מוזיקה יהודית אלטרנטיבית – הסצנה הישראלית, חלק א'

בחיפושי המתמשך, לאורך חיי, אחר מוזיקה יהודית יצירתית ומוכשרת, נעזרתי בל יימחה בגיסי חיים. חיים הוא בחור נהדר עם אוזן מוזיקלית נהדרת. אבל ליתר דיוק, הוא גר בישראל, בעוד אני גר ב"פינה נידחת" מילולית וגם פיגורטיבית - פינה מוזנחת. בכל פעם שהוא מגיע לביקור הוא מביא לי דיסק או שניים של אמנים ישראלים. וככזה, הוא העשיר את אוסף המוזיקה שלי בכמה אלבומים מדהימים. הצגתי את סקסופוניסט הג'אז דניאל זמיר מוקדם יותר בטור הזה, ועכשיו הגיע הזמן לקיבוץ מאוד מעניין: החזרה של אמני המיינסטרים הישראלים למסורת.

מה שכל כך מעניין בקיבוץ הזה הוא שרק ארבעה מהם (למיטב ידיעתי) הם יהודים שומרי מצוות באופן פעיל. הם כמובן בעלי תשובה: אהוד בנאי, אריאל זילבר, שולי רנד (מתהילת אושפיזין) והשחקן גילי שושן. האחרים שאני מזכיר הם ישראלים חילונים שמתנסים במקורות יהודיים קלאסיים. משהו בנשמה שלהם מוותר. אז הדבר המגניב הוא שכל האלבומים האלה הם חלק מהמוזיקה הישראלית המיינסטרימית, למרות היותם בעלי אופי דתי באמת. זה כשלעצמו מזעזע, לאור התשוקה האנטי-דתית העזה לעתים קרובות ברחוב הישראלי. יהיה מה שיהיה, העובדה היא שהנשמה היהודית אף פעם לא ישנה - ושפת הנשמה היא, כמובן, מוזיקה.

שלמה גרוניך – מסע אל המקורות ****: גרוניך הוא מלחין ופסנתרן ברמה עולמית, והוא מוזיקאי ישראלי קלאסי של פעם. הוא הוציא יותר מ-15 אלבומים, אבל זה האלבום היהודי ה"מסורתי" הראשון שלו. בו הוא משתמש בקולו הסופרן הנשלט היטב, לצד סולנים נוספים (ביניהם גד אלבז), בסיור סוער של ציטוטים מטקסטים יהודיים שונים. אחד מרגעי השיא באלבום הוא הביצוע הנלהב שלו לקילי אתא של בעל התניא בביצוע בשופר מכוון היטב. ( אתה יכול לראות את זה בשידור חי כאן. ) יש מספר אינטרו אינסטרומנטליים חדשניים, שהם די מגניבים. בקיצור, האמנים שמופיעים באלבום הזה הם מקצועיים להפליא. הצליל חד ונקי. קשה לי לסווג את האלבום הזה; אבל בסך הכל, הייתי מחשיב את זה לעולם עם נגיעה של המזרח התיכון. אלבום מעוצב ומקורי.
למידע נוסף על גרוניך לחץ כאן.

ברי סחרוף – אדומי השפות **** : השאלה עתיקת היומין של המלחין – מאיפה אני שואב את המילים שלי? בעולם היהודי, אנחנו יודעים: פשוט ספרו את כמות הפעמים שמצאתם את המילים "אני מאמין" באייפוד שלכם. הרוקר הישראלי ברי סחרוף העלה את כל עמיתיו המפוארים במכת ההברקה הזו: הוא חזר כל הדרך חזרה לפיוטים של רבינו שלמה אבן גבירול. השירים האלה מהמאה ה-11 סיפקו לו חומר רב ליופי זה של אלבום. למעשה, יש כל כך הרבה חומר, שהספייס עצמו אינו דומה לאף ספר אחר שראיתי - זה ספר מלא בכריכה קשה, עם הארות עתיקות והערות היסטוריות! בכל מקרה, האלבום עצמו מוצג במעין אלקטרו-מזרח-תיכון-רוק. המוזיקה כמעט מדיטטיבית בצורה עוצמתית. יש לו הדים עתיקים עם טוויסט מאוד מודרני. לסחרוף עצמו יש בריטון קול נינוח ומעושן, שמשתמשים בו בשפע. העיבוד המוזיקלי מלא, אבל קצת חוזר על עצמו - ספציפית; לא מחוסר רעיונות. וכן, הזמר הספרדי הקלאסי שלום לך דודי מופיע באלבום, בצורה משובחת. בסך הכל אלבום מגוון ומרתק.
למידע נוסף על סחרוף לחצו כאן.

אהוד בנאי – שיר חדש (שיר חדש) *** : בנאי ידוע בעיקר כאחד הרוקרים הישראלים המקוריים והחשובים. בגלל זה קצת הופתעתי מהאלבום הזה - הוא רך. גם גיליתי, לאחר האזנה לאלבום, שאשתו שרה איתו בכמה שירים. (אין לה קול נשי במיוחד - למען האמת, לגמרי התגעגעתי אליו עד שעשיתי קצת עבודה באינטרנט כדי למצוא את תמונת האלבום עבור האייפוד שלי.) הוא מתחיל את האלבומים מספיק טוב, עם הגרסה המהממת של לצ'ה התימנית דודי, ועוד איזה כיף אקוסטי בשלושה דברים התימני, אבל זה פשוט נראה כאילו הוא מילא את האלבום בתוספות. חצי מהאלבום הוא דברים של קרליבך שכבר עובדו מחדש עד מוות. הלוואי שהוא היה דבק בזמירות הספרדיות. התאכזבתי גם מהגרסה שלו למזמור לדוד הקלאסי. אבל לאלבום קליל ורציני, זו האזנה שווה; גם אם צריך להתעלם משלושה שירים בגלל קול אישה.
למידע נוסף על בנאי, לחץ כאן.

שולי רנד – נקודה טובה (נקודה טובה) ***** : אלבום הפולק-רוק הזה לא ייאמן; במיוחד אם אתה מדבר עברית. הוא מכר עד כה למעלה מ-65,000 עותקים, וזכה באלבום זהב בישראל. למה אתה שואל? ובכן, המילים טעימות. השפה, החרוזים, הגאונות התיאורית - הכל מדהים. קולה הגולמי, הלא מאומן אך התוסס של שולי נותן ביטוי נוסף למילים. ובנוסף לכך, האבזור יכול להיות פשוט יוצא דופן: רפאל הרודפת והאינטנסיבית; ערפל המלהיב; ואייקה המתוקה והלא מעוטרת. (בטוח, אהוד בנאי מגבה אותו בשירה וקצת כלי נגינה. דניאל זמיר, שעושה את הסיבובים בגדול, נמצא גם באלבום הזה.) שולי הוציא אותו מהפארק - בשוט הראשון שלו. איזה אלבום!
למידע נוסף על ראנד, לחץ כאן.

ובראש - לשחקן גילי שושן , כיום חב"דניק מן המניין, יוצא אלבום בשם "ראשון ואחרון". הנה הקליפ שלו , שהוא מאוד מקצועי, ומעט מסקרן. והנה ראיון ל-ynet . (הגיטריסט ההוא נראה כמו נדב בכר, מ-A Groyse Metsie. אם בכר אכן מעורב באלבום, אולי זו תהיה האזנה שווה.) נראה שהסאונד די אקלקטי; לא ממש הטיפוס שלי

מצד שני, אין לנו חדשות על אלבום, אבל אריאל זילבר - עוד מוזיקאי ישראלי ותיק - מוצא את עצמו בלבוש חסידי. הנה ראיון איתו, המתאר את חילופי חייו: http://vimeo.com/5426995.

פרוסות: לפעמים אפשר למצוא פרשנות פרועה לקלאסיקה יהודית באלבום אקראי. חבר הראה לי פעם גרסה חיה של אבינו מלכינו... של פיש (אם אני זוכר נכון). ברור שבישראל אפשר למצוא הרבה מזה. אבל הנה שני אלבומים שיש להם גרסאות יוצאות דופן של קלאסיקות. בעידן ITunes, אתה יכול למצוא את הסינגלים האלה כמו גם אחרים, ולהוריד אותם.

אסטה – צומת דרכים ים תיכונית: אוי וי, דרור יקרה: הלהקה הבלתי ייאמן הזו מורכבת משלמה דשת בתופים, בנצי גפני בבס, אמיר גבירצמן במיתרים, ואורי בונשטוק בנשיפה. (אתם אולי מזהים את דשת וגפני - הם עשו עבודה רבה בעולם ה-JM. האלבום הזה הוא המקום שבו הם באמת זוהרים.) האלבום הזה הוא כולו אינסטרומנטלי (וזו אכזבה אמיתית שהם שכרו זמרת עבור המעקב שלהם אַלבּוֹם). Oy Vey הוא הסטולינר משה אמס, שיחק במהירות משולשת. זה טוב, זה מגניב; אבל דרור יקרה שלהם לא מהעולם הזה. זה מתחיל עם חליליות חוצפניות ותופים עבים וכלי הקשה ופשוט מפוצץ אותך קדימה. זה קטע סמכותי. ניתן להוריד את דרור יקרא ואוי וי בחינם כאן.

אבישי כהן – שאות רגישות (שעות רגישות): שלום עליכם, אזמר בשבחין, דרור יקרא: כהן הוא בסיסט ג'אז שנהג לנגן עם צ'יק קוריאה האגדי. באלבום הזה הוא שולף שלושה שירים - אחד מעשה ידיו (שלום עליכם - צפו בקליפ המדהים כאן , וגרסת ביג בנד חיה כאן ) והשניים האחרים הם גרסאות ג'אז קליל מהממות של המנגינות התימניות. (כן, זה אותו דרור יקרא כמו אסטה. אבל זה מנגינה אחת שאני מעריץ כל גרסה ששמעתי עליה. ל-RebbeSoul יש גם גרסה נחמדה שלו, באלבום שלו Fringe of Blue.) מדהים. פשוט מהמם.
למידע נוסף על כהן לחץ כאן.

כל דבר אחר? אנא ספר לי בתגובות!