מנדי ורדיגר מוצג ב-NPR

מנדי ורדיגר התראיין היום ל-NPR (הרדיו הציבורי הלאומי) על שחרורו האחרון של עוד יוסף חי כרך 3. NPR נשמע בלמעלה מ-1,100 תחנות רדיו. אתה יכול לשמוע את הראיון למטה, או להוריד אותו כאן . להלן תמלול התוכנית.

בטח מעולם לא שמעתם על יוסל'ה (יוסף) רוזנבלט אלא אם כן אתם חובבים רציניים של מוזיקת ​​חזנות יהודית. אבל אם יש לך, אתה יודע שהוא המקביל לאלביס פרסלי, פרנק סינטרה, לוצ'יאנו פברוטי - זמר ​​שייזכר לנצח.

רוזנבלט נולד ב-1882 בעיירה קטנה באוקראינה, בבית עם רצפת עפר. בשנות ה-20 הוא היה חזן כוכב על בארצות הברית, שהוזכר לעתים קרובות באותה נשימה עם גדול האופרה אנריקו קארוסו. סוקרים תיארו לפעמים את רוזנבלט כאדם עם שניים, אפילו שלושה קולות: בריטון חם, טנור מצלצל ופלט מנצנץ. מה גם שהוא יכול היה לנווט ביניהם בקלות.

"אנשים הרגישו שהוא אותנטי, שמה שהוא שר אמיתי", אומר החזן ברנרד באר, מנהל בית הספר למוזיקה יהודית בעלז בישיבה יוניברסיטי בניו יורק. "הוא היה יהודי אורתודוקסי. הוא התכוון למה שהוא עושה. התפילות שלו הגיעו מהלב".

רוזנבלט נראה נולד לחייו של החזן. אי אפשר לאמת את הסיפורים שהוא משמיע צלילים מוזיקליים יפים בעודו בעריסה. אבל כשהיה בן 8, שילמו לו לשיר בבתי כנסת ברחבי מזרח אירופה. הוא היגר לניו יורק ב-1912, וכשרוזנבלט שר, בית הכנסת היה עמוס. כל מושב, כל מעבר התמלא, כולם שם כדי לשמוע את האיש הקטן עם הזקן הכהה המלא.

"הם התייחסו... לחזנים האלה כמו כוכבי על. הם היו כוכבי העל של תקופתם", אומר ג'וזף גול, נשיא לשעבר של אסיפת החזנים הבינלאומית.

צריך לחשוב אחורה איך נראו החיים של יהודים שהיגרו לארצות הברית בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, הוא אומר. "אלה היו אנשים [שמצאו] את התרבות והאומנות שלהם בבית הכנסת. ... ללכת לשמוע חזן היה כמו אולי החוויה של אנשים אחרים ללכת לשמוע אופרה או ללכת לשמוע קונצרט."

המתפללים נמשכו לא רק בקולו של רוזנבלט, אלא על ידי הלחנים שלו. הוא כתב את רוב מה שהוא שר. גול מסביר שהוא כלל מנגינה קטנה, משהו קונקרטי יותר להיתלות בו מאשר מזמורי החזנות המסורתיים בצורה חופשית, ו"הקהילה יכלה... להצטרף ו... לצאת מזמזם".

שואוביז מדרבנן

קריירת ההקלטה הענפה של רוזנבלט זיכתה אותו בחשיפה מעבר לקהילה היהודית, ולוח ההופעות הבלתי פוסק שלו לקח אותו ברחבי הארץ וברחבי אירופה. אבל הוא דחה הצעה נדיבה לשיר עבור להקת האופרה של שיקגו. הוא לא רצה לגלם דמות בדיונית, להתאפר או לשיר על הבמה עם נשים. "זה כנראה עזר לקריירה שלו", אומר באר.

"הנה חזן שמרגיש שאופרה לא תואמת את הייעוד שלו כחזן", מסביר באר. "בגלל זה, האירוסים שלו הוכפלו ושלשו. הם רצו לשמוע ולראות את החזן הזה שסירב, ב-1918, אלף דולר ללילה כדי לשיר".

כמה שנים לאחר מכן, רוזנבלט דחה 100,000 דולר כדי לשחק תפקיד בתמונה המדברת הראשונה, זמר הג'אז , מאותן סיבות שהוא אמר לא לאופרה. ובכל זאת, האחים וורנר היו צריכים לקבל אותו. אז הם זרקו סצנה לסרט שבה רוזנבלט, מנגן את עצמו, מופיע בהופעה.

עד לאחרונה, הדרך היחידה שתוכל לשמוע את קולו יוצא הדופן של רוזנבלט הייתה בהקלטות ישנות ומגרדות. אבל מנדל ורדיגר, שמנהל חנות מוזיקה יהודית בשם Mostly Music בברוקלין, ניו יורק, ביצע לאחרונה מחדש את ההקלטות כדי להסיר את כל הפופים והשושים.

"אני מקווה שלאנשים שמאזינים לזה עכשיו יהיה אותו הנאה להקשיב לקולו כמו כשהוא היה בחיים", אומר ורדיגר. יש לו עכשיו עשרות אלפי מעריצים ברחבי העולם. הם מעולם לא הכירו אותו, אבל הם עדיין מעריצים את המוזיקה שלו".

סוף טראגי

עם זאת, גדודי מעריצים במהלך חייו לא הספיקו כדי להציל את רוזנבלט מהאיוולת שלו. הוא השקיע השקעה הרסנית בעיתון יהודי שהותירה אותו אדם הרוס. ואז הגיע השפל. בית הכנסת שלו שחרר אותו. הזמנות לקונצרטים הפכו נדירות. לבסוף נסע לארץ ישראל לשיר בסרט תיעודי על ארץ הקודש. שם נפטר רוזנבלט מהתקף לב בשנת 1933 בגיל 51. הוא קבור בירושלים.

והוא עדיין נערץ. את יצירותיו אפשר לשמוע מדי פעם בימי הימים הנוראים, אבל לא כמעט בתדירות שבה היו פעם. מה שנשמע יותר הוא הסגנון שהוא הפך לפופולרי - אותו צליל בכי רגשי הקשור לשירת חזנות.

"זה דיאלוג שניהל רוזנבלט עם אלוהים", אומר גול. "זה היה תשאול וזה היה מאבק... מה שהוא נאבק בו בחייו. ולרבים מהתפילות יש תחושה כזו, הרגשה שואלת."

רוזנבלט אמר פעם שהוא התפלל, לא כחזן, אלא כעוד חבר בקהילה. "אני מתפלל," הוא אמר, "ותקשיב לתפילה."