ביקורתו של היסלאבוס על חי וקיים של יהודה גלנץ

יהודה גלנץ הוא הגדרת העבודה של המילה "אקלקטי" בעולם המוזיקה היהודי. הארגנטינאי-ישראלי המוכשר הוא נגן רב-אינסטרומנטלי (שרנגו, אקורדיון, פאן פייפ, גיטרה, קלידים, כלי הקשה, שירה), ונמצא בבית מנגן בהרבה ז'אנרים שונים. תמיד יש לו משהו לאוזן הבחנה, וההצעה החדשה שלו, חי וקייאם, אינה שונה.

עבר הרבה זמן מאז אלבומו האחרון, ובשש ומשהו השנים שבינתיים, הקול הטוב תמיד של יהודה מתיק. זה לא חד כמו שהיה. האמנים שהוא מנגן איתם (אין לי את תווי הלינר, אז אני לא יודע מי הם) הם מוזיקאים מיומנים ורגישים. כמו תמיד, איכות ההפקה שלו גבוהה, ורשימת השירים מגוונת. לאלבום הזה יש באמת שלושה ז'אנרים - לטינית (כמובן), ג'אז וטראנס - אבל גלנץ מעולם לא היה אחד שדבק בו טיפוסי.

יש לי: (****) אתה רוצה אקלקטי? נתחיל בזה - מנגינה מבוססת לטינית הכוללת מימיקת פליז ווקאלית, קלרינט כליזמר, זמזום פלסטו וקטע ראפ. אז כן, זה בכל מקום - אבל במובנים הטובים ביותר. מילים טובות - המשקפות את עבודתו של ד"ר ויקטור פרנקל, אתה יודע, משמעות וכל זה - יחד עם הקצב החזק הופכים את זה לפתיחה נחמדה.

ברכת הבית: (*****) איזה מנגינה יפה! וגיטרה חלומית בלתי אפשרית שעושה את הקסם שלה! גלנץ הוא השלישי למיטב ידיעתי (מאחורי עייש 2 ומיאמי) שמשתמש בתפילה השירית הזו בשיר, וזו האהובה עלי ביותר. בעוד הוא סוחט את המילים לתוך המנגינה קצת הרבה, היופי של הכלי הוא עולם אחר. השיר הזה מתחנן למערכת סאונד היקפית וספת עור. יהודה משתמש בהד בשירה גם כן. פשוט מהמם.

חי וקיים: (****) בטראנס-טראנס הזה, גלנץ חוזר לאחד מהשטיקים הישנים שלו על ידי הכנסת קטע חזני (סאו שערים, מרק ליצוק). אני לא בן חזז, אז אולי אני טועה, אבל זה נשמע כמו יוסל'ה רוזנבלט שם. אמנם מעט מבושל, אבל הסאונד הרבה יותר מלא מקטע הטראנס הקודם שלו, Dance Tantz, באלבומו רק לצוק אל האשם. גיטרה Rockin' מבית Dani Maman נותנת לה יותר כוח ואמנות. צפה בסרטון המוזיקה הפאנקי שלו של השיר הזה כאן: http://www.youtube.com/watch?v=clo9uv0WvQg

ירושלים חיי: (***) עוד יצירה לטינית, עם הצ'רנגו שמנהל את המופע. המילים הפשוטות הן באנגלית (ראשונה עבור גלנץ) ובספרדית. הבעיה כאן היא שהבית הראשון חוזר על עצמו לעתים קרובות מדי, כשהשיר לא באמת מגיע לשיאו לכלום. כמה סולואים אינסטרומנטליים היו מוציאים את זה מהבעיה - ואני אקח את זה שהם ניסו את זה עם איזה זמזום מזרח תיכוני נטול מילים, אבל זה היה יכול להיות טוב יותר ממה שהוא.

שבת שלום: (*) דלג. שיר הכליזמר האולד-סקול הזה בהובלת אקורדיון/קלרינט לא עושה לי כלום. מעולם לא הייתי מעריץ של תיאטרון יידיש. היתרון היחיד הוא כלי ההקשה, שהוא מדהים לאורך כל האלבום.

Samachti: (***) רוב השיר הזה עוסק באוברדובים הווקאליים המוגנים בפטנט של גלנץ, ששולפים כמה הרמוניות שמזכירות לי את הביץ' בויז. עוד קופץ דרום אמריקאי.

ציגאנס: (*****) אולה! יצירה אינסטרומנטלית מדהימה הכוללת מה שנשמע כמו נעימת ריקוד כליזמר קלאסית. האקורדיון שועט בראש לכינור וכלי הקשה כבדים לרצועת ריקוד כליזמר. ריפי גיטרה כבדים נותנים לו הקפצה רצינית, ואני מכיר הרבה דיג'ייז שהולכים להפעיל את זה בבר המצווה הבא שהם מנגנים בה. מזכיר לי קצת את המהמנותה של רעיה מהמנה.

לב טהור: (**) לחן הגון, אבל גלנץ כבר השתמש במילים האלה על נעל, והלחנים דומים מדי בהרבה מובנים זה לזה. כאן, לעומת זאת, הוא מוסיף כמה מילים בספרדית, אז אולי זה מה שחסר לי, כי אני לא דובר ספרדית.

אזמרה: (*****) קטע ג'אז מגניב עם מילים נחמדות בעברית. ליצירה המצמררת הזו יש, שוב, נגינה יפה ושירה מצוינת. יהודה מבטא את ה-R של אזמרה בכבדות, והוא מנוגד בצורה מעניינת מול ה-R הישראלי של הסולן הראשון. הגשר ב-2:37 הוא עבודת כינור יוצאת דופן שנשמעת כאילו הגיעה מיצירה קלאסית, והיא משתלבת יפה ביללת גיטרה עדינה. איזו עבודת סקקסון טנור נהדרת מסיימת את זה. קלאסה מאוד.

יוכבד: (***) עוד קצת ג'אז עם עבודת כלי הקשה לטינית על הכלי הזה. זה יפה, אבל למנגינה אין כל כך הרבה מבחינת עומק רוחני. זה פשוט כך. עם זאת, כמה סולואים נחמדים לכינור נותנים לו מה להאזין.

גאם כי אילך: (***) יהודה מתחיל את הלחן היפה הזה בסגנון ווקאלי גבוה, אבל למרבה המזל עובר לחזה, חוגר את המילים ברגש. הקשיבו היטב לגיטרה ברקע, שלאורך כל השיר היא צבעונית ומתוקה. גלנץ מראה את המיומנות שלו עם עבודת אקורדיון חלקה.

פת במלך: (***) תעבירו את הצ'יפס – יש לנו סלסה, מותק! כיף מסביב על היצירה האותנטית הזו היישר מהארגנטינאי - ובכן, עם מילים בעברית, לפחות.

Jazz Mataktak: (***) וחזרנו לג'אז חלק לעוד אינסטרומנטלי. אני לגמרי לא הולך על זמזום האף באמצע (3:06), אבל יש כאן סקסונל יפהפה להאזין לו. הוא מיומן ומרגש בו זמנית, וזה נשמע נהדר עם הבס והפסנתר. מוזיקאים מוכשרים.

האלבום משתפר ככל שמאזינים לו, מכיוון שיש כל כך הרבה מוזיקליות טובה לאורך כל הדרך שאפשר למצוא משהו חדש ומענג. אוהבי כלי הקשה וגיטרה במיוחד יאהבו להאזין לאלבום הפאנקי הזה. אלבום חדש ומדהים, ובתקווה שנזכה לשמוע יותר, ותכופות יותר, מיהודה גלנץ המוכשר!