - קדימה; להתענג על הרגש של קיילי קיילי (#1). אם תקשיבו היטב, אולי תזהו פגם או שניים בתזמון, אבל זה לא מפריע כלל להנאת ההאזנה. המבטא הישראלי המזויף מדי פעם הוא מגושם, אבל ניתן לניהול. העיבודים מאוזנים ומלאים, נשענים בעיקר על מיתרים קלים ופליז, עם שפע של מיקסים של סגנונות - כמו הגיטרה האקוסטית הפשוטה ב- Achas Shoalti (#1), פסנתר הונקי-טונק ב-Hinei (#1) ובמקומות אחרים, מבוא אורגן לשמע ישראל (האם אני חש באירוניה?) - כדי לשמור על עניין. גם ההרמוניות הצולבות בשמע השם פשוט יפות. אמנם אני לא חובב תופים, אבל תמיד נהניתי מהתופים כאן; הם מרגישים שלמים וחיים. באשר לרצועת הכותרת Hineni, מילותיו היו יכולות להשתמש במקצת ליטוש ("יהיו דברי התורה קוד הניווט שלך" - לא כל כך פיוטי, נכון?). בכל זאת מדובר בקלאסיקה; בעיקר בזכות המנגינה היפה והביצועים המרשימים עוד יותר. האלבום המרגש, האידל והמעוצב הזה התיישן היטב.

נשמה נשמה: (****) 1975: מונה רוזנבלום נכנס לזירת העיבוד, עם כשרון הדרמטי. לנשמה נשמה יש הרבה מזה, עם סאונד גדול ורעיונות חדשים. אמנם אף אחד מהשירים לא יכול להיות מסווג כקלאסיקה, אבל יש הרבה מה להאזין לו בתקליט הנועז הזה. הוא נפתח בגדול, עם ועני תפילתי הנועז והחוצף (#1) (כן, הוא הוקלט בישראל, אז נחזור למבטא המזויף-ספרדי) בו מרדכי ממש משחרר את העוצמה הווקאלית שלו. אנחנו רואים נושא מאוד ישראלי שעובר בו, עם ארבעה שירים שמזכירים שלום ושניים מתייחסים למלחמה. לרצועת הכותרת של Neshama Soul יש גרוב ממש מגניב - הקשיבו היטב לסינת' שנות ה-70 ברקע. המילים מתחילות נפלא, אבל לא ללא רבב: המילה נשמה היא נשית, לא גברית, ודיבורי המלחמה החולניים מאפילים את השיר. האינטרו של הבס/תופים בשילוב עם גיטרת קצב ההדהוד ב-Yamin Usmol הקדימה בהרבה את זמנה בעולם המוזיקה היהודית, ו-Va'Anachnu Lo Neda מציגה יותר מהדחף הרגשי המוגן בפטנט של MBD, עם מצערת מלאה על ידי הגמר. המילים הראשונות של MBD בעברית הן גם המנגינה הראשונה שלו שנתלשה, שכן שיר של שלום קצת נאיבית הייתה במקור "מלודי האהבה שלי" של בובי וינטון. MBD בהחלט נעשה נועז יותר עם הקול שלו, כפי שניתן לשמוע עם הפלסטו ידיד נפש (#1) ומהלך המיני חזנות על אושר שלום. בכל מקרה, האלבום מקבל ציונים גבוהים רק על יצירתיות ותשוקה.

אני מעדיף להתפלל ולשיר: (***) 1977: החצוצרות החדות של וחול החיים מצעידות אותנו אל האלבום הבא. MBD לא ממש תאם את ההיצע הזה עם שני התקליטים האחרונים, אבל בכל זאת הוא הפיק אלבום נעים. בראש התקליט הזה הם הוואלס היפהפה Oidchoh, Koh Ribon (#1) המרגש עם העיבוד המתוק לכינור - ישראל לם באמת עיבד את המיתרים האלה באלבום הזה בצורה טובה - ורצועת הכותרת המעולה. כשזה מגיע לשירים באנגלית, I'd Rather Pray and Sing הוא הרבה יותר טוב מאשר Hineni, שלם יותר מבחינה לירית. אנחנו מקבלים גם את השיר היידיש הראשון של MBD, Eizehi Mekoimon, קטע מרגש על קורבאנוס, שאותו הוא שר ברגש ברור בין עוד כמה מיתרים יפים. שאר האלבום ממוצע למדי, אבל יפה בכל זאת.

שירי ראש השנה: (**1/2) 1979: MBD משתף פעולה עם סוקי ודינג בפעם הראשונה, אבל זה לא יוצא כל כך טוב. ההסדרים מתוארכים ומיושנים. למקהלת "בני ישיבת מונטריאול" יש צליל חובבני. ציפור התקווה (ש-MBD שרה היטב) לא הגיוני בכלל: ציפורים נופלות מהשמיים בזמן קול נדרי? החזן שמפריע לקול נדרי לשים לב ל"עוף עף"? מה שתגיד. הפזמון, לעומת זאת, טוב. יש באלבום טוב: הוא שר יפה את "טוב להודו" של קרליבך עם המילים "וחול מאמינים"; אחס שואלטי (#2), וחיה באיום האהו והלחן היידיש הקלאסי של פעם (תקופת השואה) בית משומים מושרים היטב, אבל זה באמת בשביל השירים הטובים. מצעד מודז'יצר המרומם עין קצוה נזרק למרבה הצער לתוך מעורב, כשהיה צריך לתת לו מקום משלו בשמש, אבל MBD נותן לו ביצועים טובים בכל מקרה. למרבה הצער, שירים אחרים (ראש השנה מס' 1, ותיטן וכו') מושרים בצורה די חסרת כושר. עם זאת, בסופו של יום, הליווי המוזיקלי המסיח את הדעת הוא מה שמכיל את האלבום הזה.

משיח בא בקרוב: (***) 1980: עם ההצעה הבאה שלו, MBD מחליט לחזור לסגנון של אלא להתפלל. לתקליט הזה, לעומת זאת, אין את איכות הצליל שיש לתקליטים הקודמים. הוא כולל גם סידור הגון, אך מזעזע. בחירת השירים היא סטנדרטית, כאשר אליהו (מושר בצורה מבריקה ב-HASC 3) וצור מישלו (#1) הם השניים המוכרים ביותר. יש לנו שני שירים באנגלית, ולמרות שרצועת הכותרת קצת מוגזמת, Candles היא יצירה טובה, ואולי אפילו קצת לא מוערכת. בלוז'ם שופר הוא הרצועה ביידיש של האלבום, ומרדכי שר אותו בהתלהבות. אני אוהב את הביטוי הרגשי בביצוע האחרון לפזמון של רחם (#1) (שבאופן מוזר עוקב אחר צור משלו, בהתחשב בכך שהמילים הללו הן חלק מהזמר הזה), שיר טוב בפני עצמו. והוא חולב את אובאו העובדים של קרליבך על כל מה שיש.

זיכרונות: (**) 1981: מה שבא לאחר מכן יהיו שלוש הקלטות מתחת לממוצע - שתיים באולפן ואחת חיה. לשני אלבומי האולפן יש עיבודים דומים, ובזה טמונה הבעיה שלהם. צופרים וכינורות חורקים וחדים היו כנראה צליל היום. (התווים הדוהרים הראשונים של שבח ושבת בפלד בטח נחתכו והודבקו ל-Emes של אברהם פריד או ממנו.) יותר מדי קרקסית על פני הלוח פשוט מקשה על ההאזנה, למרות המאמצים הווקאליים ההרואיים של MBD. זיכרונות הוא החלש מבין השניים, פשוט בגלל חומר באיכות נמוכה יותר – שני שירים חולניים ב-Yivoda וב-Al Naharos Bavel (האחרון הוא אחד מהניסיונות הנדירים של MBD לחזון) נוגדים את שני השירים הטובים באלבומים, Memories וה-Memories and the Underrated. וכמעט לא ידוע So Much Closer. (בנאדם, הלוואי שהוא יוציא מחדש את השיר הזה באוסף האנגלי!) שבח הוא נאמבר מהיר והוגן, והיני אונויצ'י הוא ואלס נחמד בסגנון הוליוודי, אבל השאר... מה.

מרדכי בן דוד חי: (**) 1981:

הראשונה מבין ההקלטות החיות של MBD, הישן הזה גם ירד מרשימת ההוצאה המחודשת. הסיבה ברורה - סגנון הקונצרט הזה כל כך זר להפקות המשוכללות שאנו רואים בימינו. במקום הזוהר והשטיק, זה פשטני ועם זאת הרטציג. איכות ההקלטה כמובן נמוכה. שלושה משיריה (מן המצר, וקרייב פזורינו ויחי החודש) אינם נמצאים באף תקליט אחר של MBD. את יהי החודש הנמרץ קלט לאחרונה דדי, באומנום. Min Hameitzar הוא ביצוע רגשי באמת - MBD מתיר את המילים כשהוא חוגר אותן מתוך כוונה ברורה ומעמיקה. Vekarev Pezureinu הוא קלאסיקה, ואני מניח שזו לא הופעתה הראשונה איפשהו. מישהו יודע מאיפה? זה מושר באנרגיה שמתאימה לו.

6 השירים הנוספים (אליהו הנביא - משיח בא בקרוב; ועני - מנשמה נשמה; עוד ישמע - חיני; עודה וריתר להתפלל מאותו אלבום; ויום אחד, ש-MBD שר באלבום של JEP בשם זה) לסידורים הבסיסיים המקוריים, אז אין כל כך שונה מהמקוריות, מלבד הדגש המדויק ש-MBD נותן. הקטע הייחודי ביותר הוא האינטרו שלו ל-OdYishama (מ-Hineni), שאותו הוא הופך ל-chazzonishe shtick חסר רסן שנדמה שמניע את הקהל.

ישן? כן. כְּדַאי? הממ. אני חושב שחלק מהאנשים ימצאו את זה קצת לא מובן. אבל כמו עם MBD #1, זה היסטורי, וזה מה שקובע.

Ich Hob Gevart: (**) 1982: הפנינה הנסתרת של התקליט הזה - אוסף שירי המילה היידיש ר' יום טוב ארליך, בדומה לאברהם פריד'ס צוויי יידי ג'מס - היא שיר הכותרת, שהוא פשוט יוצא מן הכלל. המילים הפנומנליות שלו סחוטות רגשית בביצוע הלבבי הזה, והעיבודים משלימים. Vayechulu הוא עוד שיר מתוק, בעוד שהרצועה הפותחת, Hinei (#2), פשוט עמוסה בניסיון המודרניזציה. שלושה שירים רצופים שמדברים על שבת קצת משעממים מבחינה רעיונית, במיוחד כשחוזרים על חרוזים נפוצים. העיבודים מתמקדים יותר מדי בכינורות, ומקהלת הבנים היא שוב החצר האחורית. איכשהו נראה ש-MBD השאיר לפריד את כל השירים הטובים של ארליך. האלבום הזה נותר חסר מדי.

אבל עם כל הביקורת שלנו על סוף שנות ה-70, יש מוזיקה ממש יפה שתעלה בעשור הבא!

(את חלק 2 ניתן למצוא כאן .)