הביקורת של היסלהאבוס על הסרט "חי בסטאב'ס כרך" של מתיסיהו. II

לייב של מתיסיהו בסטאב'ס 2 הוא חוויה. מצד אחד, אמן הרגאיי המוערך חוזר לשורשים המוזיקליים שלו - ג'מבנד חי, עם גוון של צליל הרגאיי שהביא אותו למיינסטרים; במקביל, הוא מביא את הסאונד החדש שלו, שהוצג ב-Light - אלקטרוניקה חיה עם השפעות היפ-הופ. הלהקה החדשה שלו, The Dub Trio, מאכילה אותו בתמהיל האקלקטי הזה. מהטריו, המתופף ממש מוכשר. בעוד שהגיטריסט והבסיסט בהחלט יודעים מה הם עושים, העבודה שלהם לא קפצה עליי כמו של המתופף.

עם זאת, אני לא מתכוון להעמיד פנים כאילו אני באמת "משיג" אותם - אני ממש לא מעריץ גדול של אלקטרוניקה, ואני לא מתחבר לסולואים שלהם. יש להם את הרגעים שלהם - אל תבינו אותי לא נכון. התיאור הטוב ביותר שאני יכול לנהל את הצליל שלהם הוא שזהו התנגשות של דיסוננס ומוזיקה מהפנטת, דמוית טראנס. אהבתי את הלהקה המקורית שלו - Roots Tonic - יותר מהחבר'ה האלה, אבל זה פשוט בגלל שאהבתי יותר את צליל הרוק/רגאיי המקורי מאשר את צליל ההיפ הופ/אלקטרוניקה. אבל כמה פעמים ברשימת השירים נתנו לי הערכה מסוימת לאלבום.

בהתבסס על רשימת הרצועות, מאטיס לא מציג אף אחד מהמאבקים שהוא תיאר באור. נראה שהוא נמצא במקום החיובי שלו - הוא שר את היצירות המקוריות שלו, מתלהב מבעל תשובה טרי כפי שהיו במקור, בקלות. הכנות הטבעית שלו נמצאת שם לעיני כל.

באופן אישי, סטאבס 2 הגיוני ביותר ב-DVD. שם אתה יכול לראות את העוצמה והאנרגיה של ההופעה החיה שפועמת בקהל ובחזרה אל המבצעים. חוץ מזה, הוא כולל ראיון עם הנגנים, שנותן הצצה אישית אליהם, ומאפשר לכם את החוויה לשמוע מהנגנים עצמם מה הם מנסים לעשות.

נקודה נוספת: הרבה יותר קל לבקר אלבום הופעה מאשר אלבום אולפן, כי אתם כבר מכירים ואוהבים את השירים שישירו באלבום חי. וכשהאמן ירצה לצבוט את השיר (כמו שעושים כאן), זה יתעסק עם כמו שאתה מכיר את השיר כבר. עם זה בחשבון, הנה ההתייחסות שלי ל-2 של סטאב:

1. קודש מתחיל בהתחלה ייחודית - אפשר לקרוא לזה חמוד, מוזר או מעצבן. והתפיסה האישית שלי משתנה. מאטיס מחייב את שני הבנים שלו לחזור על מילות השיר, ואחריו שמע. זה בטח היה מקסים בהופעה, אבל באייפוד, אה... הוא עוקב אחרי זה עם ה"צמה לך נפשי " של הרבי אלטר, וחוזר לאחד השירים הטובים ביותר שלו בכל הזמנים, Got No Water (מתוך Shake Off the Dust) ).

* ומה חושב על כך בעל התניא? האם זה האולטימטיבי של "חוצה יפוצו מאיאנושה" - ישויות המעיינות מתפשטות נמוך ככל האפשר? או שזה פשוט לא מתאים? אני הולך הלוך ושוב על זה...

2. Time of Your Song ( Youth ) הוא השיר הכי טוב באלבום - הוא נשאר קרוב מספיק למה שנהניתי במקור, אבל עם מספיק יצירתיות כדי לגרום לו להחזיק מעמד לבד. זה מתחיל בגיטרה משובשת אך פועם ומחזיק את הקצב (והסגנון) לאורך כל הדרך. מצאתי את זה דומה לגרסה של השיר שקניתי ב-Itunes לפני שנים, ב-Live at Austin City Limits; עם זאת, כאן האיכות גבוהה יותר. במילים פשוטות, השיר מתנדנד.

3. Mist Riding ( Youth ) הרבה יותר טוב במקור - במיוחד עם התופים הקאריביים היפים בסוף. כאן הוא מקבל ביטוי יותר ראפ/היפ-הופ, שלא ממש לטעמי. אני פשוט לא מבין את השילוב בין מה שהגיטריסט עושה למה שמטיס שר – זו קקופוניה סתמית, ומבלבלת את הרגישויות המוזיקליות שלי. כאן הם גם מתחילים את ה-shtick האלקטרוני האמיתי שנשמע כמו פסקול מדע בדיוני רובוט משנות ה-80. לא יודע.

4. Darkness Into Light ( אור ): מאטיס מתחיל עם הפלסטו המדהים שלו. הוא מתענג על המספר הזה וחגור אותו לכל אורכו, במיוחד בסוף המסלול. אני עדיין לא מבין את ציוצי החייזרים ברקע. מאטיס מוסיף לשיר כמה פסוקים חדשים, החל מפסוק מתהילים באמצע, וזה נחמד. הוא גם משתמש בראפ מהיר על מילים של Chop 'Em Down ( Shake Off the Dust ).

5. Youth ( Youth - duh) - המסלול הזה הוא למעשה מעורב. לוקח זמן להתחיל - וזה די מגניב. אבל סולו הגיטרה לא ממש עושה את מה שדוגן עשה - הוא פשוט כאוטי. הם עוקבים אחרי זה עם יותר דברים מדע בדיוני/משחקי וידאו. בשעה 6:00, מאטיס עובר לביטויים מההייטס (סטאב'ס ), ולאחר מכן לגרסה שקטה ועדינה של עייש תמיד ( Ske Off the Dust ). השירה שלו כמעט נשמעת לפעמים כמו סולן ג'אז. עם זאת, הוא חוזר לעולם ההיפ הופ בקרוב. אז המסלול הזה באורך אינסופי הולך קדימה ואחורה - יש לו את הרגעים שלו.

6. I Will be Light ( אור ) זה מתוק, אבל גם לזה לוקח הרבה זמן לעבור.

7. Two Child One Drop ( Shattered ) - יהודה סולומון תופס את מקומו על הבמה כדי לעזור במספר הזה, כמו במקור. סולומון הוא בחור מוכשר, וקיוויתי שהוא יתפוס עמדה פעילה יותר בשירה בקטע הזה. הוא פשוט מופיע באקראי בשיר. העיבודים של הלהקה כאן יותר הגיוניים - המוזיקה המצמררת והסיוטית מסננת את התרוצצויות העדינות והחגיגיות של מאטיס. לקראת סוף המסלול, הם עוברים ל- Exaltation ( Shake Off the Dust ), ולכמה פסוקים אקראיים מתנ"ך. (אלא אם כן מישהו יכול להסביר מה הקשר שלו עם השיר.) עם כל הביקורת שמתרחשת, זה אחד השירים היותר טובים באלבום.

8. פתחו את השערים - כן! שיר חדש - ובסגנון הרגאיי הישן! מילים נהדרות, ביצוע מעולה על השיר הזה. מאטיס קלאסי! כשהוא מסיים את השיר הזה, הוא עובר ל- Rastaman Chant של בוב מארלי. (תוכלו לשמוע עוד גרסה מהממת של ה-DVD שלו ב- Live in Israel , מהחבילה שלו No Place to Be . זה פותח את הקונצרט שם, אז זה אפילו יותר חזק. כאן הלהקה שומרת על מפתח נמוך, אבל זה עדיין יפה. )

9. יום אחד ( אור ): מה יש לומר על הקלאסיקה הזו?! פשוט שיר נהדר, ולמרות שסולו הגיטרה בסוף השיר אינו קונבנציונלי, הסאונד הייחודי שלו די מגניב, אפילו לאוזני.

10. Motivate ( Light ) – חבל שלא משכו את יוסי פיאמנטה לבמה בשביל זה. ליתר דיוק, תחילת השיר הולכת ישר לצלילי האלקטרו. תחשוב על זה כמו איך זה היה נשמע אם החללית האישית שלך הייתה מותקפת על ידי אקדח לייזר שמציף אנשים דמויי אדם בגלקסיה רחוקה.

האלבום הזה הולך לרצות את כל מי שנהנה מאור. אני הולך להדביק עליו 3 כוכבים. זה לא הולך לקבל הרבה זמן משחק מלא ב-Ipod שלי; אבל כשהשירים שאני נהנה יופיעו, אני אגביר את הווליום. בסופו של יום מתיסיהו הוא כישרון שלא מפסיק למשוך אותי אחורה.