ראיון בלעדי עם אנדי סטטמן: חלק 2 - "ברוקלין הישנה"

חלק 1 של ראיון זה ניתן למצוא כאן ; את הביקורת של Hislahavus על Old Brooklyn ניתן למצוא כאן .

היסלחבוס: חלק מהיצירות שלך באלבום הזה נראות עם גוונים כמו ניגונים; במיוחד איתן וזידי. מחשבות על זה?

אנדי סטטמן: My Hollywood Girls – ואני אצטרך לספר לכם על השם הזה – במהותו הוא כמו מצעד חסידי ישן, אבל הגדרנו אותו כשהקלטנו אותו לעשות איתו משהו אחר. זה שיר יהודי, ובלה! איזו עבודה נהדרת! זה חלק מהמשחקים ההרפתקנים ביותר של בלה - זה באמת היה כלי נהדר עבורו! ונגן הפלדה, והטרומבון... זה בעצם צעדה חסידית שנעשתה בדרכו שלו.

ח: אז מאיפה צץ השם בנות הוליווד?

AS: לבת שלי יש חמש בנות מתחת לגיל 8, והן מתגוררות בלייקווד, ניו ג'רזי בשדרת הוליווד!

איתן וזידי כתוב גם כמנגינה יהודית שיש לה השפעות נוספות המתרחשות בחלק מהקטעים האחרים. אבל זה גם בעצם שיר יהודי. ויש גם ואלס לאמא, שהוא בשבילי כמעט כמו ואלס חסידי ישן. יש מקום שבו חלק מהוואלס החסידי יכולים להיות כמעט מכל תרבות - הם יכולים להיות מרכז אירופאים, הם יכולים להיות קייג'ונים, הם יכולים להיות מג'ורג'יה. הרבה מזה קשור להרגשה שמונחת מאחוריו, וקצת מהתפיסה הקצבית של השיר.

H: אז מה נכנס לשם של חיבור?

AS: השמות נכנסים ברגע האחרון. צריך לקרוא להם משהו!

H: נראה שאתה מתחיל אלבומים עם שיר מהורהר. אתה מצהיר עם זה על המוזיקה שלך?

AS: נהגתי לעשות את זה כל הזמן עם קונצרטים - באופן כללי, בלייב, אם אתה מתחיל עם משהו קצת יותר מופנם זה נותן למוזיקאים קצת יותר זמן להתחמם ובאמת לנעוץ שיניים במשהו. הרבה סוגים שונים של סוגי מוזיקה במרכז אסיה יתחילו גם עם משהו קצת יותר מהורהר.

H: בברוקלין הישנה, ​​לעומת זאת, נראה שיש טון הרבה יותר קליל ושובב. למה?

AS: כן - זה מנגינה מהנה. תמיד רציתי לעשות דיסק שאוכל לערבב את כל מה שאני עושה בלייב. ניסינו לעשות את זה עם שני התקליטים האחרונים, Awakening From Above ו- East Flatbush Blues , אבל אין סיכוי שהם יהיו באותה הקלטה ביחד. אז הפעם כתבתי מנגינות ובחרתי הרכבים בדרכים לעשות אותם כדי שתהיה לך תוכנית שעובדת, ותוכל לעבור הלוך ושוב בין מנדולינה לקלרינט, וגם מבחינה סגנונית. ברוקלין הישנה עוברת ז'אנרים שונים, מחוסר מילה טובה יותר, - למרות שזה סוג של דברים משלה - ואחרי זה הוליווד גירלז, שזה הדבר שלה, ואז היא נכנסת ללחן האוזרק הלא ברור הזה שנעשה ב הדרך שלנו, ולאחר מכן אל האדון יספק, עם ריקי, שהיא ליריקה אוניברסלית – למרות שהיא מושרת בסגנון גוספל. זה אחד מהמסרים האוניברסליים האלה: איך אתה יכול לפקפק בכך שה' ייתן לך אוכל, הוא נותן לציפורים אוכל... זה מאוד יפה מבחינה לירית.

ח: ריקי שרה את זה מאוד הרטציג, כמעט כמו ניגון.

AS: הו! הוא שר את זה ממש יפה! זה בסגנון אותנטי אמיתי. והנגינה שלי היא שילוב של סגנונות. יש מוזיקה בסגנון יווני ואלבני שלמדתי אצל אי ברוקס, אז זה שילוב של כליזמר וצ'רלי פארקר. השיר הזה הפך לדבר שלו, ובעיני הוא כמו איזו הקלטת שטח מלפני מאה שנה.

ואז זה נכנס לעניין עם קומקום התה! זה בהחלט קורה שם גם מספר דברים יהודיים. יש קטע קלרינט סולו שנקרא Life Cycles, שהוא מאוד דומה לסוג של ניגון. השיר הזה למעשה נעשה בדיסק השני, עם השיר שנקרא בורבון בג'קסון הול - זה בעצם אותה מנגינה שמנוגנת עם הלהקה בסגנון אחר!

H: אפילו לא לקחתי את זה!

AS: אתה יודע, אני לא חושב שיש למישהו, לומר לך את האמת!

H: בעבר, נראה שהתחמקת מדיבוב יתר, במקום זאת נצמדת למוזיקה חיה. בברוקלין הישנה יש כמה נקודות של המנדולינה והקלרינט שלך ביחד, אם כי תמיד עם רקע נגינה אחד. האם יש בזה משהו שמשנה את הדרך בה אתה ניגש להקלטת מוזיקה, או שזה רק מה שהחלטת לעשות עבור האלבום הספציפי הזה?

AS: עשיתי את זה פה ושם בעבר באלבומים אחרים. כשאתה עושה אלבום אולפן עם הרכבים גדולים יותר, אז כל מיני דברים נעשים זמינים לך. עשינו את זה כך שזה יישמע חי, אבל זה בלתי אפשרי עבורי לנגן מנדולינה ושלושה קטעי קלרינט שונים בו זמנית. אז זה תקליט אולפן מעורב כדי שזה יישמע חי, ולא הפקת אולפן. כל המסלולים הבסיסיים הם למעשה חיים. זה לא נעשה בשלבים כמו כמה מהרשומות האחרות האלה. אז בעצם זה הקלטות חיות, אבל עם שיפורים אוברדאב. לא על כל החתכים, אלא רק על כמה.

ח: אם היה אמן מוזיקלי אחד שאתה יכול לפגוש ולשחק איתו במהלך ההיסטוריה, מי זה היה ולמה?

AS: אין לי מושג! קשה לומר - יש כל כך הרבה מוזיקאים מעולים!

H: האם שיחקת פעם עם ביל מונרו, אבי הבלוגראס?

AS: רק כשהייתי ילד. הייתי באמת מאוד עצבני - הייתי בערך בן 15 או 16. הוא באמת היה מאוד נדיב ומאוד אדיב. אבל הייתי רק ילד יראת כבוד מהבחור הזה, וביל מונרו היה הבחור הגדול והגבוה הזה לבוש כובע בוקרים וחליפה - דמות ממש גדולה מהחיים, והייתי מאוימת לחלוטין. אבל אני מניח שהיה לי את האומץ לעשות את זה, ואני שמח שעשיתי את זה. אבל כשהתבגרתי, איבדתי עניין במוזיקה שלו. אז כשיכולתי לעשות את זה ברמה מקצועית, לא הייתי במעגלים האלה; וגם כשהייתי, זה לא עניין אותי כי העניין המוזיקלי שלי עבר לתחומים אחרים. אבל עבדתי עם הרבה מוזיקאים שהיו [ברע שלו,] ה-Blugrass Boys בזמן אחד.

ח: בהתחשב בכך שאתה לוי, האם זה משפיע או מעורר אותך בדרך כלשהי?

AS: זה חלק מהמורשת המשפחתית שלך, אז זה בהחלט משחק חלק. אני בהחלט מודע לזה. חשבתי על זה בגלל שמישהו אמר לי ש[ארט] גרפונקל של סיימון וגרפונקל היה לוי, ונגן המפוחית ​​הגדול הווארד לוי אני מניח שהוא לוי, ונאמר לי שדיוויד סנבורן, הסקסופוניסט הגדול, הוא א לוי. אבל כנראה יש כמות שווה או כמות גדולה יותר של מוזיקאים יהודים גדולים שאינם לויים. אבל אם אתה כהן או לוי, זה בהחלט משהו שאתה מרגיש, אתה בהחלט מודע אליו. במיוחד אם אתה שומר מצוות, זה לוקח על עצמו תפקיד.

ח: בהתחשב בעובדה שאתה אחד האמנים המרגשים והאקספרסיביים ביותר בעולם כיום, האם תוכל לתת לנו אנקדוטה על אירוע מוזיקלי רוחני ייחודי שהשפיע עליך או ממשיך להשפיע עליך?

א.ש: הדבר הכי עמוק מבחינתי אני זוכר פעמים רבות במודז'יץ ביום כיפור כששר את הניגונים האלה בזמן התפילות. זה הופך לחוויה עוצמתית מעבר למילים. אני אפילו לא יודע איך להתחיל לתאר איך המוזיקה הופכת לכלי שיעזור לעורר רגשות מסוימים שהם, לדעתי, חוויות ליבה. זה כנראה החוויות הכי עמוקות שיש לי עם מוזיקה. בהחלט ייתכן שתוכל להגיע למקומות האלה בלי המוזיקה, אבל עבורי, המוזיקה הופכת לכלי מדהים להגיע למקומות האלה. יכול להיות שהיה זה אמרי שאול או דברי ישראל ממודז'יץ שאמרו "יש אנשים שאומרים ששער הנגינה נמצא ליד שער תשובה. אבל אני אומר ששער המוזיקה הוא שער החזרה בתשובה!" ואז יש את הציטוט המפורסם של האדמו"ר אלתר, שמוזיקה יכולה להגיע גבוה יותר ומעבר למילים.

ח: האם יש הבדל בין איך אתה מרגיש עם קלרינט ומנדולינה? האם ניגשים לכל מנגינה בנפרד ומחליטים אם היא מתאימה למנדולינה או לקלרינט, או שזו גישה טבעית יותר?

AS: זה קצת משניהם. באופן כללי, סגנונות מסוימים של מוזיקה מנוגנים טוב יותר בכלים מסוימים, וזו הסיבה שהם זכו לבולטות בסגנונות אלה. אבל זו לא דוקטרינה בשבילי. אני פנוי, ואם אני חושב שמשהו עובד טוב יותר כשאני מנגן על הכלי השני, אני אנגן בו עם הכלי השני. עם זאת, עם סגנון הכליזמר, במיוחד בקלרינט, זה קול טבעי למוזיקה יהודית. זה בערך שם למוזיקה האשכנזית. אם מישהו רוצה לנגן ניגונים נכון, אם הוא ילמד לנגן מוזיקת ​​כליזמר נכון, הוא יבין איך מנגן ניגון וזה ייצא טבעי.

ח: אז זה הוגן לומר שכאמריקאי אתה מנגן במנדולינה, וכיהודי אתה מנגן בקלרינט?

AS: לא, כי אני מנגן הרבה מוזיקה יהודית על מנדולינה ומוזיקה אמריקאית על קלרינט. כנראה השיר הידוע ביותר שכתבתי הוא שיר יהודי בשם Flatbush Waltz , וזו מנגינה של מנדולינה. זה שיר שעובד טוב יותר במנדולינה, למרות שאנשים מנגנים אותו בקלרינט. בסופו של דבר, זה מאוד תלוי במנגינה, והיכן היא עובדת הכי טוב עבורך. עבור ניגונים מסורתיים, בגדול, לקלרינט יש שפה שהוגדרה עבורו. אני לא חושב שהמנדולינה הייתה כלי מקצועי מפותח במזרח אירופה, למרות שהיו כמה אנשים שכן ניגנו במנדולינה בצורה מקצועית. אין כמעט הקלטות של אנשים משם שניגנו במנדולינה בסגנון יהודי אמיתי. היו כמה תזמורות מנדולינה שניגנו מוזיקה פולנית ורוסית, יחד עם שירי עם יהודיים, אבל שום דבר לא נוגן בצורה יהודית אמיתית.