The Groggers - אין "אני" בכרם

ביקורת מוזיקה, מאת אלי שפירו

The Groggers - אין "אני" בכרם

האמת שלא ציפיתי לאהוב את להקת הפאנק רוק היהודית The Groggers או את אלבום הבכורה שלהם, אין "אני" בצ'רם. הניסיון לימד אותי שכאשר להקות יהודיות מנסות לחקות ז'אנר ספציפי של מוזיקה חילונית זה לא פעם משתבש. למעט כמה יוצאי דופן כמו להקת ישיבת התפוצות ואריה קונסטלר, רוב הרוק היהודי נופל בהרבה מהיעד שלו ונוטה להיות מקבילה לניסיון לשווק קטשופ כקטשופ. בטח שיש לו כמה מהמרכיבים הבסיסיים, אבל ברור שאין לו את המרקם והטעם המלא של היינץ 57 הישנה והטובה. זה היה עם הציפייה הזו שבזמן שהתכוננו לנסיעה של שעתיים וחצי ממונטיצ'לו לחמש העיירות, קרעתי את אריזת ה-Shrink והכנסתי את The Groggers לנגן התקליטורים של המכונית שלי.

האלבום מלא בגיטרות צווחנות, בס בלתי פוסק ותופים דופקים, ארוזים במנגינות מלודיות שאוהבים או לא יתקעו לכם בראש לימים. המוזיקליות ללא רבב וערך ההפקה ללא דופי. האלבום של Groggers מתחרה בכל הפקה מוזיקלית בשוק היום והם מצליחים להיות פאנק ורוק אמיתיים יותר מאשר פאנק ורוק עצמו. המילים שנונות, מצחיקות ואפילו נוקבות לפעמים. עם זאת, אל תתנו לכותרות שירים כמו "יצר חורה" ו"אל תשחקו בכדור בשבת" להטעות אתכם. זו אינה הודעת שירות הציבור של הדוד מוישה, אלא אמירה סובייקטיבית אך גלויה על החיים האורתודוקסיים העכשוויים, שבוודאי תפגע ברבים.

מבחינה מוזיקלית, האלבום עשוי כל כך טוב עד שחבל שהז'אנר שלו ימנע ממנו להעריך באופן מלא על ידי קהל רחב יותר. אמנם The Groggers לא יפנו לקהל המוזיקה היהודית המיינסטרים, אך סביר להניח שימצאו קהל מעריצים מסור ביהודים חילונים יותר בין הגילאים 15 עד 29. למרבה המזל, כפי שהלהקה מציינת בשירה "Upper West Side Story", רבים מ- קהל היעד שלהם "תמיד נשאר בן 29".

The Groggers הם קאסט של דמויות בראשות LE Staiman ונתמכים על ידי וירטואוז הגיטרה ארי פרידמן והופכים בהצלחה קטשופ ישן רגיל לרוטב סטייק נועז וטעים של Heinz 57. אם אתם מחפשים משהו עם קצת ביס, אלבום הבכורה של The Groggers הוא חובה לשמוע וניתן לרכוש אותו כאן http://itunes.apple.com/us/album/theres-no-i-in-cherem /id460112054