סקירת השמע של ג'.מ דרך: מנוחה

הערה: לשמע יש הערות נוספות והוא אינו מילה במילה מהביקורת הכתובה

אוקיי, אני מזניח לחלוטין את עבודתי עבור סקירה זו אז אני מקווה שאתה מעריך את הזמן שהשקעתי בזה :). הערה חשובה: האזינו לסקירת האודיו כדי לשמוע אודיו מהאלבום.

מנוחה מורכבת משלושה זמרים מוכשרים מאוד בשם דני ברקוביץ, הוא הבחור הגבוה עם הקול העמוק יותר שמשמיע הרמוניות נמוכות מדהימות, ומספק צליל מלא לכל שיר. ואז יש את שלמה שווד. הוא זה ששר רוב הזמן ומתחיל ומסיים כמעט כל שיר. אבל הכי חשוב, שווד הוא ההרמוניזר הסופר גבוה, מה שהופך את מנוחה למי שהם. אחרון ובהחלט לא פחות חשוב, יש את אבי שכטר. אבי הוא זה שבדרך כלל שר את המנגינה בעוד 2 האחרים עושים הרמוניה. יש לו קול ייחודי, שנשמע מאוד כמו ברוך אריה משלשל, כנראה בגלל שהם בני דודים. בלי אבי, מנוחה לא הייתה החבילה השלמה שהם.

בוא נעשה משהו ישר. מנוחה 2 הוא האלבום של שלמה שווד. זה בעצם הדגמה של הכישרונות הווקאליים של שווד. הוא שר את רובו של כל שיר וההרמוניות הגבוהות שלו הן מה שמושך את המאזינים פנימה. שלא לדבר על זה, הוא מרכז עטיפת האלבום כשכטר וברקוביץ' עומדים משני צידיו. אפשר לקרוא לאלבום הזה שלמה שווד ומנוחה, כי זה מה שיש. עכשיו אין לי בעיה עם זה. אני חושב שלשווד יש את אחת מתקופת הקולות הטובים ביותר. אבל בואו נהיה כנים למאזינים ונקרא לזה מה שזה: שווד ושני החבר'ה האחרים.

אחרי המתנה מי יודע כמה שנים, הגיע הזמן לסקור את מנוחה 2.

שמע ישראל: חברה, חברה, חברה! השיר הזה צועק "החברה". כנראה בגלל שיש בו כל כך הרבה צרחות וגיטרה חשמלית. נהניתי מהשיר הזה, בהחלט לא האהוב עלי, כי הוא חסר עומק, הוא פשוט פותחן טוב. החלק הכי טוב בשיר הוא כשהם חוזרים על "השם אחד" (אודיו). האם זה טוב כמו "אוה לציון"? מוקדם מדי לומר, נראה עם הזמן.

שירו לשם: שמענו את השיר הזה לראשונה כגרסת קונצרט ב-YBC Live 3. אם אתה אוהד מנוחה כמוני, אז לקחת את השיר הזה והשמעת אותו שוב ושוב בציפייה לאלבום הזה. מתחילתו ועד סופו, זה שיר חזק. ובכן... כמעט. הסוף פשוט גווע, וחשבתי שהוא הולך להשתנות מהגרסה של הקונצרט. פשוט חשבתי שככה הם יסיימו את השיר בהופעה ולא באלבום. החלק הכי טוב הוא כאשר כל הקבוצה שרה את Elokeinu (אודיו). יותר טוב משמע ובהחלט באותו קליבר כמו שירים מהאלבום האחרון.

רקהיים אל ציון: אני ממש אוהב את המיתרים בהתחלה, לצערי, לא תשמעו עוד קטעי מיתרים מדהימים באלבום הזה. על השיר הזה שרים יעקב מרדכי גרסטנר ו-YBC. סוף סוף, יעקב מרדכי כבר לא נשמע כמו תינוק. הקול שלו התבגר יותר ועם האימונים שלו, נשמע מצוין. השיר עצמו יפהפה, בהחלט הגיע לציפיות שלי ואחר כך. זה אכן נשמע כמו אחד השירים מחברה 3, אולי יוגטי? החלק הכי טוב בשיר הזה הוא כששווד משתגע ואז YBC נכנסת מאחורי מנוחה (אודיו).

Kodosh: קצב הורה קלאסי לשיר הזה. דויד שטיין מככב אורח והשיר הזה נשמע כאילו הוא יכול היה להיות גם באלבום שלו. שוב, אין הרבה עומק בשיר הזה, הוא קצת כמו יוסיס (מנוחה 1) של האלבום הזה, אבל אני אוהב אותו יותר. בנוסף, האם מישהו מרגיש שהמוזיקה היא מפסקול של סרטי דיסני? אני מדבר על כשנכנס הפסנתר (אודיו). הטיפוס במצעד המוזיקה הוא החלק הטוב ביותר בשיר הזה (אודיו).

צ'יאס: ידוע גם בתור שיר ערש, לפחות כך נשמע הפזמון. כשנגינת הכינור הקלה ברקע, זה יכול להרדים אותי. אבל אז נכנס הפזמון ומעיר אותך וגורם לך לשיר יחד. הקשיבו לקול הגבוה של שווד שבו הוא שר ללא מילים, זה יפוצץ אתכם (אודיו). בסך הכל, זה אחד השירים האהובים עליי באלבום. בפזמון יש הרבה תחושה וזה סוחף אותי.

Vyizku: הגענו לשיר האהוב עליי באלבום. זה האהוב עלי בעיקר בגלל גורם הכיף שלו. כיף לשיר, לרקוד או לשמוע. למוזיקה יש דמיון ל-Birshus ששר יעקב מרדכי גרסטנר ב-YBC Live 3. ההרמוניות בשיר הזה עפות לכאן ולכאן וזה שיר גרסטנר טיפוסי, אבל הוא פשוט מתנדנד. הקשיבו לשווד משתגע בפזמון בפעם השנייה והיכנע ליופי הקול שלו (אודיו).

Vzakeinu: מה יהיה אלבום של גרסטנר בלי שאלי עצמו מופיע בשיר? היכנסו ל-Vzakeinu, בחירתו של אלי לככב אורח. אני חושב שהוא עושה את הטעות של לשיר את כל הפעם הראשונה בעצמו ללא הרמוניה. קניתי מנוחה בשביל השילוב של קולות והרמוניות, לא כדי לשמוע זמר אחד. בפעם השנייה השיר הזה מגיע למה שהוא (אודיו). קומפוזיציה פנטסטית. הפזמון הוא באמת המקום שבו הוא פוגע בך. כשהוא מתנגן אתה רק רוצה לבטל את כל האחריות ולהאזין לשיר. "ששש לא עכשיו מותק, אני מקשיב לווזקניו."

יהי החודש: 5 השניות הראשונות בערך של השיר הזה נשמעות כמו שיר פאנק רוק חילוני טיפוסי... ואז נכנסים לקרניים. זה מאפשר את ההמרה חזרה למוזיקה "יהודית". אין כמו כלי קרן זהב שיחזיר אותך לשורשי ה-JM שלך, נכון? בכל מקרה, השיר הזה הוא הרוממו (מנוחה 1) של האלבום הזה. זה מהיר, מרומם ומשמח את הקהל. הקשיבו לקטע הווקאלי החשמלי (אודיו) שמביא אתכם לרגע האחרון של השיר, הכולל טונות של הרמוניות גבוהות.

Loolay: השיר הזה הקשבתי לו שוב ושוב ולא בגלל שאני אוהב אותו. אבל בגלל שאני מרגיש שאני צריך לאהוב את זה, אבל אני לא. זה שיר נחמד לשיר, בהחלט לא מסובך מדי. אבל כאן הבעיה, זה חסר משהו. אולי זה הסידורים? אולי זה רק ההרכב. החדשות הטובות הן שמנוחה יכולה לגרום כמעט לכל הרכב להישמע טוב, עם שילוב הקולות שלהם והם עושים בדיוק את זה. בסך הכל, בהחלט השיר הכי פחות אהוב עליי באלבום, אבל אני עדיין לא מדלג עליו. יש לו את אותה תחושה כמו מנוחה ו' שמחה מנחה 1.

ו'האגיסה: מעניין שברשימה של כוכבי אורח שלהם, אין להם את דוניאל ולדמן כאחד מהם. הוא היה החבר הרביעי במנוחה, אבל עזב את הקבוצה מאז אלבומם הראשון; מי יכול להאשים אותו זו המתנה ארוכה בין אלבומים. בכל מקרה, הוא שר את ההתחלה של השיר הזה ולמרות שהיו לו הכי מעט תפקידים בדיסק הראשון, ברור שהאלבום השני היה יכול להשתמש בכישרון שלו. הוא מביא מתיקות לקבוצה שחסרה. למרות שזה לא הורס אותם, למה לקחת דרך דבר טוב? החלק הכי טוב בשיר יהיה ולדמן בהתחלה.

S'hma Unplugged: לא... אני לא מבין למה מכל השירים הם בחרו בשיר הזה לגרסה אקוסטית. השיר הזה הוא שיר רוק, צריך את הגיטרות החשמליות. והאם מישהו אחר שומע את הכלי הזה שנשמע כמו חבילת סוכר שמנערים שוב ושוב? זה כל כך מעצבן! עדיף היה להם לעשות גרסת אקפלה של שיר או מעורב אקפלה כמו שעשתה The Chevra באלבומם הראשון. שמע אנפלאגד הוא נדנדה והחמצה.

קשה לומר אם האלבום הזה עומד באלבום הראשון. זה לא היה אכזבה, זה בטוח. עם זאת, מנוחה 1 הייתה בעולם משלה, כנראה בגלל שהיו לנו מספר שנים לתת לו לשקוע. תן לאלבום הזה זמן, הוא עשוי להפוך גם לקלאסיקה! לא הזכרתי את זה עדיין? האלבום הזה בהחלט שווה קנייה!