סרולי ויליגר: הניגון של הרבי

אנחנו כל כך מרותקים למה שחדש וחם, אנחנו שוכחים שחדש יותר הוא לא בהכרח טוב יותר. מקרה לדוגמא: סרולי ויליגר. ילד, הבחור הזה יכול לשיר. סרולי ויליגר הוא כמו קוגל תפוחי אדמה. קוגל תפוחי אדמה ממש טוב. מהסוג שמגניבים ממנו חתיכה נוספת כשאף אחד לא צופה. זה לא מפואר, זה לא מטבח עילי, אבל זה הדבר האמיתי. הרציג, הגשמק, נוטף יידישע טעם. בעוד שמורי קול ממליצים לשיר מהבטן, ויליגר שר מהלב.

עברו על האוסף שלכם. אני בטוח שיש לך כמה מהדברים של ויליגר. בטח, כולנו שמענו את ניגון נבו והו כלל, אבל סרולי ויליגר היה בחור עסוק אחד. שני אלבומי קרליבך שבת Davening. אלבום של ראש השנה. אלבום של יום כיפור. שמונה אלבומי סולו. שני אלבומים משותפים עם שלומי דאקס. קול ברמה שלו בהא"ק 17 היה פשוט עוצר נשימה והביצוע שלו ל"השם עוז" של שלמה קרליבך באותו קונצרט היה, לדעתי, אפילו טוב יותר מזה של קרליבך. ואם אתה חושב שוויליגר טוב רק עם המבוגרים, בדוק את 18 שנות המחווה שלו למבצעים ב-HASC 18 שהוכיח שויליגר שומר על עצמו עדכני. חיקויים שלו למיטב המוזיקה היהודית, כולל MBD, אברהם פריד, ליפא שמלצר, פיאמנטה ואחרים היו מתים. תזמורת Srully Williger שלו ניגנה בשמחות בכל מקום. אה ובזמנו הפנוי, בטח תוכלו למצוא את ויליגר מבלה בבית חולים, שר למען החולים.

התגובה הראשונה שלי לאחר האזנה לניגון של הרבי הייתה לשלוף את העותק שלי של הקדוש ברוך הוא... חסד ולהקשיב. כמה מהשירים בתקליטור ההוא ממש הדהימו אותי. יאשוב של פינקי וובר פשוט מהמם. הילדים של ויליגר מצטרפים אליו בניירוס שבת. וואו! איפה הוא החביא את הילדים האלה? הייתי שמח לשמוע עוד יותר את נערי ויליגר. וניגון נבו? שווה לקנות את הקדוש ברוך הוא...חסד לשיר הזה בלבד. כל השנים האלה חשבנו שהשיר המסחרי של סרולי ויליגר יהיה הו כלל, אבל אולי לא. התקלה היחידה שאני יכול למצוא בהרכב הזה של שלמה כץ היא שהוא נתן השראה ליותר מדי זמרים לנסות להמציא ניגון ייחודי משלהם. פרט אולי ל-The Dmin Niggun של איתן כץ, אף אחד לא הצליח אפילו להתקרב לחיקוי ההצלחה של ויליגר עם Niggun Nevo.

הערת המחבר: מדי פעם אני מקבל תגובה ששואלת אותי אם אני מקורב לתעשיית המוזיקה. ברור שהפוסט הזה יצביע על כך שאני בהחלט לא. איש בעסק לא יכול היה לטעות שלא הבין ששלמה כץ לא רק הלחין את ניגון נבו, אלא גם שר אותו באלבומו "והכהנים". תודה לכל המעריצים הנאמנים שמיהרו להצביע על הטעות שלי. התנצלותי הכנה בפני שלמה כץ על כך שלא נתן קרדיט היכן שצריך קרדיט.

בחזרה לניגון של הרבי, אסופת שירים בהשראתו והלחנתו של ר' מרדכי טוורסקי, האדמו"ר הורנוסטייפלר, שביקש לחלוק את ניגוניו הלבביים עם כולנו. אמנם השם ר' טברסקי אולי לא מוכר, אבל החיבורים שלו לא. אם אשככיך של לב טהור? אל חומוסאייץ' של ויליגר? שני השירים המדהימים הללו הם שיריו של ר' טברסקי. לוויליגר מצטרף בכמה שירים ר' יואל יצחק וולהנדלר, חתנו של ר' טוורסקי.

אני אגיד לך עכשיו, לא הייתי בטוח למה לצפות מהדיסק הזה. הכותרת לבדה העלתה מחשבות על בחורים עם זקנים ארוכים שרים ניגונים ישנים ומתוארכים. הופתעתי מאוד לטובה. מצאתי את האלבום הזה מלא בניגונים חמים ומעוררי השראה שנתנו לי את ההרגשה הזו לחזור הביתה. החוברת המצורפת בטוב טעם ומתאימה, אך לא מוגזמת. העטיפה והגב יפים וקלאסי, בעוד שהחלק הפנימי אינו מחווה לא לוויליגר ולא לר' טברסקי אלא רשימה פשוטה של ​​שירים, מילים וקרדיטים.

והמוזיקה?

אל תטיל ספק בעניין. האלבום הזה, בעיבודו של נוחי קרוהן, הוא לא דיסק שמנסה לשנות את פני המוזיקה היהודית או לקחת את המוזיקה היהודית למקום שמעולם לא נעלמה. זה בית ספר ישן. מחזיר אותך לתקופה שבה נראתה מוזיקה כדרך הלב שלך לבטא את עצמה במקום לנסות להגדיל את הקצב. זה הופך את זה למיושן? מְיוּשָׁן? לא. בכלל לא. אם אתה אוהב את האולד סקול, התקליטור הזה הוא בחירה מוצקה.

אוקיי, עכשיו לסקירה בפועל:

V'yizku Liros Banim - זוהי בחירה מצוינת לפתוח את התקליטור מכיוון שהשיר הזה נותן לך הרגשה טובה למה לצפות מהאלבום הזה. השיר הזה קליט, ליבידי ובחירה מצוינת לפלייליסט לחתונה. (אתה מקשיב, JM דרך?) אוהב את המיתרים באינטרו. מישהו עוד שמע את השטן הלך לג'ורג'יה?

Ayn K'Elokeinu – שיר איטי מסוג קומזיץ שפשוט נכנס לך לראש ונשאר שם ב-repeat. אני יכול לדמיין את השיר הזה מושר שוב ושוב או שישי בערב או על ידי שאלוש Seudos. שיר נהדר לוויליגר ואני אוהב אותו.

יחי רעבה – בגלל המילים, השיר הזה נראה לי יותר כמשהו ששומעים בשול, מאשר בשמחה. עם מילים שונות, יכול להיות שונה לחלוטין והרבה יותר תכליתי. אני מדמיינת את זה בתור "וירושלים אירחה" מרגש. ברגע שהחלפתי את המילים בראש, מצאתי את עצמי ממש נהנה מהחלק הגבוה של השיר הזה.

קוויי - נחמד. שיר פשוט אבל זה פשוט עובד. הרמוניות נהדרות. כמו שוויליגר עושה הרמוניה על החלק הגבוה במקום להשתמש במקהלה.

K'vakaras – גם השיר הזה וגם יחי רעבה הם לא שירים שאתה הולך לשמוע ברשימת ההשמעה הטיפוסית לחתונה שלך. לפחות בשבילי, אלו שירים שהיית שומע בשול, בשבת (יחי רעבה) או בימי הימים נוראים. אם אתה אוהב את סדרת קרליבך של ויליגר או סדרת התלהבות, אתה תהנה מאלה. גורם לי לחשוב שלולא העובדה שבעלי מתגייס לעמוד בראש השנה בבית הכנסת שלי, אשמח לראות את ויליגר שם למעלה. מהמר שהוא בעל תפילה מעורר השראה.

הניגון של דר הרבי – אני מופתע שלא שמעתי את הניגון הזה בשום מקום. הוא די טוב וההרמוניות נותנות לו צליל מלא באמת. אוהב את הצליל הקלטי שמתגנב בערך ב-1:53.

יום זה משוב"ד - וואו. אני אוהב ואלס טוב. כפי שאבי, פוילישר, היה אומר, זה נשמע כמו "חזרה הביתה". לשיר הזה יש סוג כזה של טעם. אולי זה החינוך האירופי שלי, אבל לי זה פשוט נשמע כמו מה שמחבר של יום זה צריך להיות.

Sameach - כשדיברתי עם ויליגר על הדיסק הזה ואמרתי לו שאחד השירים מזכיר לי את סצנת החתונה מהכנר על הגג, הוא ידע בדיוק באיזה שיר זה היה מבלי שציינתי את השיר. זה כל הקרניים? כך או כך, ברור שהסידור נועד להחזיר אותך אחורה בזמן והוא עושה בדיוק את זה.

Zochreinu - אחד האהובים עליי בכל הזמנים, למרות ששמעתי אותו עם מילים שונות. הייתי מקל על העיבודים ומשאיר את זה כמה שיותר קול. מתוק. פָּשׁוּט. עצמו עיניים ושירו את הלב עם ויליגר, שנמצא במיטבו בשיר הזה.

Im Amarti - אוהב את 35 השניות הראשונות של האינטרו ושוב ב-3:15 - 3:40. הייתי מאבד את היצירה מסוג הכליזמר מ-0:36 - 0:53 שיש בה כמעט תחושה של קרקס. המילים של השיר הזה קצת בכושר. אוהב את ההרמוניה של ויליגר מ-3:59 – 4:12.