סקירת DVD של HASC 22

עם הקונצרט של HASC השנה רק בעוד כמה ימים, זה נראה כמו זמן טוב לצפות ב-HASC 22 DVD. בהתחשב בעובדה שמעולם לא הייתי בהופעה של HASC, אני מצפה לראות את תקליטורי ה-DVD כשהם יוצאים. ראיתי כמה מהם ויש לי גם כמה מהם. למען האמת, בהחלט היו שנים שבהן הסתכלתי על ההרכב, ולמרות שאני בטוח שכל השחקנים היו מוכשרים מאוד, הם לא בהכרח משכו אותי ולא הרגשתי השראה אפילו לשאול ה-DVD מחבר.

לא כך ההרכב של שנה שעברה. התגובה הראשונה שלי כשהכריזו על הרכב של יעקב שוואקי, ברוך לוין, דוד גבאי ויהודה גרין, הייתה שלמעט יהודה גרין, לכל המבצעים היה סגנון דומה וציפיתי ללוח מגוון יותר שיפנה לעוד קהל מעורב. אבל בהתחשב בכך שאני במקרה נהנה מהסגנון המסוים הזה, התרגשתי מאוד לראות את הקונצרט, גם אם הייתי צריך לחכות עשרה חודשים כדי לתפוס אותו ב-DVD.

עוד לפני שהגעתי למוזיקה, אחד הדברים ששמתי לב אליהם מיד ב-DVD הזה הוא שלא הייתה לו תחושה מלוטשת כמו כמה קונצרטים אחרים של HASC שראיתי. לא בצילומים בפועל של הצילומים, וזה היה בסדר, אבל הגרפיקה ששימשה לחיבור הקטעים לא הייתה ממש אלגנטית כמו בחלק מההפקות הקודמות.

משהו אחר שכל מי שעושה DVD צריך להיות מודע אליו השתנה בשנים האחרונות. כל המפיקים והמבצעים, שימו לב מאוד.

כשאתה מופיע במסך הבית של מישהו, אתה עשוי להיות משודר על מסך שיכול להיות בקוטר של ארבעים אינץ' או אפילו גדול יותר. זה אומר שכשיש קלוז אפ, אנחנו רואים כל פרט ופרט, בצורה מאוד חיה. אם לא עשית עבודה טובה בגילוח, אנחנו רואים את זה. אם נתקעת חתיכת תרד בין השיניים, אנו רואים אותה, גדולה מגודל טבעי. אם הסרטון מציג שני בחורים שרים יחד, אבל לאודיו יש רק קול אחד, זה מאוד מאוד ברור לנו.

אז כל המבצעים, וודאו שאתם נראים במיטבכם. תלחץ על החליפה שלך, תסתפר ואל תחשוב אפילו לצאת לבמה עד שתסתכל במראה. וכל המפיקים, עברו על כל פרט במסרק שיניים עדין, רצוי על מסך גדול באמת. כי למרות שאולי לא תשימו לב לכל טעות, אנחנו, הצופים, נתפוס כל אחת ואחת.

הלאה להופעה. קטע הפתיחה, כולל צילומי הקונצרט, רשימת מבצעים ונותני חסות וכמובן תמונות של מחנה HASC ארכו יותר מחמש דקות. רבות מהתמונות מוצגות על סוג של גרפיקה מרובעת ומסתובבת. בכנות, אני חושב שהייתי מעדיף מצגת שקופיות פשוטה.

לבסוף, אנחנו מגיעים למבצעים חיים על הבמה וזו במה מאוד מאוד עמוסה. כל תזמורת אחד-עשר השחקנים על הבמה, כמו גם מקהלת ששת הגברים של שלוימה קאופמן ומקהלת בנים המורכבת משישה נערים ממקהלת נערים בישיבה. הרבה מיקרופונים. הרבה רמקולים. חוטים בכל מקום. ורקע מאוד מאוד עמוס, שהשתנה פעמים רבות במהלך הערב כדי להדגיש את המבצע הנוכחי, אבל כמעט תמיד כולל יותר מגרפיקה אחת ואולי סרטון או קלוז אפ גדול מהחיים של המבצע הנוכחי בו זמנית. אולי אני רק מינימליסט, אבל בשבילי, נקי ולא עמוס זו הדרך ללכת.

עם זאת, נותר עוד מקום על הבמה למבצע הראשון, ברוך לוין, שפתח את הערב ברצועת הכותרת מאלבומו השני, "חוסון התורה". לוין נראה מאוד נינוח על הבמה והוא נשמע אפילו טוב יותר. הרקע היה גוש ענק של גרפיקה: ספר תורה, פיסות קלף, תמונה של רב.

בהמשך, דוד גבאי, שר 'הגומל', שיר הפתיחה מהדיסק השני שלו. גם גבאי נראה כאילו הוא נהנה מאוד, צועד במרץ על כל הבמה. שוב, רקע עמוס מאוד, הכולל דף של גמרא שדנה בנושא הגמלה ובחלק אחד ברקע היו מלים נעות על כל חלקיו. גבאי נשמע טוב כמו ששמעתי אותו אי פעם ואני בטוח שלא הייתי היחיד שתהה מתי הדיסק הבא שלו יהיה מוכן.

המבצע השלישי של הלילה היה יהודה גרין, שערך את הופעת הבכורה שלו ב-HASC, עם השיר Moishe'le's Niggun. גרין קפץ על כל הבמה, מכה אנרגטית את ידו על ירכו ועל המיקרופון שלו. שוב רקע מלא מאוד, הפעם מה שנראה כמו ציור, עם קטע וידאו שמכסה את היצירה. (הבנתם את התמונה, אז אני אפסיק להזכיר אותה.) זו הפעם הראשונה שאי פעם ראיתי את גרין מופיע בהופעה חיה והופתעתי לטובה.

כל שלושת המבצעים היו כל כך טובים ששיר אחד כל אחד פשוט לא הספיק, אז היה נחמד לראות את שלושתם שוב על הבמה ביחד. מבחינה ויזואלית, זה היה קצת מדאיג כיוון שלוין, גבאי וגרין הרימו שרפרפים והתיישבו יחד לשילוב של הלהיטים המשולבים שלהם. גבאי ולווין ישבו משני צידי גרין, שניהם בחליפות שחורות, ולמרות שלא יכולתי לומר לך אם הם לובשים עניבות זהות, הם נראו דומים מאוד. ירוק ישב באמצע, לבוש בגופייה שחורה ומכנסיים בצבע בהיר יותר, ללא עניבה. גבאי ולווין ישבו שם מתנדנדים מצד לצד (אבל בדרך כלל בכיוונים שונים), בעוד גרין עשה את החבטה שלו במותן (אם כי לא בהכרח בזמן למוזיקה), מנופף בידיו הרבה. הייתי רוצה לראות אותם נראים קצת יותר מסונכרנים, אבל אם עצמתי את עיניי, אוכל לעבור את זה, כי כולם נשמעו נהדר. המדלי התחיל עם גבאי שר אב הרחמים מלגבאי, שיר מהמם באמת. לוין הצטרף לגבאי בפעם השנייה, אבל משום מה, אמנם ברור מאוד מהתמונה שגבאי שר, אבל אין שמע ושומעים רק את לוין. פרטים, אנשים - אתה צריך לשים לב כשאתה עושה DVD כזה!! ירוק מצטרף גם לחלק הגבוה וזה באמת יפה. משם הם מתחברים ל"נישמ" של גרין, שהיה מפתיע לטובה. שוב, אני לא בטוח אם הבנתי נכון, כאשר לוין מצטרף לגרין בחלק הגבוה, אתה רואה את השפתיים של גרין זזות, אבל בפעם הראשונה, אתה שומע רק את לוין. אודיו עבור גרין מגיע בפעם השנייה. השיר האחרון של המדלי הוא קול הברים של לוין והיה פשוט יפה לשמוע.

לאחר ששלושת הפותחים יצאו מהבמה, הכריז ראש הממשלה נחום סגל על ​​אורח מפתיע, יוסי פיאמנטה. בפעם האחרונה שאני זוכר שראיתי את פיאמנטה בהא"ק, זה היה בהש"ק 18 ושוב ליווה אותו בנו מוני, בפדורה הלבנה שלו, שר קול המעשה. נראה היה שפיאמנטה ממש נהנה ומובן מאליו שהוא קוסם מוחלט בגיטרה.

המבצע הבא של הערב היה החזן יצחק מאיר הלפגוט. אני מודה. אני לא חובב חזנים ושקלתי לדלג על החלק הזה של הקונצרט, אבל לא יכולתי לכתוב ביקורת אם דילגתי על חלקים מה-DVD, נכון? טוב שלא עשיתי זאת כי הביצוע של הלפגוט לקניי מהנוט ^ה -8 של יוסי גרין היה בהחלט, חיובי, מדהים. אהבתי כל דקה מזה.

סוף סוף, נחום סגל הכריז סוף סוף על המבצע הראשי של הערב, יעקב שוואקי, שהחל בהמראה על ההקדמה שלו עם בירשוס, והחליף את המילים "עת למוזיקה עלינו" במילות הפתיחה. למקרה שהיה סנטימטר נוסף של מקום על הבמה, היו על הבמה שמונה רקדניות גיבוי, לבושות בלבוש חסידי מלא: בקים, שטריימלים וגרביים לבנים. אני אגיד לכם שהחבר'ה האלה היו די אנרגטיים ושוואקי השיקה גרסה לבבית לא פחות של Emes.

הנאמבר הבא של שוואקי היה הגרסה המחודשת שלו ל-In A Vinkele של Dveykus (שנקרא "Tatte" באלבומו "לשהיים שמיים") ביידיש ובאנגלית. שוואקי היה האני המצוחצח הרגיל שלו ונשמע טוב כמו תמיד, אבל הוא שר את השיר הזה מהר יותר ממה שהייתי רוצה. עד שהוא קם לשיר השלישי שלו, "לשהיים שמיים", שוואקי נראה רגוע מאוד כשניסה כמה תנועות ריקוד ואפילו נעשה שובב, מחייך כשהניח את ידו על עדשת מצלמת הווידאו לשנייה אחת, ואמר " שלום עליכם" ולחיצת ידיים עם חבר קהל באחר. מנקודת מבט ווקאלית, אין ספק ששוואקי, שזכה לחיובים גבוהים בקונצרט הכוכב הזה, בהחלט סיפק.

למרות שבכל כך הרבה מהקונצרטים של HASC היו סרטונים, זה לא היה הארוחה הקלה הרגילה בסגנון ליפא. זה היה סרטון מחווה לזכרו של סטיבן ניומן, אחד החניכים במחנה HASC, בליווי יעקב שוואקי וברוך לוין (על הפסנתר) שרים את הדואט הבלתי נשכח שלהם, V'hu Keili, אחד משיריו הטובים ביותר של לוין. הסרטון הראה תמונות של סטיבן ניומן לאורך חייו הקצרים, עם עשרות צילומים של מחנה HASC ובלי לומר מילה, הוא החזיר הביתה עד כמה מקום חיוני ורציני הוא באמת מחנה HASC. הרעיון שלא כל החניכים נמצאים בסביבה כדי לחזור לעוד קיץ מהנה היה מעבר לפוכח ואם אתה יכול לעבור את הסרטון הזה בלי להתרגש עד דמעות, אני מצטער לומר שאתה לגמרי בלי לב.

זה לא יהיה מופע של HASC בלי אורחים מפתיעים, נכון? ההפתעה השנייה של הערב הייתה אבי רוטנברג, שרה שיר חדש שהלחין לערב. הערה למי שעשה את הגרפיקה בסרטון בפועל: הקפד לאיית את השם של כולם כראוי! (רק "ט" אחד בשם אייבי, לא שניים.) לפני שהוא התחיל לשחק, רוטנברג דיבר על איך HASC לימד את כולנו לפתוח את הלב אחד בפני השני, כמה חסד עובר בתוכנית HASC וכמה אנשים מסורים להקדיש כל כך הרבה מעצמם לילדים המיוחדים האלה. משם זה היה קל להכנס לשיר החדש שלו, "מי קמח ישראל", שיר של קרליבך שבשבילי הזכיר בצורה מוזרה את "השם עוז" של שלמה קרליבך ששר סרולי ויליגר ב-HASC 17, במיוחד את החלק באמצע שבו דיבר רוטנברג. על מצוות תפילים וכיצד יש בתפילין שענוד הקדוש ברוך הוא את המילים "מי קמחא ישראל". השיר הזה היה בעיקר שר רוטנברג עם מקהלת הגיבוי. שוב, היו רגעים שבהם אתה רואה את פיו של שוואקי זז, אבל אתה לא שומע את קולו. אמנם שוואקי עשתה הרמוניה מינימלית לאורך כל השיר, אבל רק עד הסוף ממש השתלט שוואקי והשמיע כמה שירה יפה.

הנאמבר הבא היה מעורב קרליבך שהתחיל בשיר של יהודה גרין הקדמה יפה, קצת חזנית, לשמחה לארצכה. גרין עשה עבודה מדהימה. שלא להתעלם, דוד גבאי יצא לאחר מכן, והדהוד של גרין, עשה קצת חזנות גם בחלק הנמוך של השיר. שוב, פשוט מהמם. רק חוץ מזה, לא יהיה אכפת אם בית הכנסת שלי ישכור את גבאי להתחנף ליום הנוראים! לבסוף יצא ברוך לוין, גם הוא עשה את שלו בחלק הנמוך ושוב נעשה יפה. אחרון חביב, יעקב שוואקי הצטרף לקבוצה עבור החלק הגבוה ושוב, זה נעשה כל כך טוב. אני חייב להקדיש דקה להודות שאני לא אוהד קרליבך. בלי דואר שנאה בבקשה. אני יודע שקרליבך היה המלחין הפורה והמצליח ביותר שמוזיקה יהודית ראתה אי פעם וכמובן שאני אוהב הרבה מהשירים שלו, אבל באופן כללי אני לא מעריץ גדול של הז'אנר. אחרי שאמרתי, נהניתי ביסודיות מהתערובת, שנעשתה יפה על ידי ארבעת הכותרים כשהם עוקבים אחר השיר הראשון עם Yibane, Mihayra, Od Yishama ואיזה ניגון ששמעתי אינספור פעמים, אבל את שמו אני פשוט לא זוכר. החלק היחיד בו התקשיתי היה התצוגה הסיבובית המסתובבת של תמונות קרליבך ברקע שעשתה לי סחרחורת.

לאחר מכן, גרין, גבאי ולווין לקחו את חופשתם כדי להיות מוחלפים בחזן הלפגוט המכובד ששר את מה שכונה מעורב ראקהיים עם שוואקי. זה התחיל ב"וירושלים אירחה" איטי שהתחלק במהירות ל"אם אשככיך" היפה של שוואקי. שוב, היו רגעים שבהם שוויקי שר בבירור הרמוניה כשהלפגוט לקח את התפקיד הגבוה, אבל ההרמוניה פשוט לא הייתה שם באודיו. משם הם עברו למכונית יוסל'ה רוזנבלט רחם שהייתה כל כך מהממת שכמעט גרמה לי לא לשנוא חזנים. בהחלט היו צילומים של שוואקי שנראה מאושר בבירור לחלוק במה עם הלפגוט, אם כי עד הרגעים האחרונים של הסימן המסחרי של שוואקי, Racheim, השיר האחרון שלהם, השניים מעולם לא עמדו זה ליד זה. לגבי Racheim, זה רק מראה לך איך יש שירים מסוימים שעומדים במבחן הזמן. ראקהיים היה השיר ששם את יעקב שוואקי על המפה ועזר להניע אותו לככב. שמונה שנים וחצי לאחר מכן, השיר עדיין יצירת מופת ויעקב שוואקי עדיין כוכב על.

דברים ממש התחילו לקפוץ מכאן כשהבמה התמלאה בנערים צעירים לבושים במגוון לבוש חסידי, רוקדים בזמן ששוואקי שר את הלהיט שלו Ma Ma Ma. האם הם היו ילדי HASC? ילדים של ספונסרים לקונצרטים? אין דרך לדעת. בנוסף למקהלת הגיבוי הרגילה, מקהלת הבנים חזרה והם בהחלט הוסיפו להנאה. שוב, במחלקת העריכה, היה רגע אחד שבו שוואקי מחזיק צליל ארוך, אבל גם אחרי שהפה נסגר, הסאונד פשוט ממשיך להגיע. בסוף השיר, הבמה נעשתה עמוסה עוד יותר כאשר להקת החסידים הרוקדת שמונה עלתה לבמה. אני באמת לא יודע איך היה מקום על הבמה ההיא לכל התזמורת, שתי מקהלות גיבוי ואיפשהו בין 14 לשש עשרה רקדנים. אה, ושוואקי.

סוף סוף הגיעה שעת הסיום ושתי מקהלות הגיבוי וכל הזמרים, כולל חזן הלפגוט, חזרו לבמה, ושרו ערבוביה ארוכה של דברים שונים. זה התחיל בשורה אחת מהשיחיה הקלאסי, עבר לשוואקי שהוביל את מיהאירה, גבאי עושה את לגבאי, גרין חזר על הניגון של מוישל'ה (כמובן, כשכולם שרים יחד). מפה לשם, הקצב נשאר זהה והם עברו לכמה גרסאות על-טמפו של מאמא רוכל, שמע ישראל וזקיני. (שוב, כמה רגעים שבהם אתה רואה את הבנים במקהלת הילדים שרים בבירור, אבל האודיו חסר.) חשבתי שהם ייגמרו עד אז, אבל טעיתי. החלק הגבוה של Im Eshkachych של שוואקי, ואחריו הלפגוט עושה סיבוב עם שאר שחצ'יאנו, ואז רק כמה מילים כל אחת מ-V'Zakeini, Mehayra, Nishmas, Im Eshkachych, Mama Rochel, עד שהכל הסתיים בסוף ב-Shehechiyanu. זה היה מאוד נחמד ולא היה ספק שיש המון כישרונות על הבמה ההיא, אבל האם אני היחיד שמצא את עצמו נהייה נוסטלגי לימים הטובים שבהם הופעה של HASC פירושה שיר אנגלי מדהים שהולחן לערב?

המחשבות האחרונות שלי על ה-DVD הזה? הייתי אוהב כמה תכונות בונוס: כמה ראיונות, כמה תקליטים, כמה צילומים של חזרה פה ושם. אני לא יכול להגיד לך שלא היו דברים ב-DVD הזה שלא יכלו להיעשות רק קצת יותר נקי, אבל אם כמוני, לא יכולת להיות בהופעה של שנה שעברה, (או בכל HASC אחר קונצרט) זו הזדמנות מצוינת לראות מה פספסת. תהנה!