אז זהו זה. "מלך המוזיקה היהודית" ואלבומו האחרון - כיסופים. אני חושב שאף אחד מאיתנו לא ציפה שזה יהיה ככה – לא זמר המשיח, מאמינים ורק שבת אחת! – אבל בסופו של דבר, זה תלוי באמן ללכת לאן שהוא רוצה. ובמקרה הזה, ר' מרדכי בחר לסיים את הקריירה שלו עם מוצר היימישי מחמיר, נינוח ולא באלבום פופ עתיר להיטים, מודרני.
אני חושב שהשם נבחר היטב. כמה מהרגעים הגדולים ביותר של MBD בכל הזמנים הם על המספרים האיטיים וההארטציים שלו. כותרת האלבום מראה היכן הוא היה מבחינה רגשית, ומה הוא תמיד ניסה להניע מבחינה רוחנית. בראיונות הוא אמר שהאלבום הזה הוא אלבום שהוא רצה להוציא לזמן מה, אבל בחיי, אני לא מבין בדיוק על מה הוא הצביע. האלבום הזה דומה מאוד לקומזיץ, אם כי עם תחושה יותר היימישית. יש לו גם כמה מנגינות פופ מודרניות שנזרקות פנימה, לכאורה עבור הקהל הצעיר. יש לו גם ניגונים, אבל הוא הפיק הרבה אלבומים עם ניגונים. באשר למנגינות היימיש; ובכן, היו לו עשרות מנגינות היימישה גם באלבומים קודמים. אולי מישהו יכול להאיר לי את מה שכל כך ייחודי בזה שהוא שמר את זה לסוף.
בכל מקרה, זה אלבום נחמד, גם אם התוצר הסופי קצת מפתיע. הנה, שיר אחר שיר:
שלום עליכם: עיבוד הברבונס כאן, עם גיטרה בליווי אקורדיון לצד מקהלות גברים ונערים, מזכיר לי את האלבום העתיק של London School of Jewish Song (כן, זה שעליו יקום פורקן). זה עצמו היה הלם. אבל המנגינה הזאת ממש היא עם תחושה חסידית גליציאנית חזקה, וכתוצאה מכך, אני בטוח שתשמעו אותה לא מעט בלילות שישי בבורו פארק ובוויליאמסבורג. אני מופתע שהוא פתח את האלבום עם השיר הזה - התחלה לגמרי לא טיפוסית לאלבום מודרני.
Menichu Vesimchu: העיבודים למספר הזה מהדהדים את הראשון, כאשר כלי ההקשה מספקים גוונים של Veshulmu, מבית Efshar Letaken. המנגינה הזו היא גם כזו שכנראה תמשוך את זמרי זמירוס - פשוט, אלגנטי והרטציג. קצת יותר סידור היה נחמד - אולי איזה פסנתר קשה יותר היה נותן לו קצת יותר הגדרה. לגבי השירה, מורדצ'ה הולך כמו שלמה עם ההרמוניות המזמזמות לקראת סוף השיר, מה שמוסיף למשיכה. עם זאת, מכיוון שהשיר הבא נשאר איטי, אני חושב שהם היו צריכים להגביר את הקצב לקראת הסוף.
אל קין ציון: האינטרו לשיר מטלטל, ולא ממש מדבר אליי, אבל השיר עצמו מאוד יפה. סולנית הילד עושה עבודה מוצקה, וכך גם מקהלת שירה עם קולות הגיבוי. לעיבודים יש קצת יותר עומס משני השירים הקודמים, עם נוכחות של כינור ופסנתר. ו-MBD עושה כמה מההרמוניות הרגשיות המוגנת בפטנט שלו. אבל הזרימה של האלבום פשוט לא ממש התבססה עדיין. בשביל זה פשוט נצטרך לחכות לשיר הבא, אחד הלהיטים המובטחים באלבום.
שומרי: בניגוד מוחלט לשלושת הלחנים הקודמים, לשיר הזה יש אינטרו מוזיקלי ווקאלי פאנקי. הגיטרה החשמלית והקצב המוצק ממריצים אותך, והקול של MBD נשמע קרוב לשיא שלו כפי שהיה זה זמן מה. סרק הסולו הצבעוני באמצע נותן לו דחיפה נוספת; יחד עם כמה הרמוניות מדהימות לאורך כל הדרך. ואני אוהב את הסוף. אבל בואו נודה בזה - נראה שהשיר הזה היה פשרה עבור הסט הצעיר. עם זאת, זה כנראה הולך להיות השיר האהוב על כולם באלבום.
חזקירי: נראה שבכל שיר הם הוסיפו משהו לעיבודים הבסיסיים בהובלת גיטרה. הנה, יש לנו מנדולינה מובילה, על עוד יצירה איטית. אפשר בקלות לראות את מב"ד מזדעזע את דרכו בניגון הזה, שכתב הקדוש ר' ישראל מרוז'ין, והוא שר אותו בתאבון, כיאה לניגון בגובה זה.
תלמידי הצמח צדק: כאן אנחנו נכנסים לקטע האהוב עליי באלבום, אבל אולי אני פשוט משוחד, בהתחשב בעובדה ששלושת השירים הבאים של ניגונים חב"ד. הניגון המדהים והנדיר הזה מושר בדרך כלל לאט, אבל MBD והבנים מציגים מופע טוב עם קצב מהיר יותר. הנה דוגמה לשיר שמתאים מאוד לעיבוד, במיוחד ניגון - שבו המוקד המיועד של המנגינה מלכתחילה היה על השירה. ובכל זאת, הסוף מגיע קצת מהר מדי בשבילי, ומשאיר אותי מצטערת לעוד קצת.
ענים זמירוס: הרבי מליובאוויטש לימד את הניגון העדין הזה לחסידים בעצמו, בערב שמח תורה עוד בשנות ה-60. יש לו סיפור אחורי ארוך למדי, שהוא משהו לתקופה אחרת. עיקר הסיפור הוא שכגמול שמימי על מעשה חסד יוצא דופן, יהודי בילה יום כיפור שלם שקוע במנגינה הזו - וזוכה לטעום מגן עדן בעודו בעולם הזה. שמים בידיהם המאוד יכולות של מרדכי בן דוד ומקהלת שירה, לצד עיבוד מאוד אלגנטי, השיר הזה מבוצע לשלמות מוזיקלית וירטואלית.
תנץ חב"ד: בזמן שאברהם פריד ביצע את הלחן הזה בהופ קוזאק, כאן יש לו הרבה יותר כוח. זה מושר כאן מהר כמו שהוא בדרך כלל בבתי כנסת, שם הוא מושר לעתים קרובות למילותיה של לך דודי. זהו גם אחד השירים הבודדים באלבום שזכו לעיבוד מורחב יותר - נעשה בצורה מסוגננת ומתחשבת. עבודה טובה.
השביעיני: הנה אנחנו חוזרים ישר - בסגנון ובצורה - לחזקירי. ניגון זה הולחן על ידי ר' פנחס פרידמן מבעלז - כנראה אייניקל מהרוז'ינר. מישהו יודע אם אני צודק בזה? בכל מקרה, הדמיון בין הניגונים והעיבוד מוריד מהביצוע הסולידי. נו טוב.
Nichsefo: קטע פופ שיכול היה להשתמש בכמה שכתובים. המנגינה פשטנית מדי, והמילים לא ממש מתאימות למסר. היי, אם היית עובר את החוויה של klos הנפש, שבו הנשמה שלך מנסה להשתחרר מגופך כדי להיצמד להשם, היית שר את זה? אבל מבחינה ווקלית, MBD עושה כמיטב יכולתו, וכמו תמיד, מצליח לחזק את אחד החלשים שלו.
כיסיפים: אהה אזוי! המסר המוזיקלי האחרון האמיתי של MBD, (אם כי באמצעות כישוריו המילוליים והפואטיים של ליפא) עם השיר היידיש היפה, הנוקב וההגיוני הזה על הרצון שלנו לשרת את ה' למרות המאבקים. הלוואי שהוא היה מוציא שיר באנגלית שיתאים לו.
ערב שמחת תורה: בחזרה נלך לסגנון עיבוד הפופ היהודי הקלאסי של תנץ חב"ד. בחירה נחמדה של מנגינות לתערובת המאושרת הזו. עם זאת, MBD עושה רק הופעות נדירות ברצועה הזו - וללא סולואים.
ורדיגר מדלי: עוד אני מאמין ל-MBD?! הייתי מבטל את הבחירה הראשונה עבור המדלי הזה. בכל מקרה, הסולן הילד מכופף את התווים כמה פעמים יותר מדי, גם בשיר הזה וגם בשיר הבא - יבונה. כל המדלי הזה היה משתלב יפה באלבום בשנות ה-80, אבל זה רק התאמה קלושה לאלבום הזה.
אשריני: ולבסוף, מספר מוצק וקלאסי לגמר של MBD. השיר הזה שומר על הליווי הממוקד בגיטרה של האלבום כולו, אבל עם הרבה יותר סנאז משאר האלבום. כלי הקשה מוצקים במיוחד הרם אותו מעל ללהיט מהנה לחלוטין וקליט במיוחד.
תכליס: בסך הכל, בעוד כיסופים הוא בהחלט לא האלבום הכי טוב של MBD*, זה עדיין אלבום יפהפה. מקהלת שירה עושה עבודה מצוינת, עם הרמוניות חינניות המדגישות היטב את קולו של MBD. הייתי מנגן קצת עם סדר השירים, כדי לתת לזה זרימה קצת יותר טובה. ביקורת נוספת היא מבחינת זמן הבמה שלו מול מקהלת שירה. אני מבין שהם קיבלו חיוב גבוה לצדו, אבל העובדה היא שזה אלבום MBD! אני חושב שהיינו רוצים לשמוע קצת יותר את מורדצ'ה. אם אהבתם את קומזיץ, רוב הסיכויים שתאהבו גם את כיסופים. המלך ראוי לחסותך: קח את העותק שלך מהאלבום האחרון שלו עוד היום!
* נדון באלבום הטוב ביותר של MBD בפוסט הקרוב, ברוך השם. אני עדיין צריך לקנות עוד כמה אלבומים שלו לפני שאני כותב אותם.
השארת תגובה
This site is protected by hCaptcha and the hCaptcha Privacy Policy and Terms of Service apply.