סקירות אי.פי של היסלהאבוס: עדן ויצחק ביטון

מה הטעם ב-EP? אף פעם לא ממש הבנתי. נראה שזה שריד לעבר הוויניל. אבל מכל סיבה שהיא, מדי פעם צצים EP, ולפעמים עם מוזיקה די טובה. הנה שני אלבומים אחרונים ששווים הצצה, למרות הסטליסט הקצר שלהם.

גאולת הדור של יצחק ביטון:

יצחק ביטון הוא בן זן נדיר בעולם המוזיקה היהודי - מלחין, זמר ומתופף וירטואוז. שווה לך לבדוק את סיפור הרקע המרתק שלו באתר האינטרנט שלו, www.isaacbitton.com, אבל די לומר שהוא היה מנהיג להקת רוק מצליחה משנות ה-70 בצרפת, Les Variations, שטיילה בארה"ב עם אנשים כמו ה-WHO. לאחר שהפך לשומר מצוות, הוא הוציא שני אלבומים נהדרים ואז בעצם נעלם. האלבום שזה עתה הוציא, Generation Redemption, הוקלט במקור באמצע שנות ה-90 אך מעולם לא הסתיים. בעוד שהסטליסט אומר לך שיש 6 שירים, יש למעשה 3 - האשם מלאך ו-Utechaye Lanu I and II הוא שיר אחד מתמשך. (למרות שאני מבין את הפיצול, הם היו צריכים למעשה לפצל את השיר הזה ב-2:12 של Utechaye Lanu I.) זה מה שגרם לי לתייג אותו כ-EP, למרות העובדה שהוא נמכר כאלבום באורך מלא. מבחינת הזמן, הוא מרכיב 45 דקות של מוזיקה סולידית, אז תחשוב על זה מה שאתה רוצה.

אני מוצא את עצמי הכי מתחבר ל-Utechaye Lanu II, עם הקצבים המטורפים, ההרמוניות החגורות והתיפוף הכוח, אבל אני אוהב את הנגינה לאורך כל האלבום. יש בהירות במוזיקה שהיא באמת מדהימה, עם קרדיט בזכות מהנדסי האולפן כמו למוזיקאים המבריקים. דואטי הגיטרה/כינור הפרועים שזכורים מעריצים ותיקים עדיין שם, וכך גם צלילי ההקשה המאסטר של ביטון.

באופן מעשי, זהו תיאור של רגישות ספרדית עם חליטות של רוק קלאסי וקטעים מאפריקה והאיים הקריביים. אתה קולט רגעים אמיתיים של גדולות, גורם לי להתרחק לעוד. (במיוחד, למה הם לא כללו את השיר העשירי של שירים לאח 1, שלא שוחרר לעידן הדיגיטלי? באלבום שמתחנן לעוד רצועות, זה היה פתרון קל.) זה פשוט חבל שאין כאן יותר מוזיקה.

עם כל זה, עדיין יש לך 45 דקות של מוזיקה סולידית, לפעמים שולטת. הקצב המרעיש גורם לך לטירוף ראש, והסאונד הפריך של הגיטרה המייללת הוא תענוג מוזיקלי אמיתי. למילים באנגלית נותנים את רוב אופי קולו העמוק והמהדהד של ביטון והטייתו המרוקאית/ספרדית (כפי שעשה לשיריו הקלאסיים, Holy Man ו-In the Field). מעריצים ותיקים ימצאו במה לחפור כאן לעומק, בעוד שאני מציע שמי שעדיין לא מכיר את ביטון יתחיל עם האלבום הראשון והמומלץ שלו ורק אז ירכוש את ה-EP הזה, שכן הוא מוערך ביותר בגוף שלו. העבודה השלמה ולא בפני עצמה.

הדפיקה של עדן בדלת:

עבור שלישיית רוק יהודית, בדרך כלל לא מנסים לגשר על הפער בין גראנג' לפאנק רוק. עדן יוצאת לשם בהצלחה עם ה-EP המוצק הזה של שישה שירים. עדן הפיקה אלבום אחד קודם לפני כחמש שנים, בשם Break of Dawn. התקליט הזה הגון בפני עצמו, אבל די סופי בהשוואה לצלילים הנועזים והעבים שהופקו ב-EP הזה.

יגאל מתחיל את האלבום עם צלילים כבדים ומלאי רוח, יוצר צליל סמיך דמוי פרל ג'אם עם מילות התפילה הקלאסית. השיר שקל לעקוב אבל הכבד הזה הוא האהוב עליי ב-EP, למרות העובדה שהז'אנר הזה לא תמיד מדבר אליי. סולו הגיטרה לקראת סוף המנגינה זורם בקלות ולמרות שהוא לא ממש מגיע לטרנסצנדנטי, הוא מבוצע בצורה מקצועית. המספר הבא, The One Above, הוא חקר שמע. מילים טובות, אבל ההסתכלות שלי היא שהם מבלים יותר מדי זמן ואנרגיה על הקרס. לו ייסא גוי מגיע לקל יותר במידה. אני אוהב את השירה המונעת על החזה, שוב, עם מסר טוב בתוך העוצמה של התופים והבס. קצת שקט ותווים מתוחים בתוך הסולו היו מעלים את היצירה הזו מדרגה, אבל היא בכל זאת טובה. The Angels' Prelude הוא קטע אינסטרומנטלי מגניב היישר מסיאטל בביצוע שלמות שמימית, אבל פשוט קצר מדי, מכיוון שהוא רק הקדמה ל-Lecha Dodi. לשיר הזה לוקח זמן להתחיל, אבל בסופו של דבר מתפוצץ לריפים קקופוניים של גיטרה ותופים. המנגינה נותרה חלשה, אבל עדן מקבלת נקודות על ההופעה הנמרצת שלהם. הלחן האחרון, קדיש, שייך לאלבומם הראשון, עם הרכב לא גמור והפקה פחות מכוכבת.

זהו טנדר מצוין למי שמחפש משהו בצד הכבד של המוזיקה היהודית. בדוק את זה בכתובת www.EdenMusic.net.