אני פורש!

כולנו מאזינים למוזיקה בחתונות. אבל האם אי פעם הקדשת דקה לצפות בלהקה? בפעם הבאה שאתם בשמחה, קחו דקה וספרו את מספר הבנים שמסתובבים ליד עמדת התזמורת. ילדים מוקסמים ממוזיקה ומכלי נגינה. ובשלב מסוים בזמן, הילדים שלכם עשויים להחליט שהם באמת רוצים שיעורי מוזיקה. פסנתר, גיטרה, חליל: בחר כלי. (אני משאיר לעת עתה את התופים מחוץ למשוואה. תופים הם סיפור אחר לגמרי וייתכן שיום אחד ידרג פוסט משלהם.)

באופן טבעי כהורים, אנו רוצים שהילדים שלנו יגדלו ויפתחו את כישרונותיהם הניתנים לאלוקים. אז אנחנו מתקשרים מסביב, מדברים עם חברים וקרובי משפחה עד שנמצא את המורה המתאים. תן לי לספר לך עכשיו
זו הצעה יקרה. אולי תהיו אחד מבני המזל המעטים שילדיהם אוהבים את השיעורים שלהם, מתאמנים בחריצות בכל יום ותמיד מנומסים ומכבדים את המורה שלהם. או שלא.

ככל הנראה, בשלב מסוים בזמן, אותו ילד יחזור אליך ויגיד לך שהם החליטו ששיעורי מוזיקה הם פשוט לא בשבילם. הם מוכנים להפסיק. האם לתת להם?

זו שאלה לא קלה. בתור התחלה, יש את כל הקטע של שיעור החיים. מְחוּיָבוּת. אַחֲרָיוּת. להבליט משהו ולתת לו הזדמנות הוגנת. אבל נניח שנתת לזה סיכוי הוגן. ולילד שלך יש אפס כישרון. או זמן אפס. האם יש טעם לגרום להם לסבול ולבזבז את כל הכסף הזה שלא לצורך?

אבל נניח שהילד שלך טוב. ממש טוב. אבל הם החליטו שהם פשוט לא מעוניינים יותר. או שזה לא מגניב. האם לתת להם להפסיק כי הם החליטו שנמאס להם?

ההצבעה שלי? אין סיכוי. הם ילדים. והם לא תמיד מבינים את התמונה הגדולה. יש החלטות שאני נותן לילדים שלי לקבל בעצמם. ואז יש החלטות שבעלי ואני מקבלים עבורם. וזה אחד מהם. כי אני מכיר יותר מדי אנשים מוכשרים שאמרו לי כמה הם מתחרטים שוויתרו על שיעורי המוזיקה שלהם. כמה הם היו רוצים שההורים שלהם דחפו אותם להמשיך.

אז הילדים שלי יכולים לוותר על שיעורי הפסנתר שלהם כשאני אומר להם שהם מוכנים להפסיק. ולא דקה לפני. אמרתי לילדים שלי לחזור אליי בעוד 20 שנה ולומר לי אם אני טועה. והבטחתי להתנצל מאוד אם כן. אבל אני מוכן להתערב שאני לא.

חזור אליי בעוד 20 שנה. אני אודיע לך איך הכל הסתדר.