הביקורת של שמעון על "קול הנשמה שלי" מאת בני פרידמן

התאריך: יום שני, 13 באוגוסט 2001.

המקום: Camp Romimu, Sackett Lake, Monticello, ניו יורק.

זה היה הקיץ השני שלי ברומימו, והייתי המדריכה של דרגש יוד בייס, הדרגש השני הכי צעיר בחטיבת קייטנות היום של המחנה. זה אומר שהיה לי הרבה זמן פנוי בידיים, וזה היה דבר טוב מכמה סיבות. קודם כל, אני עצלן בלתי נסבל. שנית, השתמשתי הרבה מזמני הפנוי בתרגול סקסופון וקלרינט. לנו הנגנים היה חדר תרגול קטן בצד הבמה שבו אחסנו את הכלים שלנו (חדר ארונות גדול, באמת), וביליתי שם אינספור שעות בנגינה. באותו קיץ הופיע בקונצרט הגדול של המחנה שלמה שמחה (ARE YOU PUMPED???????), והתחלתי להתכונן למלחמת הצבעים, שכולם ידעו שהולכת להתחיל מתישהו באותו שבוע.

במהלך השבוע השני של אוגוסט פנה אלי נגן הקלידים של המחנה, שהיה אחראי על המוזיקה והווידאו במחנה. הוא שאל אם אהיה פנוי לנגן סקסופון בקונצרט קטן ואינטימי לזוג חניכים בעלי צרכים מיוחדים שהיו קבועים במחנה. הכותרת הראשית? איזה בחור בשם אברהם פריד.

התגובה שלי: משהו בסגנון, "היה לי בשלום". אולי עם תוספת צליל של היפר-ונטילציה.

כעבור כמה ימים פנו אליי שוב. שינוי תוכניות, נאמר לי. הקונצרט של אברהם פריד יהיה כעת לכל המחנה. שלושה שירים (שלום עליכם, דידו בי וחזק), שמיד אחריהם תופיע Color War Breakout.

ההיפרונטילציה הגבירה את עוצמתו. מפגשי התרגול בחדר הצדדי עברו מתכופים לקבועים.

שלטים עלו. קונצרט גדול שני במחנה? מדהים! והאמן הכי לוהט בכל המוזיקה היהודית? מה יכול להיות טוב יותר? אפילו הילדים המגניבים מדי לבית הספר (שידעו שמלחמת הצבעים חייבת להגיע בקרוב) חשבו על הספקנות שלהם כשראו אותי מתאמן בטירוף על אותם שלושה שירים שוב ושוב.

סוף סוף הגיע הזמן ללילה הגדול. אני לא חושב שאי פעם הייתי כל כך מוכנה להופעה בחיי. הדגל האדום היחיד היה שלא היה בדיקת סאונד, לא הייתה חזרה לבוש, ועדיין לא ראיתי את אברמל, למרות שהובטח לי שהוא יגיע בזמן.

בנים ובנות, זה מה שהם מכנים "הקדמה".

היינו מוכנים. אורות הבית התעממו. המקלדת ניגנה ארפג'יו פתיחה, וכולנו שמענו אותו מאחורי הקלעים:

"שאאאאאאלוים עליכם...מלאכי השעריס..."

זה היה הוא. אוי אלוהים, זה באמת היה הוא. אברהם פריד בעצמו. הוא באמת היה כאן. בחולצת טי ירוקה של Camp Romimu. זקן ארוך שחור והכל.

אחרי שסיימנו לנגן את סט שלושת השירים שלנו, פשוט עמדתי שם. לא היה לי מושג מה אמור לקרות אחר כך.

עוד ארפג'יו. "ידלך שרייט, עד מוסאי...".

אה. בסדר. שייבונה. הכרתי את השיר הזה.

"ידלך שרייט, עד מוסאי...".

עוד אחד…

"ידלך שרייט, עד מוסאי, עד מוסאי, עד מוסאי, עד מתי תאמין שאני אברהם פריד? ”

רגע מה?

"מלחמת צבעים אלפיים ואחד!!!!"

אז הזקן התחיל לרדת בנס, והצוות הראשי של Romimu הצטרף לאוורמל שלנו על הבמה והחל להכריז על הרכב הצבעים שלנו.

המתחזה, כפי שאולי ניחשתם עד עכשיו, היה בני פרידמן בן ה-16, אחיינו של אברהם פריד, שהתחיל להיכנס לעסקי המוזיקה על ידי ביצוע התרשמות מדויקת ביותר מדודו המפורסם. ככל הנראה, המופע של Romimu היה ההופעה הראשונה שלו אי פעם. כשאני מסתכל על זה עכשיו, אני כמעט לא מאמין שהזקן המזויף שולל אותי, אבל הקול הזה... ככל הנראה, הייתי האדם האחרון בחדר שהבין שעושים לנו פאנק. נו טוב.

להגנת הנהלת המחנה, כל המעורבים במתיחה התנצלו על כך שלא נתנו לי להיכנס לסתימה - הם התעקשו שהחניכים צריכים לראות אותי מתאמן כמו משוגע כדי להשלים את האשליה שאברהם פריד באמת מגיע.

הנה התמונה ש-Shmais.com רצה למחרת. אני זה שאתה לא יכול לראות, חסום לגמרי על ידי בני. סיפור חיי :-)

(צילום: ארכיון Shmais.com . משמאל לימין: עדיאל הוך, יקוזיאל סברו, בני פרידמן, עמדת המיקרופון שלי. לחץ על התמונה להגדלה.)

בכל מקרה, זה הסיפור של בני פרידמן שלי. הרבה השתנה ב-13 וחצי שנים. בני פרידמן הפך מ"אחיין-של-זמר-מפורסם" ללפיד של הדור החדש של הזמרים היהודים. אלא אם כן התחבאתם מתחת לסלע, שמעתם את האלבום המקורי האחרון של בני, "יש תקווה" , כפי שהשתלט על העולם לפני שנתיים. אחרי "יש תקווה" הגיע "בני היכלה" , אוסף שירי שבת שיצא בתחילת השנה. כפי שאמרתי בביקורת על האלבום ההוא, בני הכלה לא נועדו להיות המשך של יש תקווה - זה היה יותר מעקף יצירתי בדרך לאלבום ההמשך הבלתי נמנע. ובכן, גבירותיי ורבותיי, המעקב הבלתי נמנע הגיע. קול הנשמה שלי הוא ההמשך לו חיכיתם.

לפני שניכנס לעניין, בואו נהיה מאוד ברורים מה זה לא KHS . יש תקווה - גם האלבום בכללותו וגם השיר בפרט - היה מיוחד במינו. אפילו בני עצמו יודע שהפופולריות והמשיכה המטורפת של האלבום הזה לא מופיעים לעתים קרובות, והוא אמר זאת ל- SplashNews שלנו בהקרנת הבכורה של האלבום. עם זאת, ל-KHS יש משיכה ייחודית משלה שהופך אותה למיוחדת. את 12 הרצועות הלחינו 12 אנשים שונים, ביניהם (בין היתר) ייצי וולדנר, ארי גולדוואג ושמואל מרקוס, כך שיש משהו שונה בכל שיר. איאן פרייטור מטפל ברוב ההפקה המוזיקלית, וסרולי מאייר זוכה כמפיק האלבום יחד עם בני עצמו.

רצועה 1, "טודה" (לחן סרולי גרין, מילים של מרים ישראלי ואלי פרידמן): בני פותח את אלבומו החדש בסלסה-דיסקו עם מילים מקוריות של מלכת המילים היהודיות הרב-לשוניות, מרים ישראלי, הכותבת. מאחורי "יש תקווה" ו"עם אחד". המילים, שעוברות בין עברית לאנגלית, מתארות את רגשות הכרת התודה של בני כלפי האשם על כל דבר בחייו.

רצועה 2, "אם עין אני לי" (נכתב והלחין על ידי רוברט פיטוסי ויצחק ביטון): שיר הרוק הישן הזה הוא קאבר כמעט תו-עבור-תו, שיר שהופיע לראשונה ב-1982, בשיר של יצחק ביטון/רעיה מהמנה. אלבום שירים לאח . בנצי מרקוס עיבד את הגרסה הזו של השיר לאלבום, ועבד בסולו כינור של כריס וודס שהוא קצר מדי.

רצועה 3, "ריבונו של עולם" (לחן ייצי וולדנר): זה 2014, אז ידעת שיצי וולדנר יופיע איפשהו באלבום הזה. בלדה איטית זו כוללת עיבודים תזמורתיים מאת לייב יעקב ריגלר וקולות גיבוי של מקהלת שירה. מילותיו הן מהתפלה שלפני קריאת התורה בימים טובים, והלחן באמת מציג את יכולות הקול של בני.

רצועה 4, "תמלא תפילתך" (כתב והלחין שמואל ביטון, מילים נוספות: אלי פרידמן): רצועת הטכנו/דיסקו חולקת קצת סגנון מוזיקלי עם "יש תקווה" (למשל, הם מתחילים באותו קול סינת'י), אבל זה באנגלית. שיר הריקוד המקפץ הזה משתמש בכמה שילובי חריזה מעניינים שלא עובדים עם כל מבטא (מלא/י כל תפילה , תענה/ בקשה שלך, כולנו יודעים/ דור ודור , אני ישראל /שומע את הכל שלנו), אבל בני מצליח למשוך את זה כבוי ולגרום לזה להישמע טבעי.

רצועה 5, "אל טירה" (לחן ישראל זב רכניץ): עוד בלדה איטית, השיר הזה מעובד על ידי האחד והיחיד ישראל לם (כמובן שהיה, יש קרן צרפתית בגזרת כלי הנשיפה), והתזמורת המלאה סידור זורח. מקהלת שירה מספקת שוב קולות גיבוי, ואלי גרסטנר הקליט ומיקס את הרצועה באולפן שלו.

רצועה 6, "קול הנשמה", feat. 8 ^th Day (לחן שמואל מרקוס): שיר הכותרת של האלבום הזה הוא הפקה משפחתית, בהשתתפות בני הדודים של בני בנצי ושמואל מרקוס, המוכרים לכולנו בשם ה-8 ^th Day. ההורה בסגנון לטיני כולל גם בית אנגלי שבו האחים מרקוס.' ההשפעה ברורה. כל הכלים בהקלטה מנוגנים על ידי המעבד אלי לישינסקי.

רצועה 7, "להיסנג" (לחן ארי גולדוואג): מה יש בזמירות שבת במיוחד, ובפרט "מה ידידות", שנדמה כאילו שולחים את עצמם כל כך בקלות לאלסים? אם לוקחים את השאלה צעד קדימה, מה הקשר ל-3/4 בלדה של זמירות שבת שהלחין ארי גולדוואג? בשילוב השיר הזה עם "כה ריבון" ו"מנוחה", ארי בדרך לאלבום "הלהיטים הגדולים" משלו של ואלסי שבת.

רצועה 8, "בום בום" (לחן אלימלך בלומשטיין וארי גולדוואג): אם הולך להיות יורש ל"יש תקווה" שמגיע מהאלבום הזה, "באם בום" זה. השיר הזה הוא בקלות השיר האהוב עליי באלבום - אני יכול בקלות לראות אותו קיים זה לצד זה עם "מאמינים" של MBD כשיר "רוק את הבית" בסוף החסונות, או כסיום לקונצרטים של בני. זה סוג של תערובת גולש-רוק/פופ-רוק (אתה מוזמן לא להסכים איתי על ההגדרה של המונחים האלה) עם קטע גיטרה חזק של אבי סינגולדה, בעוד איצי ספינר מטפל בקולות הגיבוי.

רצועה 9, "המלאך" (לחן ברוך לוין): ברוך לוין מצטרף למצעד המלחינים! השיר הזה, שנשמע בהשראת גרסת ה-London School of Jewish Song של "המלאך" הישנה - ואלס איטי, מעט ג'אזי, בעיקר אותן מילים - מוסיף בבית עם הפסוק, " הייני לו יאנום ולישאן שומר ישראל" ("שומר ישראל לעולם אינו נרדם או ישן"), מה שנראה מתאים מאוד. ראשית, שני הפסוקים נקראים בשמע לפני השינה. שנית, אני חושב שייתכן שהוספת השורה הזו לשיר נוצרה בהשראת האירועים בישראל בשנה האחרונה על רקע ההשגחה הפרטיסית הברורה ששמרה על האוכלוסייה היהודית במהלך מבצע צוק איתן. אני לא יודע, רק התיאוריה שלי.

רצועה 10, "יסוד ושורש" (לחן פינקי ובר): בואו נלמד קצת חסידות ביחד, נכון? המילים לשיר הרוק האופטימי והכבד הזה הן מהתניא, ומתארות את היסוד הבסיסי (" יסוד ושורש ") של היהדות: להעלות את הרוחני על הגשמי.

רצועה 11, "אסה עינאי", feat. שלמה שמחה (לחן רבקי ברכפילד): השיר הזה, השיר הסלואו האהוב עליי באלבום, הולחן על ידי ילדה בת שתים עשרה, רבקי ברכפילד מטורונטו, שהלחינה את השיר הזה לזכר סבה. לבני מצטרפים למסלול גם חברו של רבקי מטורונטו שלמה שמחה (הזמר הטהור האהוב עלי בכל המוזיקה היהודית, אם יורשה לי לומר זאת בעצמי), וכן צבי בלומנפלד ממקהלת ידידים שר גיבוי. הקולות של בני ושלמה שמחה משתלבים יחד בצורה מושלמת באופן שמעט מאוד אמנים יכלו. אני באמת מקווה שהשיר הזה יהפוך לפופולרי - אנחנו צריכים יותר גיוון בשירי החופה ובערכות המוזיקה שלנו לארוחת ערב, וחבל לראות שיר גדול כמו זה נופל בין הכיסאות.

רצועה 12, "רק ביחד" (לחן אלי קליין): אני מקווה שלא חשבתם שנעבור שתים עשרה רצועות בלי שיר בנושא " אחדות ". האיש שהשיק את הטרנד לפני יותר משנתיים מביא אותו למעגל עם שיר הרוק המניע הזה כקודה המושלם לאלבום המקורי המלא השלישי שלו.

לסיום: קול הנשמה שלי זה לא יש תקווה - לא בגדול. אני כמעט מרחם על בני — יש תקווה הייתה מעשה כל כך בלתי אפשרי לעקוב אחריו, שההמשך הבלתי נמנע יאכזב כמה אנשים. אני כאן כדי לומר: אל תתאכזב. קול הנשמה שלי עומד בסדר גמור בזכות עצמו, וזה צריך להיות מספיק טוב לכל אחד.