מוזיקה לניגון היהדות - כשאין מילים

בטח שמעתם ניגון חסידי מושר ללא מילים ותהיתם מאיפה זה בא. באמת, האם המלחין עצלן מכדי לכתוב כמה מילים? או שאולי הפתקים הוקצצו מעל שולחנו לפני שהצליח להגדיר אותם לשירה? ובכן, ברור, יש בזה משהו יותר מסתם חוסר יצירתיות.

הסברנו שמוזיקה היא הביטוי של הנשמה. לנשמה יש רמות שונות של ביטוי, חלקן פנימיות יותר מאחרות. אם היינו מפרקים את זה, היינו רואים שלוש רמות נפרדות: 1. מוזיקה באמצעות כלי; 2. מוזיקה שהיא מילולית; ו-3. מוזיקה שהיא קולית, אך ללא מילים.

מוזיקה אינסטרומנטלית יכולה באמת לרגש מישהו. אבל למען האמת, הכלי הוא מתווך בין המסר למוזיקאי. במילים אחרות, האדם מציג מסר באמצעות כלי, בניגוד להצגתו ישירות. אז בעוד שלמוזיקה האינסטרומנטלית יש עמדה חשובה ביהדות - אחרי הכל, יש כללים בהלכה היהודית המונה כמה מכל כלי צריך להיות חלק מהתזמורת בבית המקדש - אבל עדיין, מוזיקה אינסטרומנטלית היא רק חלק מהתמונה המלאה .

מוזיקה מילולית היא צעד אחד קרוב יותר לנשמה, שכן היא מושרת ישירות על ידי האדם, ללא מתווך. אין צורך בכלי כדי לייצר את התחושות. אלא, האדם עצמו מושיט יד פנימה, מוצא מנגינה המבטאת את רגשותיו, ומפיק אותה. על השורות האלה, המילים חייבות להתאים ללחן, מכיוון שזה יהיה טיפשי לשיר מנגינה עילאית למילים מטורפות; או, לצורך העניין, לקחת מילים עוצמתיות ולהשתיל אותן בגזרת פלסטיק. זה נכון במיוחד לגבי מילים מתנ"ך - מלחין חייב להבין את החשיבות של המילים ולהחיל עליהן מנגינה שווה.

אבל בכך טמונה החולשה הטבועה שלו - המילים נותנות משמעות ישירה ללחן. אבל יש רגשות שהם עמוקים יותר ממילים. לפעמים, מילים פשוט אינן יכולות לבטא את מה שהנשמה הייתה רוצה לומר. כאן נכנסים לתמונה שירים חסרי מילים – מצד אחד, יש להם את הביטוי הבלתי מוגבל של מוזיקה אינסטרומנטלית, אבל הם לא כלואים בקופסה ספציפית, כמו לחנים ליריים. רגשות לא צריכים מילים - למעשה, המילים רק מפריעות. אז בתוך שיר ללא מילים ניתן למצוא ביטוי נשמה אמיתי.