מוסיקה לניגון היהדות - סיפורי משנה מוזיקלית

הנה שני סיפורים מאירים שעוזרים לנו להבין את היכולות הגלומות במוזיקה. הגיבור של שניהם הוא רבי שניאור זלמן מליאדי, הידוע יותר כבעל התניא או כ"ק אדמו"ר אלתר.

לרבי שניאור זלמן היה תלמיד בשם ר' משה פלדמן, בעל קול יפה במיוחד. ר' משה הזה היה יוצא לשדות עם ספר, ולומד ושר לה'; מכאן שמו, "איש שדה", או "איש השדה".

פעם ישב ר' משה בבית המדרש מליאדי יחד עם ר' פנחס רייץ. השניים למדו עם חסידים צעירים יותר, כאשר הבעל התניא עצמו נכנס לחדר. הוא התיישב לשולחן עם הקבוצה, ואחרי כמה רגעים של התבוננות פנימית שקטה, אמר "ישנה משנה במסכת שבת שכתובה 'עם אילו חפצים רשאית חיה לשאת מחוץ לתחום, ועם אילו חפצים לא מותר לבעל החיים לבצע מהתחום?' במישור המיסטי, אנו עשויים לפרש את המשנה כך: זמן התפילה היומי שלנו הוא השבת של יום החול. לפיכך, שואלת המשנה, באיזה שירות אלוקי אפשר למשוך את נפשו הבהמית כלפי מעלה? ישנם סוגים רבים של נפשות בהמה – גמלים, סוסים, חמורים וכו'. כל רמה בנפש הבהמה זקוקה לשירות משלה, אך השירות הכללי שחל באותה מידה על כולן נרמז במשנה, הממשיכה 'כל החיות'. שלובשים קולרים ( בעלי שער ) רשאים להיכנס ולצאת עם קולרים.' המילה ' שיר ' זהה למילה ' שיר ', שפירושה שיר. בשירה בזמן התפילה יש את היכולת למשוך את הנפש הבהמית כלפי מעלה, לעדן את הטוב שבתוכה ולעורר בתוכו מצב של הבנה פנימית".

****

בפעם אחרת הסביר בעל התניא את המשנה הזו קצת אחרת. הוא הסביר שבעלי שיר פירושו "מאסטרים של שיר", הכוונה לנשמות ומלאכים, שחווים את עליותיהם הרוחניות באמצעות מוזיקה.

אמירה זו זכתה ללעג מצד מתנגדי התנועה החסידית, וחסידי העיירה שקלוב מצאו את עצמם בשל כך תחת מתקפה מילולית. זמן מה לאחר מכן ביקר הבעל התניא עצמו בשקלוב, ובשל המוניטין שלו כתלמיד חכם גדול, הביאו כל חכמי המקום שאלות תורניות לתשובה. להפתעת כולם, הוא פשוט הקשיב לכל השאלות, ואמר לכולם שהוא יענה עליהן בפומבי במועד מאוחר יותר.

וכך היה – כל העיירה התכנסה בבית הכנסת הגדול בעיירה, ובעל התניא עלה לבמה. כשסקר את הקהל, הוא אמר, "אתה רוצה שאענה על שאלותיך. טוב מאוד, אני אעשה זאת מכוח כושית. הרי המשנה קובעת שכל מאסטרי השיר עולים דרך השיר!" ועם זה, הוא התחיל לשיר ניגון באקסטזה גדולה.

בבית הכנסת לא נשמע דבר מלבד קולו של הרבי. הצופים הרגישו את עצמם מכושפים מהמנגינה, כאשר תחושת רוחניות עמוקה ירדה על כל הנוכחים. מבלי ששמתי לב, כל הבעיות והשאלות המסוקסות שהביאו התפרקו במוחו של כל אחד!

רבי יוסף קולבו היה מגדולי החכמים הנוכחים, והוא סיפר את הסיפור הזה לרבי אברהם שיינס, שחזר בו בעצמו לנכדו של בעל התניא, הצמח צדק – רבי מנחם מנדל מליובאוויטש. הרב יוסף אמר, "היו לי ארבע שאלות רציניות שעבדתי כדי לפתור במשך חודשים רבים. את הבעיות הללו הצגתי בפני כל חוקרי וילנה וסלוצק, ואף אחד לא נתן לי פתרונות מספקים. כשהשאלות הללו ענו לעצמן במוחי לאחר החוויה הזו, הרגשתי ממש כמו ילדה! אבל החוויה הזאת היא שהביאה אותי לנקודה של להיות חסיד - חשבתי לעצמי, אם האיש הזה יכול לפתוח את דעתי לתורה ככה בבימה, הוא בהחלט יכול לפתוח את ליבי בשטנדר, בזמן התפילה!"

***

אז בשבת הזו, כשאתם יושבים להתפלל, עשו זאת עם מנגינה. תן לזה לקחת אותך למקום אחר - כלפי מעלה והחוצה, וייתכן מאוד שתגלה שכל הבעיות של השבוע שלך נענות אז מעצמן.