סקירת קונצרט יעקב שוואקי אפרת

זה היה אירוע מרכזי בגוש עציון כשיעקב שוואקי הגיע ב ^-2 ביוני להופעה של לילה אחד בלבד באמפיתיאטרון החיצוני הענק החדש באפרת. ממוקם ממש אל מורדות הרי יהודה, בפאתי שכונת רימון, פעם אחת אפשר היה לצפות באנשים שהגיעו זורמים בשביל המתפתל במספרים הולכים וגדלים ככל שהתקרב לזמן ההצגה. הגעתי מוקדם עם לקסי, חברתה קארין, איתן ומאיה וחיכינו בסבלנות לאירוע המרכזי.

הקונצרט הגדול האחרון שהייתי בו היה הקונצרט האגדי של פול מקרטני בתל אביב. בעיר של 400,000 תושבים היו יותר מ-40,000 אוהדים, צפופים בפארק הירקון החיצוני. כמובן שאי אפשר להשוות את מקרטני לשוואקי; הקהל שגדש את האמפיתיאטרון הזה נאמד ב-4000 איש - עשירית מהקהל של מקרטני. למעשה, מכיוון שבגוש יש אוכלוסייה של כ-30,000 בלבד, יחסית אני מניח ששוויקי הצליח אפילו יותר מפול...

הקונצרט נפתח בשיר מוקלט "ושובו בנים לגבולם" (וישבו בניכם לגבולם) בליווי קטע מולטימדיה מרגש.

טינה, על מסכים ענקיים, של חיילינו הנעדרים בפעולה. דגש מיוחד הושם על גלעד שליט השוהה בשבי כבר קרוב לארבע שנים. הם הכניסו אותנו לקרביים - כולנו היינו שלהם.

אהרון רזאל פתח אז את הקונצרט בשני שירים. כשהתחיל לשיר את "היגיא זמן" ("הגיע הזמן") עשרות צעירים שופעים החליטו שהזמן באמת הגיע ורצו לפרונט והתחילו לרקוד. במקרה קיבלנו מושבים מצוינים עם נוף נהדר; כשעשרות ילדים התחילו לרקוד מולנו, היה לנו נוף אליהם... אבל הכל היה טוב.

לבסוף עלה שוואקי לבמה. הקהל השתולל! ישבתי שם וחשבתי, עכשיו הנה זמר דתי, חובש כיפה ענקית ושחורה לראשו, שר שירים דתיים על "טוירה", מנגן בפני הקהל הזה של אורתודוכסים מודרניים. אף אחד לא נראה או לבוש כמוהו, מאות ומאות בני נוער, חלקם לא נראים דתיים בכלל, נכנסים לגמרי למוזיקה. יעקב שוואקי אינו כמו הרבה זמרים יהודים שמנסים לשזור תוכן דתי לצליל מוזיקת ​​פופ; הוא פשוט מספק מוזיקה יהודית אותנטית. ובכל זאת הוא מצליח לפנות לכל הגילאים, מהדתיים ביותר ועד בקושי-בכלל. עִרעוּר? האנשים השתגעו עליו!

אפילו השומרים, כולם רשמיים באפודי המשקף הצהובים שלהם, ניתן היה למצוא רוקדים ושרים יחד כמו כולנו. לא יכול לומר שאי פעם ראיתי את זה בעבר. למעשה, על אותם שומרים: בשלב מסוים הייתי די קרוב למעקה הבטיחות וצילמתי ושומר ניגש אליי. חשבתי שהוא יגרום לי לזוז. אבל במקום זה הוא הציע להתקרב עוד יותר ולצלם לי!

לאחר ההפסקה הזמין שוואקי כתריסר חיילי צה"ל במדים להודות להם, ובאמצעותם לכל החיילים, על הגנת העם היהודי והעם היהודי. הוא שר את השיר היפה "אם אשכחך ירושלים". זה היה מהמם! אפילו החיילים בכו.

צעקה מפתיעה לחברה היקר של לקסי המאורסת להינשא קדמה לשיר שהוקדש לה ולארוסה. זה הזכיר לי שהקהל הזה של 4000 איש היה בדרך כלשהי מפגש אינטימי של שכנים. מפגש אינטימי גדול של שכנים... עוד כמה להיטים גדולים הושרו כשהקהל התערב יותר ויותר על ידי ריקוד ושירה כמו משוגעים.

שוואקי דיבר על כך שיהודים בכל העולם הם "עריבים זה לזה" (אחראים זה על זה). שכולנו אותו דבר, ללא קשר למקום -ואיך - אנחנו חיים. מהקונצרט שהוא נתן הייתי אומר שהוא באמת העביר את המסר הזה - דרך השירים שהוא שר, התקשורת במצגת והקהל שהוא משך.

יעקב שוואקי סיים בהדרן של "והי שעמדא" שהוקדש לשייטת 13, יחידת הכוחות המיוחדים הימיים שלנו שנקלעה למארב על משט עזה השבוע. הקהל הנלהב הצטרף כאחד, "והקדוש ברוך הוא מצילינו מאדם" - וה' יצילנו מידם. כשצפינו בזיקוקי הסיום מתפוצצים בשמיים, זה היה באמת כאילו ה' מנקד את התפילות המעוררות בשירים.

[פורסם מחדש מתוך "בלוג העלייה" שתוכלו לבדוק כאן .]