הביקורת של היסלאבוס על יענקל יענקל

אמנם יש הרבה אלבומי ניגונים חסידיים, ומספר פנטסטי של אלבומי ניגונים חב"דיים*, אבל אף אחד מהם לא השפיע על עולם המוזיקה היהודי הכללי כמו סדרת אלבומי הניגונים המצליחה של אברהם פריד. אז בציפיות גבוהות אספתי את יענקל יענקל. המחשבות שלי? ובכן, תסבול איתי - שכן האזנה לאלבום הזה במהלך הימים האחרונים העלתה במוחי מחשבות רבות, הן על מיומנותו ואומנותו של אברהם פריד, והן על הניגונים שהוא מציג בפנינו.

*תוכלו לנחש כמה אמנים הפיקו דיסק ניגונים של חב"ד? תשובה - על סמך החישוב שלי - בתחתית!

בהפקת אלבומי הניגונים שלו, לפריד היו שתי מטרות להשיג: 1) להביא ניגונים לקהל המיינסטרים, ו-2) ניסיון לשמור על הצד הרגיש והרוחני ביותר של הניגונים על כנו. בהתחשב באיזון העדין של משתנים רבים, אכן משימה קשה. האלבום הזה הכי קרוב בסגנון לאבינו מלכינו, אבל עם כמה משתנים - נראה לי שיש פה יותר עיבודים ווקאליים מאשר באבינו מלכינו. בכל מקרה, זה מסתדר יפה מאוד. מבחר הניגונים מצוין – איזון בין כל מיני סגנונות – העמוק, הגחמני, הלייבידיק וכו'.

נושא האלבום הוא, כפי שמבהיר פריד במכתבו, תקווה. (לא, אין לזה שום קשר לאובמה.) זה בא בזמן שרבים מאיתנו נאבקים, עם מעט במונחים של מנהיגות והשראה. הרבי כותב שניגון חסידי יכול להכניס "אמונה, שמחה ואור" לבית - וניכר שזה היה המוקד של פריד. יש באלבום הזה לפחות 6 ניגונים שעוסקים ישירות בתקווה, ולקצב הפורץ של הניגונים העליזים יש טעם מסוים שגורם לי להאמין בענווה שזו הייתה הכוונה הפנימית גם עבורם.

(*** ) מסלול 1 – ברוך הו: הניגון הזה היה עד עכשיו כמעט לא ידוע. זה נשמע כליזמר/עממי - אני יכול בקלות לדמיין את תיאודור ביקל שר את זה. יש לו תחושה קלילה במנגינה הפשוטה שלו. אברמי ג'י מצטיין כאן ביכולות העיבוד שלו - הוא לוקח את מה שאחרת לא יהיה מה לכתוב עליו הביתה, ונותן לו מסגרת ייצוגית ויפה שבאמת מוציאה ממנה את המיטב.

לחסידות חב"ד יש מילה לתאר את תהליך ההפנמה שאנו משתמשים בו כדי להפוך משהו באמת לחלק מאיתנו - אנחנו קוראים לזה להיות "מפנים" משהו; או להוריד משהו "בפנימיוס". אנחנו רוצים שמושגים יהפכו לחלק מעצמנו, במקום להישאר מרוחקים וסטריליים בתחום האינטלקטואלי שלהם. הייתי מעז שהניגון הזה, עם החזרתיות שלו ("נוך א מול, נוך א מול"), מנסה לעשות בדיוק את זה.

(****) רצועה 2 – שלום עליכם: מנגינה מהממת, המותאמת להפליא למילותיו של שלום עליכם. זהו אחד הלחנים של אדמו"ר אלתר, והוא מגיע עמוק אל הלב, במיוחד עם הביצוע הווקאלי של אברמל ושות'. מילה על הלינר המצוין: לא היה לי מושג שמדובר באחד הניגונים של הרבי אלתר, ומעולם לא שמעתי שהלחן הותאם לשלום עליכם ביוזמת הרבי הריי"צ. מרתק - ואני מודה מאוד לאברמל על תווי הלינר הקריאים והמעניינים - בניגוד לתווים המשעממים בכל כך הרבה אלבומים אחרים. זה באמת מרגיש כאילו אברמל מאזין לדיסק מעבר לכתף שלך. הערה אחרונה על שלום עליכם - האם הגברת פריד נתנה לאברמל להכות את הערות הסיום האלה בשולחן השבת? וואו.

תמיד אהבתי את הניגון הזה, שמושר בישיבה עם עשרות בחורים אחרים בהתכנסויות לילה מאוחרות. תמיד שרנו את הניגון הזה כשכל בית חזר על עצמו פעמיים כל אחד, ולא כפי שפריד שר אותם בגרסת שלום עליכם, ואני לא יודע מהי החיבור המקורי. למרות זאת, אני מבטיח שאלפי משפחות, בתי חב"ד ומחנות ברחבי העולם ישנו את הרפרטואר של ליל שישי במהלך החודשים הקרובים.

(***) רצועה 3 – הניגון של ר' מנדל: ניגון מתגלגל, מושר בהתלהבות אמיתית. נראה שפריד מקבל בעיטה מהניגון הזה, שהוא גם כן לא מנגינה מאוד מוכרת, בשום אופן. העיבוד שוב, ממש נחמד - קצב ההורה מניע אותך, וכלי ההקשה, ספציפית, קלאסיים.

(****) רצועה 4 – מעורב ביידיש: אברמי ג' עשה עבודה מצוינת עם המדליים באלבום הזה. הם, לרוב, חלקים וטבעיים, ולא משעממים. יש התקדמות מסוימת שאתה מרגיש בונה, במקום חבורה של שירים שהושלכו כמעט באקראי - כמו בכל כך הרבה אלבומים. לאלבום הזה יש מוזרות מצחיקה בכך שהשיר הראשי שלו הוא רק מספר אחד בתערובת (אפילו לא הראשון!) - אני לא חושב שזה קרה מעולם!

Fohrt a Yiddleh: לפני שמישהו יקבל התקף לב על ההודעה כאן, קרא את ההערות! ליובאוויטש ניגונים יש הרבה הודעות סתמיות (מה דעתך על כל השירים על וודקה, בתור התחלה), אז אל תחשוב שזו תפילה לרבי! זה שיר יפה, למרות שחשבתי שמקהלת הילדים הגזימה במילים "מומניו" ו"טאטניו". יכול היה להסתדר בלעדיו. אבל פריד משלים עם "ראטווה" העוצמתי שלו! לאחר מכן.

בחסידות מתוארים מאבקי הפרנסה וכדומה כ"מים רביים" - המים הגועשים הגורמים לנו להסיח את דעתנו מלשרת את ה' כראוי (ראה גרסה מעודכנת של יום ח' לשיר זה). שמועה על השיר הזה - שמעתי שבצורתו המקורית, לא היה לו את השטות הקטנה לאחר מכן. הרבי שמע מישהו שר אותו, והוא לא אהב את העובדה שאין סוף חיובי לשיר, אז חיברו את הסוף בניתוח. אם אוכל לקבל דיווחי דיוק על הסיפור הזה, אודה לו. :-)

יענקל יענקל: ניגון מהנה ומלא תקווה. מה עוד להגיד על זה? זה גם די פשוט - אין לו חלק גבוה. אבל המילים ביידיש ישרות ולעניין. ופריד והאחים עושים עבודה טובה בהצגתו.

די ולט: הנה הגרסה ביידיש של קול העולם שכמעט אף אחד לא ידע על קיומה. זהו עוד ניגון כיפי, המוגש בפורמט מזרחי. שירה נהדרת מתרחשת, עם טונות של אנרגיה ותחושה.

את הניגון הזה שמעתי לפני שנים משליח לחצי האי קרים, הרב איצ'ה מאיר ליפשיץ. הוא גם לימד אותנו גרסה נוספת של היידיש – והאם זה הוסיף בצחוק, או היה חלק מהשיר במקור, אינני יודע – “Un der ikkar – s'vellen shiker – und nisht tzu naar'n zich!” תרגום משוער: "והעיקר - כולנו נשתכר - ובואו לא נתעסק!" השתכרות, הן במורשת המוזיקלית החסידית והן בשימוש הפילוסופי, מתייחסת להתעמקות במסתרי ה' ויצירתו. המסר כאן יהיה אם כן לזכור שכל מה שאדם לומד צריך להיות מיושם על העולם ועל שירותנו של האשם בעולם. אי אפשר לחשוב שהחיים שלו בישיבה הם דבר אחד, והחיים שלו מחוץ לישיבה הם דבר אחר.

אובר א מעלה: זה קלאסי. זה היה עיקר בחתונות ליובאוויטש ובשמחות בית השואבה, אבל עכשיו זה מגיע לבכורה עולמית. בדוק את הסידור המטלטל ב-6:15 - הוא מקבל נטייה ועוצמה חדשים, שבוצע בהתלהבות רבה על ידי פריד. ואז נמשיך אל סיומו של המדלי - השילוב ההרמוני של שלושה מתוך ארבעת השירים יחד עם המסר באנגלית, "אל תוותר!" שזה בקלות אחד הסיומים הטובים ביותר של שיר במוזיקה היהודית. מַברִיק.

חסידים מרבים לשיר את המקהלה של "חותש" במילות החלפה: "עד מוסאי/ האם צריך לחכות/ אנחנו רוצים משיח עכשיו/ לא רוצים לחכות". רק BTW.

(***) רצועה 5 – ניגון לשבת ויום טוב: כששמעתי את תווי הפתיחה של הניגון הזה מושרים, התרגשתי. המנגינה המעט מוכרת אך המדהימה הזו היא אחת האהובות עליי; אחד שאני זוכר הרבה התכנסויות בשעות הלילה המאוחרות בשירה אינטנסיבית עם בחורים בחורים. זה עדיין מביא אותי לעולם אחר כשאני שר אותו. אבל בכל זאת... התאכזבתי מהעבודה של פריד עליו – הרגשתי שזה קצת נמהר, ושניסו לעשות יותר מדי עם העיבודים והמקהלה. אני חושב שהלחן האחד הזה היה צריך להישאר בתולי ככל האפשר. אומרים שבזמן הקלטת ניחוח, החבר'ה פשוט עשו לחיים באולפן ההקלטות ושרו. אני לא יודע אם זה נכון או לא, אבל הייתי מעז שפריד היה יכול לעשות עבודה טובה יותר על הניגון הספציפי הזה לו היה ניסה את הגישה הפשטנית והטבעית הזו. הסוף של הניגון מבוצע יפה.

איכשהו, החלק הגבוה של המנגינה הזו נקשר עם הניגון "עילו ועילו" בשיר הבעל שם טוב של פריד. אמנם יש הרבה שטוענים שמדובר בשני שירים שונים, אבל אמר לי ראש הישיבה שלי שהוא שמע את החסיד המכובד ר' מנדל פוטרפס שר את עילו ועילה עם החלק הגבוה. זה בהחלט מוסיף תנופה ניכרת לניגון הזה. "אוי, אשרי, אשרי! אשרי לי שלו צ'טה!"...

צד: קדימה - נסה את זה בעצמך. שבו בבוקר שבת במהלך שחרית, כוונו הכל, ושירו לעצמכם את הניגון הזה בשקט כמה פעמים, תוך כדי מחשבה על מערכת היחסים שלכם עם השם. תראה מה זה יעשה לשחרית שלך.

(****) מסלול 6 – ניגון שמחה: ניגון נהדר, ביצועים טובים יותר. השירה באמת מקיימת אינטראקציה טובה בניגון המהיר הזה. זה אחד המקרים הנדירים שהעיבודים המוזיקליים באמת לא צריכים להיות כל כך מקדימים ומרכזיים, שכן האנרגיה המורגשת של פריד ושל המקהלה, יחד עם הרמוניות טובות וטבעיות גורמות לשיר לזרום בקלות. נוֹזֵל. ואז אתה תוקע את הסקסון חצי סולו (כל חמש השניות שלו), אבל בצורה נהדרת.

(***) מסלול 7 – מעורב מוצאי שבת: מעניין שיש כל כך הרבה ניגונים של חב"ד עם מילים שאינן חלק מהנוסח שלנו. אף אחד מהזמירות הללו אינו חלק מנוסח חב"ד. באלבום שהופק היטב, המדלי הזה (של שני שירים) פשוט ממוצע.

המבדיל: קלאסיקה חב"דית. אמנם אנחנו לא שרים את הזמר הזה במסגרת התפילות שלאחר שבת, אבל תשמעו חב"דניקים רבים שרים את הלחן הזה אחרי השבת. הרגשתי שלא נתנו לו מספיק תשומת לב באלבום הזה – כמעט כאילו הוא משמש רק ככניסה לאל טירה אבדי יעקב. זה ניגון קל מאוד לשיר, ויש לו טעם מסוים של מוצאי שבת.

אל טירה אבדי יעקב: הכאילו-ואלס הזה יש הרבה נקודות של ניגון ליובאוויטש מהותי: הצד האיטי, המופנם, הרציני והצעידה הלייבידיקית, החיובית והמרגשת. לא הייתי בטוח מה לעשות עם שני הצדדים המנוגדים, במיוחד עם המילים, אבל בסופו של דבר הגעתי להערכה רבה. רגעים נהדרים מתחילים בערך ב-3:30, עם הרמוניות גבוהות ופליז נחמד, ואחריהם הרמוניות מרגיעות ומזמזמות בחזרה לחלק האיטי. שוב, הניגון מסתיים במיומנות עצומה בעיבודים - הרמוניות נהדרות, מחיאות כפיים כפולות, והגברת הניגון - התקדמות טבעית, היו כאלה ששירו אותו עם משפחת הגאנצר.

(זו גם הפעם השנייה שאני יכול לחשוב על זה שאמן הוציא אלבום עם שני שירים עם אותן מילים באותו דיסק. בפעם השנייה – אני מאמין על המשיח של MBD.)

(***) רצועה 8 – Krementshuger Berelach: תחנת הכוח קורעת הלב הזו של מנגינה היא עוד ניגון מרהיב. אמנם פריד עושה עבודה מצוינת על הניגון הזה, אבל נתתי לו דירוג נמוך יותר בהשוואה לייצוג הפנומנלי של אנדי סטטמן של הניגון הזה ב-Chabad Classics 2 של זלמן גולדשטיין. אם הייתי מעורב בסידורים כאן, הייתי מעלה את סטטמן (כמו הוא היה בשביל האפ קוזאק והשיר של הבעל שם טוב) ולו רק בשביל חידוש. יחד עם זאת, זהו ניגון שקשה מאוד להיראות משכנע. זה דומה במובנים מסוימים לניגון פולטבה על אבינו מלכינו מבחינת העומק שלו יחד עם הכוח הקולי הנחוץ. מחשבה אחרונה - חשבתי שהפאיד אאוט בסופו של דבר חלש.

(****) מסלול 9 – צבי פריילך: שוב שני ניגונים מטלטלים – הראשון חביב בכל הזמנים והשני ניגון "חדש". העיבודים כאן מבשרים קצת על חזרה לשני האלבומים הראשונים, מבחינת צליל המוזיקה היהודית הקלאסית, אבל השירה וההרמוניות שוב משתלטות על השיר.

יש סטיק מעניין שפופולרי בקרב בוכורים בזמן שירת השיר הראשון הזה. אם תשימו לב, נראה שהשיר מנתח שני צדדים של הנושא במהלך הבית השני, בעוד שהבית השלישי נראה מוצא פתרון. הבית הרביעי לוקח את "הפתרון" ומתקדם בשמחה. אז הבחורים הכניסו כאן מילה אחת - "אובר" - בתחילת הבית השלישי. לפעמים, במהלך דיון בהתוועדות, מישהו יתערב עם הניגון הזה, החל מהבית השלישי ההוא: "אובר... ayayay!"

לגבי הניגון השני כאן: אני מבחין בקצת איזון באלבום הזה בין ניגונים קלאסיים לדברים היותר נדירים. הניגון הנדיר הזה הוצא ממש לאחרונה על ידי יוני זרבי (משובט מנדי גרופי) באלבום הניגונים החב"די שלו בשם "שמיל". אמנם הוא עושה עם זה עבודה לא רעה, אבל לפריד יש ללא ספק את הכישרון, ההפקה והכוח שאין לזרבי, אז ברור שהגרסה הזו מנצחת אותו. ניגון נחמד, איזון טוב, דברים טובים.

(****) רצועה 10 – קריאת הנשמה:

בחיאס הנשמה: הניגון הראשון כאן הוא בכי תלונה, המפרט את ירידת הנשמה לגוף. אתה יכול לקרוא לזה "הנשמומלה של החוסיד". הבן של אברמל שר כאן במתיקות בדואט יפה, אם כי פשוט.

הניגון של רבי משה: בחירה מצוינת - ניגון מאוד לא מוערך ולא מוערך. אברמי ג' דבק בחלקים מהעיבוד המקורי של ניחוח, שהוא די חמוד - במיוחד שבמקרה זה, זה עובד טוב. הניגון הזה מתאים מוזיקלית היטב לאחר הקודם, אבל אני לא רואה איך הם עובדים ביחד מבחינה רעיונית. הניגון הזה הוא עוד ניגון "לזרוק את הדאגות שלך"; שהוא לכאורה רגש מנוגד לאחריות הכבדה בה קורא בכיאס הנשמה. אם אתה לא מתכוון לקרוא בו כמוני, אתה תהנה ממנו - שוב, עיבודים ווקאליים אדירים ועיבודים מוזיקליים יפים מאוד. אבל מה הצעקה הקטנה האחרונה בסוף? האם זו מילה, או רק "בום-טצ'ה"? מה שזה לא יהיה, זה נשמע טוב.
לאחר שכתבתי את זה, אברמל הודיע ​​לי באדיבות שהמילים כאן הן "על שוין!" ראה את ההערות למטה.

(*****) רצועה 11 – Finale Medley: אחת הסיבות שהאלבום הזה באמת זורם טוב היא בגלל שהוא משתפר, במקום "לבזבז" את השיר הכי טוב שלו בתחילת האלבום. ולמערבולת הסיום יש באמת כמה מהרגעים הטובים ביותר בתקליטור. זה פשוט מעורב מדהים.

Nyet Nyekavo: קלאסיקה – מבוצע בסמכות הטבועה במנגינה. כאשר שמע האדמו"ר החמישי מחב"ד את הניגון הזה, הוא אמר: "דאס איז א טויהודיקער עין אויד! זה 'לא אחר מאשר אלוקים' כאוטי!" כפי שהיו אומרים הישראלים, "פיצוץ! פצצה!" זהו המנון המאבק של החסידים הרוסים נגד האימפריאליסטים וגם בבולשביקים. סידור הרוק מתאים בצורה מושלמת.

הלכתי ברחוב בשבת אחת בדנייפרופטרובסק, כשבניין משך את עיני. הייתה איזו תחושה גולמית שהבניין הפריש - לא תחושה שאני באמת יכול להסביר. היה פחד מסוים, משהו מרושע, שהיכה בי כשהבטתי בו. שימו לב - הסתכלתי על הצד של הבניין, אפילו לא בחזית. אז שאלתי את בן לוויה שלי, בחור מקומי, "מה זה, בית חולים?" תגובתו: "מצחיק שאתה מזכיר את זה. זה היה מטה הקג"ב, שם הוחזק אביו של הרבי, ר' לויק שניאורסון - מלבד אלפי אחרים - בשבי במשך חודשים ארוכים". עמדתי שם נדהם - הנה, אני דור חמישי לאמריקאים בלי שום קשר אישי לכאבים ולפחדים של יהדות ברית המועצות, ובכל זאת איכשהו הרוע שחדר לבניין הזה היכה בי כמו טונה של לבנים. ובאופן ספונטני, ובתחושה נהדרת, התחלתי לשיר את הניגון הזה. הק.ג.ב האדיר כבר לא עומד, ואנחנו, היידן הפרום, נמצאים שם כדי לרקוד על הדקדנס שלו.

הודרס: היכנס כמעט לכל בית חב"ד בשבתות ותשמע את הניגון הזה. בוצע רק פעם אחת בעבר (על ידי Piamenta, ב-1990), כאן הוא מקבל עדכון נהדר. חבר נכנס בזמן שהקשבתי לשיר הזה והעיר שהוא מעולם לא חשב שהשיר כל כך טוב עד ששמע את הגרסה הזו. בבתי כנסת, זה מושר פסוק אחר פסוק, הולך ומהר יותר.

הניגון של ר' מאיר: מגיע ניגון מאוד גישמי. (תודה, שלום, שהזכרת לי להכניס את זה לכאן!) זהו למעשה אחד הלחנים החזקים באלבומים, וכיאה לתערובת המצוינת שהוא הוצב בו, יש לו עיבוד ווקאלי מאוד כיפי ומרתק. אני אוהב במיוחד את צעקות ההתרגשות המופיעות לאורך כל הדרך. מתאים מאוד, וזה נשמע מעולה. זהו ניגון כל כך ניתן לשיר - אני מבטיח שעד הסוף שלו, אתה תשיר איתו יחד.

צי אזוי: אם אתה רוצה גרסה יצירתית אמיתית של הניגון הזה, בדוק את נעימות חב"ד/ניגוני חב"ד של מונה רוזנבלום כרך. 1. כששמעתי לראשונה את הניגון, הכעיס אותי עד כמה הפזמון שלו דומה ל-Nyet Nyekavo. כאן, אברמי ג'י וקרו מנצלים אותו לטובתם, ומשליכים אותו באותו ערבוב. שוב, נראה שפריד מתענג על "צי אזוי, צי אזאי" - יש כאן הרבה אישיות.

הניגון של ר' טוביה/High Note Niggun: בזמן שפריד קורא לזה ה-High Note Niggun, הייתי קורא לזה ה-Syncopation Niggun. בעיני, זה המקום הכי טוב בתקליטור - הכל בסנכרון מושלם. השירה, המנגינה, העיבוד הפנומנלי בכל פעם דרך המנגינה. אני אוהב את הכל.

חסידי חב"ד: ולבסוף שיר סיום הולם. בעוד פריד שינה באופן בלתי מוסבר את מילות השיר (המקור הוא: Besismat uparatazta nelich Be'oz/Im the Rebbe Neilech Be'oz/Hastsidei Chabad Anu/חיילי הרבי אשרינו. תרגום: עם הסיסמה "תפרסו!" נלך בכוח/ עם ה אדמו"ר בראשנו/ אנחנו חסידי חב"ד/חיילי הרבי, מזל טוב!), המילים החדשות שלו מתאימות לסוף (וירטואלי) של האלבום. ייתכן שתבחין בתווי הסיום של הניגון אשרינו בדיוק כשהשיר נכנס לרגעיו האחרונים. כל הכבוד.

(***) מסלול 12 – בירקאס כוהנים: אני אוהב את בירקאס כוהנים. כבעל התפלה בימי טובים בשטיבל הקטן שלי, השקעתי הרבה רגש בלחן היפה הזה. אז סלח לי אם אמשיך לכמה רגעים על זה. ראשית, למען הילדים, הם היו צריכים להתחיל טיפה יותר נמוך. שנית, אני לא אוהב את הפתיחה של אברמל לשירים (ברוך הבה, גוט כיף אברהם). אבל חוץ מזה, אם הייתי מסדר את הניגון הזה, הייתי זורק כאן שלושה תוספות קטנות: ראשית, הקהל שענה "אמן" אחרי כל אחד מהברוכוסים; שנית, מלמול אמירת הקהילה ריבונו של עולם במהלך שלוש המילים האחרונות; ולבסוף, קקפוניה של "ישר כוח כהנים!" היה מדהים. נו טוב.

תכליס: זה אלבום מצוין. יש לו טעם, רגש, עוצמה, התרגשות ותשוקה. אברמל ואברמי ג' הם זוג מצוין; הם הוכיחו את זה די ברור. אמנם בתור ליובאוויטש אני אולי מרגיש שאפשר היה להציג חלק מהניגונים קצת יותר טוב, אבל יחד עם זאת, מוזיקלית הם נפלאים - פשוט אין כל כך על מה להתלונן, ויש הרבה ממה להתרומם. זה, חברים, הוא רכישה שווה עבור אוסף המוזיקה שלכם.

*לפי הספירה שלי: פריד, סטטמן, מרכבה, חנן בר סלע, ​​אבי פיאמנטה, ניחוח, משה לאופר, מונה רוזנבלום, תזמורת חלומות הקבלה, יוני זרביב, מאיר אשל, ירון גרשובסקי, זלמן גולדשטיין, תזמורת נגינה, משה בנשר, חסידנס. , מרדכי ברודסקי, יאיר כלב, שמריהו פלד, שמחה קנטור, צ'ריטונוב, גרשון וכטל, יוסי גולדשטיין, אלאור וילנר, ניקולאייב קפלי, מאייר ריבקין

אחרים שהשתמשו בניגון ליובאוויטש איפשהו: MBD, Journeys, D'veykus, Lipa, Piamenta, להקת הבעל שם טוב, Yood, A Groyse Metsie, David Lazzar, RebbeSoul, שלמה גרוניך, הכליזמאטיקס, צליל וזמר, JEP , מתיסיהו, פרחי אוקראינה, יהושע רוכמן וכנראה רבים נוספים.