ביקורת קונצרט: All New Miami Experience II

אם פספסת את החוויה השנייה של מיאמי החדשה, אל תפחד. הדבר הראשון שהכה בי כשנכנסתי לאולם היו מצלמות הווידאו. ספרתי חמישה מהם, כולל אחד ממש גדול שהותקן על מוט ממש גדול שכנראה היה בגובה שניים עשר רגל. ברור שיש עוד DVD במיאמי בהתהוות, אז אם לא הצלחת להגיע למכללת ברוקלין אתמול בלילה, אל תדאג. אולי פספסתם ערב מהנה אבל נראה שהערב הזה יגיע לחנות היודאיקה המקומית שלכם במוקדם או במאוחר.

הדלתות לאולם נפתחו רק בשעה 19:30, אז כשהגעתי לאולם, היו הרבה אנשים מתרוצצים והיו הרבה רעש. מישהו עשה מאמץ רציני לשמור על תהליך הכרטיסים מאורגן. כשהלכתי לקו הרצון להשיג את הכרטיסים שלי, אדון שם שאל אותי לשמי, והורה לי לאיזה חלון ללכת, אבל לא אפשר לבתי, הדייט שלי לערב, ללכת איתי ל- חַלוֹן. כאשר רק אדם אחד בכל פעם רשאי להתקרב לארבעה יתקשרו חלונות, איסוף הכרטיסים היה הליך חלק ומסודר.

הקונצרט היה אמור להתחיל ב-19:45, אבל ברור שזה לא הולך לקרות. עד השעה 8 האורות עומעמו קלות והקהל התכבד בפיצ'ר כפול של נותנת החסות של הלילה, רימון. שני הסרטונים היו שידורים חוזרים מהקונצרט 'כולם אהובים' של MBD, הראשון שכותרתו "הרבי מציק הולך לקניות", המראה את יואלי ליבוביץ' עושה את המסע משום מקום לרימון. באופן מזעזע, אנשים שרו למעשה יחד עם הסרטון השני, שהציג את שיר הרימונים המוזר אך קליט שעלה לראשונה בהופעה של קולם אהובים.

בשעה 8:07 יצאו שבעת חברי הלהקה של תזמורת שיראינו, האורות כבו והראשית יואלי קר עלתה לבמה והציגה את המערכה הראשונה, הבכורה הבימתית של הזמר המוכשר יוני זיגלבוים. בעוד שזיגלבוים לא נראה שהוא יודע מה לעשות עם הידיים, הוא בהחלט ידע להדהים את הקהל. לבחור הזה יש קול כל כך בוגר ועשיר שקשה להאמין שהוא עדיין במרחק של כמה שנים מאישור חוקי לרכוש משקאות אלכוהוליים במדינת ניו יורק.

השיר הראשון של זיגלבוים היה "הסך הדס" של אברהם פריד, מהתו ⁸ של יוסי גרין, והוא היה אנרגטי, נלהב וממש התחיל את הלילה מטלטלת. הוא הקדיש את השיר הבא, Miami's Sunshine לזכרו של סבו שהיה ניפטר לפני פחות משבועיים. השיר הזה באמת נתן לזיגלבוים הזדמנות להראות עד כמה הקול שלו יפה. גם הנאמבר האחרון שלו, ניקדש של מיאמי היה נחמד וניכר שיוני זיגלבוים בדרך למעלה. אם הוא יעשה את הקפיצה מזמר חתונות לאמן סולו, נותר לראות. אם זיגלבוים יתחבר לאנשים הנכונים ויקבל את השירים הנכונים, אני יכול לראות לשמוע ממנו הרבה יותר.

אני יודע שזה היה קונצרט במיאמי, אבל אני חושב ששלומי גרטנר היה משיכה גדולה בדיוק כמו מקהלת הבנים. (בעוד המנהלת יואלי קר הודיעה שזו ההופעה הראשונה של גרטנר בניו יורק, תשאלו כל נער שהיה במחנה רעים בקיץ שעבר והם יגידו שקאר טעה בצער. הקונצרט הראשון של גרטנר בניו יורק התקיים למעשה במחנה רעים, בקיץ שעבר .) גרטנר יצא החוצה, בקשה פתח את הכפתורים, נופף לקהל, נראה מאוד בבית על הבמה. הוא התחיל את השיר הראשון שלו נסים בשיר הכותרת של אלבום הבכורה שלו, עם החלק האנגלי של השיר וכשהתחיל את השיר בהתחלה, היה ברור שהקהל אוהב את מה שהם שומעים. גרטנר הוא אחד המבצעים הבודדים שנשמעים חיים טובים בדיוק כמו שהם נשמעים באלבום והוא רק השתפר ככל שהלילה עבר. הוא המשיך עם 'השמיים' ואשרי מי מהאלבום החדש שלו, תגיד אסי, וכשסיים מישהו צרח "יום הולדת שמח" מהמרפסת. גרטנר אמר לקהל שהיום הוא למעשה יום ההולדת של אשתו ושלו מחר והוא הציע לקהל לבחור - תחילה שר את יום ההולדת המסורתי של אירווינג ברלין, אבל אז הוא שר את החלק של יום הולדת שמח מהשיר באותו השם באלבום שלו, ואז. משנים את המילים ל"פסח שמח".

השיר האחרון של גרטנר היה קודש מאלבומו הראשון, והוא היה ממש יפה. אני תוהה אם בתו של גרטנר, עבורה הוא הלחין את השיר, הייתה בקהל, כי אלא אם עיניי הוליכו אותי שולל, הוא נשף נשיקה למישהו בקהל כשסיים – משהו שלא נראה לי שראיתי מעולם. .

בשלב הבא, מקהלת הבנים של מיאמי. הבנים עלו לבמה בין אורות מסתחררים, מכוונים לקהל, מה שמקשה מאוד לראות משהו - טכניקה שחזרה על עצמה כמה פעמים במהלך הלילה ולמען האמת, קצת מטרידה. סדרת קונצרטים חדשה פירושה תחפושות חדשות, הפעם חולצות כחולות צרפתיות, מכנסיים שחורים ועניבות כסף בעיצוב שחור. לפי הספירה שלי (וקשה לספור בנים שממשיכים לנוע), היו 23 בנים. פנים חדשות רבות, חלקן די צעירות ומקסימות, עם מעט מאוד בנים מבוגרים, כנראה לא יותר מחמישה או שישה. למרבה הצער, בזמן שהוא הופיע, יושי בנדר, הלב והנשמה של MBC בשנים האחרונות כבר לא חלק מהמקהלה. ברור שקבוצת ליבה של נערים שהיו חלק מרכזי במקהלה, כולם התבגרו והמשיכו הלאה, וירחמיאל ביגון יצטרך להשקיע זמן מה בטיפוח יבול הבנים החדש הזה.

הבנים התחילו עם ערבוביה של מבוגרים: שירו ​​לו, שיר השמחה, ביסתא דשמעיה ושבת ירושלים, אחר כך הם המשיכו עם "מיים ה'". הסאונד נשמע לי קצת פגום ובמהלך רבים מהסולו, במיוחד, נראה היה שהסאונד בא בגלים, כאשר תחילה כמעט ולא ניתן היה לשמוע את הסולן ולאחר מכן נראה שהמיקרופון נכנס. כל הלילה ולמרות שבהתחלה חשבתי שהבנים פשוט לא מחזיקים את המיקרופונים כמו שצריך, אני לא חושב שזה היה הבעיה כי נראה שהבעיה פקדה גם את הסולנים המנוסים יותר.

לאחר מכן, לקח לביגון כמה דקות לספר לקהל שאולטימייט מיאמי, אוסף של כל השירים באנגלית של מיאמי, צפוי להגיע לחנויות אי שם בסביבות ל"ג בעומר עד חג השבועות. ברור שביגון מנסה לעורר התרגשות לקראת האלבום הזה, מכיוון שהיו הרבה שירים באנגלית שפוזרו בנדיבות במהלך הקונצרט. עוד יותר מרגש הייתה הידיעה שמיאמי מצפה להוציא אלבום חדש מתישהו בין סוכות לפסח בשנה הבאה. ביגון הציג שיר חדש מהאלבום, חטוב, שיר די איטי, עם הרמוניות נחמדות, שהיה מיאמי קלאסי. את הנאמבר הבא, Ayom V'Nora מיובו, עשו רק 16 מהנערים, ברור מאלה שהיו שם יותר זמן והכירו את הכוריאוגרפיה. הקטנים החמודים באמת נעדרו באופן ניכר.

זה לא היה קונצרט קצר וברור שהגיע הזמן להפסקה, הזדמנות לשתות משהו, למתוח את הרגליים ולראות את מי אתה מכיר בחדר. הרבה אנשי מוזיקה נכחו, ביניהם כוכבת העל ליפא שמלצר, המפיק אבי ניומרק והמלחין אלימלך בלומשטיין, רק כדי להזכיר כמה.

קיוויתי לשמוע עוד על יוני זיגלבוים אחרי ההפסקה, אבל היו אלה הבוגרים (מינוס חבר אחד) שעלו לבמה לאחר מכן, כששרו את כלל ישראל ביחד, ואחריו שיר חדש, אוורכה, עם מנחם קליין על הפסנתר. שיר חדש? אלבום בוגרים חדש? מלבד כרזת הקונצרט, זו הפעם הראשונה שאני שומע על זה.

שלוימה גרטנר חזר עם השיר בשם של אלבומו החדש, Say Asay, שהיה מאוד מאוד טוב, גם אם גרטנר עלה לבמה באיחור של כמה ביטים והתחיל באמצע השיר. פעם או פעמיים במהלך השיר, היו רגעים שבהם תהיתי אם הוא איבד את מקומו בגלל שנראה שהוא מתעסק בפרסומות, אבל זו הייתה יכולה להיות דרך לנסות לשמור את זה מעניין. החלק הכי טוב היה כשגרטנר סיים את השיר. המוזיקה גוועה, אבל גרטנר המשיך, א-קפלה. נראה לי שהוא קיווה שהקהל יעזור לו ולשיר איתו חלקים, אבל הם לא עשו זאת. זה היה גרטנר ששר לבד, ובלי הלהקה, היה כל כך ברור איזה קול פשוט יפה יש לו.

גרטנר הקדיש דקה להודות לביגון על שהזמין אותו להופיע בתוכנית והמשיך להודות למפיקיו, יוסי טייברג וגרשי מוסקוביץ' על כל עבודתם והודה לחברו הטוב, ליפא שמלצר, שהיה בקהל עם אשתו. אותו האקר קרא "יום הולדת שמח" מהמרפסת, אבל גרטנר לא שר את השיר במקום, ובחר לומר "פסח שמח" ולהמשיך הלאה. שיר הסיום של גרטנר היה Im Ein Ani Li Mi מהבמה הראשונה שלו והקהל באמת הצטער לראות אותו עוזב את הבמה.

האם הלילה היה אותו דבר בלי עוד סרטון רימון? כנראה שלא. זה הציג את המקהלה לובשת חולצות וכובעים של רימונים, רוקדת ליובו בכל רחבי החנות - בתא ההקפאה, במעלה ובמורד מעברים שונים של החנות, בחלקת התוצרת ואפילו רוקדת על הקווים ומעליהם.

ואכן, גם הבנים וגם ביגון הופיעו על הבמה לנאמבר הבא בלבוש הרימון שלהם, כשביגון הבעלים הגאה של ז'קט וכובע רימון, כשהם יצאו למיאמי משיח. לאחר מכן, ביגון הרים שרפרף, הודה לרימון על החסות והציג עירוב קירוב, שככל הנראה שרו הבנים גם מוקדם יותר היום ב-Great Adventure, שהושכרה להיום על ידי NCSY. האם זה טוב לקולות של הילד לעשות שני קונצרטים ביום אחד? לא ידוע.

בכל מקרה, בחזרה למוזיקה. נערים לבושים בחולצות לבנות עם צרורות מלפפונים צהובים ועניבות פרפר תואמות נדדו אל הבמה, כשכל אחד שר כמה שורות, ראשית השיר של מיאמי מ-1978, I Want To Know, ואחריו One By One, מ-1995. בסוף, ביגון הציג את רוב הנערים על הבמה, שברוח קירוב התברר שהם קרובי משפחה כמעט כולם: האחים הרשקוביץ, יעקובסון, אייל ואברמוביץ. שאר הבנים על הבמה היו ללא ספק הקולות הכי טובים במקהלה ואם הזיכרון לא מפריע לי היו אלה יאיר קניג, משה יעקב בראון ויהודה גורקין. בעוד שקניג ובראון שניהם מבוגרים וכנראה נמצאים בהופעה האחרונה שלהם, נראה היה לי שיהודה גורקין יכול להיות הפנים החדשות של מיאמי. אבל אני לא רואה את זה באמת קורה שכן למרות קומתו הקטנה, גורקין כבר בן 13. מי העתיד של ה-MBC החדש? רק הזמן יגיד אבל ברור שהמקהלה נמצאת במצב של מעבר ושביגון יצטרך לעבוד עם היבול הנוכחי הזה של בנים כדי להביא אותם לאן שהוא צריך שהם יהיו.

הנאמבר הבא היה שיר מהיר בשם Melech מהאלבום שעתיד לצאת ולפי מה ששמעתי אמש, אני מקווה שביגון יוכל להניף את שרביט הקסמים שלו ולתת לנו עוד אלבום סולידי שהוא וינטג' מיאמי.

ביגון חזר לבמה, הפעם יושב ליד הפסנתר, כשלוימה גרטנר חוזר לבמה. הם שרו את מיהאירה הישנה שהייתה יפהפייה, למרות שנראה לי שהתזמון של גרטנר לא ממש זהה לזה של ביגון. משם הם עברו להתגורר במיהאירה מיובו, והמקהלה עלתה שוב לבמה, כשהיא עדיין עונדת את עניבת הפרפר והמלפפון, אך בתוספת ז'קטים שחורים. גרטנר שר ביצוע איטי יותר של Say Asay, שהיה יפה, אם כי לא טוב כמו השיר בטמפו המקורי שלו, עם כמה אוווו'ים קלים מביגון והמקהלה. יושי בנדר יצא, לבוש כדי להתאים למקהלה, על רקע תרועות הקהל, וביגון ביקש מגרטנר לשיר את השיר של מיאמי עם המילים "Say Asay", הפסח ליבי היפה עם בנדר שהצטרף אליו בדואט לכמה שורות. כפי שהיה מקובל במהלך הלילה, הסאונד במיקרופון של בנדרס לא היה ברמה ומעולם לא הספקת לשמוע ממנו הרבה, אם כי הנוכחות שלו על הבמה הייתה בהחלט יתרון שכן נראה היה שהוא ממש מגרה את המקהלה, מה שגרם לזה להיראות איכשהו מלא ומרשים יותר.

עוד שירים באנגלית כדי לעורר את התיאבון שלנו למיאמי האולטימטיבית: We Need You, (עם הקהל מזמר לליפא???), ואחריו השיר משנת 1991, ששר במקור גרשון ורובה, The Hand of Hashem. לבסוף, אחרי קונצרט מלא מאוד, הבנים עשו שוב את הקטע של תחיות המייסמים, שתמיד מפחיד אותי, כשהם נשכבים כדי שיוכלו להתעורר לתחייה על ידי יובו המרגש מאוד, אחד האהובים עליי האישיים. שוב, יושי בנדר הצטרף למקהלה ואין ספק שבכל פעם שהילד הזה יוצא, הוא הבעלים של הבמה, גם אם בקושי שמעתם אותו שר. בסוף השיר, ביגון עלה לבמה, כשהפעם חובש את כובעו, תוך שהוא מפציר בקהל לקום על רגליו. ברור שכולם נהנו והם עשו בדיוק את זה והקונצרט הסתיים בשעה 10:42, בקול גבוה, כשכולם מחאו כפיים ושרים יחד.

מה תהיה חול המועד בלי הופעה במיאמי? אני מקווה שלעולם לא נגלה.

תמונות מאת joshsjm.com; עוד באתר.