מיאמי יובו: קונצרט סוקוס 2009

ראה תמונות נוספות באתר JoshsJm .

הם קיימים כל כך הרבה זמן שאין הרבה מאיתנו שיכולים לזכור חיים בלי מקהלת הבנים של מיאמי. ואחרי כל הזמן הזה, אנחנו עדיין חוזרים לעוד. במקרה זה, זה היה הקונצרט השנתי של סוקוס, שנערך השנה בתיאטרון הממלכתי המקסים בניו ברונסוויק, ניו ג'רזי. כל אחד מ-1800 המושבים בתיאטרון נמכר והיה קצת באז באינטרנט על העלאת קונצרט שני בהתראה של 24 שעות. בוא נגיד שזה התברר כלילה לזכור בכמה דרכים מאוד לא צפויות. מסקרן? טוֹב. המשך לקרוא.

כמה דברים שאני צריך לומר מראש. בתור התחלה, אני כותב את הביקורת הזו בשעה מגונה של הבוקר, אז תסלחו לי אם אני לא מזכיר מאיזה אלבום כל שיר. מיאמי הוציאה כל כך הרבה אלבומים, שייקח זמן להתחקות אחר כל שיר. בהתחשב בעובדה שכולם רוצים לקרוא ביקורות על קונצרטים מיד, אני לא מתכוון לבזבז את הזמן במתן שם לכל אלבום. לאחר מכן: הקהל היה קצת שונה ממה שרואים בדרך כלל בהופעה, בכך שלא היו ישיבות בחולצות לבנות שרקדו במעברים, הריעו ושרו יחד. מהתמונות שראיתי של הקהל בהופעה של Fried mit Lipa נראה שכולם הלכו לשם. חבל ששני קונצרטים כל כך טובים נקבעו לאותו ערב. אבל לא לדאוג. לישיבת בוקרים אין מונופול על הליבידיות והיה הרבה אנרגיות בקהל.

נראה שירחמיאל ביגון שמע את האכזבה שלנו מהלהקה בגודל חצי ליטר שהשתמש בה בהופעה של פסח, ובקונצרט הזה הופיעו חמישה נגנים: קלידים, תופים, גיטרה בס, גיטרה ועוד מוזיקאי שניגן בצופרות שונות. רמת הסאונד והמיקסים היו טובים יותר בקונצרט הזה מאשר לכל היותר שמעתי והתאורה שימשה יפה כדי לשפר את הקונצרט.

מלבד הבנים, הופיעו בקונצרט השנה גם הזמר/מלחין ברוך לוין והבוגרים, שהיו מופע הפתיחה. בעוד ש-MC Yoily Kar הכריזה על שמותיהם, לא תפסתי אותם ולא יכולתי לומר לך בוודאות מי הם. ברור שיש להם קולות נחמדים והיה כיף להקשיב להם. נראה שהם גם הביאו איתם מדור עידוד משלהם. זה היה קהל ליבידי אחד. השיר הראשון שלהם היה Ilu, כנראה השיר היחיד שאני זוכר שהבוגרים שרו אי פעם. הם עקבו אחר כך עם ה-Mehaira של מיאמי, שאותה לקחו לפסח ליבי. בעוד שהבוגרים היו בסדר גמור, הם לא בדיוק שם מוכר והייתי נהנה אם היו מוסיפים עוד שחקן אחד לסגל שהיה קצת יותר מוכר.

ברוך לוין, כהרגלו, היה הרטציג, מתוק ופינוק מבורך. השיר הראשון שלו שלום, מתוך אלבומו של 'חוסון התורה', היה אחד השירים הבודדים שהוא עשה בהם לא ניגן בפסנתר, וכך אני הכי נהנה מברוך לוין. אחרי זה הגיע זמן הפסנתר ולווין ביצע את השיר האהוב עליי מאלבומו האחרון, Ki Hu. דבר אחד ששמתי לב לברוך לוין הוא שכשהוא עולה לבמה הוא תמיד לוקח איתו בקבוק מים והערב לא היה יוצא דופן. הוא פתח את בקבוק המים, מזג אותו לכוס והכריז "אמא, הכוס הזו בשבילך" כשהסביר לקהל שאמא שלו הייתה בקהל והיא תמיד אומרת לו לשתות מכוס במקום ישר. מתוך הבקבוק. לאחר מכן, לוין שר את קול הברים והקהל מחא כפיים בהתלהבות יחד איתו בזמן ששר את החלק הגבוה.

ואז הגיע הזמן לאירוע המרכזי. כל כך הרבה דברים אני רוצה להגיד לפני שאני מתחילה למה שהם שרו.

קודם כל הערכתי שיש במקהלה תשעה עשר בנים. (יכול להיות שאני טועה. הם המשיכו להסתובב.) אני מניח שהיו בערך שמונה בנים צעירים יותר, והשאר נראו בכל מקום מכיתה ז' עד ט'. אני יודע שלפחות שניים מהבנים האלה כבר בתיכון. מה שאומר שבעוד שכרגע יש לביגון כמה שחקנים ותיקים, הוא יצטרך להתחיל לטפח את הילדים הצעירים יותר. אלה שהיו לו על הבמה הערב היו כולם נהדרים והראו המון פוטנציאל.

שנית, בגלל שלא היו הרבה בנים על הבמה, לכל ילד היה את המיקרופון שלו. אני לא חושב שאי פעם ראיתי את זה בעבר והם הצליחו להוציא צליל מלא יותר מהילדים. היו כמה מקרים שבהם כמה מיקרופונים לא עבדו טוב, אבל כל הבעיות טופלו במהירות וללא כאבים.

שלישית, אף מיקרופון על הבמה לא נתן לבנים הרבה יותר מקום לרקוד. ואוו, הבנים האלה רקדו. זה לא היה רק ​​תנועות ללכת יחד עם המוזיקה, הילדים האלה ממש זזו לשם. היו מקרים שהם נראו כמו ריקודי שמחה, אבל היו מקרים אחרים שבהם בחלק מהתנועות היה קצת יותר מדי תנועה לטעמי.

רביעית: תחפושות. אמנם אני לא יכול להגיד לכם שאי פעם ארצה לראות את הבן שלי עונד פאייטים, אבל הרעיון שהבנים מחליפים תלבושות ויוצאים לבמה נראים אחרת לגמרי מפעם לפעם הוסיף למקצועיות של המקהלה.

חמישי: מוזיקה. אין ספק שלא כל המוזיקה ששמעת הושמעה בלייב. הישאר מעודכן לעוד על זה. היו כמה פעמים במהלך הקונצרט כשתהיתי אם יש גם איזו מקהלה בפסקול, אבל אני בכנות לא יודע.

שישית: שמות. אני מצטער, אני פשוט לא יודע את רוב השמות שלהם. הם אמנם הציגו את הבנים בסוף, אבל פשוט אין סיכוי שאני יכול להגיד לכם מי שר איזה סולו באיזה שיר.

שביעית: התנצלותי לירחמיאל ביגון. הייתי כל כך עסוק במעקב אחר שירים, תחפושות וכל שאר הפרטים, ובמקביל לנסות לצלם וידאו שלא הצלחתי לעקוב אחרי מתי הוא יצא ושר. די לומר שהוא הופיע מדי פעם ושיפר את הביצועים של הבנים, ובאמת נתן להם את ההזדמנות להיות כוכבי התוכנית.

שמינית: יש משהו כל כך מקצועי במקהלת בנים שמופיעה ועושה עבודה מצוינת על הבמה בלי שאף אחד מלפנים ינחה אותם. אני לא יכול לחשוב על מקהלה אחרת שעושה את זה. שוב, הבנים האלה הם מקצוענים אמיתיים כפי שהתברר מעט מאוחר יותר. עדיין אין רמזים. פשוט תמשיך לקרוא.

המספר הפותח של המקהלה היה Galey, ממיאמי יובו. הבנים יצאו לבושים בחולצות כסף מבריקות עם עניבות חום או בחולצות חום מבריקות עם עניבות כסף בתוך מערבולות של ערפל והרבה סתימות תאורה. גובה ארבע מפלסים באמצע הבמה נתן לבנים הרבה מה לעבוד מבחינת מיקום וכוריאוגרפיה והם ניצלו היטב את החלל. זה נראה כמו אותו עיבוד שהם השתמשו בהופעה שלהם בפסח, אבל אתה באמת מצפה לקונצרט ללא חזרות מהקונצרט האחרון? כל עוד הם מערבבים קצת את הדברים, לא אכפת לי.

השיר הבא שלהם היה "ירושלים", שלמרבה הצער, לא הציג את יושי בנדר בחזונות שלו בהתחלה. מילה על יושי בנדר. כעת, תלמיד כיתה ט', הקול שלו נעשה עמוק מאוד, ולמרות שהסולו שלו היו מצוינים, היו לו מעט מאוד מהם. אבל זה לא היה משנה. הילד הזה היה הבעלים של הבמה והוא רקדן לא יאומן. אני לא יכול לדמיין איך זה לילד להתמודד עם הרעיון שהוא לא יכול להכות את התווים שפעם היה מסוגל אבל נראה שיושי בנדר התמודד עם זה בחן ובכבוד והיו הרבה רגעים במהלך הלילה שבהם הקהל קרא בשמו.

אחר כך היו כמה זקנים: אל איילה ממיאמי משיח ונקדש משירו לו. שני השירים האיטיים, שניהם יפים, שניהם נתנו לבנים קצת הזדמנות לנוח כשהם התארגנו על הקומות וניצלו הזדמנות לשבת. בעבור דוד הופיעו רק חמישה בנים: יושי בנדר, יאיר קניג, ג'רמי הרשקוביץ, דוד הרשקוביץ ומשה יעקב בראון. (ייתכן שטעיתי בשמות. מישהו בבקשה יתקן אותי אם עשיתי זאת?) יצא ירחמיאל ביגון ונתן דבר תורה קצר על עשה עיני, לפני שהבנים התחילו את השיר, כולם לבושים במעילי חליפה מעל החולצות המבריקות. השיר האחרון לפני ההפסקה היה משיח וצפייה בנערים האלה, אפשר לחשוב שיש להם קפיצים לרגליים. להיות מסוגל לשיר ולרקוד ככה בו זמנית? וואו. אני לא חושב שהיה לי את האנרגיה שלהם בגיל הזה!

אחרי הפסקה קצרה בוגרי מיאמי חזרו ובהחלט נהניתי מהם יותר בפעם השנייה שלהם על הבמה. הם שרו כמה שירי קרליבך: אושר שלום, עשה עיני ושומרים הפקד. אחרי שראיתי את הופעת מקהלת הבנים, היה מצחיק לראות את הבוגרים ולהבין שיום אחד, הבנים האלה יהיו גברים מבוגרים בחליפות, עם צל של השעה חמש.

ברוך לוין חזר לבמה עם סיפור כיצד שאל את אבי רוטנברג את סוד כתיבת השיר והוא השיב שהמוזיקה צריכה להיות ביטוי למשמעות המילים. לוין הודה להוריו, בחוקים וילדים, כולם בקהל והביע תקווה שיום אחד יתגשמו מילות השיר הבא שלו, כמובן V'Zakeini. במקום שילד בקול מתוק יצטרף ללוין לשיר הזה, זה היה ירחמיאל ביגון שהוזמן לבמה והדואט היה ממש מקסים.

לאחר מכן סיפר לוין סיפור על שיר שכתב בשמחת תורה לפני כמעט שנתיים. כשעמד בשול בסיום ההנחתה הגיעה אליו המוזיקה לשיר חוסון התורה, אבל בהיותו יום טוב הוא לא הצליח להקליט את המוזיקה בשום מקום, אז הוא בילה את שארית היום בשיר לעצמו. בתקווה שהוא לא ישכח את זה. לוין שר במרץ והקהל היה יותר משמח לעזור לו.

מיאמי חזרה אחריה עם שילוב של שירים ישנים יותר, כולל, Lo Yisa Goy, Od Yishama ו- Ki Hashem, בין היתר, כל שיר מציגה קבוצת בנים בתלבושות שונות.

זוכרים בהתחלה כשאמרתי לכם שהדברים הולכים להיות ממש מעניינים? ובכן, הנה אנחנו הולכים. הדקו את חגורות הבטיחות.

זה די אירוני שהמילים לשיר הזה היו "מיים האשם", כי מה שקרה אחר כך באמת היה. הבנים יצאו בתחפושת שמעולם לא ראיתי: וסט כחול כהה עם צווארון וי לבן. ביגון הציג את השיר והקהל מחא כפיים בהתלהבות כשהבנים התחילו לשיר. עכשיו, אני אגיד לך שבהחלט היו רגעים בהופעה שבהם היה ברור שחלק מהמוזיקה ששמעת הגיעה מפסקול. איך אפשר לשמוע כינורות כשאין כאלה על הבמה? אבל אני לא חושב שזו בעיה גדולה. לפחות זה לא היה קורה אם משהו לא היה משתבש בפסקול באמצע השיר והוא פשוט נעצר באמצע סולו. אתה יכול לראות את הסולן מסתכל מסביב בבלבול, אבל הייתה לו נוכחות נפשית פשוט להמשיך. לקח רק כמה שניות עד שביגון התחיל לשיר יחד עם הבנים מאחורי הקלעים. צריך להבין, זה לא היה כאילו שם הלהקה ניגנה בנוסף לפסקול. כל מוזיקת ​​הרקע הייתה בפסקול והיא פשוט נעצרה. לַחֲלוּטִין. אפשר לראות את הילדים מסתכלים מסביב בבלבול, אבל הם שמרו על קור רוח ופשוט המשיכו ללכת. הקהל התחיל למחוא כפיים בזמן לפי הקצב כדי להמשיך את הילדים והם עשו בדיוק את זה, תחילה עם שירת Begun ברקע ובסופו של דבר בליווי כלשהו של הלהקה. העובדה שביגון לא יצא לבמה כדי לחלץ את הבנים מעידה על מידת האמון שהוא היה בהם כדי להתמודד עם התקלה והם יותר ממועדים. השיר הסתיים על רקע מחיאות כפיים סוערות של הקהל. אל תדאג. קיבלתי את כל העניין בוידאו. :)

הבא, רווח. מבחינתי, אני לא חושב שרווח אי פעם יהיה טוב יותר ממה שהיה ב-DVD של מיאמי רווח, אבל אני יודע. אתה לא יכול להשוות חי ל-DVD. צוות הבמה גלגל שוב את הפסנתר, אבל לא לברוך לוין הפעם. זה היה עבור יאיר קניג שר את אזור נה הלבבי, בליווי סטניסלוב ניקולוב בכינור, באמת רגע הרטציג ויפה. קניג הוא ללא ספק ילד מוכשר מאוד.

סוף סוף, סוף סוף השיר שכולם חיכו לו: יובו. השיר התחיל עם הבנים, שהוחלפו לאחרונה לאפודים שחורים עם נצנצים, שוכבים על הרצפה בתוך ערפל מתערבל וכשהשיר התחיל הם קמו לאט, כאילו קמו מהמתים. השיר היה מדהים, כל כך טוב למעשה שחשבתי שזה הגמר. הבנים לכדו את האנרגיה של השיר והוא נשמע כמעט טוב כמו שהוא נשמע בדיסק מה שגורם לי לתהות אם יש פסקול מאחורי הבנים כדי לתפוס את המלאות ואת ההרמוניות הרבות של השיר. השיר הסתיים, למרבה הצער, כשהבנים נשכבו בחזרה על הרצפה בין הערפל המתערבל וזה הזכיר לי את רצף בית הקברות בכנר על הגג. לא הייתה לי בעיה עם התמונה של הנערים המדמים את תכניות המייסים, אבל הרעיון שהנערים האלה יחזרו לקברם היה קצת מצמרר עבורי.

אחרי יובו המתלהם, הבנים היו זקוקים להפסקה והם המשיכו עם Mehaira מהאלבום האחרון שלהם, יושבים על הקומות, מתחילים ומסיימים את השיר עם ראשם על הידיים.

לפני הגמר, ביגון לקח דקה להציג את כל הבנים לקהל ואז הוא אמר לקהל שהוא רוצה שכולם יעמדו על הרגליים לקראת הגמר. המיקרופונים הופעלו ממש חזק, היו אורות מתערבלים בכל המקום והחדר ממש התנדנד לאיום ונורה. אני חייב להגיד לך שאני לא מבין את הרעיון לשיר ליבידי ממש עם המילים "איום ונורה", אבל מה אני יודע. זה לא כאילו אני כותב מילים או משהו.

וזה היה זה ללילה. בסך הכל, הקונצרט, הקונצרט הראשון במיאמי שהייתי בו אי פעם, היה ערב נהדר, מלא בכיף ובמוזיקה נהדרת. הבנים היו אנשי מקצוע מושלמים ועשו עבודה נהדרת לחלוטין.