בכורה בביקורת: ישראל ורדיגר, ביייס נאמן

בכורה בביקורת: ישראל ורדיגר, ביייס נאמן

ביקורת אלבום של מנדל "השייחט"

כששמענו את ישראל ורדיגר בתקליטור אוסף אורה משנת 2008, לא נשארנו עם ציפיות גבוהות במיוחד. הנחנו בעיקר שהאודישן שבו זכה להופיע בדיסק היה תיקון או לפחות שהשופטים הושפעו מאוד מהמשקל ששם משפחתו נושא. באלבום הבכורה שלו, בייס נאמן, מציג ישראל ורדיגר טיעון מאוד משכנע להפך. הוא מוכיח בהחלט שהוא ירש הרבה יותר מסתם שם המשפחה שלו. אני לא יודע מה קרה מאז התקליטור של Oorah - אם זה היה אימון טוב או סתם למצוא את הקול שלו - אבל ההופעה המהוקצעת שלו ב-Bayis נאמן מראה בבירור שאנשי Oorah היו שופטים מוכשרים מאוד בעלי ערך כוכב-על פוטנציאלי.

בייס נאמן היא אחת מחוויות ההאזנה הכי מתגמלות שחוויתי מזה זמן רב ולפחות בין 5 המובילות אי פעם להופעת בכורה של אמן יהודי. יש הרבה אלמנטים שמתחברים כדי לגרום לאלבום הזה לבלוט מהקהל. דבר אחד, האלבום זורם היטב ולמעשה מרגיש כמו יחידה מגובשת. אני מוצא שאלבומים רבים במוזיקה היהודית הם רק אוסף של שירים לא קשורים. הסגנונות נוטים להיות בכל מקום ונראה שאין נושא אמיתי או מכנה משותף מלבד היותה מוזיקה יהודית. האלבום הזה בולט בכך שהוא מסע נעים להאזנה מקצה לקצה. סדר השירים היה מחושב היטב והרצועות זורמות בצורה חלקה ותכליתית. המפיק גרשי מוסקוביץ' נכנס כמובן לפרויקט הזה עם חזון והביצוע ללא דופי.

ברמה הבסיסית ביותר שלו בייס נאמן הוא חביב אוזניים. מעבר לניתוח רצועה אחר רצועה, אני תמיד מאזין קודם כל לכל האלבום בלי הרבה מחשבה. ברמת ההאזנה הזו, האלבום או שנשמע טוב או שלא (או איפשהו באמצע). בייס נאמן נשמע טוב, פשוט ופשוט. איכות הסאונד מעולה, העיבודים מרגישים נכונים והשירים קליטים. הביצוע הווקאלי של ורדיגר חלק, נקי ודי טעים. דבר אחד שברור מיד הוא שזה לא מסודר יתר על המידה. המעבד שועה פריד הבין בחוכמה שכאשר יש לך שירים מעולים וסולן מדהים, הוספת הגימיקים הנפוצים כל כך באלבומים רבים רק תגרע. מניסיוני נדרשת הרבה ענווה כדי להשאיר מקום במוזיקה כדי שאחרים יוכלו לבלוט, אז כל הכבוד לפריד על הענווה שלו בעבודה על האלבום הזה. ישראל ורדיגר מיטיב לשמור על "Poylisher Reid" הטבעי שלו. תמיד גיליתי עם MBD (דודו של ישראל ורדיגר) שעד כמה שהוא נשמע מרהיב, תמיד נהניתי מהשירים ביידיש שלו ומפעם לפעם שהוא שר במבטא הפוילישר הטבעי שלו. זה פשוט נשמע הרבה יותר אמיתי והרגש זורח הרבה יותר טוב. ברור שישראל קלט את זה ותוצאות הבחירה שלו הן אלבום מיוחד בלב עם תחושת היימישה אותנטית.

כשנכנסים קצת יותר לעומק, השירים בסך הכל כתובים היטב. אפילו השירים החלשים יותר באלבום הזה הם רק כל כך יחסית לשאר הפנינים הגדולות שמוצגות כאן. המנגינות קליטות ובלתי נשכחות. המילים הן עוד גולת הכותרת של האלבום הזה. מלבד אולי כמה רצועות, הם חפרו עמוק למילים חדשות ומשמעותיות ללחנים שלהם. הם כמובן לא חסכו מאמץ בהשגת והערכת השירים בהם נעשה שימוש והמוצר הוא אלבום שכמעט כל שיר בו מרהיב ואפילו הפילרים לא חצי רעים בשום קנה מידה.

העיבודים בסך הכל מצוינים, אם כי לכמה מהם יש את הצליל הקלישאי של המוזיקה היהודית המוגזמת. הייתי מקווה ששועה פריד יתרחק לחלוטין מהסט והסאונד המוכן, שכן יש לו כל כך הרבה מהכישרון הייחודי שלו לתת, כפי שמעיד הרוב המכריע של עבודתו באלבום הזה. איכות הסאונד היא ברמה הגבוהה ביותר. התרשמתי מאוד מהעבודה של צוות ההנדסה, המיקס והמאסטרינג. הערכתי במיוחד את התופים, שאלו מכם עם כל ניסיון בהקלטה יודעים, הם בדרך כלל הכלי הקשה ביותר להקלטה, מיקס ושליטה. הם באמת הצליחו ללכוד במלואו את מלוא הגוון והתהודה הסביבתית של כל פעימה, וזה...טוב, די הישג. במאמר למגזין ה-Jewish Entertainment (בדצמבר '07 אני חושב), סרולי מאייר (שאגב עיצב את העטיפה לבייס נאמן, עוד על כך בהמשך) כותב: "אם אתה רוצה שהאלבום יישמע ממש מפואר, אתה צריך להוציא אמיתי כסף... כדי ליצור אלבום טוב צריך את כל המרכיבים הנכונים...וצריך להוסיף אותם בזמנים הנכונים". אם האמירה שלו נכונה, ברור שאדרת לא חסכה בהוצאות כדי להשיג את כל המרכיבים הנכונים ולהוסיף אותם בזמנים הנכונים כי האלבום הזה הוא באמת מפואר.

אני בדרך כלל לא מזכיר עטיפות, אבל זה בדרך כלל בגלל שלמען האמת הם לא שווים אזכור. בדרך כלל אין הרבה מה להסתכל עליהם - רקע צבעוני מדורג עם שם האמן וכותרת האלבום בעברית ו/או באנגלית. תמיד מצאתי אותם כל כך חסרים בהשוואה לעבודה ולכושר ההמצאה שנכנסים לרוב האלבומים החילוניים. בייס נאמן שובר את התבנית עם הכריכה המושכת את העין והמחושבת בהשראת השרטוט. מהרגע שהרמתי את מארז התקליטור ועד לרגע שסיימתי לקרוא את תוספת העטיפה, היה ברור לי שהושקעה עבודה רבה ביצירת כריכה שהיא יצירת אמנות עצמאית. לכן לא הופתעתי לראות את הלוגו "Designs by Sruly" בגב המארז. כמו בכל היבט אחר של האלבום הזה, הם שכרו את הטובים שבטובים עבור העטיפה. לאלו מכם שלא מכירים את עבודתו של סרולי, הוא המעצב הגרפי הביתי של Sameach ושם ידוע לרוב מקורבי המוזיקה היהודית. בוא נגיד שאם אי פעם סובב לך את הראש בפוסטר גאוני שובה עין של HASC, שיי רובינשטיין, דוד גבאי ועוד רבים אחרים - פגשת אותו. חפרתי קצת ומצאתי מידע נהדר על כמה הושקע בעיצוב הזה ואני חושב שכדאי לבדוק אותו בבלוג שלו (http://www.designsbysruly.com/Blog/?p=43).

עכשיו לפירוט שיר אחר שיר:

BAYIS NEEMAN B'ISROEL

אינטרו פסיכדלי מדהים מוביל לרוקר אמיתי. שועה פריד עשה עבודה מצוינת לא איבד את התחושה של היימישה למרות הבסיס הסלעי של העיבוד. ורדיגר נמצא בקצב מושלם והמילים המקוריות הרעננות בהחלט ירצו. נעשה שימוש במשורה בפליז כדי להבטיח שקטע קצב הגיטרה לא מוצל. המקהלה נשמעת מוכרת מדי אבל בסך הכל זה להיט גדול. זה סוג השיר שנדבק בקלות למוח שלך. אתה מוצא את עצמך מזמזם את זה כל היום ועוזר להכניס עוד אביב לצעד שלך.

אמור

זה אחד השירים החלשים של האלבום, עם לחן שלא זז הרבה בהשוואה לרוב האחרים. העיבוד כאן נופל מהיכולות של שועה פריד עם גיטרה וואה בצלילים "בררניים" שמנוגנת לאורך כל הדרך, שאולי גם הייתה מועתקת והדבקה היישר מהאלבום הכפול של MBD מלפני כ-20 שנה. גם סולואי הסקסון הקלישאיים לא אכפת לי במיוחד. בסופו של יום אם זה היה כמעט בכל אלבום אחר, שיר לא חצי גרוע. אבל אני אוהב את המילים. השירה טובה והשירה האורחת של מנדי ורדיגר (אבא של ישראל) רחוקה מלהיות הפסד מוחלט.

LECHA DODI

מבוא האופרה עוצר הנשימה והעיבוד הקלאסי מבוסס פסנתר מציגים כאן את היכולות האמיתיות של שועה. מילות השיר המקוריות ביידיש מבוצעות ללא רבב ברגש מושלם על ידי ורדיגר. כשאני עוצם עיניים תוך כדי האזנה לזה, אני מרגיש כאילו אני יושב בחלק האחורי של בית המדרש בליל שישי ומביא את השבת באהבה למי שלמעלה ובשקט נפשי מוחלט. השיר היפה להפליא הזה בטוח יהיה מצרך בשולחן השבת שלי עוד הרבה זמן. הייתי רוצה שמקהלת הבנים תהיה נגיעה יותר מקדימה וקדימה, אבל עדיין השיר הזה ענק.

ישראל ביחד

מבחינת עיבוד ומנגינה זה פשוט בסדר בהשוואה לאחרים, אבל המילים כאן מאוד משמעותיות ורעננות. הקצב המצוין של ישראל עוזר להפוך את השיר האופטימי הזה למהנה מספיק כדי לא לדלג לגמרי והקצב בהשראת טיימני נחמד.

KI HIDLAKTI

זו הפנינה האמיתית עבורי. זה מזכיר למאזין למה אנשים עושים כזה ביג דיל מיוסי גרין. המילים נחמדות, אבל יותר חשוב שהלחן יפה להחריד, נע כל הזמן לקרקע בלתי צפויה. העיבוד כאן הוא כמו פסקול סרט מרהיב שלוקח אותך למסע דרך הלב והנשמה שלך, ישר קויח גדול בשביל זה, שועה. השירה הרגשית של ישראל רודפת וחיננית כמו השיר עצמו. הייתי רוצה שהמקהלה תישמע פחות כמו כל אלבום אחר, אבל בסך הכל זה אחד השירים הכי טובים ששמעתי מזה הרבה מאוד זמן. האלבום היה שווה את זה אפילו רק בשביל השיר היחיד הזה.

KIVINU

עיבוד פשוט, אבל לדעתי מושלם לשיר. זה שמחה ניגון חסידי קלאסי נחמד עם ורדיגר, שלא זר לשיר לשמחה, די באלמנט שלו. לא מרהיב, אבל שיר די טוב ושווה האזנה... ואולי אפילו לרקוד.

ACHEINU

ככל שהטקסטים האלה משמשים, נראה שהם אף פעם לא מזדקנים בשבילי. במיוחד כשהיא מלווה בלחן יפה כמו זה. העיבודים מאוד נחמדים ונשמרים פשוטים - וזה מושלם כי זה באמת מאפשר לביצועים הווקאליים הנוגעים ללב של ישראל לזרוח. המקהלה נחמדה ולא מוגזמת. השיר הזה מקבל 2 אגודלים למעלה, 3 בצ'רנוביל.

UMELOCH

העיבוד כאן שוב הוא פלאשבק לשנות ה-80, כשגיטרה וואה בשימוש לעתים קרובות מדי פעם נוספת. אני לא מבין מה יש למעבדי מוזיקה יהודית עם ה"פיקי-ווה" של סינגולדה? זה היה בסדר לפני 20 שנה, אבל בואו נמשיך הלאה. השיר הזה זועק קלישאה במובנים רבים אבל בסך הכל, השיר עצמו די טוב ומושר היטב. לא הכי טוב של יוסי גרין - אבל היי, לא כולם יכולים להיות.

SHUVU BANIM

מילים מצוינות, עיבוד פשוט נחמד. השיר מאוד קלאסי ואולי אפילו אולד סקול, אבל בסופו של דבר כתוב טוב מאוד. כמו תמיד, הביצוע הרגשי של ורדיגר יחד עם המאמץ של פריד לעזור לו לזרוח, באמת עושים את השיר. לא אכפת לי לגעת יותר במקוריות במקהלות.; בסך הכל שיר נחמד מאוד.

בשמחה רבה

הפסוק פשוט בסדר, אבל הפזמון כאן בהחלט מתנדנד. לא בהכרח השיר הכי מרהיב, אבל זה בעיקר יחסית לשאר האלבום. השיר אופטימי ולמרות שהוא לא הכי זכור הוא עדיין שיר די טוב.

טומצ'טי

התקדמות אקורדים מצוינת כאן ופריד נמצא בראש המשחק שלו בשיר האיטי יותר הזה. הוא מציג כאן במיומנות שסידור יהודי קלאסי לא חייב להיות משעמם כלל. מנגינות האינטרו והברידג' בהן הוא משתמש מעוררות השראה כמו הלחן של השיר עצמו. מילים נהדרות והביצוע הווקאלי בדיוק על המטרה.

KEIL HABOD

אני רואה למה הם התכוונו, אבל שקף הבס בשימוש לאורך השיר נשמע כמו מישהו מכחכח בגרונו. העיבודים בסך הכל בסדר, בערך כמו צליל קלאסי משנות ה-70 של שלמה ארצי. סולו הגיטרה הם די חסרי השראה, אבל בסך הכל שיר די טוב. בהתחשב בכך שהשיר האחרון ברוב האלבומים הוא זבל מוחלט, על זה אין מה להתלונן.

פסק הדין הסופי: זהו אלבום מהשורה הראשונה. ישראל ורדיגר נמצא בפסגת המשחק שלו כמו המעבד, המפיק, המהנדסים וכו'. לאלבום בכורה זה פנטסטי לחלוטין ואני די בטוח שנראה הרבה יותר מהכוכב העולה הזה. אני ממליץ בחום להוריד את ה-15$ עבור האלבום הזה - בוודאי לא תתאכזבו!

עד הפעם הבאה - האזנה נעימה.

אתה יכול לבקר את מנדל השייחט בכתובת www.myspace.com/thesheichet