קיץ של מוזיקה

אני יודע שהחוכמה הרווחת בתעשיית המוזיקה היהודית היא שכשזה מגיע למוזיקה, הקיץ הוא העונה המתה, אבל אני פשוט לא מבין את זה. אני יודע שלחבר'ה בתעשייה יש מספרי מכירות קשים ולי אין, אבל אני חושב שאתם מזלזלים עד כמה חשובים הקיץ לנתוני המכירות שלכם. אולי אנשים לא קונים כל כך הרבה מוזיקה ביולי ואוגוסט, אבל הקיץ הוא פריים טיים למוזיקה.

אם אי פעם הלכת למחנה קיץ אתה יודע שהשירים שאתה שומע במחנה הם אלה שנצרבים לך בראש ואתה לעולם, לעולם לא שוכח אותם. מה שגורם לי לתהות אם ילדים שחוזרים הביתה מהמחנה לא קונים את המוזיקה שהם אהבו במחנה ברגע שהם חוזרים הביתה.

כל כך הרבה דוגמאות.

קיץ 1976. (אוי תפסיק לצחוק. כן, אני כל כך זקן. תתמודד עם זה.) המוזיקה ששמענו הכי הרבה באותו הקיץ הייתה האלבום Victory Entebbe של מיאמי. תשאלו כל בחורה שהייתה במחנה בית יעקב (תפסיקו לצחוק!!) באותו קיץ והם יזכרו שברצועת הפתיחה, משה אמת, הייתה בו שריטה וכשהם העלו את האלבום יצא לכם לשמוע איזה ילד מקהלה אומלל שר שר. ההברה "v'so" של המילה "v'soraso" שוב ושוב, עד שמישהו נכנס למשרד והזיז את זרועו של נגן התקליטים עוד קצת לתוך השיר. (מהו נגן תקליטים? חפש בגוגל.)

קיץ של (לא יודע את השנה, אבל זה כנראה היה מתישהו בתחילת שנות ה-80): בעוד האלבום הכפול של עמודי שיש לא יצא עד הסתיו, לאחת הבנות בדרגש שלי היה עותק מראש של האלבום כי אחיה עבד על זה. כמעט כל שיר באלבום ההוא היה בשימוש בנקודת זמן כלשהי במהלך הקיץ ההוא, וקדחת ברוך הגבור פגע במיוחד במחנה בית יעקב.

רוצה שאהיה עדכני יותר? אין בעיה.

קיץ 2008: הבן שלי היה במחנה רעים וראש החטיבה שלו היה לא אחר מאשר ברוך לוין. רוצים לנחש איזה אלבום היה להם ברפיט במהלך יום הביקור? הבנת. חוסון התורה. שוב ושוב. אלא כשעצרו את המוזיקה כדי להודיע ​​שאפשר לקנות את התקליטור במחיר מוזל במשרד המחנה.

קיץ 2010: שיר הקיץ במחנה רעים? בלי מילים של בני פרידמן, שהושמע במערכת הרשות והושר בחדר האוכל, שוב ושוב.

חניכים הם קהל שבוי. הם מאזינים לכל השירים שאנשי המשרד שמים על מערכת הרשות לאורך כל היום. למען האמת, אני לא יכול לחשוב על חשיפה טובה יותר לאלבום מאשר לשלוח עותק למחנות נרדמים ולתת להם להשמיע אותם שוב ושוב.

כל הזמרים והמפיקים בחוץ, שימו לב. הקיץ ממש מעבר לפינה וזו הזדמנות פז עבורכם. אפשר גם לנצל.