ברוך לוין- השכיפה

אני זוכר כששמעתי לראשונה את "וזקייני" של ברוך לוין. מצאתי את זה ביוטיוב והקשבתי שוב ושוב. הייתי אז סטודנט מקולקל מאוד, אבל מכיוון שלא יכולתי לשים את הסרטון על האייפוד שלי, סוף סוף קניתי את התקליטור. זה היה גדול. קניתי את הדיסק הבא שלו, 'חסן התורה', שכבר יצא זמן מה. זמן לא רב לאחר מכן, Touched By A Niggun יצא. עדיין בהיותי מקולקל, הבנתי ששני תקליטורים של אותו אמן בפחות משנה הם די והותר. אבל אז הקשבתי לדגימה ועד מהרה הפכתי לבעלים של שלושה דיסקים של ברוך לוין. מיותר לציין שהתרגשתי כששמעתי שיצא אלבום רביעי.

אז עכשיו מגיעה השאלה הגדולה: איך השכיפה בהשוואה לוזקיני, חסן התורה ו-Touched By A Niggun? ובכן, קודם כל, אני לא חושב שזה הגיוני להשוות אותו ל-Touched By A Niggun רק בגלל שהאלבום הזה כל כך שונה משלושה האחרים. אני לא יכול לומר אם האלבום הזה טוב יותר או גרוע יותר מכל אחר - סליחה. אם אתם אוהבים את שאר האלבומים של ברוך לוין, בטוח שתאהבו את זה. זה לא אומר שאין לזה את ההבדלים שלו. קודם כל, נראה שיש לו הרבה פחות סולנים/ילדים לילדים מאשר באלבומים האחרים. ישנם שלושה שירים בעלי הופעות קצרות מאוד של סולנית ילדים. נהניתי מאוד מהסולנים בשלושת האלבומים הראשונים ומהמקהלה בחסן התורה, אז הלוואי שהסולנים יופיעו קצת יותר בהשכיפה. כמו כן, אני מרגיש שהשירים המהירים השתפרו עם הזמן. בחשקיפה אני אוהב אותם יותר מאלה בחסן התורה, ואני אוהב את אלה יותר מאשר בוזקיני. לברוך לוין יש את שירי הסלואו הכי יפים. אתה יכול לראות שהם באמת מושרים באהבה ויש להם תחושה עדינה אליהם. אני חושב שמכל הדיסקים שיש לי או שמעתי, הוא האמן היחיד שאני נהנה מהשירים האיטיים שלו יותר מהשירים המהירים שלו (כפי שאני מזכיר בעצם בכל ביקורת שאני עושה, אני בדרך כלל מעדיף שירים מהירים.) והאלבום הזה יש כמה מדהימים לחלוטין.

1. השכיפה
בפעם הראשונה השיר הפותח הוא שיר איטי. בעוד האלבום מלא במקהלות (של גברים, לא ילדים), השיר הזה הוא כמעט כולו ברוך לוין עד בסביבות השעה 4:30. כל הליווי נהדר, אבל זה לא משהו שהוא צריך . הוא עושה הרבה הרמוניות נהדרות עם עצמו. מבין השירים הסלואו, זה לא האהוב עליי. יש לזה הרבה תחרות. זה נראה קצת ארוך מדי.

2. טוב לחסוס
ועכשיו אנחנו מעלים את הקצב. לשיר הזה יש תחושה אחרת (לא בטוח איך לתאר אותו, הוא פאנקי בצורה טובה), ואני אוהב את הדרך שבה השירה מתחילה רך ואז כל המקהלה נכנסת. ברוך לוין הוא אחד האמנים הבודדים שיש להם שירים עם קצב מהיר וגיטרות חשמליות אבל עדיין מרגיש נינוח וקל בצורה מסוימת. זה לא "כאב ראש".

3. בני
זה אולי הלהיט האיטי של האלבום - הוא יפהפה. המילים, מתוך משלי, הן מסר של אב לילד שלו. בשעה 3:16 מגיב דוד דאקס (שלשל הבן) "אבי, אבי, לו אלך אלך" ל"בני, בני אל תלך אלך". דויד נהדר ואני שמח שאנחנו זוכים לשמוע אותו שוב. אני לא יודע מה עוד להגיד, חוץ מזה שהשיר הזה מדהים. האזינו ב-3:38 להרמוניות ממש נחמדות.

4. טלאס
לשיר הזה יש יותר תחושה של השירים המהירים של ברוך לוין (אבל לדעתי יותר טוב מהישנים). אני אוהב את המילים - משהו שמעולם לא שמעתי לפני כן, מכיוון שהוא מזהר, ולא היה לי מושג מה הוא אומר עד שקראתי את החוברת. זה אומר שישראל, התורה והשם הם שלושה קשרים שזורים זה בזה. זה שיר קליט ומהנה.

5. ביטצ'ו
זה ללא ספק השיר האהוב עליי באלבום ובהחלט אחד מהשירים האהובים עליי של ברוך לוין באופן כללי. זה קצב בינוני, מה שאומר שיש לו את התחושה הרכה והיפה עם המוזיקה וגם עם השירה של לוין עם הרגש הנוסף. יחד עם זאת, יש לו תחושה אופטימית מכיוון שהוא לא איטי מדי. יש בו גם קצת מילים באנגלית מעורבבות (לא סיפור, רק סוג של "סמוך על האשם, תאמין בהשם..."), ואני תמיד אוהב את המיקס. סולן הילדים דויד גינסבורג מופיע כאן, ומכיוון שהוא במקרה טוב במיוחד, זה עוד פלוס גדול בשיר. באמת יכולתי להאזין לשיר הזה שוב ושוב ולחשוב שהוא מרגיש קצר מדי למרות שזה השיר הארוך ביותר ב-6:17. אני אהיה בהלם אם זה לא יהפוך ללהיט. המילים הן משהו שכולם יכולים להתייחס אליו ולהבין, אם כי לא נעשה בהם שימוש יתר. אני באמת אוהב הכל בשיר הזה.

6. הוגיסה
שיר מהנה ואופטימי – אבל אחרי האזנה לאלבום כולו, לא מאוד בלתי נשכח ולא בולט.

7. מו אשיב
הנה עוד שיר סלואו יפהפה עם העדינות החתימה ואהבת השם שברוך לוין מציג בשיריו שוב ושוב. אני אוהב את ההרמוניות לאורך כל הדרך, ואת ה"לה לאס" בסביבות 3:45. החלק הטוב ביותר צריך להיות ב-4:26. השיר באמת מעלה אותו שלב עם ההרמוניות והתווים הגדולים... השיר כולו טוב, אבל 4:26 על זה מדהים.

8. שייבנה
לעת עתה, זה השיר המהיר האהוב עליי וכנראה הכי קליט. זה נהדר לשיר יחד עם מוזיקת ​​נהיגה מושלמת (או מוזיקת ​​רכבת תחתית, לאלו מאיתנו שנוסעים ברכבת בשעות העומס כמוני). הקצב מהיר מאוד - מוזיקה ושירה כאחד - אבל שוב מצליח להימנע מכל "כאב ראש". זה, בקפיצה גדולה, השיר הקצר ביותר באלבום, אז היו מוכנים ללחוץ על חזרה.

9. רינה
הייתי קצת מבולבל מההקדמה הזו. ההתחלה של השיר מלאה בקרניים גדולות, והמילים מזכירות "תקיעות חצוצרה מנצחות", אז אני מבין את זה. אבל חשבתי שזה הולך להיות שיר גדול ומהיר והוא מאוד רך ואיטי. חוץ מזה, שיר ממש יפה, למרות שלדעתי מו אשיב ובני לוקחים כאן את העוגה. צפו להופעה נוספת של סולן הילדים, דוד גינסברג. עבודה נהדרת, ואני אוהב איך הוא שר עם הרמוניות במקום לבד.

10. קול עצמוי
וואו, יש הרבה מילים בשיר הזה! זה דבר טוב, כי שירים יהודיים רבים כיום הם לא יותר מ-5 מילים - אם יתמזל מזלנו 20 - חוזרים שוב ושוב. עם זאת, זה מקשה על הכניסה מאשר לחלק מהאחרים כי זה בהכרח פחות קליט בצורה כלשהי ללא קשר למנגינה. אני לא יכול לשיר ביחד! אבל, כאמור, זה שיר ממש טוב. זה נראה מאוד שלם, מחוסר מילה טובה יותר עם כל השינויים - החזון לקראת הסוף ואחריו הקצב עולה למשל.

11. רפואה
ראינו את השיר הזה ב-Live In Caesaria II של Shwekey, אותו סקרתי. זה שיר איטי יפה. זה כל כך מלא בלב שאני מרגיש כאילו זה יכול להיות מחובר לסיפור אישי. אני אוהב את הקול שלו, אבל חלק ממני מייחל שהוא נשאר שיר לוין-שוויקי. הם תמיד נשמעים נהדר ביחד. אני אוהב את השיר הזה, אבל הוא לא חדש.

שירים אהובים באלבום
ביטצ'ו
בני
מו אשיב
שייבנה

פסק הדין הסופי? אני באמת מרגיש בנוח להמליץ ​​על האלבום הזה לכל אחד (לכל מי שאוהב מוזיקה יהודית, לפחות). הוא מלא בקומפוזיציות יפות וכל כך הרבה לב. אני עומד לקנות את זה כמתנה בפעם השנייה (האדם הראשון אהב את זה). ברוך לוין שוב עשה אלבום מלא בשירים מדהימים, כולם טובים מאוד ורבים מהם נהדרים. תהנה.