ביקורת אלבום אורחים: אנחנו נס — מאמין בניסים מאת יעקב שוואקי

ביקורת מאת דביר קאהן. מלבד היותו מעריץ ותיק של מוזיקה יהודית, דביר הוא העורך הראשי של http://dafaleph.com/ - אתר מחשבת ישראל ליהודים מתחשבים.

זה הדבר שגורם לחובבי מוזיקה יהודית מכל הסוגים לשמוח: הוצאת אלבום חדש של שוואקי. הפעם, הוא קיבל את הכותרת הכפולה של We Are A Miracle — מאמין בניסים ומופק על ידי יעקב שוואקי עצמו, לא המפיק לשעבר שלו יוכי בריסקמן. הדבר הראשון שתבחין הוא גרפיקת האלבום האינטנסיבית למדי. הוא עורר סערה רבה כשהופיע לראשונה בטוויטר כמה ימים לפני יציאת האלבום, ומסיבה טובה - זה משמעותי, מסקרן, רגשי, וחריגה די רדיקלית מהשם הטיפוסי של הזמר-בלוק- כריכות טקסט אופייניות לתעשיית המוזיקה היהודית. אבל זה לא הדבר היחיד שייחודי באלבום הזה. אחת עשרה הרצועות הן אקלקטיות למדי, והן נעות במגוון רחב של סגנון מוזיקה, כל אחת מהן חולקת מעט במשותף עם השיר הקודם. זה לא טוב ולא רע, אבל, אם הייתי צריך להמר, זה פועל יוצא ישיר של עזיבתו של שוואקי את בריסקמן.
אבל הרבה דברים זהים: רוב המלחינים של השירים מוכרים, הקול של שוואקי נשמע פנומנלי כמו תמיד, וערך ההפקה והשכבות של הרצועות הם באמת מהשורה הראשונה (משהו שבאמת מגיע באוזניות מתקדמות יותר ). יש כמה מסלולי הימור בטוחים, חלקם מסוכנים יותר, חלקם ללא ספק יהיו פופולריים למדי, ואחרים יימוגו באותה מהירות שבה הגיעו. מיותר לציין שיש הרבה על מה לדבר, אז בואו ניגש לזה...
מאמין בניסים
זהו שיר הפופ הישראלי המחייב באלבום. נראה כי אלה נפוצים יותר ויותר במוזיקה היהודית המודרנית. חלקם טובים יותר מאחרים, כמובן, ולמרות ערך ההפקה הגבוה במסלול הזה, הייתי שם אותו בקטגוריית "אחרים". נראה שאפילו הפזמון מתבלבל בכל פעם אחרי הסעיף הראשון שלו. פשוט לא קורה הרבה. זה לא רע בשום אופן, אבל זה די נוסחתי וללא ספק יזדקן די מהר. זה קצב מהנה, נחמד להאזנה, וללא ספק ינוגן ללא הפסקה בכל קייטנה השנה, אבל זו בכלל לא העבודה הכי טובה של שוואקי. אבל זה לא עניין גדול מדי, שכן כמה מהרצועות האופטימיות האחרות באלבום יותר מפצות על הבינוניות הכללית של מאמין בנסים.
בירח הבייס
שני שירים פנימה ואנחנו נתקלים במה שיכול להיות הרצועה הסלואו הטובה ביותר באלבום (אם כי יש כאן תחרות קשה, כפי שנראה). זה יפה גם במילים שלו וגם, יותר חשוב, בלחן. זה גם שוואקי קלאסי וגם מודרני באופן מובהק. הפזמון של "האהבה" בסוף כל פסוק עובד בצורה מדהימה, וגם הפזמון יפה. השיר מתקדם ונבנה יפה, ואני יכול בקלות לראות שזהו שיר החתונה הגדול הבא (אם כי אין דבר דומה לאופן שבו שוואקי עצמו נשמע בשירים האלה). יש משהו מהפסקה אינסטרומנטלית מוזרה בסביבות השעה 4:00, אבל אחרת, הייתי אומר שזה מנצח.
אנחנו נס
אם אי פעם היה אמן למים המעורפלים למדי שהם שירים יהודיים עם מילים באנגלית, זה יעקב שוואקי (רק תחשוב על אמא רחל, שמע וכו'). וזה לא עניין של מה בכך, מכיוון שלעתים קרובות הם עלולים להיות צ'יזיים ביותר ודי קשה להקשיב להם. ואכן, אני חושב ששוואקי עצמו עשה משהו מוטעה בהקשר הזה עם הרצועה האחרונה שלו באנגלית I Can Be. עם We Are A Miracle, אמנם, השירים הטובים באנגלית של פעם חזרו, אבל בצורה מעודכנת מאסיבית. רחוק מלהיות טיפוסי, אין כמעט שום דבר קלישאתי בשיר הזה בכלל. זה לא ממש מהיר, וגם לא איטי. גם הפסוקים וגם הפזמון קליטים (עם התופעות הלא שכיחות של הפסוקים בעצם כנראה יותר במקרה הזה); המקהלות ברקע נשמעות נהדר, והמילים - הדאגה העיקרית כשמדובר בשירים יהודים אנגלים - מוצקות. זה מגניב, חכם ושונה. אני אוהב את זה.
שמחות
זה לקח קצת זמן לגדול עליי, אבל אני מוצא את עצמי מזמזם אותו עכשיו יותר מדי פעמים (או לפחות אומרים הסובבים אותי). זה נוטה לגעת ישראלית/טכנו, אבל לא יותר מדי. זה גם הרבה הרבה פחות נוסחתי ממשהו כמו מאמין בניסים. יש לו לא מעט קטעים לשיר שנבנים כמו שהוא הולך, אז זה בכלל לא מבנה שיר טיפוסי של פסוק-פזמון-פסוק-פזמון-סוף. זו גם תצוגה מופתית של מיזוג סגנונות מוזיקליים: למשל, יש קו בס מתוחכם המנוקד בחצוצרות - לא משהו ששומעים כל יום. אם לא אהבת את השיר הזה בפעמים הראשונות ששמעת אותו, נסה אותו שוב. זה אחד האהובים עליי באלבום.
מו אוהבטי
השיר הזה ירגיש כמו בבית בשוואקי 2 או בידיד כמו שהוא מנסה להרגיש באלבום הזה. שוב, זה שיר לא רע (אני לא חושב ששוויקי מסוגל לדבר כזה), הוא פשוט נשכח (במיוחד לאור המילים המפורסמות למדי שנבחרו לשיר). אין ספק, בהתחשב במלחינים שיש לשוואקי גישה אליהם - והעובדה שהם נותנים לו את מיטב הדברים שלהם - המילוי באלבום של שוואקי הוא לרוב די טוב, אבל השיר הזה הרגיש די לא במקום כאן. אני לא אוהב את זה במיוחד, למרות שאני מעריך את ההחזרה לאלבומי שוואקי הישנים יותר. אבל זה העניין - זה מרגיש כמו רק נסיגה, ולא הרבה יותר.
'בדרך המלך'
מיד אצא עם זה: אני חושב שזה השיר האופטימי הטוב ביותר באלבום. אין כאן יותר מדי מה לומר מעבר לזה, מלבד זה יש לו מילים נהדרות עם אליטרציה אפילו יותר טובה אליהן, יש לו לחן ייחודי וקליט ומבצע בצורה מושלמת. אפשר לקוות שזה בסופו של דבר יהיה רצועת הריקודים הפופולרית מהאלבום, אבל זה לא סביר. נו טוב. אני עדיין חושב שזה הכי טוב. אני ממש אוהב את השיר הזה.
מרן שלי
אם אי פעם חייו האישיים של שוואקי הגיעו לאלבום, זה בשיר הזה. היא ספרדית כבדה, והיא מעין קינה ואודה לר' עובדיה יוסף צ"ל. אי הנוחות הקלה שלי עם חלק מהמילים בצד, הרגש של שוואקי באמת מגיע ומספק תוצאה סופית מוצקה. זה לא האהוב עליי, אבל זה ממש נחמד לראות רצועה שמגיעה כל כך בבירור מהלב של הזמר, ואני יכול לראות שאנשים אוהבים אותו רק מסיבה זו.
אינשאללה
זה באמת מסוג השירים שרק שוואקי יכול להוציא. זה נוטה נגיעה בערבית, ולמרות שהייתי בהחלט אומר שגם סמכות וגם בידור המלך הם שירים מעולים, אינשאללה די טוב בפני עצמו. זה שיר ריקוד/חתונה נחמד עם אלמנט ייחודי בו. אני אוהב את זה.
חיים של שלום
בפעם הראשונה ששמעתי את השיר הזה הייתי מדרג אותו ללא היסוס מאחורי בירח הביייס. עכשיו, אני פחות בטוח. במובנים רבים זה דומה, אבל אני חושב שקורה כאן הרבה יותר, מהזרימה המסקרנת של הפסוקים, דרך הפזמון היפהפה של "היקרים" בסוף הפסוקים האמורים, ועד השימוש ב מקהלת ילדים, לשימוש (בוודאי מכוון?) בהרמוניה של מלך האריות במקהלה. הפזמון הזה, לעומת זאת, לא כמעט חזק כמו המקהלה ב"ברכת הביי"ס. אני לא בטוח איזו רצועה טובה יותר כשלעצמה, אבל, למרבה המזל, יש לנו את שניהם ברפרטואר הנרחב של שוואקי של מוזיקה באמת יפה.
שאבל אל חזמן
אני חייב להודות שבמספר הפעמים הראשונות ששמעתי את השיר הזה לא היה לי אכפת ממנו. זה הזכיר לי את עוסים תשובה מחוץ לקולות - ניסיון לעשות משהו מעניין, שונה וייחודי שמביא לרצועה הגונה שכולם יכולים להגיד שהוא נשמע מגניב, אבל אף אחד לא באמת מקשיב לו לעתים קרובות מדי. לעומת זאת, בניגוד לעוסים תשובה, ככל שהקשבתי יותר ל-Chaval Al Hazman, כך התחלתי לאהוב אותו יותר. לא רק זה, אלא שזה בדיוק מסוג הדברים שאני חושב שמוזיקה יהודית צריכה יותר מהם. הם ממש תפסו את זה. זה ייחודי ושונה, ובהחלט בולט ככזה. הוא קליט, וחכם, ואפילו חמוד בכל המובנים הטובים ביותר, ויש לו סגנון שלא שמעתי בעבר במוזיקה היהודית. הכל מליין הבס המדהים ועד לחצוצרות הג'אז כמעט, לשקופיות הווקאליות מתאחדות כדי ליצור משהו מיוחד באמת. יש אפילו מעבר בלתי צפוי למילים באנגלית באמצע. זה שונה נעשה טוב.
ניצוץ
בכל פעם שאני שומע את השיר הזה אני מתרגש. זו בדיוק הדרך שבה שוואקי שר את השיר. זה לבבי להפליא ומלא כמיהה, תואם את המסר של המילים היפות. מבחינת הלחן, זה לא יותר מדי מורכב, אני לא חושב, אבל האופן שבו הוא מושר עושה את הרצועה הזו למשהו מיוחד. מהפסוקים מלאי הנשמה ועד למסמר מוחלט של הצלילים הגבוהים בפזמון, השיר הזה הוא אחד הסגירות היותר בלתי נשכחות לאלבום בזיכרון האחרון.
סיכום
בסך הכל, האלבום הזה ממש טוב. לא מדהים, אבל טוב. (בוודאי, אף אחד לא יכול להטיל את האשמה שכל השירים נשמעים אותו הדבר.) אין כאן טעויות של ממש, אבל גם אין ממש "קלאסיקה מיידית". קשה לומר שיש משהו ממש כמו אם אשכוך, והי שמדה, מא מה מא, עריבים, אפילו תפילת כלה או כל מספר עצום אחר של שירי שוואקי באמת נצחיים באלבום הזה. בדיסקוגרפיה המרשימה והענפה למדי של שוואקי, אני לא בטוח עד כמה האלבום הזה בולט.
עם זאת, בל נשכח שזו גם הפעם הראשונה ששוואקי יוצא בעצמו, כביכול. אז אמנם זו אולי לא היצירה הטובה ביותר של שוואקי, אבל היא גם הכי ניסיונית, שונה והרפתקנית שלו. בקיצור, מעניין אותי יותר מאי פעם לראות איך יהיה האלבום הבא של שוואקי. אחרי הכל, זה הדבר שגורם לחובבי מוזיקה יהודית מכל הסוגים לשמוח: הוצאת אלבום חדש של שוואקי. תן למחזור להמשיך.