ביקורת: YBC 4 – שמוי של מלך

אני מתערב שאם תשאלו את הילדים שלי, הם לא יזכרו תקופה שבה מקהלת הבנים של מיאמי הייתה המשחק היחיד בעיר. הילדים הקטנים שלי, לפחות, גדלו והאזינו למקהלת הנערים בישיבה ואי אפשר לדמיין את החיים בלי YBC. כל כך הרבה מקהלות בנים, כל כך הרבה סגנונות שונים... כל כך הרבה מוזיקה להאזין לה!!

בואו נדבר רגע על העטיפה. כשעבר העטיפה שוחרר, נעשו הרבה בדיחות על כך שהוא נראה כמו חבורת בריידי. (לאלו מכם שלא יודעים מהי חבורת בריידי, חפשו בויקיפדיה). לִי? אני אוהב את הכריכה. זה הילדים, פשוט ופשוט. והאם לא בשביל זה אנחנו מקשיבים למקהלת בנים? מה שמביא אותי לנקודה נוספת. אתה מוזמן לא להסכים. האלבום הזה הוא ללא ספק חלון ראווה עבור יעקב מרדכי גרסטנר. אמנם אין לי שום דבר נגד גרסטנר הבן, אבל הייתי שמח לשמוע יותר על הבנים האחרים במקהלה. ברור שיש כאן כמה בנים מאוד מוכשרים.

המחשבות שלי על האלבום עצמו? זה פחות או יותר מה שציפינו מ-YBC. שילוב של פופ, שירים איטיים וכמה שנוטים יותר לרוק. באופן אישי הייתי רוצה לשמוע פחות מהצלילים הגבוהים באמת. קצת יותר מוזיקה ברקע ופחות שטיק. שירים שיותר ניתנים לשיר עבור האדם הממוצע.

Sh'moy - אני אוהב את השיר הזה. זה YBC במיטבו. כיף, קליט, אופטימי, עם הרמוניות נהדרות. המילים רעננות ומתאימות כל כך טוב למוזיקה. הכל בשיר הזה פשוט עובד. לא רועש מדי, בלי צלילים גבוהים מטורפים. אין שאלה, זה השיר הכי טוב באלבום, ידיים למטה.

המלח - המחשבה הראשונה שלי הייתה שהמילים האלה נעשו עד מוות והייתי בוחר משהו אחר. אבל המוזיקה עובדת כל כך טוב עם מצב הרוח של המילים והשיר האיטי הזה באמת די טוב. פשוט, יפה ולא מוגזם, בדיוק כמו שהוא צריך להיות, למרות שהסוף קצת ארוך ממה שהיה צריך להיות. הייתי מסיים את השיר ב-5:52 ומאבד את שלושת הביטים האחרונים של הסיום שנמשכים עוד 45 שניות.

Atoh Kidastoh – אני קצת מסוכסך על השיר הליבידי הזה. זה צומח עליי, אבל זה פשוט נראה כאילו יש יותר מדי קורה בשיר הזה. אם שיר טוב, הוא יזרח מעצמו - אין צורך בכל כך הרבה קישוטים. האם אני אוהב את זה בעוד שבועיים או שזה יהיה שיר בסדר עם כמה הרמוניות נחמדות? אני לא יודע. אבל לא רציתי לחכות שבועיים כדי לפרסם את הביקורת הזו!

עוז והדר – השיר האיטי והיפה הזה של יוסי ניומן הוא שיר אחד באלבום הזה עם עיבודים מדהימים של ישראל לם. הרמוניות יפות בחלק הראשון. הייתי מעדיף אם החלק השני לא יעלה כל כך גבוה בסוף. למה מלחינים שוכחים שאנחנו רוצים להיות מסוגלים לשיר יחד?

ברוך האשם – שיר הרוק הזה של יוסי ניומן ה-wannabe פשוט לא היה המהירות שלי. מצטער.

דרך שכר – חיבור נוסף של יוסי ניומן. אני מאוד אוהב את החלק הראשון, וזה לא מפתיע בהתחשב בעובדה שהוא מזכיר בצורה מוזרה את אל האקול, השיר האהוב עליי מ-YBC 3. נקודות נוספות לשימוש במילים שכנראה לא היו בשימוש במוזיקה יהודית לפני כן. אני לא בטוח שהחלק השלישי הוסיף משהו לשיר הזה.

תורה ציווה – אני לא ממש בטוח מה השיר הזה מנסה להיות. מבחינת סגנון, זה בכל מקום.

מין המצר – עוד שיר איטי, בעיבוד יפה של ישראל לם. ככל שאני מקשיב יותר לשיר הארטציג הזה, כך אני אוהב אותו יותר. פשוט, מתוק, יפה. בלי שטטיק, בלי צרחות, רק תן ליופי של השיר לשאת את זה. בעוד שבדרך כלל יש מבוגר ששר עם הילדים מוציא מהשיר, במקרה הזה, חשבתי שגרסטנר דואט עם הילדים הוסיף לו.

שמחה - השיר המהיר הזה, מאמץ משותף של אלי גרסטנר ויוסי ניומן, עליז ואופטימי. לא ממש בטוח שהצחקוקים באמצע הוסיפו משהו לשיר. בכנות, הייתי מסיים את השיר ב-3:09. זה פשוט נהיה עמוס מדי אחרי זה. לפעמים פחות זה יותר.

Kah Ribon – השיר הסלואו היפהפה הזה עם עיבודים נהדרים של ישראל לם הוא אחד האהובים עליי. למה הם קברו שיר כל כך טוב בסוף האלבום? זה בדיוק מה שצריך להיות שיר איטי באלבום מקהלת בנים: קולות נהדרים, שיר מדהים, הרמוניות נהדרות. לאהוב את ההרמוניה ב-1:54. בהחלט מהמם.