שי רובנשטיין: אוהבתי

בעוד שיי רובנשטיין שר כבר יותר מעשרים שנה, הוא חדש יחסית בסצנת המוזיקה היהודית. חזן מאומן, הוא לאט אבל בטוח אבל מטביע את חותמו גם כזמר. הקול שלו נעים וקל להאזנה, במיוחד בשירים האיטיים יותר.

בסך הכל, זהו דיסק בכורה מוצק. שוב, אבי ניומרק מציג את האינסטינקטים הגדולים שלו ומוכיח את עצמו ככוח שצריך להתחשב בו. המוניטין שלו מדבר בעד עצמו כשהוא ממשיך להוציא מוצרים איכותיים.

מקהלות: אולי זה רק אני, אבל ברוב התקליטורים, מקהלות הגיבוי נשמעות אותו הדבר. הגיע הזמן לכמה צלילים רעננים וחדשים במקהלות גיבוי. בתקליטור זה נעשה שימוש בשלוש מקהלות שונות: של משה רוט, של יוסי גרין ואיצי ספינר. מבין השלושה, ספינר הוסיף הכי הרבה לשירים שעליהם עבד. הייתי רוצה יותר את ייצי ספינר ופחות משתי המקהלות האחרות. העובדה שלא בכל שיר הייתה אותה מקהלה הייתה יתרון עצום. רובנשטיין כמעט ואינו עושה הרמוניה משלו.

סידורים: העיבודים באלבום זה של לייב יעקב ריגלר, משה לאופר, איאן פרייטור, יוסי גרין ומשה רוט עשויים יפה. לייב יעקב ריגלר עושה עבודה יוצאת מן הכלל.

הַצָגָה: זהו דיסק אחד בעל מראה קלאסי. מארז המתכת הוא גם מהמם וגם פרקטי. החוברת בצבע ארבעים עמודים שבתוכה יפה וקלה לקריאה. האתר של רובנשטיין, shearubenstein.com מושך באותה מידה. ציפיתי שהדיסק הזה יעלה יותר בגלל המארז והופתעתי לטובה שטעיתי. תקליטורים עולים מספיק כמו שהם. אני לא מעוניין לשלם יותר עבור כיסוי יפה.

פייב מחמד: אני דבק גם באיות נכון וגם בעקביות. שני השירים מספר שתיים ושש מאויתים בחוברת בצורה אחת ובצורה אחרת בתקליטור ובמארז. כשאתה משקיע כל כך הרבה כסף בהצגה, חבל להזניח את זה פרטים.

מתחילים…

מודים : הרושם הראשוני שלי מהשיר האופטימי הזה של איצי וולדנר היה שזה שיר בסדר, אבל לא נהדר. אבל יש לי נטייה לשים דיסק אחד ולתת לו להתנגן בלי סוף. אחרי שבוע בערך השיר הזה התחיל לצמוח עליי. מבחר גדול של מילים.

שיר המלוס : מתי בפעם האחרונה מישהו עשה מצעד על דיסק יהודי? רובנשטיין בהחלט מקבל נקודות על לקיחת שיר שהוא קצת מחוץ לשביל. עבורי, באופן אישי, השיר הזה החזיר אותי לאבי ודודי שרים שירים מ"חזרה הביתה" בשולחן השבת. השיר הקליט הזה של יוסי גרין מהנה, אבל ההרמוניות קצת מוגזמות.

אוהבתי : בלדת ברוך לוין קלאסית בעיבוד יפה של לייב יעקב ריגלר. בעוד שגם מודים וגם שיר המעלות היו שירים טובים, זה השיר הראשון בדיסק שנותן לרובנשטיין הזדמנות להציג את קולו. השיר פשוט, הרטציג ובהחלט מנצח. סולן הילדים עמי אלר עושה עבודה מדהימה.

ויציב : שיר אדיר של אלימלך בלומשטיין, ששוב מוכיח שהגיע לליגה של הגדולים. דוגמה מושלמת להגדרת המילים הנכונות למוזיקה הנכונה. זה כיף, כל הכבוד וזה פשוט עובד. אני רק יכול לדמיין כמה לא ייאמן היה השיר הזה אם איצי ספינר היה עושה את המקהלה.

ריבונו : מכל השירים בדיסק הזה, השיר הזה של ארי גולדוואג עשוי להיות השיר היחיד שעוד נשמע בעוד עשר שנים. זה יפהפה, מעורר השראה ופשוט מתחנן שישירו אותו. שוב, רובנשטיין במיטבו כשהוא שומר על זה פשוט ויפה. פשוט נהדר.

ויהלילי : מה זה עם אנשים שמחליטים להישמע חסידי לשיר אחד? אם יש לך שיר מזרח תיכוני, אני יכול להבין לשיר אותו במבטא ישראלי. אבל אין שום דבר חסידי מטבעו בשיר הזה. ויש מספיק דברים פאנקיים בסידור כדי לתת לו טעם מאוד לא חסידי. רובנשטיין רוצה להכיר בשורשי הבובר שלו? הוא השיג את זה די יפה עם שיר המלוס. השיר עצמו, של חיים אלה הרטמן, הוא שיר בסדר. היה הרבה יותר טוב אם זה לא היה מנסה להיות משהו שהוא לא.

Window In Heaven : שוב אבי ניומרק מכה אותו מחוץ לפארק. הבלדה הנוגעת ללב הזו כל כך טובה שהביקורת היחידה שאני יכול להציע היא שכמה מהמילים נראות מאולצות. אחרי שאמרתי את זה, WOW. ריצה ביתית. פרק זמן. הידיים למטה, הפנינה הזו של ייצי וולדנר היא השיר הכי טוב בדיסק. רובנשטיין כאן במיטבו והוא ממש זורח. אני לא יודע אם רובנשטיין ירצה אי פעם תוכל לעלות על השיר הזה. לגבי הסרטון והקדשת השיר הזה למוישלה הולצברג, כל מה שאני יכול להגיד זה זה. דבורים היוצים מין הלב, ניצנים אל הלב. בהחלט, חיובי, מדהים.

טיק טוק : עוד שיר של אלימלך בלומסין ועוד זוכה. המקהלה של ייצי ספינר עושה את השיר הזה ונשמעת פי עשרה יותר מזה של משה רוט. חשבתי שלא אצליח לעבור את גורם החמוד של מילות השיר "טיק טוק", אבל טעיתי. שיר גדול. משתפר יותר ויותר בכל פעם שאני שומע אותו.

קסורים : מכאן והלאה, ברור שרובנשטיין השתמש בחומרים היותר טובים שלו בחלקים המוקדמים יותר של האלבום. החלק הראשון של השיר האיטי הזה לא רע ועובד היטב עם הקול של רובנשטיין. החלק השני לא כל כך טוב וההרמוניה לא מוסיפה שום דבר לשיר. המילים "קסר תורה הארי הוא מונך ואדם" זהה כמעט הערה מול הערה ל"כאשר זכינו לסדר אוסו" בחס"ל סידור פסח.

קול היום: מילוי, פשוט ופשוט.

בבור דוד : אף אחד אף פעם לא שם את השיר הכי טוב שלו אחרון. רובנשטיין אמנם היה חזן מצליח כבר שנים רבות, אבל זה לא בהכרח סגנון ששייך לדיסק מסוג זה.

סיכום: בסך הכל, הייתי אומר שהדיסק הזה מפתיע לטובה לאלבום בכורה והוא דוגמה מושלמת לאופן שבו מעורבות אנשים מוכשרים בפרויקט עושה את כל ההבדל בעולם. לקח לי קצת זמן להיכנס לחלק מהשירים, אבל ככל שהאזנתי לו יותר, כך אני אוהב אותו יותר. יהיה מעניין לראות מה רובנשטיין יעשה בהמשך.