למה אני לא אפרסם ביקורות שליליות

למה אני לא אפרסם ביקורות שליליות

כל כך הרבה נאמר על כך שביקורות מוזיקה יהודית אינן ביקורות אמיתיות. איך, באופן כללי, הם חיוביים מדי ומציגים כל דיסק כ"מדהים" ו"פורץ דרך" כששום דבר לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת. איך הם לא כנים והם רק כלי שיווק לקידום זמר או קבוצה מסוימת.

אני לא יכול לדבר בשם אף אחד אחר שם בחוץ, אבל אני יכול להגיד לך את הפילוסופיה שלי על ביקורת דיסקים.

קודם כל, ביקורת על אלבום היא עניין רציני. תחשוב על כמה שעות הושקעו בהפקת התקליטור הזה. ההשקעה של זמן וגם כסף שהוצאת תקליטור כרוכה בה. כשאני בודק דיסק, אני בהחלט מרגיש אחריות כלפי כל המעורבים באלבום להיות הוגן, בעל ראש פתוח וישר. מפיקים, זמרים, מלחינים, מהנדסים, מוזיקאים, כל כך הרבה אנשים משקיעים כל כך הרבה מאמץ בדיסק הזה שאתה מחזיק בידיים.

יחד עם זאת, אני מרגיש אחריות גדולה עוד יותר כלפי הקורא. אם אני סוקור דיסק ואומר שהוא נהדר, מישהו שם בחוץ עשוי להחליט לצאת ולקנות את האלבום הזה, על סמך הטענה שלי. ואם האלבום לא טוב, פשוט גרמתי למישהו לקחת 18 דולר ולזרוק אותו לזבל.

נניח שאלבום הוא ממש ממש גרוע. אני אמור להיות מסוגל לצאת ולומר בדיוק את זה. אמנים צריכים לדעת שאנחנו, ציבור המאזינים, לא נסבול מוזיקה בינונית ושהם צריכים להוציא מוצר איכותי אם הם רוצים שנקנה את המוזיקה שלהם. אז למה שלא יתנו לי להגיד שאלבום הוא נורא אם הוא באמת כזה?

התשובה היא מאוד פשוטה, עבורי לפחות. כשהתחלתי לכתוב עבור Jewish Music Report, שאלתי את הרב שלי מה אני ואסור לכתוב. התשובה הייתה די ברורה. אני לא יכול להגיד שום דבר שלילי, כי זה יהיה לשון הרע. עכשיו לפני שכולם שם בחוץ יתחילו לתקוף אותי ולומר לי שאני טועה, זו הייתה התשובה שקיבלתי מרבי שבקי מאוד בהלכות שמיר הלשון. אולי שלך יגיד לך אחרת, אבל זה מה שנאמר לי, ולכן, מה שאני צריך לעשות.

האם זה אומר שאני חייב לומר שהכל טוב? ברור שלא. אם אני לא אוהב תקליטור, ואני צריך להזכיר עכשיו שאני מאוד מאוד ביקורתי כשזה מגיע למוזיקה, אני לא אסקור אותו. ואפילו באלבומים טובים יכולים להיות שירים גרועים. אני מנסה להעלים את אלה כמיטב יכולתי ומנסה להדגיש את השירים שמאוד נהניתי מהם. אם אמן מסוים היה שואל אותי מה דעתי על האלבום שלו, אם אני לא אוהב אותו, לא הייתה לי בעיה להגיד לו את האמת, בפרטי. אבל לשדר את הביקורת שלי בפורום ציבורי? מצטער, אין מה לעשות.

אני אף פעם לא פחות מאשר כנה. לעולם לא אגיד שאהבתי דיסק כשלא אהבתי. אני יכול להשתולל על אלבום אחד, בעוד אני נותן ביקורת פושרת יותר לדיסק שהיה טוב, אבל לא נהדר. לא משלמים לי לעשות את זה אז אני לא חייב כלום לאף אחד. אני לא אתן לאף מפיק או לאף אמן להכתיב את מה שאני כותב. אם אני אומר לך שאהבתי אלבום או שיר מסוים, אז באמת אהבתי. אני ממש מבלה שעות על כל ביקורת ואני לא אכתוב שום דבר שאני לא מאמין בו.

אבל הידיים שלי כבולות פה, פשוט אסור לי להגיד שאלבום, שיר או זמר זה רע.

זה הופך אותי למבקר גרוע? אולי. אבל אני יכול לחיות עם זה. למען האמת, הפוסטים שלי הם לא ממש ביקורות, אלא סקירה כללית של תקליטורים שנהניתי מהם. רק דע את זה: אמנם אני אכתוב רק על אלבומים שאני אוהב, אבל לא אגיד לך שכל אלבום הוא "קניית חובה", "האלבום הכי טוב ששמעתי אי פעם" ו"שלא דומה לשום דבר שנעשה אי פעם". אנסה כמיטב יכולתי לתת סקירה כנה של כל אלבום, להדגיש את החלקים הטובים ביותר ולהציע הצעות לדברים שאולי הייתי עושה אחרת בצורה חיובית ככל האפשר.

אני גם ממליץ בחום לא לקנות אלבום על סמך מה שאתה קורא באינטרנט. בעידן הנוכחי, כל כך קל לשמוע את המוזיקה לפני שאתה קונה אותה. האזינו לסמפלרים באינטרנט. התכוונו לנחום סגל, shmaisradio.com או jewishbroadcast.com. הם תמיד מנגנים מוזיקה חדשה ותוכלו לשמוע שם שירים מלאים. לכו לחנות המוזיקה היהודית המקומית שלכם ובלו קצת זמן בתחנת ההאזנה כדי שתוכלו להחליט בעצמכם אם אתם אוהבים דיסק או לא. קבל את ההחלטה שלך בהתבסס על מוזיקה שאתה עצמך שמעת, לא על סמך ביקורות שאתה קורא באינטרנט.

זה הכסף שלך. תחליטו בעצמכם על אילו אלבומים תרצו להוציא אותו.