הביקורת של שמעון על "גוונים של ירוק: פיאנסקה" בהשתתפות מנדי פורטנוי

להלן שתי שאלות עבורך:

1) האם אתה אוהב את הפסנתר?

-ו-

2) אוהבים את המוזיקה של יוסי גרין?

אם התשובה לשתי השאלות הללו היא "כן", אז כדאי להרים את Shades of Green: Pianesque , בהשתתפות אמן הפסנתר מנדי פורטנוי. מנדי, שגם זה עתה הוציא אוסף של שירי קרליבך כולו לפסנתר בשם עשה עינאי , חוזר עם הפרשנות המקסימה הזו לחמש עשרה (!) קלאסיקות יוסי גרין בסגנון הייחודי שלו.

כמו ארבעת האלבומים הקודמים של Shades of Green , Pianesque הוא אוסף של שירים שדומים מחדש של יוסי גרין, רובם (אך לא כולם) מבציר חדש יחסית, וכולל כמה שירים שהופיעו באלבומים אחרים של Shades . נגינת הפסנתר של מנדי יפה וסולידית, עם ארפג'יו מלכותיים והתקדמות אקורדים מורכבת לכל אורכו, ופשוט ג'אזית מספיק כדי להשאיר את זה מעניין בלי ללכת עלינו ירון גרשובסקי. בנימה קשורה, הפסנתר הוא הכלי היחיד באלבום הזה, אז אם חיכיתם לשאר חברי התזמורת שיופיעו... ובכן, המשיכו לחכות. מה שיש לכם כאן הוא שעה ורבע מנגינה בפסנתר מהטובות שתשמעו השנה, וזה אמור להיות מספיק טוב לכל אחד.

כל השירים הלחן של יוסי גרין

רצועה 1, "לוי אבוי" (במקור מתוך Bein Kach u'Vein Kach מאת אברהם פריד): אחד האהובים עלי להתחיל את האלבום. מנדי איכשהו לא כלל את שינוי המפתח הנמרץ מהמקור של פריד, אבל הוא החליף אותו בריף ג'אז ממש נחמד בסוף השיר.

רצועה 2, "Plioh" (במקור מ- Pliah מאת קופי אלבוגן): מעולם לא שמעתי את השיר הזה לפני ששמעתי אותו באלבום הזה, אבל עכשיו אני מעריץ. השיר הזה על התדהמה של דוד המלך על עולמו של השם הוא פנינה שצריך לגלות מחדש.

רצועה 3, "ידיד נפש" (במקור מ- Hold On מאת MBD): אוהב את זה. גרסת 1984 של המנגינה הרודפת הזו הייתה נהדרת מספיק, אבל מנדי לוקח אותה לרמה אחרת לגמרי עם העיבוד שלו, עם התחושה הכמעט יפנית בתחילת המנגינה לאופן שבו הוא מוסיף בסולואים סוחפים משלו למעברים בין הבתים.

רצועה 4, "קודש" (במקור ניסים מאת שלוים גרטנר); רצועה 5, "ויהי בינסויה" (במקור מתוך Leap of Faith מאת ליפא שמלצר): הרצועות האלה הן די ישרות, אם מעט מגוונות, עטיפות של המקור.

רצועה 6, "זכרון" (במקור מתוך אמת ויציב מאת אברמי רוט ויוסי גרין): עוד שיר שהיה מתחת לרדאר כשהיה מהדורה חדשה, מחדש על השנהבים.

רצועה 7, "וובשויפר" (במקור מתב ולחיין ולישלם מאת דודו פישר): מי ידע? יוסי גרין הלחין שירים למלך ברודווי! פשוט תקשיבו לארפג'יו - זה לא מפסיק להדהים אותי שנגני פסנתר יכולים להזיז את האצבעות כל כך מהר.

רצועה 8, "שמע" (במקור מאהר מאת יואלי פלקוביץ): השיר הזה התחיל כבלדת פופ חסידית, אבל עבר טרנספורמציה. נהניתי במיוחד מהעיבוד הקטן והמהודר בסוף השיר.

רצועה 9, "חביבין" (במקור מתוך קדאי מאת שלוים דסקל): יש שירים שנשמעים כל כך הרבה יותר טוב בפרשנות המחודשת שלהם, שכמעט שוכחים את המקור שלהם - וזה לא נועד כביקורת לשלומה דסקל, שעשה הרבה מהדברים שלו. פרשנות מחודשת של מוזיקה של אנשים אחרים.

רצועה 10, "עין לך" (במקור מ"אחיינו" מאת שלוים דקס): זוכרים את הניינטיז? עוד כששלומי דאקס היה מוציא אלבומים? אם אני זוכר נכון, השיר הזה היה פופולרי במשך כעשר דקות ב-1998. כל הכבוד ליוסי ומנדי על שהקימו אותו לתחייה עבור הפרויקט הזה.

רצועה 11, "בר יוחאי" (במקור מתוך אלבום שיתוף הפעולה קדאי ר' שמעון בר יוחאי , בביצוע אברהם פריד): הפסקה הזאת לאחדות היא יצאה כמה פעמים. כפי שציפיתם אם הגעתם עד הלום, בוא בשביל המנגינה המוכרת, תישאר בשביל האקורדים המשולבים.

רצועה 12, "אלוקאי נשמה" (במקור מתוך "ואהבתא" מאת דדי): עוד באמצע שנות התשעים, אני זוכר תגובות שהופיעו בהתקדמות הבאה: 1) "אתה מכיר את הבחור הישראלי עם יוסי גרין ברקע? עם השירים 'טאטה' ו'אימה'? די טוב." 2) "וואו, אתה שומע את הטווח שלו? הוא ממש טוב!" ולבסוף, 3) "DEDI IS A GOD OF MUSIC!!!!!" "אלוקאי" הוא מהאלבום השלישי של דדי, ושמענו הרבה הקלטות חוזרות שלו במהלך השנים. זה בהחלט ניתן להוסיף לרוטציה.

רצועה 13, "וזקיני" (במקור מתוך Keep Climbing מאת אברהם פריד): אחד השירים העדכניים יותר באלבום זה, "Vezakeini" הוא שיר המדגיש את ההיסטוריה הארוכה של שיתוף הפעולה בין אברהם פריד ויוסי גרין, עוד מימי אברמל. אלבום ראשון, No Jew Will Be Left Behind , שיצא ב-1980, ועדיין הולך חזק. לא ייאמן, ומחווה לאריכות החיים של יוסי וגם של אברמל בענף שבו קשה מאוד "להצליח".

רצועה 14, "יצב" (במקור מ- V'eirastich מאת אוהד): מלבד הלחנתו ל-MBDs ואברהם פריד בעולם, יוסי גרין עוזר לא פעם להשיק את הקריירה של אמנים חדשים, ביניהם דדי, צודיק ואוהד מוסקוביץ'. . השיר הזה הוא עוד שיר שאולי חמק מתחת לרדאר מהאלבום הראשון של אוהד — תופעת לוואי נחמדה של למעלה מ-700 שירים ברפרטואר. אם כבר מדברים על אמנים חדשים...

רצועה 15, "כי הידלקטי" (במקור מבית נאמן בישראל מאת סרולי ורדיגר): ...עכשיו יוסי מניע את הדור הבא של האמנים. אלי מרקוס (אחיינו של אברהם פריד) וסרולי ורדיגר (אחיינו של MBD) שניהם נהנו מהיכולת האמנותית של גרין לאחרונה, והרצועה הזו היא רק דוגמה אחת.

לסיכום, פיאנסקה עשויה להיות ההצעה האינסטרומנטלית הטובה ביותר במוזיקה היהודית מאז הנשימה של שלומי כהן. בז'אנר עם בחירות דקיקות מאוד, מנדי פורטנוי ויוסי גרין הרכיבו אוסף שאמנם לא מתאים לכל אחד, אבל הוא אלבום מושקע מאוד, שבהחלט שווה את הזמן שלכם.