הראיון המובהק: החזן נתנאל הרשטיק

חלק 3 בסדרה. לחלק 1 עם דוד גבאי, לחצו כאן . לחלק 2 עם אלי גרסטנר, לחץ כאן .

החזן נתנאל הרשטיק הוא בקלות אחד האישים המרתקים בכל המוזיקה היהודית. הוא דור ארבעה עשר לחזן (כמה אנשים על הפלנטה הזאת יכולים להגיד שהם בני דור ארבעה עשר משהו?), שאביו, החזן נפתלי הרשטיק, הוא החזן לשעבר בבית הכנסת הגדול בירושלים. הרשטיק הוכשר כחזן במכון לחזנות תל אביב, וכיום הוא החזן הרשמי בבית הכנסת המפטון בווסטהמפטון ביץ', ניו יורק. הוא היה הצ'אזן המוצג במספר הפלגות כשריקה, והוא הופיע ברבים מהאולמות היוקרתיים בעולם, כולל בית האופרה של סידני והאו"ם. הוא שירת גם בצה"ל, וסיים לימודי משפטים - פעמיים!

אלבומו החדש של הרשטיק, אומנותו של החזן נתנאל הרשטיק , יצא באוקטובר, והוא היה מאוד אדיב לשוחח איתי על האלבום, חייו ומצב עולם החזנים בחברה של היום. להלן תמליל עריכה קלה של השיחה שלנו:

שמעון סימפסון: אתה משורה ארוכה של חזנים. באיזה שלב בחייך היה ברור שאתה הולך לעסק המשפחתי?

נתנאל הרשטיק: מאוחר מאוד. למרות ששרתי מגיל 4-13 בקונצרטים ובשבתות, רק כשבגרתי הבנתי שאני חזן כשהקמתי מקהלה שתלווה חזנים אחרים (לשלם את החשבונות והלוואות הסטודנטים שלי); לפעמים דחפו אותי לעמוד כתחליף לחזן החולה... זה היה ברשרט .

ס"ס: האם להיות מוזיקאי זכה ליחס מיוחד (טוב או רע) בצה"ל?

נ"ה: בחרתי לא להצטרף ללהקת צה"ל ובמקום זאת התגייסתי לחטיבת הנח"ל כדי להיות חובש קרבי. התעניינתי בשירות מסוג זה. יש חיים שלמים לעשות מוזיקה אבל הזדמנות אחת רק לעשות את מה שעשיתי בצבא הישראלי.

SS: הביוגרפיה שלך באתר בית הכנסת המפטון אומרת שסיימת לאחרונה את ה-LLM שלך [כלומר, תואר מתקדם על תואר רגיל במשפטים]. מתי בדיוק יש לך זמן לדברים אחרים, כמו, אתה יודע, לישון?

NH: ידידי, אני ישן יותר מדי...

SS: בקיץ האחרון הופעת במסגרת "חמשת החזנים" בסנטרל פארק. איך זה היה, והאם נראה יותר מהקבוצה הספציפית הזו ביחד?

NH: כן, יש כוונה של המארגנים לחזור על האירוע הזה (פרטים בהמשך). זה היה קונצרט נהדר ושילוב מדהים של פרסונות וסגנונות על במה אחת מדהימה.

SS: הגעה לאלבום החדש: איך עשית את בחירת השירים לאלבום הזה? ישנן מבחר של דיון ("אומפני חתינו"), קלאסיקות יידיש ("מוישלה"), מבחר מודרני ("תניא") ורצועה הכוללת את המכבים ("הבדלה") - מגוון למדי.

NH: זה מי שאני, אני אוהב לכלול סגנונות שונים - אחרת אני משתעמם. חיוני שהחזנוט יהיה יותר מכיל ונגיש. בבית הכנסת המפטון אנו עושים את כל הסגנונות שהוזכרו לעיל ועוד רבים נוספים (אפילו בלוז, פופ וגוספל), תוך שמירה על המסורות האותנטיות ביותר. אבל הכל חייב להיות מעודכן ולתחזק.

SS: לדעתי, חלק גדול מאלבומי חזנוס הוא העובדה שכמעט תמיד המוזיקה מסופקת על ידי תזמורת מלאה, וזה נכון גם לאלבום שלך - כמובן, מלבד הרצועה האחרונה, שבה מופיעים את המכבים במקום. של מוזיקה.

NH: למעשה, זה נכון רק לחצי הראשון של השיר שניתן היה לראות בקליפ ( https://www.youtube.com/watch?v=5Y9jPvnV5B8 ).

SS: זה מצחיק - לא הבנתי שיש באמת כלים ברצועת "הבדלה" עד שציינת אותם - המכבים נשמעים כל כך כמו כלים שלא יכולתי להבחין בהבדל.

NH: פלאי הטכנולוגיה...

ס"ס: ...עם זאת, ערב שבת ויום טוב, שבו חזן מתפרנס בפועל, הוא ללא מוזיקה. האם קשה להסתגל מסביבת אולפן/קונצרטים לסביבה מעוררת התלהבות?

NH: אני מפונק, יש לי את מקהלת הגברים הכי טובה בארה"ב (ואולי בעולם) בכל שבת. העבודה עם המאסטרו יצחק חיימוב בכל שבת היא תענוג והחגים הנוראים אינם יוצאי דופן.

כמו כן, אני חייב לומר שהקלטת החזניות שלי היא מהראשונות בדור שלנו שקיבלו עיבוד חדש והוקלטו בלייב. רוב התזמורות ששומעים בהקלטות חזנות אחרות הן הפקות IMC, שעד כמה שהן מקסימות, הן לא מוקלטות עם החזן בלייב אלא כהשמעה מאוחר יותר, כך שאותו ליווי מדויק [לאותו] יצירה ישמע בכמה הקלטות. הקלטתי את האלבום שלי בהופעה חיה באולפני אווטאר (אולפן הבכורה של ניו יורק) עם 55 מוזיקאים. אלבום זה כולל עיבודים חדשים של כמה מוזיקאים מובילים כדי לשפר את הצבעים והטעמים ולתת פרשנות חדשה לישנה ולהציג את היצירות החדשות בגישה מודרנית ורעננה. זה היה הרבה יותר יקר וגזל זמן לעשות את זה בדרך זו, אבל זה גם מתגמל. אגרה לפיום צארה.

ס.ס: מלבד המקהלה שלך בבית הכנסת, מי האמנים האהובים עליך להופיע איתם?

נ"ה: זה תמיד תענוג וזכות לשיר עם ה"טיטאנים" כמו [אברהם] פריד או [חזן י"מ] הלפגוט. לשיר עם אבי זה תמיד מיוחד. גם לשיר עם כמה אמנים צעירים יותר, כמו ינקי למר, סימון כהן או חזן צה"ל שי אברמסון היא תענוג צרוף. גם ד"ר מרדכי סובול ובנו אופיר והפילהרמונית הישראלית הם רגעי השיא בקריירה. ואיך אני יכול לשכוח מלווים ותיקים כמו דני גילדר וריימונד גולדשטיין... הרשימה הולכת ומתארכת. כל מוזיקאי מביא טעמים שונים ולכן שיתוף הפעולה הוא הזדמנות להרמוניה חדשה.

ס.ס: עם מי היית רוצה להופיע שעדיין לא הייתה לך הזדמנות?

NH: אמנים רבים - אבל יוסי גרין, MBD ויעקב שוואקי יהיו הופעה מדהימה :), כמו גם אמנים רבים מחוץ למוזיקה היהודית, מוזיקאים קלאסיים, זמרי אופרה או ברודווי, מקהלות, תזמורות, אמני ג'אז... אוהב לחקור את כל האפשרויות הללו ב"ה.

ס"ס: לאיזה עוד חזנים אתה שומע? מה לגבי אמנים אחרים (יהודים או אחרים)?

NH: אני מוצא את עצמי מאזין למגוון רחב של מוזיקה ולאו דווקא אמני מוזיקה יהודים. אין לי "מועדף" שכן כל יום הוא יום חדש וכל דקה ההשראה יכולה להגיע מהאזנה למקור אחר. הכל מתאים, מבילי ג'ואל, פט מתני, שלמה ארצי, אברהם פריד, יוסל'ה רוזנבלט ועד פרנץ שוברט...

SS: מה יש בחזנוס כז'אנר שהופך אותו למיוחד בהשוואה לשאר סצנת המוזיקה היהודית?

נ"ה: חזנות נולדה מהתפילה ולמען התפילה. זה הביטוי האותנטי ביותר של הלב באמצעות מוזיקה. למרבה הצער נראה כאילו בעשור האחרון החזנות מוצגת כסוג קונצרט של אמנות, "מופע". זה בדיוק הפוך, כי החזנות בבסיסו נוצרה כדי לבטא את הכמיהות הרוחניות העמוקות ביותר שלנו בשפה הגבוהה ממילים: כלומר, מוזיקה. אפילו מוזיקאי הגויים הגדולים והאגדיים זיהו את העליונות והאותנטיות של הביטוי בחזנות על פני כל ז'אנר אחר. הנה ציטוט מהניו יורק טיימס מאת בן רטליף (22 בספטמבר 2006):

הסקסופוניסט והמלחין האלט אורנט קולמן, אחת הדמויות המרשימות באמת מדור נגני ג'אז שהיה מלא בהם, ממעטת לדבר על מוזיקה של אחרים....בקשתו הראשונה של קולמן הייתה משהו מאת יוזף רוזנבלט, החזן יליד אוקראינה שעבר לניו יורק ב-1911 והפך לאחד הבדרנים הפופולריים ביותר בעיר - כמו גם סמל לאי מכירת הרשעות שלך. (הוא דחה תפקיד בחברת אופרה בשיקגו, אבל שוכנע לקחת תפקיד קטן בסרטו של אל ג'ולסון "זמר הג'אז".) הבאתי כמה הקלטות מ-1916 והאזנו לשיר "טיקנטו שבת", שיר משירותי השבת. קולו של רוזנבלט יצא רועם, חזק וצלול בתחתית, עם ריצות קולורטורה מופלאות בחלק העליון.

"הייתי פעם בשיקגו, לפני 20-כמה שנים בערך", אמר מר קולמן. "גבר צעיר אמר, 'הייתי רוצה שתבוא כדי שאוכל לנגן לך משהו'. ירדתי למרתף שלו והוא לבש את יוזף רוזנבלט, והתחלתי לבכות כמו תינוק. התקליט שהיה לו היה בכי, שר והתפלל, הכל באותה נשימה. אמרתי, חכה רגע. אתה לא יכול למצוא את ההערות האלה. אלה לא 'הערות'. הם לא קיימים."

הוא הקשיב עוד קצת. רוזנבלט עבד עם טקסט, שר איתו דמויות מבריקות, ואז ירד על נימה חותכת, שאושרה ויוצבה על ידי אקורד של פסנתרן. "אני רוצה לשאול משהו," הוא אמר. "האם השפה שהוא שר עושה את ההחלטה? לא המנגינה. כלומר, הוא פותר. הוא לא שר 'לחן'. "אני חושב שהוא שר רוחני טהור," אמר. "הוא משמיע את הצליל של מה שהוא חווה כבן אדם, הופך את זה לאיכות הקול שלו, ומה שהוא שר זה מה שהוא שר."

אני חושב שקולמן (OBM) אמר את זה יותר טוב ממני - ודרך אגב, הוא נפטר בשנה שעברה באותו יום של יארצייט של יוסל'ה. מוזר.

SS: בנימה קשורה, איך חזנוס יכול להפוך לפופולרי יותר בקרב חובבי המוזיקה היהודית "המיינסטרים"?

NH: אני חושב שהלפגוט עזר הרבה בזה. גודל המתנה המדהימה שלו מהשם, קולו, הביא חזנות למאזינים חדשים רבים. אני לא יודע שחזנט צריך להיות מיינסטרים. זה טעם נרכש והוא דורש הרבה יותר תשומת לב בהאזנה מאשר רק מוזיקת ​​רקע. זה עמוק, בניגוד לפופ. הוא מבקש ממך להפסיק לדבר בבית הכנסת ולהקשיב (לשם שינוי). זה מבקש ממך, כמו ללמוד תורה עמוקה, להפסיק את התפוקה שלך ולהשקיע קצת בקלט. בדיוק כמו מוזיקה קלאסית או ג'אז, זה מתגמל את הנשמה והמוח של המאזין פי 10 יותר מפופ. האמנות שלה לא בידור. רמת ומידת העניין באמנות בחברה שלנו משקפים מאוד את מי שאנחנו ועד כמה אנחנו מסוגלים להקשיב ולקבל מסרים עמוקים, זה אינדיקציה לכמה רגישים אנחנו באמת יכולים להיות לתדרים שונים או עד כמה אנו יכולים להיות רוחניים באמת. .

שוב תודה לחזן הרשטיק על זמנו והתשובות לשאלותיי. האלבום "אמנות החזן נתנאל הרשטיק" זמין לרכישה ב-iTunes, אמזון וגוגל פליי.