כמה רחוק זה רחוק מדי כשאתה רוצה להיות כוכב רוק?

מאמר של מנדל "השייחט"

ככל שהמוזיקה היהודית התקדמה, יותר ויותר אמנים שאבו השפעה מצלילים חילוניים. מהיום שרבי שלמה הרים גיטרה לגישה חדשנית בשירת ניגונים, גורלה של המוזיקה החסידית והחילונית שלובים זה בזה. לא שמשיכה של השפעה חילונית למוזיקה היהודית הייתה משהו חדש עד אז. מוישי אושר היה ידוע יותר מדי בזכות השילובים השנונים שלו של ג'אז עכשווי לתוך סגנונו החזני. אפילו רוזנבלט, שנחשב כיום בעיני רבים לפסגת הצליל היהודי הקלאסי, הושפע מאוד מהמוזיקה החילונית העכשווית של זמנו. ניתן להעיד על כך ההערה שדווח לו על ידי חברו ועמיתו החזן זבל קוארטין: "אתה נראה כמו יהודי ושר כמו גוי, אני נראה כמו גוי אבל אני שר כמו איד". בין אם הסיפור הזה הוא אמיתי ובין אם לאו, השחזור שלו אכן מראה שבתקופתו הוא לא נחשב בהכרח כבעל סגנון נטול השפעות חיצוניות.

למען האמת, נראה שהשפעה מסגנונות מוזיקה חילוניים היא עתיקה כמו האומה היהודית עצמה. הטמבורין שמרים ניגנה בו כשהיהודים יצאו ממצרים היה ככל הנראה מסוג הכלי שהיה נפוץ למדי למצרים של התקופה. יתרה מכך, כנראה יותר מצירוף מקרים, המוזיקה הידועה בכל מקום וזמן בהיסטוריה היהודית דומה מאוד למקבילתה במוזיקה האזורית החילונית העכשווית של התקופה. מהצלילים הספרדיים של הלאדינו ועד לסולמות הערבים של הספרדים וממזמורי החזנים המוקדמים ועד לסגנון האופראי יותר של אלו בתקופת הזהב. למוזיקה היהודית, כמו הלבוש היהודי, יש מסורת ארוכת שנים של השפעה חילונית. בואו נודה באמת, בשנות ה-1600 היהודים ה"חרדים" לא פעלו בשטריימלך ובפדורות, ולא האזינו למוזיקה יהודית "קלאסית" שדמתה לקצבי הדיסקו של שנות ה-70. מסורות אלו נכנסו כולן הרבה יותר מאוחר כשהן נקפו מדרכי הזמן והמקום.

מדוע אם כן יש מודאגים מהכיוון החילוני שנראה שהמוזיקה היהודית לוקחת כיום? מדוע יש כאלה שמגנים עיבודים מודרניים של מוזיקה יהודית כאשר הסגנון ה"מסורתי" שהם מעדיפים שהאמן ישתמש בו הוא עצמו רק שלוחה של המוזיקה החילונית האוקראינית, הפולנית או ההונגרית ולעיתים אפילו לא יהודית של תקופתה. הִתגַלוּת?

כמובן ששאלה זו מניחה בטעות שלדורות קודמים לא היו אותן בעיות עם השפעות מודרניות בחיים היהודיים. רוב האנשים מחשיבים כיום את MBD כסאונד הקלאסי של המוזיקה החסידית. אלה מבוגרים מספיק כדי לזכור את הופעת הבכורה שלו יכולים להגיד לך שלא כולם הסתכלו עליו באותה הקבלה אז. רבים בקהילות המפוארות באותה תקופה ראו בסגנון הרומן שלו בהשפעת רוק-דיסקו איום רציני על הערכים היהודיים. רבים חששו שהסאונד החילוני שלו, שהיה אז מאוד בקנה אחד עם המיינסטרים, יהיה הגורם לבני נוער צעירים שהתרשמו יתעניינו במוזיקה חילונית.

בדיעבד אנו יכולים לראות בבירור של-MBD לא הייתה ההשפעה שחששה כל כך. להיפך, לו ולרבים שהלכו בעקבותיו הייתה השפעה חיובית מאוד לאורך השנים. הם נתנו למוזיקה היהודית הזדמנות לחימה בבתים שאחרת אולי פלשה להם מוזיקה חילונית בגלל שהצעיר שאוהב מוזיקה יהודית נשמע. אנחנו רואים את זה גם היום. יש שם קבוצות - כמו יעקב חסד, יום 8 ו-יוד - שיש להן צלילים הרבה יותר חילוניים מרובם שקדמו להם. רחוק מלהיות איום על ערכים יהודיים, אלו הם מסוג האמנים שצעירים רבים פנו אליהם כדי לספק את צרכיו לחוויית האזנה ייחודית ומקורית.

אז למה כל החשש? האם זו רק התנגדות פרנואידית למשהו רענן ושונה? האם הפחדים שלהם חסרי בסיס לחלוטין? האמת היא שאני רואה מאיפה הם באים. קל מדי לאבד את הגבול בין הניסיון להישמע כמו כוכב רוק לבין הניסיון להיות כזה. אני חושב שאחד האתגרים הקשים ביותר איתם מתמודד האמן היהודי של ימינו הוא שמירה על קו קפדני בין יצירת השפעה ממוזיקה חילונית ולא ממוסיקאים חילונים. יתר על כן, ברורה מדי ההשפעה, החיובית או השלילית, שיש למוזיקה על המאזין - במיוחד הצעירים.

אז האם זה נכון? האם אנו בסיכון מול המתקפה חסרת הרחמים של המוזיקה היהודית המודרנית? לא לא ממש. אני חושב שנעשה טעות בסיסית מאוד שמזלזלת הן בתחכום והן במסירות של השומע היהודי. כל הקבוצות שהוזכרו לעיל חולקות דבר אחד במשותף. אם תאהבו את המוזיקה שלהם או לא, ברור למדי שכולם ארליכה יידן. בדיוק כמו MDB לפניהם, הצליל שלהם אולי חילוני, אבל המסר, השקפתם ואכן התדמית וההתנהגות שלהם תואמים ב-100% את היידישקייט. לולא כך, אני מבטיח לכם שהם לא היו מתקבלים לבתיהם של אלפי מאזיני מוזיקה יהודית ברחבי העולם. אנחנו, הציבור היהודי, בכללותו לא כל כך תמימים. עם מיליוני ההשפעות הרעות שמהן עלינו להגן מפני ילדינו, אנו יכולים לחוש בקלות איומים מקילומטרים. מה שבטוח, עם הזמן הגיעו כאלה שניסו לגלם כוכבי רוק כמו אידיאלים בתוך המוזיקה היהודית. מה? אף פעם לא שמעת עליהם? הנקודה שלי בדיוק! מעולם לא היה להם סיכוי עם מסר ומנטליות שנדחו מיידית הרבה לפני שהייתה להם ההזדמנות להזיק. האם הם נדחו על ידי המאזינים או על ידי חברות הפקת המוזיקה הרבה לפני שהייתה למאזינים בכלל הזדמנות לשפוט זה לא רלוונטי. השורה התחתונה היא ששוק המוזיקה היהודית בכללותו ידע טוב יותר מאשר להכניס את האמנים האלה לבתיהם.

אז מצדי, אני בהחלט לא רואה בזן החדש של אמן מוזיקה יהודי איום על היידישקייט של הילדים שלי. במקום זאת אני רואה בהם חברים חשובים שיכולים לעזור לי לשמור על הילדים שלי להאזין למוזיקה יהודית כשיש להם תיאבון לשמוע משהו טרי. אז עד לפעם הבאה אני משאיר אתכם בדברי האדמו"ר רבי שניאור זלמן מליאדי בעל התניא "מילים הן עט הלב... מוזיקה היא עט הנשמה".

האזנה נעימה,

מנדל "השייחט"