ביקורת חב"ד של היסלהבוס עם משה לאופר

לפני כחמש עשרה שנה נהגתי לתהות מדוע יש כל כך מעט אלבומים של ליובאוויטש ניגונים. אני לא תוהה על זה יותר, כי יש כיום עשרות אוספים של ניגונים חב"דיים בסגנונות וז'אנרים משתנים. עם זאת, אני עדיין אוסף בשקיקה כמעט כל אלבום כזה, בעיקר בגלל אהבתי לליובאוויטש ניגונים. אני תמיד להוט לשמוע מה אמן יכול לעשות עם מועדף ישן, או לשמוע וללמוד ניגון שמעולם לא הכרתי. אני ביקורתי על אלבומים שעושים רק חידושים למועדפים ישנים (למשל, יש לי 8 גרסאות של Keili Ata ב-iTunes), ולרוב האלבום הזה מצליח להוציא חומרים "חדשים".

משה לאופר הוא יד ותיקה בעיבוד ליובאוויטש ניגונים - הוא זה שהרכיב את האלבום הקלאסי (בערך 1985) "מוזיקת ​​חסידי ליובאוויטש", וכן עיבד את הקוזאק ההופ של אברהם פריד ואת שיר הבעל שם טוב. לכל שלושת האלבומים הללו הייתה השפעה גדולה, בכך שהביאו את ליובאוויטש ניגונים לאוזניים שאחרת אולי לא שמעו אותם. ההפקה האחרונה של לאופר כזו, חב"ד עם משה לאופר, הולכת בעקבות קווים מוזיקליים דומים מאוד להצעותיו הקודמות.

אולם הפעם, בניגוד למוזיקה של חסידי ליובאוויטש – שהייתה בעצם אינסטרומנטלית, באלבום הזה יש את הזמרים האורחים שלמה שמחה, מנדי ג'רופי, מנחם לוי, ואחיו הקטן של סולן הילד עמית שמוליק ליסטוונדט, שמוליק, משנות ה-90. מנקודת מבט של ייצור, זה עשוי היטב. מקהלות הגברים והבנים נוצצות שניהם, והמיקס מעולה. בעוד שלרוב הם שומרים על מקור הניגונים, אציין בכל מקום שבו סטו מהנוסח שאני מכיר. הלאה לאלבום:

1. עימוסאי ( שלמה שמחה ): ניגון שנגנב מהירושלמים, משובץ מילים ממכתבו של הבעש"ט לגיסו ר' גרשון קיטובר. מסיבה כלשהי, הם חוזרים על הבית של "מוסאי קו-וסי מאר" ארבע פעמים. כששרים את הניגון, חסידים חוזרים עליו רק פעמיים. שלמה שמחה שר בתאבון, ונראה שהכוח הווקאלי שהיה קצת חסר באייש ב' חוזר. בסידורים, ההיפוך משמחה להורה ב-2:40 קצת מביך, במיוחד בהתחשב בעובדה שהוא נמשך שניות בודדות. למרות זאת, זו התחלה טובה.

חסידי ליובאוויטש מדברים על הוצאת בשורת החסידות למקומות הרחוקים ביותר בעולם כדי להגשים "נבואה" זו. טעמתי מזה במשחק של הלייקרס לפני כארבע או חמש שנים, כשבמהלך פסק זמן, מערכת הרשות הפלסטינית התחילה לזעום את המלך ללא כתר של מתיסיהו. 20,000 איש במשחק כדורסל מקצועני מאזינים (וחלקם שרים יחד) ל"אנחנו רוצים משיח עכשיו/והגיע הזמן להתחיל לחשוף..." האמת היא, עם זאת, הגיע הזמן שמשיח יקיים את ההבטחה הזו!

2. לחצ'ילה אריבר ( שמוליק ליסטוונדט ): העיבוד לניגון הבלתי ייאמן הזה נשמע כאילו יצא ישירות משיר הבעל שם טוב של פריד. עם זאת, הניגון מושמע מהר מדי, והבית השני חוזר על עצמו, כאשר יש לשיר אותו רק פעם אחת. לשמוליק ליסטוונדט יש קול מאוד טוב לילד, אבל אני לוקח שני נושאים עם הסגנון שלו: בעיקרון, הוא מתמקד יותר מדי בכוח, ומעט מדי ברגש הטבעי. עם זאת, בניגון הזה הוא עושה עבודה טובה מאוד בשמירה על הכל בשליטה.

שם השיר בא מהאמרה האהובה על ר' שמואל מליובאוויטש: "העולם אומר, אם אתה לא יכול לרדת, לך. אני אומר, מההתחלה, תעבור!" אנשים טועים בדרך כלל בכך שכאשר אתה נתקל במכשול, התמודד איתו על ידי סירוב להכיר בכך שהוא מכשול. אני זוכר התכנסות בלתי נשכחת כאשר ראש הישיבה שלי הסביר שלמעשה, הפוקוס צריך להיות "מלכתחילה" - במילים אחרות, כשאתה מתחיל משהו בשביל ה' או בשביל התורה, מכשולים פשוט לא קיימים. מעבורת חלל לא דואגת לגבי בורות בכביש המהיר!

לגבי מיטב סולני הילדים במוזיקה היהודית? הייתי הולך עם זוהר ומידד טסה.

3. Horah Medley : זהו מעורב מהנה, ובוודאי יזכה להרבה משחק באייפוד שלי. הסאונד רענן ופאנקי, אבל בכלל נשאר נאמן לניגונים.
אנה אבדה ( שלמה שמחה ): חיכיתי שמישהו יקליט את הניגון הזה! הניגון המהנה והמשמח הזה הוא תענוג לשיר, ובאמת מבטא את השמחה החסידית בהיותו עבד ה'. למרות שאני בסדר עם מה שהם עשו, אמן כלשהו בסופו של דבר יעשה עם זה יותר, במיוחד בהתחשב בעובדה שהשיר בדרך כלל מושר לאט ותופס תאוצה, הולך מהר יותר ויותר בחזרה מסחררת, במקום מהר ואז יש חצי -הפסקה חזנית. זה עובד בסדר, אם כי. אני מאוד אוהב את עבודת המקהלה בשיר.

Ochein Ato ( שמוליק ליסטוונדט ): עוד ניגון מלא גשמק – מבטא שמחה באין סוף של אלוקים. לרוע המזל, ההטיות הקוליות של ליסטוונדט חוזרות על עצמן, מה שגורם לה להישמע רובוטי ולא לבבי.

מיפי קיל ( שלמה שמחה ): זו רמאות! זה זמר ספרדי שהרבי אהב, אבל אני לא חושב שהוא באמת שייך לאוסף הזה. שלמה שמחה שר אותו בזמנים כפולים, אבל בסגנון ספרדי שקרי הגון. הייתי מצפה לקצת מחיאות כפיים, ועוד "היי!" צועק, כי זה מה שזה מוציא כששרים את זה בשמחת תורה בשטיבל שלי. בכל מקרה, זה עוד שיר נהדר בתערובת נהדרת.

4. אשרינו מדלי ( מנחם לוי ): מי זה הבחור הזה? אני חושב שיש לו יכולת - הוא מרגש את הניגון כמו שצריך, ויש לו צבע טוב לקול שלו. שיטת Keep-it-simple עובדת בצורה מושלמת עם המספר הזה, בעוד שהסוף השקרי נותן לו קצת לתבל אותו. עם זאת, הלוואי שהם היו מתמקדים במנגינה מס' 1, שמעולם לא עובדה עם פרשנות מודרנית. ללחנים מס' 2 ו-3 יש הרבה זמן נגינה. חוץ מזה, יש אלמנט של עומק שהמנגינה הראשונה נותנת שהאחרות לא נותנות – נראה שהוא מבטא את הרעיון שצריך לעבוד כדי להפנים את היופי של המזל שלנו. זה ניגון טוב לשעות הלילה המאוחרות.

מושג זה מודגש במיוחד בפילוסופיה של חב"ד, במידה שיש ארבעה ניגונים עם מילים אלו. הנה שלושה מהם.
אשרינו 1: הניגון הרך הזה מבוצע יפה על ידי לוי והבנים. נחמד וחלק, וכל הכבוד. תיקון אחד קטן - כששרים את הניגון הזה, הקצב משתנה, בהתמדה נהיה מהיר יותר ואופטימי יותר.
אשרינו 2: זהו לחן אופטימי, המושר לעתים קרובות עם מילים אלטרנטיביות - Hallelu es Hashem kol goyim, במהלך הלל.
אשרינו ג: מדי פעם נזרקות מילים אחרות לקלאסיקה הידועה הזו לכבוד שחרורו של האדמו"ר אלתר מבית הכלא הצארי בי"ט בכסלו.

צ'לק, גוראל ונחלה - מנה, מגרש וירושה. שים לב להבדל ביניהם - "מנה" מתייחסת למה שאתה מקבל בהתאם למעשיך; "הרבה" מתייחס למה שאתה מקבל לפי המזל שלך; ו"ירושה" זה מה שיש לך מעצם היותך יהודי. כולם ראויים לתודה!

5. ואלס שבת ויום טוב ( שלמה שמחה ): ניגון יפהפה, שוב, עם עיבודים קלאסיים. המנגינה המעט ידועה הזו אמורה להפוך לשגרה בשולחנות שבת רבים. שלמה שמחה עושה איתו עבודה מושלמת.

6. ויתן בפי ( מנדי ג'רופי ): ניגון זה חובר לרגל ארבעים שנה להנהגת הרבי. העיבוד בסגנון הפופ קצת כבד מדי בשבילי, אבל אני חושב שג'רופי מתפקד טוב. זה מתאים לסגנון שלו.

7. פודו בשלום ( שמוליק ליסטוונדט ): עוד ניגון מהמם שחיכה ליומו בשמש. זה מוכר מאוד בקרב החסידים, שכן הוא מושר בימי שחרורו מהכלא של האדמו"ר אלתר – רבי שניאור זלמן מליאדי (י"ט-כ"ט כסלו), האדמו"ר מיטלער – רבי דובב מליובאוויטש (י' כסלו) , והרבי הקודם, הגאון רבי יוסף יצחק שניאורסון (יב-י"ג תמוז). שמוליק ליסטוונדט שר במתיקות רוב הדרך, אבל הוא צווח על החלק הגבוה בסוף. הם היו צריכים לשחרר אותו מתפקידו באותו שלב. הסוף, מלבד היותו חלש, היה צפוי לחלוטין - הייתי מצביע בעד ביצוע חוזר.

8. ריקוד מדלי ( מנחם לוי ): מכאיה! ערבוביה נפלאה, מסודרת להפליא, מושרת יפה ומחוברת היטב.

Uvyom Simchaschem : בזמן שהוא מושר כאן ללא מילים, מספר גדול זה מושר פעמים רבות למילות התורה המתארות את תקיעת השופרות בזמן קרבנות העלה. לחילופין, אפשר לזרוק אותו פנימה בזמן סים שלום - כמו שאנחנו עושים בשטיבל שלי, אחרי בירח כהנים. זה ניגון שזועק את שמחת יום טוב!

ניגון שמחה : עוד ניגון שנלמד בקלות, מבריק ותוסס. זה סוג הניגון שאתה יכול לשאת איתך - והוא יסחב אותך יום שלם. ובמקרה הזה, הקצב משתנה ושינויי הקצב מוסיפים כיף ומתאימים מאוד לכלל התערובת.

הבחירה האהובה עלי בקלות באלבום.

9. תיקו ( שלמה שמחה ): הניגון האיטי והמופנם הזה תמיד נגע בי. שלמה שמחה עושה כאן עבודה יפה. ושוב, המקהלה עושה עבודה מדהימה בגיבוי שלו.

ג'ירסה אחרת של מנגינה דומה משתמשת במילים האוקראיניות האלה:

נאשי קלאמקי נא וליצה ביז קלמקה
Mozhne tarkovati

היי, ירה ואס?
תיקו בחדש, בחדש השביעי, שובה ישראל
נאש טבליאר

בתרגום גס, השיר הזה אומר, "החנות שלנו פתוחה לרחוב, ללא מנעול, ואפשר לעשות עסקים". "היי, מה יש לך?" "יש לי את הדיבורים החסידיים שמתחילים במילים האלה! זו הסחורה שלנו!". המסר הוא שבתקופת תשרי יש לנו את היכולת "לקנות" ו"למכור" - לזכות ב"סחורה" רוחנית לשאר ימות השנה, המיוצגת על ידי הפסוקים שרבים מהשיחות החסידיות על כך. הזמן בשנה מתחילים עם.

10. שלוחים מדלי: לגמר ציפיתי ליותר. רוב הניגונים הללו הם כובע ישן, חלקם נעשה על ידי לאופר עצמו.

ניגון ראש חודש כסלו : הניגון המפורסם הזה, שחובר לכבוד החלמתו המופלאה של הרבי מהתקף לב בשנת תשל"ז, מושר על ידי ג'רופי וליסטוונדט. בעוד ג'רופי עושה עבודה טובה, ליסטוונדט מתאמץ. עם זאת, לאופר כבר פיתח את הניגון הזה, לאלבומו "מוזיקת ​​חסידי ליובאוויטש" - לא היה צורך להפיקו שוב. עם זאת, המקהלה עושה בו עבודה ראויה לציון.

Vaharikosi : אתה אולי מכיר את זה מ-1990 של Piamenta, Around the Year 3 של פריד ואחרים. ליין הבס המטפח נשמע כאילו הוא הורם מ-1990.

וכול קרני : עוד ניגון ידוע, אבל ניתן לו רק אחד.

ואטו אומרטו: אה! ניגון שהוא מוצר טרי. וכצפוי, ג'רופי ולוי עושים עבודה מצוינת.

Im Esak: זה אחד מאותם ניגונים שיכולים להיות מהירים או איטיים. במקרה זה, אני אוהב יותר את הגרסה האיטית.

Utzu Eitza: סיום הולם לאלבום, כשהמילים מורמות מסוף שחריס. עם זאת, הם לא שרים לאורך כל השיר! בעיה זו מתווספת על ידי העובדה שאנו מפספסים את החצי הטוב יותר של הניגון. נו טוב.

ביקיצור: זה אלבום טוב, אם אתה אוהב מוזיקה יהודית סטנדרטית. הטענה האמיתית היחידה שלי היא שזה לא חויב ככזה - אדרבה; בהודעות לעיתונות, הוא מתועד בסופרלטיבים נהדרים, כעל כל מה שהגיע עד עכשיו, ומיוחד לחלוטין. לא רק שהוא לא ייחודי, הוא דומה מאוד לעבודתו הקודמת של לאופר עם ליובאוויטש ניגונים. לא שיש בזה משהו רע, כי זו עבודה טובה, אבל אל תצפו למשהו חדש. במילים פשוטות, זה אלבום טוב ללמוד ממנו כמה ניגונים נהדרים בצורה מהנה. אני חושב שהסולנים עושים עבודה טובה מאוד עם המשימות שלהם, ולמרות כל הביקורות שלי, אני חושב שהאלבום מחזיק מעמד מצוין.