סיכום קונצרט: אוהל's The Music We Love

הרשו לי להקדים את תקציר הקונצרט הזה ואומר שאני מקווה שבני בן החמש עשרה לעולם לא יקרא את הביקורת הזו, כי הוא מת לבוא להופעה של אוהל אבל סירבתי להוציא אותו מהישיבה ארבע שעות מוקדם רק כדי לבוא להופעה. אחרי הכל, יש המון קונצרטים, נכון?

ובכן, נכון ולא נכון. יש המון קונצרטים. אבל קונצרטים כמו The Music We Love מאתמול בלילה הם מעטים מאוד. במילותיו של אחד מהמקורבים לתעשיית המוזיקה לאחר הקונצרט, "עתיד המוזיקה היהודית קיבל תפנית למדהימה הלילה". מה שהפך את הקונצרט הזה לגדול הוא שבעוד שהוא היה שילוב של מוזיקה ישנה וחדשה, רוב הפרצופים על הבמה הערב מייצגים את עתיד המוזיקה היהודית, ולעתים קרובות קונצרטים נראים מעופשים ונוסחתיים, המבצעים האלה בסך הכל היו רעננים, האנרגיה התמלאה והבהירה שבעוד שיש כאלה שאומרים שהמוזיקה היהודית גוססת, היא אכן חיה וקיימת, ומעוררת סערה לא קטנה.

האנשים באהל לקחו הימור ענק כשהחליטו להקים קונצרט ולשמור את ההרכב בסוד. האם אנשים באמת התכוונו להוציא כסף גדול כדי להגיע להופעה מבלי לדעת מי יהיו המבצעים? התשובה, ככל הנראה, הייתה חיובית, שכן אולם מייסון במשכן לאמנויות הבמה ברוך נמכר לחלוטין לקונצרט ההטבה השנתי. בניגוד לרוב הסודות בעסקי המוזיקה היהודית, זה בעצם נשאר סודי. בעוד אנשים העזו ניחושים לגבי זהות המבצעים לאחר שהמודעה הסופית של הקונצרט סיפקה רשימה של רמזים, איש מלבד כמה נבחרים לא ידע מה ההרכב עומד להיות.

המקום, מייסון הול, היה בחירה מצוינת. החדר היה בגודל מתאים: מרווח מספיק כדי שלא ירגיש קלסטרופובי אבל קטן מספיק כדי לתת לחדר תחושה אינטימית. למי שהקדיש זמן להסתכל סביב החדר, הארכיטקטורה הייתה לא פחות ממרהיב.

אבל אנחנו לא הולכים לקונצרטים כדי לבדוק את התקרות, נכון? זה היה רק ​​הנוף שהיה ברמה הגבוהה ביותר, בסך הכל, המוזיקה הייתה גם כן. עם הופעות של מיכאל פרוזנסקי, איתן כץ, ריבי, אלי ואברומי שוובל, שלשלס ג'וניור, יום ⁸ , שלוימה גרטנר, בני פרידמן, ישי לפידות וליפה שמלצר, היו כמה רגעים מוזיקליים שהיו מדהימים לחלוטין. תזמורת תשעת השחקנים, בראשות המעתיק והמעבד המוזיקלי המפורסם, אברמי ג'י, הייתה מושקעת ביותר ובעוד שברוב הזמן בקונצרטים הפוקוס הוא על הבחור שמחזיק את המיקרופון, זה הכישרונות של האנשים המנגנים את המחזמר. כלים שבאמת מעוררים את המוזיקה ואמש לא היה יוצא מן הכלל, שכן התזמורת ממש הרעידה את הבית. למרות כמה תקלות מיקרופון מטרידות במיוחד, הסאונד ובמיוחד רמות הסאונד היו מושלמים לחדר. בצעד יוצא דופן לקונצרט מוזיקה יהודית, התאורה הייתה מרהיבה והעניקה לכל הערב תחושה מהוקצעת ומקצועית יותר. המקהלה, שהורכבה מאריה קונסטלר (שהפך לאב לראשונה יום אחד לפני הקונצרט), שלום ג'ייקובס, עקיבא לורנס, בוגר מיאמי איתן נט ויואל שמל, הופיעו באופן ספורדי במהלך הקונצרט, והעניקו מלאות יפה לקונצרט. שירים מסוימים במהלך הערב. לבסוף, כל יצירות האמנות של הקונצרטים, מפוסטרים ועד כרטיסים לגרפיקה המדהימה שהופיעה על המסך הגדול היו באמת מדהימות, בזכות סרולי מאייר המוכשר מאוד (ראו את השקופיות כאן)

הקונצרט הגיע לשלוש שעות ועשרים ושלוש דקות עצומות שזה בהחלט היה ארוך מדי ואולי התיקים שחולקו לפטרוני הקונצרטים עם ספרות מהספונסרים, עטים, מיקרופונים קצף, מטריות ומקלות זוהר היו צריכים לכלול דנית גבינה ופרפוצ'ינו. כמו כן, רק כדי לקדם את כולם. כל הכבוד לאברהם זמיסט מחברת Sheer Productions שלא רק הרכיב הופעה נהדרת אלא שהתחיל את ההופעה באיחור של ארבע דקות בלבד, טרנד שהייתי שמח לראות ממשיך במוזיקה היהודית.

לאחר סרטון של ליפא שמלצר ואלי שוובל שרים ליד פסנתר, ומבקשים מוזיקלית מהקהל בבקשה לכבות את הטלפונים הסלולריים, הלילה נפתח בפתיח המבוסס על כתבה של מגזין משפחה המפרטת את הסיפורים מאחורי כמה מהשירים הפופולריים ביותר ב מוזיקה יהודית הכוללת חמול, ימים על ימי מלך ורקהיים. קול מחוץ לבמה הציג את ראש הערב, נחום סגל, אבל הבמה נשארה חשוכה כי נחום לא נמצא בשום מקום. סרטון וידאו חמוד הראה את סגל צופה ב-Monday Night Football מסרב להגיע לקונצרט עד שמנכ"לית הקונצרטים אמריקר, אלי קליינמן, שיתפה אותו בהרכב הקונצרטים. לקלינמן יש כישרון גדול לקומדיה והקליפ הראה את השניים ממהרים מביתו של נחום למקום, לבסוף רצים במעבר ומופיעים יחד על הבמה.

נחום הציג את המבצעים באמצעות סט רמזים שהופיעו במודעה הסופית של הקונצרט, והמבצע הראשון הופיע על הבמה במהלך ההקדמה בין מוזיקה מצמררת ולבוש בשכמייה שחורה, פדורה ומסכה, א-לה פנטום האופרה. כשנחום הבין שהמבצע המתואר כ"מישהו שיש לו שלושה אלבומים, שאחד מהם יצא בשלושת החודשים האחרונים" חייב להיות מיכאל פרוזנסקי, פרוז הסיר את השכמייה והכובע ופתח בשילוב מלהיב של כמה מהכיף שלו. השירים האחרונים, כולל קול מה וזה לזה

אחרי פרוז בא איתן כץ הפופולרי תמיד, ששר את ישבורך, ברוך הו וחביב הקהל ל'מענצ'ה. מקלות הזוהר של אוהל התנופפו כשכץ אמר לקהל "זה לא קשור לכמה דיסקים אתה מוכר, זה קשור לכמה אנשים אתה נוגע במוזיקה שלך". הבא היה אלי שוובל, ששר שיר חדש בשם Yoga, כנראה מתוך אלבום הסולו הקרוב שלו, שהיה למעשה די טוב. לאחר מכן הציג שוובל את אחיו הצעיר אברומי ואביו ריבי, שהוכרזו בצורה מקסימה כ"אבא שוובל" להופעה משותפת ראשונה אי פעם, תוך שהם שרים את הקלאסיקה D'veykus In a Vinkele, הידועה בדור הצעיר כ-Shwekey's Tatte. הזוג שוובל, שגם הופיעו מאוחר יותר בתוכנית, כולם מוכשרים ביותר והיו אחד מנקודות השיא הרבות של הופעה שהייתה לה הרבה רגעים של מצוינות מוזיקלית.

קטע נוסף של ספונסר, זה עם נכדי הבעלים של נותנת החסות נוטולה השאירה את נחום בבלבול כשהוא שאל ילד אחד אחרי השני מה השיר האהוב עליהם והוכשל בכל פעם על ידי תגובות כמו "אין לי שיר אהוב " ו"אני לא מעריץ גדול של מוזיקה." לבסוף, נחום הזמין את המנחה המשותף, בנו יוסף, להקריא את הרמז הבא ושבעים וחמישה אחוזים משללס ג'וניור הופיעו כשדויד דאקס, סי ג'יי גליקסמן ואברומי שוובל עלו לבמה בשיר מעורב של שלס. לשלישיה הצטרפו אבותיהם ל"נער חייסי" הקלאסית, ובעוד דאקס וגם שוובל בכיר בעסקי המוזיקה, ייצי גליקסמן יותר מהחזיק מעמד והיה באמת די מרשים.

סרטון שמראה את החניכים במחנה של אהל, קיילי שרים את הביצוע שלהם ליעלילי, מלווה בלא אחר מאשר היום ^ה -8, ומכאן והלאה, הקונצרט תפס קיטור ואף פעם לא עלה לאוויר.

היום ^ה -8 הרעיד את הבית עם סט של חמש עשרה דקות שכלל את 'שבת עכשיו', אברהם ויעלי, עם רקדן שלא היה מאמין. אין ספק שהקהל אהב אותם ויש סיבה טובה לכך שבנצי ושמולי מרקוס הם האקט הכי לוהט במוזיקה היהודית כיום. הבא היה שלוימה גרטנר שנראה שפשוט משתפר יותר ויותר עם כל הופעה כשהוא צובר ביטחון עצמי, האישיות המתוקה שלו רק מעצימה את הקול המאוד מרשים שלו. גרטנר שר שני מעורבים בנוסף ל"השמיים" היפה, לפני שהצטרף לבמה המבצע הבא בני פרידמן והשניים שוחחו על ההשראות המוזיקליות שלהם לפני שיצאו למשחק ישן. למרות שגרטנר היה מאוד מהנה, בעשרים וחמש דקות, הסט שלו היה ארוך מדי להופעה שהייתה בה כל כך הרבה מבצעים.

בני פרידמן ממשיך לזרוח והוא טיפס עוד שלב בסולם הכוכבות היהודית אמש, כששוב כבש שיר אחר שיר. עם הטוואנג הקלה שלו במערב התיכון, הוא משדר קסם על הבמה, מרגעי הפתיחה שלו מחבק את שלוים גרטנר ועד להודות לאיצי ספינר על שהשאילה לו עניבה ללבוש להופעה. פרידמן פתח ברצועת הכותרת של אלבומו "טעמו", ולאחר מכן שר את הקלאסי של דודו פישר אלוקיי לפני שביקש מהקהל לתפוס את מיקרופונים הקצף שלהם ולהצטרף אליו לשיר התחושה שלו "יעוודוכה". פרידמן תיאר את הנאמבר האחרון שלו כמספר ש"העם היהודי שר כבר 2000 שנה" ובזמן שהקהל ציפה לזקן קלאסי, הוא השיק גרסה מתוקה ואיטית של One Day, שנתנה לקהל הזדמנות לשיר את השורות לפני שקוראים למתופף גל גרשובסקי בעברית, "אתה מוכן, גל?", ומעלה את השיר לרמה חדשה לגמרי. נראה שפרידמן לקח את השיר הזה של מתיסיהו והפך אותו לשלו, והחדיר בו את הצ'יין שבשילוב עם מעיין הכישרון הבלתי נגמר שלו, הופך אותו לאחד המבצעים הכי מבוקשים שיש היום.

מיכאל פרוזנסקי חזר לבמה בפעם השנייה כשהוא מסמר לחלוטין את הקלאסיקה היפהפייה של שלמה קרליבך ממקומה, אותה הקדיש לאלי וברכה קליינמן מאמריקה. לאחר מכן, זו הייתה שוב משפחת שוובל, ששרה את הזכרונות של אבי רוטנברג, כשברקע מתנגנת הצגת שקופיות של השואה. איזו קבוצה של קולות, שהועצמה עוד יותר מהאופן שבו שיתפו את השיר, מתנגנים זה בזה. הכי נוגע ללב היה ריבי שוובל שחיבק את בניו בסוף השיר, רגע ממש מחמם את הלב.

אני חייב להודות שמעולם לא שמעתי את ישי לפידות, המבצע הבא שר בעבר ולא הייתי בטוח למה לצפות. אבל אם היו לי ציפיות מההופעה של לפידות, אני חושב שהוא היה עולה עליהן. למרות השעה המאוחרת, הוא גרם לקהל להשתולל, שר יחד איתו, נופף במקלות הזוהר שלהם ומחא כפיים לצלילי שילוב של שירים שלו בתוספת נאמבר נהדר בשם מי שמאמין. האנרגיה התזזיתית שלו הייתה מדבקת והקהל השתולל כשליפא שמלצר עלה לבמה והצטרף אליו לעוד מעורב ולפידות עזב את הבמה לתשואות פרועות.

רק כדי לחזור כעבור רגעים תוך מחיאות כפיים פרועות יותר. בעוד ליפא היה לבוש בכובע קטן עם שוליים וחולצת פסים, מישהו בא מאחורי הקלעים והושיט ללפידות בקשה זהב מתכתי. ההתלהמות בין השניים הייתה היסטרית וזו הפעם הראשונה שאי פעם ראיתי פרפורמר חולק את הבמה עם ליפא ולא מוצל על ידי האנרגיה המאנית של ליפא. השניים שרו יחד את "מזמור לסודה" של ליפא, כשלפידות יותר מאשר מחזיק את עצמו מול ליפא, לא רק מוזיקלית אלא גם בנוכחות בימתית והם ממש העיפו את השיר מהמים. אני בספק אם השיר הזה יבוצע אי פעם כמו שהיה אמש. זה היה פשוט כל כך טוב.

ליפא סיים עם מעורב קרליבך והופעה אנרגטית מאוד של הנטל, לפני שהצטרפו לבמה שאר המבצעים לגמר שהורכב מהקלאסיקה של קול העולם במספר שפות ושיר שאשמח שיאומץ כמקורב בחתונות נוספות וקונצרטים, נעמי שמר על כל איילה הנוגה.

זו הייתה פשוט הופעה מדהימה, שהורכב בצורה מעוררת התפעלות על ידי אברם זמיסט המוכשר מאוד מחברת Sheer Productions, הוכחה ברורה שלמוזיקה היהודית יש עתיד מזהיר מאוד, לא משנה מה יגידו קולות האבדון והקדרות. The Music We Love של אוהל הועברה מכל הבחינות, ואם הם ימשיכו לשחק את הקלפים שלהם נכון, זו המופע של אוהל שעשוי להיחשב בקרוב למופע השנה שאסור לוותר עליו.

הישאר מעודכן עבור גלריית תמונות מלאה של המופע. לצפייה בשקופיות שהופיעו על הבמה בהופעה לחצו כאן .