הסקירה של היסלהאבוס על פריד's Keep Climbing

כמה אמנים יש בחוץ שאת הדיסקים שלהם תקבל ברגע שהם יוצאים, כי אתה יודע שהם הולכים לתת לך ערך? בראש הרשימה של כולם יהיה אברהם פריד, ואין זה מפתיע ש-Keep Climbing הוא שומר. בכל פעם דרך התקליט הזה אני אוהב אותו יותר, ויש בו מספיק סגנונות ויצירתיות כדי להיות בטוח לרצות כמעט את כולם.

דבר אחד, הקול של פריד מעולה. הוא הגיע לנקודה שבה הוא יכול לעשות עם זה כמעט כל מה שהוא רוצה, וזה תמיד בשליטה מוחלטת. לאורך האלבום, אף פעם לא מרגישים שהוא עושה משהו שדוחף אותו או מעבר לעצמו. וזה נכון לצד העובדה שהייתי חייב לומר שזה המאמץ הכי יצירתי של פריד עד היום.

אתה מקבל את ההרגשה הזו מהתווי הלינר - ההשתקפויות האישיות על כל שיר ראויות ומשמעותיות, ומוסיפות עומק. פריד אמר בפומבי שהוא בחר את המילים של כל שיר, וזה כשלעצמו נותן לי יותר הערכה לערך הכולל. יש איזון בין השירים שמתחננים עמוקים להשם לבין המנגינות המשקפות שמחה ורוח. בדוק איתי בעוד שנה על זה, ולמרות הביקורות שלי מדי פעם, אני באמת חושב שזה אחד לעידנים.

הפפטה: (****) איזה ניגון פתיחה נהדר! השיר הזה ממש קופץ! המילים מושלמות, ופריד מבטא כל מילה באנרגיה ובתחושה. הוא נפתח עם ליין פופ באס ובראס משנות ה-80 (מישהו זוכר את השיר "סאטמר" של רכניצר סריג'ס?) אבל לא נושב לך אבק, שכן ההפקה עבה ומוצקה. אהבתי לחלוטין את החליל האירי ב-2:54, ואחריו החזרה של הבס הכבד. ה"שמחה, שמחה" המפוזרת לאורך השיר מעניקה לו אופי, והטיית המילה משתנה לעתים קרובות, ומונעת ממנה להתיישנות. פתיחה נהדרת.

יהללו: (***) הוואלס הזה בהובלת קלרינט/אקורדיון הוא דבר יופי שמזכיר את עידן העבר של המוזיקה היהודית. ברגע ששמעתי את זה חשבתי שזה מעלה בראש את גרר ניגונים, ואני יכול לשמוע את זה שר ר' דוד ורדיגר. ובכן, ברוך שכיוונטי, כי כנראה גם פריד חשב כך – הוא כותב שזה הזכיר לו את תלמוד יענקל. ההפקה טובה - במיוחד עם הקלרינט, והסולו איידל ב-2:51 - אבל המקהלה קצת שטוחה. זה נשאר בעיה קטנה בכמה שירים אחרים באלבום, אבל כאן, השיר יכול היה להשתמש בטיפול מקהלתי רציני. את הרפיון קולט אברמל עצמו, שכן ההרמוניות הטובות ביותר הן שלו. הופתעתי מהמיקום של השיר באלבום - שני? אבל היי, זה סתם חרטא. הייתי גם מושך את כוחה של המקהלה לפסגות לסיום.

Vezakeini: (***) נבל וכינור חולמני מתחיל את המנגינה היפה הזו. הקומפוזיציה מזכירה לי מאוד את ישמחה (מתוך ברכה והצלחה), אז אם אהבתם, כנראה שתאהבו גם את זה. אברמל מבטא כל מילה בקוואנה מתלוננת, ומוציא את משמעות התפילה היפה הזו אל המנגינה במיומנות רבה ביותר. אני לא מדרג אותו כל כך גבוה, למרות היופי של המנגינה, רק בגלל שהוא כל כך דומה לשירי העבר. הגשר והמילים ביידיש עוזרות לו במידת מה. קל לשיר, זה כנראה יהפוך לחביב במחנה שישי בערב.

Ain KeEilokeini: (***) חזרה לשנות ה-80 עם האינטרו האלקטרוני קצת הדאיג אותי בפעם הראשונה באלבום. אני לא מטורף על הבית הראשון, עם המבטא השקרי של פוילישר (למרות שאברמל מקבל מעבר, כי משפחתו באה מחסידות פוליש) והמילים החוזרות ונשנות, אבל השיר ממש מתקדם. ועם התרגום/עיבוד הכוחני ליידיש, השיר באמת מתעורר לחיים. סגנון השיר הזה - עם המילים הן ממקורות קלאסיים והן מועברים לשפה אחרת - עובד לי טוב מאוד. אני חושב שזה מוסיף הרבה, בכך שהוא הופך את זה ליותר משמעותי וענייני. (ניגונים ותיקים רבים משתמשים בשיטה הזו בהצלחה; אולי אתם זוכרים את לו לוני בליקוי אס ההלאל של ליפא, את לצ'ה דודי ב"Wake Up Yidden" של צליל וזמר, את יענקל יענקל מפריד עצמו, ויש עוד רבים אחרים.) עבודת גיטרה טובה – בעיקר עם לחץ על דוושת הווא-וואה - לאורך השיר נותן לו אפילו יותר צבע.

רצוינינו: (****) אברמל מתחיל את היצירה הזו ביצירה חזנית נינוחה, הדומה בסגנון וברעיון לכי המצווה, מתוך אלבומו אדרבה. הוא לא מפגין שום מאמץ ודיוק מוחלט בשירה שלו לאורך כל הדרך. אני דווקא אוהב את העובדה שהוא לא השקיע בזה יותר מדי זמן, במקום זה עבר למנגינה היפה מאוד עצמה. אברמל משדר רגשות, שכן ברור שהוא נלקח מהמילים הללו, ומסיבה טובה! אני מתערב שלעולם לא תסתכל על הרש"י הזה אותו דבר שוב. מקהלת הילדים, היחידה באלבום הזה, מושלמת - אין מתיחות, וכל הילדים בדיוק מתוקים אחד עם השני. אחלה עבודה שם! מטוגן מוציא קרשנדו מרגש כגימור של היצירה היפה הזו.

כל זה היה טוב. אבל החצי השני של האלבום באמת מעולה.

כח אס שלי: (****) סלע. מוצק. מבחינה מילית, זה מדהים - אבל אפילו יותר כהמשך קונספטואלי ל-Retzoneinu. עכשיו, למרות שנראה שהשיר הזה הופק קודם לכן, אני לא בטוח כמה מאיתנו היו מודעים למקור ההוא של ישראל פרנס. בכל מקרה, עוד עבודה מעולה כאן - עם קולות גיבוי נהדרים ותופים נקודתיים. גיטרת הרוק מוסיפה רמה של חרדה גולמית שאפשר להעלות אותה כמה דרגות רק כשמישהו מחליט לעשות גרסת מטאל כבד לשיר הזה. כֹּל אֶחָד? בכל מקרה, אברמל מכניס כוח וכאב גולמי במיוחד לקטע הליריקה ביידיש שיקרע לך את הלב.

המשיכו לטפס: (*****) התחלות מינימליסטיות מזכירות לי את אחי היהודי, אבל זה שיר יותר טוב מזה. המסר הוא במקום - ואני מודה, למרות שזה אולי נשמע קמצני, הוא נגע בי ביום שבו נאבקתי. אז בשביל זה לבד, אני הולך לתת לזה ציונים טובים. אבל חוץ מזה, זו מלאכה יפה, עם שירה והרמוניות פשוט יוצאות דופן - במיוחד מהגשר ואילך. המילים "אל תיתן דבר לעמוד בדרכך" מזכירות לי את המדרש על אברהם אבינו – בדרכו לעקידה הוא האט על ידי מכשולים שונים, כולל נהר שוצף. הוא נכנס עד צווארו, וכשהיא איימה לשטוף אותו, קרא להשם, וזה נעלם. התגלה שזה היה ניסיון להסיח את דעתו, אבל באמת שום דבר בסופו של דבר. איזו פרספקטיבה נהדרת על אתגרים - אל תתנו ל"כלום" לעמוד בדרככם! מלבד הפרשנות הבסיסית לשיר, מעניין אם אברמל מדבר עם חבריו החב"דניקים עם המסר שלו כאן, או שאני קורא בו יותר מדי?

אמן: (****) זה מחזיר אותנו למוזיקה היהודית של שנות ה-90. זה לחן כיפי, שהלחין מנדי גרופי הבלתי מפורסם ולא מוערך. (תן עוד האזנה לארץ אשר טומיד שלו - זה אלבום שראוי ליותר תשומת לב ממה שקיבל.) מעניין למה הם הלכו עם ההגייה "ישבורך" בניגוד ל"ישבורך", שזה כפי שמבטאים זאת חב"דניקים? האם ההחלטה הזו התקבלה על סמך מבנה המשפט, או שיש נוסח שאומר את זה בדיוק ככה? וכמו שנראה לי שדיקדוק יהיה כאן בצד ההגייה, מדוע אומר נוס"ח חב"ד כמונו? אני אצטרך לחפש את זה.

לומו ה': (*****) רולי אזרחי עשה את העיבודים לשיר הזה וגם לשיר הבא, ואני נותן לו אביזרים מרכזיים. מהמפוחית ​​הפותחת (אם זה סינת', זה די טיפה בי), המנגינה הזו לוקחת אותך לנסיעה אמיתית. אני מאוד אוהב את השילוב של הפוסוק והמילים באנגלית, פשוטות ככל שיהיו. וכשעוד טרגדיה נוראה עדיין מהבהבת לנגד עינינו, השיר מקבל עוד יותר דחוף, אם אפשר בכלל. אברמל נותן הכל - תשוקה, פאתוס, תחנונים וכנה. הפיזיקטו הזורם מאחורי העיבודים גם מדהימים. אוהב את זה.

שערי מזרח: (*****) כן! רצועת הריקודים המזרחית המהודרת הזו בטוח תהפוך ללהיט גדול, ושוב, עזרי מחבר את הכל בצורה מושלמת - מקהלה, שירה, כלי נגינה, כולם מצטרפים לנאמבר הלוהט הזה. אני חייב לאהוב את הגשר ב-3:01. ובשביל לחן בסגנון ספרדי, אתה צריך לתת קרדיט למלחין המאוד לא ספרדי, אלימלך בלומשטיין. אשמח לשמוע את מידד טסה או חיים ישראל מצטרפים לאברמל בנושא ולראות מה קורה. אברמל אמנם מחזיק מעמד כשהמזרחי שלו מיילל ב-3:31, אבל שוב, הוא לא מכריח כלום וזה יוצא נשמע מאוד טבעי. תודו בזה - אחרי ששמעתם את זה בפעם הראשונה, לוחצים על חזרה. וזה מה שאני הולך לעשות עכשיו. :-)

אלוקאי: (***) אמנם לשירה יש אש של הופעה חיה, אבל העיבוד לא עושה לי כלום. זה באמת חבל, כי זה שיר יפהפה, ופריד כמובן אוהב אותו. אבל למה זה מקבל רק ריצה בודדת בפעם הראשונה? זה גורם לשיר למהר מדי לתוך האנרגיה של הבית השני והשלישי. המקהלה, שוב, דקה מדי לטעמי. אולי זה סגנון ישראלי שלא מהדהד אצלי, כמו ששמעתי אותו בכמה אלבומים שהיו להם קולות רקע ישראליים. מה שתגיד. בסופו של יום, זה עדיין שיר יפהפה, וראוי לאוזניך.

אור: (*****) יותר כיף עברי/אנגלי בשיר המצחיק הזה של איצי וולדנר. מישהו איפשהו הולך לעשות קליפ מוזיקה נהדר משיר הפופ היצירתי והביטני הזה. המוזיקה עצמה מעלה פירים של אור, ואיזה קטיף גיטרה נחמד מדביק את הכל יחד. הגשר קצת חלש מבחינה לירית, אבל זה מסתדר מצוין. עוד שיר שפשוט נהדר להאזין לו ונהדר לשיר איתו.

Heimoh Heimoh: (****) פותחן פאנקי מביא אותנו לשיר שמזכיר מוזיקה יהודית בשנות ה-70, אבל עם שירה מצוינת וטונות של אנרגיה. פריד ושות' מתענגים על היצירה הקלאסית הזו בסגנון שמחה, והקרניים הולכות על זה בהתלהבות. ערימה של סופים כוזבים בין אוברדובים הרמוניים הפזורים, לצד כמה חילופי קצב המשולבים בפנים, מצביעים על בחורים שנהנים מאוד באולפן. התוצאה מהנה גם בצד הזה של מערכת הסטריאו.

אז בואו נסתכל על הכל: הודעה/תוכן? חשבון. יְצִירָתִיוּת? חשבון. שילוב של חומרים וסגנונות? חשבון. שירה? 5 כוכבים. בחירת שיר? 5 כוכבים. רֶגֶשׁ? 5 כוכבים. שִׂמְחָה? 5 כוכבים. למרות שבדרך כלל אני מוצא על מה להתלונן, פשוט אין כל כך ממה להתבאס - הדבר היחיד בספר שלי יהיה סדר השירים, כפי שאני חושב שהחצי הראשון (והחלש) של התקליט היה צריך להיות מופץ בצורה שווה יותר על פני האלבום - ויש כל כך הרבה מה לאהוב בתקליט הנוצץ הזה. אם לא יותר, אברמל עושה עבודה טובה יותר בשילוב מיומנות רגשית וקולית מאשר כל אחד אחר עשה מזה זמן רב מאוד. באלבום הזה פשוט יש משהו לכולם, ואני חושב שהוא יישאר קלאסיקה עוד שנים רבות.