זרקור על "תומי בחול יום" של מנדי ורדיגר

באופן אידיאלי, כולנו צריכים לברך כל הוצאת תקליטור בראש פתוח לחלוטין וללא דעות קדומות. אבל זה לא מה שקורה בדרך כלל, נכון? לעתים קרובות יותר מאשר לא, אני מוצא שלוקח לי זמן להיכנס לכמה מהדיסקים המפוצצים באמת, כי הציפיות שלי כל כך גבוהות ולמען האמת, זה יכול להיות מאוד מאכזב. הצד השני הוא שלפעמים אני שומע אלבום שלא ציפיתי ליהנות ממנו והוא ממש מרגש אותי.

וזה בדיוק מה שקרה עם "תומי בחול יום" של מנדי ורדיגר.

אין סיבה מיוחדת למה לא ציפיתי לאהוב את האלבום הזה. רק שיש עשרות אלבומים חדשים שיוצאים מדי שנה ולמען האמת, רבים מהם פשוט לא כל כך טובים. לאחר שלא שמעתי שום באז על האלבום הזה מאף אחד מחבריי למוזיקה, פשוט הנחתי שזה הולך להיות עוד אלבום כל כך-כך. במקרה הזה, אני כל כך שמח לטעות!

הרשו לי להתחיל ואומר שמנדי ורדיגר תענוג להקשיב לו. זה לא רק שיש לו קול ממש ממש טוב. הוא יודע איך להשתמש בו גם כן. שלבו שירה מהשורה הראשונה עם שירים מצוינים, כמה עיבודים ממש טובים ויש לכם את כל המרכיבים הדרושים להפקת אלבום סולידי. ורדיגר מסתדר עם הבלתי אפשרי כמעט, לוקח שירים שיש להם יידיש טעם וגורם להם להישמע רעננים וחדשים ועדיין להישאר נאמנים לשורשים שלהם. ברור שזהו אלבום שהופק ב-2010, מאוד תואם את החיך המתוחכם יותר של מאזיני המוזיקה היהודית של ימינו, אבל הוא נשאר טעים ומתאים לכל אורכו.

אחד הדברים שהכי הרשימו אותי ב'תומי בחול יום' (מכאן והלאה לראשי תיבות TBY כדי לחסוך לי זמן והקלדה) הוא שלעתים קרובות מאוד במוזיקה היהודית השירים בסגנון הישן נשמעים כאילו הוקלטו מינימום של לפני עשר שנים. העיבודים, המוזיקה, זה פשוט אף פעם לא נשמע חדשני. אבל לא באלבום הזה. ורדיגר מצליח לצלם שירים שאבי, פוילישר ותיק, היה אוהב אבל הוא מצליח לגרום להם להישמע רעננים, חדשים וממש היום. TBY מצליחה לקחת את ההרץ הישן שגדלתי איתו ולמזג אותו בצורה חלקה עם המוזיקה המתוחכמת יותר שהיא כיום חלק בלתי נפרד מהמוזיקה היהודית.

עוד סימן בטוח לכך שמאוד נהניתי מהאלבום הזה הוא שהיידיש שלי היא מעבר לפתטית ואני שונא להאזין לשירים כשאני לא יודע למה הם מתכוונים. במקרה הזה, כל כך נהניתי מהשירים שזה לא משנה שאין לי שמץ של מושג על מה חלקם מדברים.

יש הרבה כישרון באלבום הזה, מלבד מנדי ורדיגר עצמו. לחנים מאת: מוטי אילווביץ, פינקי ובר, מנדי ורדיגר, יוסי גרין, ר' בן ציון שנקר ושלום עזרי, בין היתר. עיבודים של שועה פריד, אלי לישינסקי ושלומי צייגר. עבודת מקהלה נהדרת של אברומי ברקו, יוסי גרין ושועה פריד. וכריכת דיסק וחוברת מדהימים באמת מאת סרולי מאייר.

ללא ספק, השיר האהוב עליי ב-TBY הוא רצועה מספר שש, Di Voch, שיר לייבידי וממכר שיכולתי להאזין לו שוב ושוב. המילים מתאימים מאוד למוזיקה ואני אוהב את החזרות בצי'ים . אל תחמיצו את השירה הנהדרת ב-4:08! אודבורוב, הרצועה הפותחת, שהלחין מוטי אילווביץ היא עוד מנגינה אופטימית מהנה שהיא קומבינה נהדרת של שיר שאפשר היה לשיר לפני ארבעים שנה, אבל ממש היום בזכות העיבודים המצוינים של שועה פריד. השירים הסלואו האהובים עליי? שיר הכותרת "תומי בחול יום", שידעתי שחייב להיות חיבור של פינקי ובר מבלי לבדוק את החוברת. ורדיגר באמת מסמר את שיר ההרטציג הזה עם מילים מרגשות של תנא דבי אליהו. בוי ושלום היפה של שלום עזרי הוא עוד זוכה, שוב, ששרה כל כך יפה על ידי ורדיגר. (האם זה הדמיון שלי או שהיו חבורה של שירים עם המילים האלה לאחרונה?) גם השיפצ'י של יוסי גרין די מקסים ועוד דוגמה למילים שהותאמו בצורה כל כך מושלמת למוזיקה.

תום בחול יום משלב את הטוב משני העולמות, הישן והחדש בחבילה אחת נהדרת. אני מוצא את עצמי נהנה ממנו יותר ויותר בכל פעם שאני מאזין לו.