אלישע בן אבויה ומוזיקה יוונית

לפני למעלה מעשור, כשישבתי בישיבה, מצאתי את עצמי עמוק בשיחה על מוזיקה לא יהודית עם כמה חברים. אחד החברים שלי - חונך, באמת - הזכיר גמרא שאמרה שמוזיקה לא יהודית היא הסיבה שאלישע בן אבויה, התנא המפורסם ומורו של רבי מאיר, הפך לכופר. זה די זעזע אותי. הבנתי שלמוזיקה לא טהורה יכולה להיות השפעה מזיקה על הנשמה, אבל זה נראה קצת מוגזם! איתרתי את הגמרא שנמצאת במסכת חגיגה עמוד טו ע"ב והתחלתי לחקור קצת. הופתעתי לראות שרוב הפירושים לא נוגעים בנושא. (ואז הבנתי שרוב הפירושים לא נוגעים באגדה באופן כללי.) אבל עם הזמן, מצאתי את עצמי אוסף שאלות, רעיונות וחוטי מחשבות, עד שנתקלתי במושג מאיר במיוחד שהבהיר כמעט הכל.

אלישע בן אבויה, הידוע גם בשם "אחאיר", "האחר", הוא אחת הדמויות החידתיות ביותר בהיסטוריה היהודית. חלק ניכר מהתלמוד נושא את חותמו במידה מסוימת, כפי שלימד את רבי מאיר, ומשנה פתוחה היא של רבי מאיר. הוא היה עמיתו של רבי עקיבא, והוא הצטרף אליו בעלייה לגבהים שמימיים דרך החוויה המיסטית המכונה "פרדס". הטיול הזה הסתיים בטרגדיה - בן עזאי מת, בן זומה השתגע ואחייר הפך לכופר. רק רבי עקיבא "נכנס בשלום ויצא בשלום".

לאחר שסיפרה את הסיפור הזה, ממשיכה הגמרא לספר לנו עוד סיפורים על החכם שהפך לכופר. ניתנות סיבות ואנקדוטות רבות מדוע ירד מהנתיב. אבל הגמרא ממקדת את עצמה, ובאופן מוזר, באמצע הדיון, שואלת: " אחייר, מאי? זמר יבני לו פסאק מיפומיי. "* למה הוא הלך? מוזיקה יוונית לא עזבה את שפתיו. באשר לסיבות האחרות, הן נותרות כגדילים בחלקים אחרים של הסיפור; אבל כאן, נראה שהתלמוד אומר לנו שהמוזיקה היוונית היא הסיבה לנפילה. לבוא עכשיו! זה נראה מגוחך. תראו את הסיבות האחרות: אמו הושפעה מאוכל לא כשר כשהייתה בהריון איתו; הוא ראה פסוקים מקראיים סותרים לכאורה לנגד עיניו; הוא חווה מראה מיסטי של המלאך מטטרון והוא חשב לאלוקים שווה לו (חס וחלילה); והוא קרא לעתים קרובות את הפילוסופיה היוונית. האם אחת מהסיבות הללו לא הייתה סיבה טובה יותר? מוזיקה יוונית?!

רש"י אומר בפשטות "היה צריך להשאירו לבדו ( והיא להנה"ח ) בגלל חורבן בית המקדש, כמו שאומר הפסוק ( ישעיה כ"ד, ט ) אל תשתה יין בשירה". ובכן, חורבן בית המקדש בהחלט גרם לחז"ל להגביל את סוג הנגינה שמותר לשיר ( גיטין ז ע"א ). אבל זה זה? בהפרת חקיקת רבנים הפך אלישע לכופר? ומדוע רש"י משתמש במונח "צריך היה להשאיר אותו לבד"? האם זה יהיה בסדר להאזין למוזיקה יוונית אם בית המקדש עמד? ולמה הדגש הוא על מוזיקה "יוונית", ולא על כל מוזיקה לא יהודית אחרת?

המהרש"א מסביר שהמוזיקה שהאזין לה הכילה מילים ומסרים ביוונית שהם כפירה. אבל זה עדיין נראה מוגזם, בהתחשב בכך שא) אלישע היה מגדולי החכמים בתקופתו, ואפשר היה לחשוב שתהיה לו יכולת לצנזר מסרים לא מוסריים, וב) כשחושבים על הנפילה המדהימה שעברה אלישע. אלישע הפך לאדם מרושע; למשל, משתמש ברשעות בידע שלו בהלכה כדי להודיע ​​לחיילים הרומאים בדיוק כיצד לדאוג להכריח עבדים יהודים לחלל את השבת בתנ"ך. יהודים ניסו להיחלץ מהעבירות התנ"כיות על ידי הפרת עבירות רבנים בלבד, אבל אלישע אמר לחיילים, "תגרמו להם לשאת את הלוח הזה לבד ברשות הרבים. ודא ששני היהודים האלה לא נושאים את זה ביחד ברחוב צדדי". אבל זה לא היה הגרוע מכל. הוא ישכנע ילדים בעלי פוטנציאל להפוך לחכמים גדולים שהם נועדו להיות כלום, והורס את רצונם ללמוד תורה. הוא גם ביצע מעשי אי-מוסריות וכישוף ועוד. מאיפה באה הרשע הזה?

ההגהות של רבי עקיבא איגר מצביעות על מקורו של רש"י - בגיטין ז ע"א, המספר לנו על מקור חקיקת הרבנים. אם נתבונן שם, אנו רואים את יסודם בתנ"ך ( הושע, ט, א ): "אל תשמח ישראל כשמחת הגויים כי סטת מאלוהיך; אהבת את דמי הזונה על כל הגורן של התבואה." רש"י באתר אומר לנו, "כמו האומות הראשונות שלא קיבלו את התורה ולא באו בחלקי. אבל אתה סטת ממני ואיבדת הרבה דברים טובים." ברור, בהתחשב בסיפור הרקע של אחאיר, אנו בהחלט יכולים להעריך כיצד הפסוק המסוים הזה חל על אחאיר. אחאיר התעלם מכתיבתם של חז"ל להתרחק מהמוזיקה באותה תקופה, ועצם הפסוק שעליו נהגו לבסס את תכתיבם התקיים בנבואה אישית לגבי אחאיר.

אבל זה לא עונה על השאלה שלנו במלואה - זה רק מסביר את הפירוש הבסיסי של רש"י. אבל שוב, למה ההתמקדות במוזיקה היוונית? ניקח את מה שמסביר המהרש"א ונביא צעד אחד קדימה. הגמרא ( מגילה ל"ב ע"א ) אומרת לנו: "רבי יוחנן אומר: כל הקורא בלא מתיקות ולומד בלא שיר, עליהם הפסוק ( יחזקאל כ"ה ) אומר: אז גם אני נתתי להם גזירות שלא היו טובות וכו'. אז מוזיקה ולימוד תורה קשורים קשר בל יינתק. אבל למה? תוספות מסבירות שזה קשור לסגנון הלימוד בעל פה. אבל האם אין כאן משהו עמוק יותר בעבודה?

בשיחה על מדיטציה בזמן התפילה ( ספר המאמרים תשמ"ד ), מסביר הגאון רבי יוסף יצחק שניאורסון, הרבי מליובאוויטש הקודם, כי השירה היא מרכיב אינטגרלי במדיטציה. הוא מסביר: המידע יבש, אבל מוחשי. כשאתה לומד משהו, אתה בוחן מושג. איך אתה נותן את המידע הזה חיים? בשביל זה אתה צריך ניגון. מוזיקה היא חוויה; הוא בלתי מוחשי (המכונה בלקסיקון החסידי "מקיף" - מקיף). אמנם אתה יכול להסביר מושג, אבל אתה לא באמת יכול להסביר ניגון. קח קונספט, ותוך כדי חשיבה עליו, שר ניגון שמתאים לקונספט. השילוב הזה של אלוהות חווייתית עם אלוהות אינפורמטיבית הוא צמד עוצמתי שמאפשר לך להפוך את הרעיון לחלק מעצמך באמת. עכשיו הוא כבר לא יבש; הוא חי, מכיוון שהוא מרגש אותך. זה הופך לקונספט שלך ולחוויה שלך. או, בשפה החסידית, אתם "מפנים", אתם מפנימים את המושג.

אם נחזיר את זה לאחאיר - אנחנו יודעים שהוא היה מיסטיקן. אנחנו יודעים שהוא היה פילוסוף. ואנחנו יודעים שהוא כמובן אהב מוזיקה. אבל דווקא כששילב את כל האמור לעיל - כשהחל ללמוד פילוסופיה יוונית, והתחיל לעשות מדיטציה על המושגים יחד עם המוזיקה היוונית שבאה איתה באופן טבעי, זה היה הקש הרוחני ששבר לו את הגב. כל הסיבות האחרות היו בהחלט סיבות, וכולן הובילו בדרך זו. אך מעורבותו של אחאיר בשילוב בין מוזיקה יוונית לפילוסופיה יוונית (ובגמרא עצמה, הסיבה השנייה למעשה הולכת בעקבות האחרת) והרהורים בהם, גרמו לו להפנים את חוסר המוסריות עד כדי כך שמצא עצמו מושמד רוחנית. (דבר זה עוצמתי במיוחד כאשר הוא מובן יחד עם כוונתו של ר' נחמן מברסלב ( ליקוטי מהר"ן כרך א, ל"ד, ה ) - לגבי סיפור אחאיר - שם הוא מציין שלכל תורה אינטלקטואלית יש סגנון שיר משלה; מכאן מוצאו של אחאיר.)

(להערה אחרונה, נראה שדעתו של רש"י הייתה שהטעות הגדולה של אחאיר הייתה שבזמנו, בהיותו קרוב כל כך לחורבן בית המקדש, לא היה ראוי לחלוטין לעסוק במוזיקה. הטון הקל שלו בניסוח "הוא היה צריך להשאיר את זה לבד" (ולא "הוא היה צריך להפסיק" או אפילו "מעולם לא התחיל מלכתחילה") מעיד כנראה שיש זמן ומקום לשימוש במוזיקה ממקורות לא-יהודיים. ואכן, לאורך השנים , שירים יהודיים בהחלט הושפעו בל יימחה ממקורות לא יהודים - בכל מקום משושלות חסידיות ואדמו"רים ש"גונבים" שירים, ועד לשירים שאנו שרים כ"אמחא" כמו "מששניטס אדר" ללחן "בחר ערובה של כותנה". ". עם זאת, ואני רוצה להדגיש, זה כמובן לא עניין פשוט, ואין לעשות זאת ללא ייעוץ רבני משמעותי ומושכל .)

* בטקסט של רש"י נכתב "מיבייטו - מעולם לא עצר מביתו". זה אמנם משנה את הסיפור בפועל, אבל אין זה משנה את דעתו של רש"י על מה שקרה לעומת דעת המהרש"א. למעשה, ההבדל בדעותיהם עשוי בהחלט להתבסס על השונות הטקסטואלית הזו.