YBC Live: Succos 09

הקפד לקרוא גם את הביקורת שלנו על שמחת בית השואבה של פרוזנסקי כאן .

זהו JMR בלעדי, אם אתה מפרסם מחדש אנא זיכו את הקישור הזה.

מה תהיה חול המועד בלי קונצרטים? אבל אם אתה נהנה ממקהלות בנים, לא פעם אתה עומד בפני החלטה קשה: ישיבת בויז או מיאמי? מזלי. אני הולך לשני הקונצרטים ואני אבדוק את שניהם.

יש מציאות מסויימת לגבי קונצרטים שפשוט אי אפשר להימנע מהם. תמיד יהיו אנשים סביבך ידברו. המבצעים לעולם לא יישמעו טוב כמו שהם נשמעים באלבום. טעויות תמיד ייעשו. המוזיקה כנראה תהיה רועשת מדי. ואם יש לכם משפחה של חובבי מוזיקה, לקחת את כולם להופעה זו הצעה יקרה. אבל האנרגיה בחדר מורגשת ולמרות שהטהרנים עשויים להתלונן שהמוזיקה לא טובה כמו באלבום, אי אפשר לנצח את הכיף וההתרגשות של הופעה חיה.

זה היה סולד אאוט והתחיל כעשרים דקות מאוחר יותר משעת ההתחלה המפורסמת, לא נורא בסטנדרטים יהודיים. מופע הפתיחה היה אורח מפתיע, שי רובנשטיין ששר את מודים מתוך אלבום הבכורה שלו, אוהבתי. התזמורת אמנם הייתה קצת רועשת יחסית לרובנשטיין, אבל הוא עשה עבודה נהדרת בחימום הקהל והתחלת הערב לייבידי. הייתי שמח לשמוע את רובנשטיין שר "חלון בגן עדן", אבל אף אחד לא שאל את דעתי.

בהמשך, יוסף חיים שוואקי עם Emes, שיר הפתיחה מתוך אלבום הבכורה שלו וכנראה גם אחד הטובים. הוא התקבל בחמימות על ידי הקהל ואני חושב שיוסף חיים רק הולך להשתפר ככל שיקבל יותר ויותר ניסיון ויהיה נוח יותר להופיע בלייב. הופתעתי וגם התאכזבתי לראות אותו עוזב אחרי שיר אחד בלבד.

ברגע שעלה דוד שטיין על הבמה, קיבלו אותו בתשואות סוערות על ידי שתי חבורות הישיבה בחורים שישבו בקדמת האודיטוריום. ברור מאוד שהוא מאוד בבית על הבמה, כשהוא נופף ולחץ ידיים עם כמה מעריצים מאוד נלהבים שנהנו בבירור מהביצוע שלו ל-Niggun של לייזר. שטיין נשמע נהדר וזה השאיר אותי לתהות אם אולי יום אחד אולי נשמע עוד אלבום ממנו. לאלבום הבכורה שלו, מלך יש כמה שירים מצוינים ואף פעם לא הצליח כמו שצריך. אתה מקשיב, דוד שטיין? אנחנו רוצים לשמוע עוד!

שוב, רק שיר אחד, ואז למבצע הבא, הפעם דוד גבאי, שנשמע נפלא. הקהל השתולל כשגבאי יצא וההתרגשות רק גברה כששר את דון דון, מעומר דוד. משם התפצל גבאי לתערובת של שירים משני אלבומיו, ושר סויס עסיס, ברכות אביכה, ימילוך, המכתב וירושלים. אחרי סיפור נוגע ללב על תאונה שראה לאחרונה בכביש המהיר, גבאי שר את "הגומל", שיר אופטימי שהשאיר את כולם מוכנים לעוד מוזיקה טובה.

מחיאות כפיים סוערות נשמעו כשסוף סוף מקהלת נערי הישיבה עלתה לבמה. אולי זה רק אני שמתבגר, אבל נראה שהמקהלה הפכה צעירה בהרבה. היו כל כך הרבה בנים מקסימים להפליא שנראו לא יותר מבני עשר. אם הייתי צריך לנחש, הייתי מעריך שיש בערך עשרים בנים בני עשר ומטה ואולי תריסר שמבוגרים יותר מזה. האם כל הבנים הגדולים פרשו? או שזה פשוט הגיוני להתחיל עם בנים צעירים יותר כי ייקח יותר זמן עד שהקול שלהם ישתנה?

כך או כך, הבנים יצאו עם אפודים שחורים, אוחזים בטמבורינים, שרים ל'מאן דאאס. אני לא יודע אם שמתי לב לזה בשיר הזה או לא, אבל כשהם התחילו את השיר הבא שלהם, הלל עומר, היה ברור שמלבד הבנים על הבמה, יש פסקול ברקע. לא הייתה שום סיכוי שהם קיבלו את הסאונד המלא הזה מקבוצת הבנים ההיא. הנושא הזה נדון פעמים רבות בעבר ואני לא מתכוון להיכנס לוויכוח הזה כרגע. ברור שכל הסולנים הופיעו בהופעה חיה ואני מניח שהם רק רצו צליל מלא יותר. הכוריאוגרפיה על הלל עומר נעשתה יפה מאוד. במחלקת השטיקים הייתה קצת התעמלות ושתי גיטרות מתנפחות הושלכו לקהל.

השיר הבא היה "המלאך", שיר סלואו יפהפה מבית YBC 4 שנפתח בזרקור בודד על סולן אחד שישב על הרצפה בקצה הבמה. בסך הכל היו חמישה סולנים וזה היה הלך הרוח המתאים לשיר הרטציג כמו "המלאך", שאז הושר שוב על ידי כל המקהלה. בסך הכל, מהנה מאוד.

התרשמתי מהאינטנסיביות והביטחון של יעקב מרדכי, מנסה כמיטב יכולתו למרות העובדה שהוא היה צרוד בעליל. בעוד שיעקב מרדכי גרסטנר עדיין צעיר מספיק כדי להיות עם המקהלה עוד כמה שנים, ברור ש-YBC תצטרך להתחיל לטפח כמה בנים צעירים יותר. היו שניים הערב שהופיעו בצורה די בולטת, ובעבודה עם חוברת התקליטורים (תקנו אותי אם אני טועה), מסתבר שהם היו התאומים של קוגן, משה וארון. כל זה לא מהווה בעיה - זו המציאות של עבודה עם בנים, אבל זה אומר שבמהלך השנה הזו, YBC אמורה לעבוד על טיפוח יבול חדש של סולנים עבורנו. אני מצפה לשמוע אותם!

בחזרה לקונצרט. השיר האחרון לפני ההפסקה היה אתא קידשתא האופטימי, שהציג כובעים בכוריאוגרפיה והיה מאוד מהנה.

יוסף חיים היה המבצע הבא שעלה לבמה, כששר לו לפחד, שיר הכותרת מאלבומו. נראה שרוב הקהל לא מכיר את השיר, אבל זה לא משנה. יוסף חיים עשה עבודה מצוינת והתקבל מאוד. בתוך חודשים ספורים בלבד, יוסף חיים כבר הוכיח שהוא לא סתם עוד אח של שוואקי. הוא זמר מוכשר בפני עצמו ואם הוא ישחק את הקלפים שלו נכון, הוא יכול להיות בסביבה הרבה מאוד זמן.

המבצע הבא היה יעקב מרדכי גרסטנר, ששר חיבור מקורי בשם "וזרו". גרסטנר הצעיר בבירור מאוד בבית על הבמה ואפילו ניסה כמה תנועות ריקוד. שוב, הילד הזה נוטף נינוחות וביטחון עצמי. אני מניח שזה מה שקורה כשאתה מופיע כמעט כל חייך.

דוד שטיין עשה עבודה יפה עם אחד האהובים עליי, השם ימלוך, למרות שהוא נאלץ לשיר אותו בלי יעקב מרדכי גרסטנר. השיר האחרון של שטיין היה מלך, שיר הכותרת מאלבומו, וממש היו לו אנשים רקדו במעברים.

דוד גבאי חזר עם שיר חדש שכתב אלי גרסטנר לקונצרט הזה בשם מלחושה. השיר האחרון שלו ללילה היה, מה עוד, LeGabay, שהוא נהדר עכשיו כמו שהוא היה כשהוציא אותו במקור. שוב, היו הרבה ריקודים ואין ספק שהקהל נהנה מכל דקה שגבאי היה שם למעלה.

הבנים הגיחו שוב, הפעם באפודים אפורים, בין קריאות רמות של "YBC! YBC!" מהקהל. הם שרו את השיר הלהיט שלהם Shabichi, עם כוריאוגרפיה נחמדה כדי שזה יהיה אפילו יותר מעניין. יוסי ניומן לקח דקה להודות לצוות במכללת ברוקלין על כל המאמצים שחשבתי שזה קידוש השם אמיתי.

אחר כך זה היה טיול במורד הזיכרון של YBC לשיר המעולס, עם סולואים של תני מרטין, התאומים קוגן (לפחות אני חושב שזה מי שהם היו, שמישהו יתקן אותי אם אני טועה, בבקשה) ויעקב מרדכי גרסטנר, ואחריו בשיר עם סולואים מאת תני מרטין ויעקב מרדכי גרסטנר. סוף סוף, סוף סוף, הגיע הזמן לשיר שכולנו חיכינו לשמוע - שמוי והוא לא אכזב. ו'אוהבתה היה מהנה כמו תמיד, עם כדורי חוף שעפו בכל האולם והיה ילד אחד (שוב, איך אני אמור לדעת מי הם?) שנראה היה עשוי מגומי שרקד, ועשה זאת. עמידת ידיים ופיצולים.

הגמר היה קול המפלל, ובעוד השחקנים הבוגרים לא חזרו לבמה כמה אנשים קטנים יותר כן. בתו של יוסי ניומן, שנראתה כבת חמש, הצטרפה אליו לבמה, וכשאלי גרסטנר הוצג ולקח את המיקרופון בפעם הראשונה, הצטרף אליו גם בנו שלא יכול היה להיות יותר מארבע, וקיבל מייק משלו, לשיר גם יחד. האם הוא יהיה הפנים החדשות של YBC? רק הזמן יגיד.

ראה תמונות רבות ב-Shlager.net!

לסיום, התנצלותי הכנה ביותר בפני שיי רובנשטיין, על שלא הצלחתי לתפוס אותו בוידאו!