הביקורת של היסלאבוס על קול הנשיא שלי של בני פרידמן

בני חזר! ואיך! בואו נדבר בריצה מהירה באלבום של כיף ונוקב.

טודה: **** בני מוביל אותנו אל האלבום החדש שלו עם פתיחה סולידית. גיטרה קלה מעל אלקטרו-ביט מביאה אותנו לתוך הקול הזהוב שלו. המילים (הנושא די ברור מהכותרת) הן ברובן בעברית, עם קטע באנגלית לקראת הסוף ששואל קצת מלודית מעט גטו. הייתי אומר שצריך סידור גבוה יותר במיקס, מכיוון שהקרניים נדחקות הצידה על ידי הבס והקצב. ההתמקדות ב"אתה" במקהלה האנגלית מזכירה את "דו" של ר' לוי יצחק ברדיצ'בר.

Im Ain : ***** אה כן! שיר לא מוערך מבחינה פלילית זוכה לחיים חדשים והוא בטוח ירגש דור צעיר שמעולם לא שמע על המתופף והסולן המדהים יצחק ביטון והרעיה מהמנה שלו. להיט הרוק המטלטל הזה מושמע מהר יותר מהגרסה של ביטון (מהיר יותר אפילו מההקלטה הראשונה שלו, "סופרמן", מלהקת הקדם-BT שלו Les Variations). אבל בני והגיטריסט בנצי מרקוס מספקים עיבוד שמכבד, ואפילו שואל אותם, את המקור המבריק האלה, תוך הוספת טוויסטים יצירתיים קלים. מבחר גדול לאלבום זה; כריכה מעולה ומכבדת.

ריבונו של עולם: *** החצוצרה העצלה שמתחילה את הנאמבר הזה עומדת בניגוד גמור לעוצמת הלחנים הקודמים. היא לא עושה צדק עם המנגינה היפה שאחריה; וגם לא למילים הנפלאות של תפילה שיש בה. (נראה שבני שולף כמה מהתפילות האהובות עליי – תודה!) כאן אמשיך את הביקורת הקלה שלי על מקהלת הגיבוי – שוב, כמו אלבומים קודמים, הצליל יבש ולא מלא, וההרמוניות כל כך ממוקדות על היותם יצירתיים שהם מחמיצים או מטשטשים הרמוניות טבעיות. בני, לעומת זאת, חוגר הרמוניה צולבת עוצמתית ב-2:51 שזו יצירת מופת משלה. הגמר של השיר לא מתאים.

מילא תפילתך: **** סדרן טכנו שמתחיל בדמותו של יש תקווה. אבל זה באנגלית, עם מקפים וציטוטים דמויי ישיבת לאורך כל הדרך. שיר מהנה, עם הרמוניות פאנקיות בהנחיית צבי בלומנפלד. אפקטי הד נותנים אפילו יותר צבע.

אל טירה: *** תנועות רחבות של שרביט המנצח מגדירות את המספר הזה, כאשר הקרן הצרפתית המלכותית מצטרפת למיתרים ונבל לעיבוד יפהפה. ישראל לם מצטיין בטיפול שלו בלחן היפה הזה. בני עצמו מגיע גם לעומק; לשירה שלו כאן נראה שיש צליל עליז ומלא יותר שגובל בחזנות. אני מצפצף עם החבר'ה הנוקשים בגיבוי ב-4:00; הם מפריעים להופעה הברורה, המבוקרת והבהירה של פרידמן. עם זאת, הם מפצים על זה בגמר.

קול הנשמה: ****בעוד נושא מוצלח שחוזר על עצמו, יום 8 מצטרף שוב לבני לסלסה/ג'אז/היפ הופ, כיף גדול. כפי שניתן לצפות משיתוף הפעולה הקודם שלהם, לשיר יש כל מיני מיצים וטעמים יצירתיים. שירה פוגעת בפרספקטיבות מנוגדות; העיבודים הקשה מאוד משתלמים וזורמים בצורה מופתית. לגשר האנגלי שעובר אל חליל הקנים האוורירי הדרום אמריקאי יש תחושת היפ הופ קלילה, והשלישיה נהנית ברקע עם סיום השיר.

להיסנג: **** שולחן שבת שווה זמר, החיבור הזה של ארי גולדוואג ריגש אותי מהפעם הראשונה ששמעתי אותו. המנגינה מתאימה בצורה מושלמת לניסוח הקצבי, ומאפשרת לראות את היופי הפיוטי שלה. ובהינתן המנגינה השבתית הקלה, הנעימה, הלוואי שהמקהלה תזכה לתחושה יותר של שולחן שבת בקולה ההרמוני. אין צורך בכלל ב-shtick, הרמוניה מסוג קומזיץ תהיה בסדר גמור. מקהלת הילדים, לעומת זאת, מושלמת במגרש. בפעם הבאה שהזמר הזה יעלה על השולחן שלי, אני יודע באיזה מנגינה אני משתמש.

בטלן בטלן: ***** באדה-בום! הנה להיט, מעוצב בסגנון פארל, אבל עם תוכן לאושר. להיט מיידי. המנגינה האולטרה חיובית (שיתוף פעולה בין אלימלך בלומשטיין וארי גולדוואג) מקבלת חיזוקים בעיבודים כוכבים, בעיקר מבוססי גיטרה. המונד וורבל וכלי הקשה מהנים; הרמוניות קרירות על הקצב המוצק; הסולו הנועז של אבי סינגולדה; Bum-Bum-Bum המהנה בצורה ממכרת - אתה שם את זה, הם מילאו את השיר הזה עד הסוף עם דברים טובים. תוסיפו את כל זה לעובדה שהוא כמעט מתחנן ליותר יצירתיות; בין אם הרמוני או אינסטרומנטלי. זה, חברים שלי, שיר מהנה.

המלח: ****האם מילים אלו שימשו ליותר מדי שירי ערש? לפחות המלחין המובהק ברוך לוין החליק למקהלה את המילים Hinei Lo Yonum, כך שיש לו משהו לבדל את עצמו מהקלאסיקה. בכל מקרה, גיטרות סלייד בתוך הסאונד התזמורתי המלא בהחלט נותנות לזה משהו אחר, עם עיבוד מסקרן של צבי בלומנפלד. ובני מעלה הצגה שתתאים, מבטאת גם טווח וגם רגש.

יסוד ושורש: *** מבין שלל הספרים שצוטטו על ידי זמרים במגוון המוזיקה היהודית, אני חושב שזהו הראשון מאותו מגנום אופוס חסידי אמיתי, התניא. אני מבטיח שיש עוד ציטוטים כאלה המגיעים מהיצירה השמימית ההיא. בכל מקרה, המנגינה כאן היא קטע כוח משנות ה-90; מנגינה (של פינקי ובר) שמראה את שורשיה במוזיקה היהודית הקלאסית. מה עשו קולות הגיבוי ב-3:20, אני לא יודע, אבל בני מנגן את זה טוב. ובכל זאת, ניתן היה לעבד את הקטע הזה מחדש, IMHO. באופן אישי, אני אוהב את החצי הראשון של השיר הרבה יותר מהחצי השני, ובשלב זה היצירתיות נכנסת מהר מדי למופרז. נו טוב.

אסה עינאי: **** דואט מרהיב עם שלמה שמחה בלחן מרהיב, הלחן של רבקי ברכפלד. למה לא חשבתי על השידוך הזה בעצמי?! ושני הקולות משתלבים בצורה חלקה, בסיוע מקהלת ידידים יפה. כל הכבוד לנפתלי שניצלר על הקלידים - עוד עבודה שנעשתה היטב על ידי תזמורת הליווי.

רק ביחד: ***** עוד להיט פאוור פופ עברית, זה של אלי קליין. שוב, קליט ככל שניתן; משמח קהל מובהק. והפעם אין לי שום נקיפות מצפון עם היצירה המצטיינת של מקהלת הליווי שירה בשמחה.

עכשיו כשזה נגמר, תצטרכו לסלוח לי - שכחתי ללחוץ על חזרה.

בני, אתה וצוות המלחינים, המעבדים והמוזיקאים שלך התעליתם על עצמכם - עוד אלבום נפלא ונפלא. ישר כוח, או יותר נכון, טודה!