משחק הוגן?

אל תגיד לי שלא עשית את זה, כי אנחנו אני יודע שעשית. לכולנו יש.

אנחנו מגבשים דעות על תקליטורים עוד לפני ששמענו אותם. אולי זה נובע מהערה תמימה ששמעת מחבר. משהו שקראת בבלוג. אבל במוחנו שלנו, בשלב זה או אחר, כולנו החלטנו שדיסק מסוים הוא טוב או רע מבלי ששמענו אותו מעולם.

אני לא אשקר לך. אני מודה בזה. גם אני עשיתי את זה. אבל אני לא מתכנן לעשות את זה שוב. כי זה כל כך לא הוגן.

למאזין הממוצע אין ממש מושג מה צריך כדי להוציא תקליטור. השעות והשעות המושקעות על כל פרט קטן. בחירת שירים. סידורים. הרשימה ממשיכה עוד ועוד. אנחנו אף פעם לא עוצרים לחשוב כמה אנשים השקיעו בתקליטור. ולא רק ההשקעה הכספית יכולה להיות עצומה. זה השעות והשעות שמבלה מחוץ לבית. שעות שינה אינסופיות שמוקרבות. הלב, הנשמה והאהבה שמושקעים בכל שיר. כמה ימים לוקח להרכיב שיר בודד.

תראה, אני אהיה הראשון שיגיד לך שחלק מהשירים פשוט לא טובים. יש תקליטורים שהם פשוט בינוניים. אבל לא על זה אני מדבר. אני מדבר על גיבוש דעות על דיסקים כשאפילו לא שמעת אותם. העברת תקליטור לאשפה בפורום ציבורי או פרטי מבלי לתת לזה סיכוי.

כל זמר שם, כל מפיק, כל מלחין, כל מעבד הוא אדם. בן זוג של מישהו. ילד של מישהו. הורה של מישהו. חשוב לפני שאתה מדבר.